כוחה של אחדות – על מחאת האוהדים שמסעירה את גרמניה

משקיעים חיצוניים, כדורי טניס וקצת לקחים גם לחיינו - על מחאת האוהדים הגרמנים שחוצה ליגות, קהלים ומועדונים ומשבשת את הכדורגל הגרמני

יום שבת, ה-10/02, שכונת קופניק במזרח גרמניה לובשת חג – הקבוצה של השכונה, אוניון ברלין מארחת באצטדיונה עוד משחק בונדסליגה, הפעם נגד וולפסבורג בידיעה שניצחון, יעניק לברלינאים מרווח ביטחון מהקו האדום. ההתרגשות ניכרת בקרב האוהדים, השמש (שאינה נראית לעתים קרובות) קופחת על באי האצטדיון, כולם לבושים באדום ומצוידים בבירה קרה. מי שמכיר את אוניון ברלין, יודע שמדובר בקבוצת אוהדים אמיתית. את סיפורה תוכלו לראות כאן, אבל הדבר הכי חשוב לדעת עלייה הוא שמדובר באחת הקבוצות היחידות בגרמניה שהיא 100% בבעלות אוהדים. אוהדיה הנאמנים פוקדים את האצטדיון הצנוע בקופניק מדי שבוע בכדי לראות את קבוצתם הנערצת, איתה הם הולכים באש ובמים – בין אם הם נמצאים בבונדסליגה השנייה, הסנטיאגו ברנבראו או סמי עופר.

את המשחק מול וולפסבורג הם היו חייבים לנצח כאמור, אך כאשר התחיל המשחק, ניתן היה להבין שהניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב בצהרי אותו יום שבת. האוהדים כולם כאחד, גם של אוניון וגם של וולפסבורג, לא הסכימו לעודד עד הדקה ה-12 של המשחק, כחלק ממחאת האוהדים הנרחבת בגרמניה, עלייה אפרט בהמשך. בקהל ניתן היה לשמוע את רחש הפטפוטים של האנשים בינם לבין עצמם וכך גם את השחקנים על המגרש, כאשר אף אוהד לא פצה פה ועודד את קבוצתו – משני הצדדים. בהמשך, בדקה ה-29 ‘החגיגה’ החלה – כדורי טניס רבים נזרקו אל כר הדשא מצד שני הקהלים, כאשר שניהם מקללים את ה-DFL (מנהלת הליגות בגרמניה) ומניפים שלטים בגנותם בהם נכתב בין היתר:  “ה-DFL מביאה משקיעים עם מימון של ‘כספי דם’ (Blutgeld) סעודיים”. המשחק נעצר לדקות ארוכות עקב השלכה בלתי פוסקת של כדורי טניס למגרש, ואף היה בסכנת ביטול כאשר השופט הורה על השחקנים לרדת לחדר ההלבשה, מה שגרר תשואות רמות מהקהל המקומי והאורח. המשחק כבר לא עניין אף אחד, אלא שהכדורגל שהאוהדים כל כך אוהבים יישאר כמו שהוא.

את האוהדים הללו לא מעניין הניצחון של קבוצתם, הם רוצים שהכדורגל שלהם יישאר שלהם גם לאחר ההתמודדות. המשחק לאחר מכן חודש, השופט הוסיף 21 (!) דקות תוספת זמן, כאשר אוניון ברלין ניצחה את המשחק משער בדקה ה-45+21 של הבלם ההולנדי דניליו דואקי. הסצנה בה שתי הקבוצות שרות בקולי קולות יחדיו נגד החלטת ה-DFL, וכמוהן כמעט כל הכדורגל המקצועני בגרמניה מלמדת המון על כוחם של אוהדים, הבחנה בין עיקר לטפל ותשוקה אמיתית למשחק, שבמקומות מסוימים נראה שאבדה לגמרי.

