1. ברצלונה עושה זאת עם השיניים. עם הראש בקיר. קשה. קשה. קשה.
זה גרם לאוהדי ברצלונה לשרוק לשחקנים במחצית כמחאה, זה גרם לצ’אבי להשתגע בחדר ההלבשה.
אם צריך לחפש את המילה המתאימה ביותר בכדי לתאר את הקבוצה של צ’אבי זו ככל הנראה תהיה: לחץ.
ברצלונה קבוצה לחוצה.
הלחץ הזה גורם לשחקניה לתפקד ברמה נמוכה יותר מהרגיל, למרות שהקבוצה בכללותה עושה עבודה לא רעה בכלל.
לראייה – המומנטום ההתקפי אמש.
ולמרות המומנטום ההתקפי הטוטאלי הזה, ברצלונה הצליחה לסבך עצמה מול היריבה החלשה ביותר בליגה, אלמריה שעוד לא רשמה ניצחון אחד העונה.
2. לא רק המומנטום.
המספרים של ברצלונה היו טובים יחסית אמש:
- 3.45 צפויים מול 1.61 של האורחת
- 65% החזקה בכדור
- 30 נסיונות בעיטה (11 למסגרת) מול 10 נסיונות בעיטה (5 למסגרת)
- 12 קרנות מול 0
- 6 מצבי הבקעה גדולים מול 4 של אלמריה
מצד אחד, ברצלונה מגיעה לכמות אדירה מצבים ולא כובשת, אך מצד שני, ברצלונה פגיעה מאד מאחורה ומאפשרת גם לקבוצה חלשה כמו אלמריה להגיע למצבים נוחים וגם לכבוש.
התקשורת הספרדית מיהרה לספר שבמחצית המשחק, צ’אבי שטף את שחקניו.
אין שום דבר רע בשטיפה שכזו כמובן, אך אולי דווקא העובדה שהתקשורת נמצאת כל כך עמוק בתוך חדר ההלבשה של הקבוצה, היא הבעיה הגדולה של הקבוצה.
בניגוד למועדונים רבים, מועדון הכדורגל ברצלונה פועל כמעין גוף פוליטי.
ובתוך גופים שכאלה, לתקשורת יש כוח עצום. היא זו שמרימה למעלה או מרסקת מועמדים. אתה לא יכול להיבחר לנשיאות המועדון ללא התקשורת, משמע, אתה לא יכול באמת לשים גבולות לתקשורת.
ותקשורת ללא גבולות, היא תקשורת שלא בוחלת בשום אמצעי בכדי להשיג את מבוקשה, והדבר הזה מייצר מערבולות קשות בתוך המערכת שהתוצר שלהן בסופו של דבר הוא: לחץ.
3. השיחה של צ’אבי אכן שינתה דברים.
במחצית הראשונה לבנדובסקי רשם בעיטה אחת בלבד. את המשחק הוא סיים עם 8 בעיטות.
למרות שהוא לא כבש הפולני נראה טוב יותר מהופעותיו האחרונות כשהוא מסיים את המשחק עם בישול, 4 מסירות מפתח ועם 32 נגיעות בכדור, חלקן במרחק של 40 מטר מהשער.
מצד אחד רוברט היה מעורב במשחק, ומהצד השני רשם 10 נגיעות בכדור בתוך הרחבה וכאמור 8 בעיטות שיצרו 0.76 שערים צפויים.
משחק חיובי לפולני וציון 8 במדד Ballerz.
גם הצלע השנייה בהתקפה עבדה היטב.
ראפיניה סיים את המשחק עם שער שכבש מסך של 2 בעיטות בלבד, ובנוסף היה מאד מעורב עם 54 נגיעות בכדור ו 7 מסירות מפתח ו… 0 נסיונות כדרור.
בעונה הנוכחית ראפיניה מנסה 4 כדרורים למשחק בליגה, אבל הוא רחוק במספריו מאוסמן דמבלה לדוגמא שרשם 7.6 כדרורים למשחק.
אלמריה צופפה אמש ומי שכן ניסו לכדרר הם קאנסלו (5/6 נסיונות) ובאלדה (2/5) אך ללא תמורה יצירתית משחקני ההתקפה (פליקס 0/2 וראפיניה 0), העבודה של אלמריה הייתה הרבה יותר קלה.
כשראפיניה קרוב לשער, דברים טובים קורים, אך נדמה שלפעמים הוא מתבקש להיות יותר מדי קרוב לקו.
הברזילאי זוכה לציון של 8.5, אך ישנה התחושה שצ’אבי משתמש בו לא נכון כשהוא מנסה להטמיע את פילוסופיית המשחק הרחב דווקא על חשבון הברזילאי ולאו דווקא על קאנסלו שבמקום לרוץ על הקו, חותך ברוב המקרים פנימה.