המחאה הנוכחית, ובהחלט לא הראשונה, נגד ה-DFL מתחילה בחודש דצמבר האחרון, קצת לפני פגרת החורף הארוכה בגרמניה. אספת חברי ה-DFL, ובה נציגים של 36 קבוצות הבונדסליגה הראשונה והשנייה החליטו ברוב דחוק מאוד, ממש על חודו של קול בודד, על הכנסת משקיעים חיצוניים לליגה, אשר אמורים לקבל שליטה מסוימת בכדורגל הגרמני וגם להכניס אליו כסף רב ע”י שיווקו ברחבי העולם. האוהדים לא כל כך חיבבו את הרעיון, בלשון המעטה, כאשר הם יצאו במחאות בכל רחבי גרמניה נגד ה-DFL, שהמטרה העיקרית שלהן היא לשבש את שידורי הליגה הגרמנית וגם את המשחקים עצמם – כך למשל המשחק של אוניון ברלין הסתיים לאחר שעתיים ו-45 דקות והמשחק של באיירן מינכן נגד באייר לברקוזן החל באיחור. המחאה חוצה ערים, מועדונים ורק מתגברת עם הזמן.

המשקיעים הללו אמורים להעניק לכדורגל הגרמני את התהילה שמגיעה לו בעולם הגלובאלי. אף על פי שהבונדסליגה הייתה במקום השני בהכנסות מבין 5 הליגות הבכירות בעונת 2022/23 (כן, אפילו יותר מהלה ליגה), ה-DFL הרגישה ששינוי חייב להיעשות בכל הקשור בהנגשת הכדורגל הגרמני לעולם הרחב, שבינתיים לוטש עיניו לפרמייר ליג הנוצצת וללה ליגה המרגשת. בעונה שעברה, הבונדסליגה הייתה ראשונה מבין 5 הליגות הבכירות בכמות שערים למשחק עם 3.17. לשם השוואה, במקום השני נמצאת הליגה האנגלית עם 2.85 שערים למשחק. ה-DFL הבינו שהבעיה של הכדורגל הגרמני הוא שיווק, וזה בדיוק מה שהמשקיעים החיצוניים מגיעים לפתור.

האוהדים המקומיים לא רוצים שיווק, הכנסות או אפילו שידורים, הם רוצים את הכדורגל שלהם לעצמם, שאף אדם בעל אינטרס כלכלי כזה או אחר יתערב להם במשחק. ואת האמת – שקשה להאשים אותם. בגרמניה ישנו חוק שנקרא ‘חוק ה-50+1’, לפיו כל מועדון כדורגל בשתי הליגות הבכירות בגרמניה חייב להיות 50% ועוד 1 (כלומר עוד אדם אחד) בבעלות אוהדים. החוק, שמיושם הלכה למעשה ברוב המוחלט של מועדני הכדורגל בגרמניה (חוץ מכמה שלא עשו זאת מסיבות מסורתיות או עקפו זאת, כמו ר.ב לייפציג המסחרית), מגן על המועדונים מפני השפעה של גורמים זרים ונותן לאוהדים את הכוח לעמוד כחומה בצורה נגד החלטות אשר פוגעות בהם. החשש העיקרי של האוהדים הוא שהכנסת המשקיעים החיצוניים לליגה תביא איתה כוח חיצוני שעלול להשפיע גם על המועדונים. האוהדים חוששים שהשליטה שלהם בנעשה במועדונים שלהם תישחק לאט לאט והליגה תתמסר למשקיעים ולרצונות שלהם, שלרוב אינם מתיישבים עם מה שטוב לאוהדים. האוהדים דורשים הצבעה חדשה על הכנסת המשקיעים ושיח פורה והדדי על האופן שבו הם ייכנסו לכדורגל הגרמני, אם בכלל.