שחרר את שניהם לתנועה רנדומלית צ’אבי.
4. ברצלונה הגיעה לשער.
הבלוק הנמוך של אלמריה לא שינה את העובדה שברצלונה רשמה רק 6 בעיטות מתוך ה 30 מחוץ לרחבה.
בהתחשב בעובדה שברצלונה כבשה פעמיים ממצבים נייחים, דווקא השער המנצח הוא המעניין ביותר כי הוא קצת שובר את המשוואה הצפויה של צ’אבי.
ברצלונה משחקת כדורגל מסודר ובקצב נמוך.
זה נותן לה את האפשרות להיות זאת שקובעת את שטף המשחק וגם אמור עקרונית לשמור עליה הגנתית.
זה לא קרה אמש.
השערים שברצלונה ספגה הגיעו מטעויות אישיות אותן ניצלו בפטיסטאו וגונזאלס עד תום.
בשתי הטעויות אראוחו היה מעורב. אחד השחקנים היותר יציבים כשל לחלוטין בפעם אחת והפריע לפנייה בפעם השנייה.
כנראה שהפציעה משפיעה.
אך ברצלונה לא יכולה לספוג 10 בעיטות לשער במשחק בו היא שולטת באופן טוטאלי.
זה לא אמור לקרות במשחק בקצב כל כך נמוך ונגד יריבה כל כך פסיבית.
ועדיין זה קורה, משחק אחר משחק.
החיסרון של קשר אחורי זועק ואולי שווה לצ’אבי לנסות מדי פעם לשחק עם שלושה בלמים ולשחרר כך קדימה שחקנים התקפיים יותר מבלי לחשוש מהתקפות מעבר.
5. הנשמה של ברצלונה
“בשנה שעברה זכינו בשני תארים כי השקענו בזה את הנשמה, נתנו הכל. זו האחריות שלי ואני לא אתן לזה לקרות שוב”, אמר צ’אבי אחרי המשחק.
“במחצית השנייה הראינו קצת נשמה וכך ניצחנו את המשחק. את הקטע הזה אהבתי מאוד”.
צ’אבי גם אמר אמש דברים חכמים עוד יותר
“אנחנו לא בארסה מ-2010, אין לנו את האיכות של בארסה מ-2010. פשוט אין לנו את זה, תשכחו מזה. אין לנו את האיכות הזו או את היכולת האינדיבידואלית הזו. אין לנו את זה”.
צ’אבי צודק.
וטועה גם יחד.
מי שניצח את המשחק אמש הוא השחקן עליו צ’אבי מדבר אבל לא השחקן איתו צ’אבי משחק.
סרג’י רוברטו הוא בדיוק ההפך מהפילוסופיה של צ’אבי.
הוא לא שחקן בעל תפקיד מוגדר שעושה דברים ספציפיים, אלא הוא ארגז כלים שלם שעושה הרבה מאד דברים אבל לאו דווקא באיכות הגבוהה ביותר.
שכצ’אבי חושב על הקצב הנמוך והשמירה על הכדור, סרג’י רוברטו הוא זה שרץ לעומק ללא הכדור.
ככה הגיע שער הניצחון.
ברצלונה שברה את המשוואה והצליחה להפתיע את היריבה.
הבעיה היא שזה קרה אך ורק בגלל מכת הפציעות והסגל הקצר וכך קיבלנו את רוברטו שיודע להיכנס לרחבה מקו שני.
צ’אבי מונע את זה לאורך כל העונה מגונדואן, ורק לאחרונה כשפדרי חזר, התחלנו לראות את גונדואן נע לרחבה כפי שעשה בסיטי, אבל זה ממש לא בכמות הנדרשת.
נדמה שצ’אבי מנסה להשתמש ביסודות פילוסופיים של 2010, עם שחקנים שלא היו נכנסים להרכב הראשון של אותה קבוצה מ 2010.
הפתרון?
יותר חופש לשחקנים, דווקא בגלל שהם לא מסוגלים לשחק כמו ב 2010.
הפתרון הוא לא להגביל אותם בפעולות אלא למקסם את הפעולות הקיצוניות שלהם.
לשחרר אותם.
לתת להם להיות אלא ששוברים את המשוואה, בדיוק כפי שעשו אמש לבנדובסקי ורוברטו.
צ’אבי רוצה שליטה מלאה על מה שקורה על הדשא, אך האמת היא, שלפעמים צריך לחזור קצת לרחוב.
לאלתר קצת.
להפתיע באמצעות טריקים ייחודיים.
איך אמר בוב מארלי המנוח?