לאורך השנים, האוהדים בגרמניה לא היססו למחות נגד ה-DFL או בכלל נגד דברים שמפריעים להם. כך למשל, ב-2018 אוהדי הקבוצות זעמו על הכוונה של ה-DFL לקיים משחקים ביום שני, יום שאינו חלק מסוף השבוע הקלאסי האירופי, מה שיקשה על האוהדים להגיע לאצטדיון. הסיבה לכוונה זאת של ה-DFL היא, איך לא, זכויות שידור ובקשות של רשויות הטלוויזיה. המחאה הנ”ל התאפיינה גם כן בכדורי טניס, מוטיב שחוזר על עצמו במחאות האוהדים. ע”פ אוהדים שונים, כדורי הטניס הם דבר שקל להכניס לאצטדיון מבלי להיתפס ע”י המאבטחים, ויכול לעשות בלאגן לא קטן (ריחמתי על הסדרנים שהיו צריכים לאסוף את כל הכדורים מהדשא). האוהדים מחו, אפילו קיבלו רוח גבית מהשחקנים, וניצחו. ה-DFL הודיעה שתפסיק לשבץ משחקים ביום שני בערב החל מה-2021, שם אמור היה להיכנס חוזה שידור חדש, ובמקום זאת לקיים עוד משחקים ביום ראשון. זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות, האוהדים בגרמניה מוחים ומחרימים משחקים מדי כמה עונות, אך תמיד נראה שיש סיבה טובה מאחורי זה. אין כאן אינטרסים זרים או מלוכלכים, הם רוצים לשמור על הכדורגל שלהם כמו שהוא, ולא להפוך אותו למכונת כסף שזונחת את אוהדי הכדורגל.

המחאה הרחבה, שכאמור אינה הראשונה נגד ה-DFL, מתחילה גם היא לשאת פרי. אחת משתי החברות הגדולות שאמורות היו להשקיע בכדורגל הגרמני, ‘בלאק סטון’ החליטה לסגת מהחלטתה להיות אחת מהמשקיעות “מסיבות שונות”. כעת נשארה חברה אחת בלבד, ה-CVC, שאמורה להזרים כספים לליגה בחודש אפריל, אך אין לדעת אם הדבר אכן יתממש. המחאות של האוהדים מצליחות, והאוהדים מוכיחים את הכוח העצום שלהם בהשפעה על העתיד של המשחק שהם כל כך אוהבים. יש שיקראו להם מקובעים, מסורתיים ומסרבים לקבל מודרניזציה, שנדרשת בעולם הגלואבלי בו אנו חיים. העובדה שאוהדי כדורגל יכולים לחולל שינוי של ממש גם בדרגים הגבוהים ביותר, מלמדת אותנו המון על כוח של אחדות, בעזרת הזנחה של המחלוקות והמריבות ששוררות בין מחנות האוהדים.

ניתן ללמוד מהסיפור הרבה גם עלינו, האוהדים היושבים בציון. הכוח שלנו, כמי שצורך את המשחק וגם מממן אותו, הוא גדול ממה שאנחנו מתארים. מעבר למחאות נגד מאמן כזה או אחר, אנחנו יכולים לצאת ביחד נגד סוגיות שבוערות לנו כאוהדים. כך לדוגמה, אוהדי הכדורגל בישראל, אשר מקוטלגים לעתים כעבריינים, יכולים להתאגד כנגד האלימות המשטרתית, שחוצה קבוצות, קהלים ואצטדיונים. מחאות אוהדים אינן חייבות להיות שייכות לקבוצה כזאת או אחרת, הן יכולות להיות קולקטיביות וחזקות יותר, וזה יקרה כאשר נזניח את היריבות העמוקה בין המועדונים ונחליט שאנחנו יוצאים ביחד נגד דבר שפוגע בכולנו, והורס לנו את הכדורגל. האוהדים הם חלק בלתי נפרד מהמועדון, ולהם אמור להיות הכוח להחליט מה טוב עבורם ולדעת להתנגד לדברים אשר פוגעים בהם. לאחר שנפסיק להתעסק בלאן יוסי ברח או האם יש מכבי בחיפה או בתל אביב, נוכל להתחיל לטפל בדברים החשובים באמת. ביחד ננצח, היא לא סתם סיסמה של מלחמה, היא נכונה גם לספורט שכולנו אוהבים.

5 תגובות
  1. דוד כותב

    כתבה ממש מעניינת, דנקה!

  2. סימון כותב

    כתבה נהדרת

  3. עופר זוסטהיים כותב

    כתבה מאוד מעניינת ומקצועית.

  4. דניאל טננבאום כותב

    כתבה חשובה וטובה כל הכבוד לכם

  5. נועם שוולב כותב

    כתב מבריק!

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן