Ballerz
הליגה הגרמניתהמגזין

כוכב נופל | עלייתו ונפילתו של מריו גצה

"מסי הגרמני" שהביא לגרמניה גביע העולם היה אמור להיות אחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות גרמניה. אלא שהקריירה של מריו גצה התרסקה במהירות מטאורית ולא נשאר ממנה דבר חוץ מרגע אחד קסום בשנת 2014. הגיע הזמן להבין מדוע אחד הכישרונות הגדולים הפך לאחד הבלופים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הגרמני.

יוני צמח

מונדיאל 2014 היה אמור להיות המונדיאל של מסי. השחקן הטוב בתבל, ששבר כל שיא וזכה כמעט בכל תואר אפשרי, חיפש את החתיכה האחרונה בפאזל, זאת שלא תבדיל אותו יותר ממראדונה – גביע העולם. במונדיאל 2014 ארגנטינה הגיעה, בפעם הראשונה בתקופתו של מסי, עד לגמר הגדול. בגמר חיכתה גרמניה האימתנית, שחיסלה בחצי הגמר 7-1 את ברזיל המארחת. המשחק היה מורט עצבים, לשני הצדדים. החמצות מסמרות שיער של היגוואין ומסי מצד אחד, ומשחק איטי ואנמי של הגרמנים מצד שני, נתנו לשני מחנות האוהדים המון סיבות לשבור רהיטים בביתם. העולם כולו ציפה לגביע עולם ראשון של ליאו מסי. אך כמו בכל מונדיאל, מגיעים הגרמנים והורסים את המסיבה.

בדקה ה-88 של המשחק הגיע החילוף שהיה אמור לסמל את חילופי הדורות בנבחרת גרמניה. מירוסלב קלוזה הותיק יצא ובמקומו נכנס ילד שרק שבוע לפני כן חגג 21 העונה לשם מריו גצה. אז הוא היה שחקנה של באיירן מינכן, וכונה בפיהם של הגרמנים “מסי הגרמני”. מדוע הוא כונה כך? ובכן, לכל מדינה יש את המסי שלה –  השחקן הנמוך עם הטכניקה העילאית שעתיד להיות השחקן הטוב ביותר. אם לישראל היה את גיא אסולין שכינויו היה “מסי הישראלי”, וליפן את טקפוסה קובו שמכונה “מסי היפני”, לגרמנים היה את מריו גצה.

בדקה ה-113, עמוק בתוך ההארכה השנייה, אנדרה שורלה הגביה כדור למרכז הרחבה של ארגנטינה. מריו גצה השתלט עם החזה, ותוך כדי נפילה נעץ את הכדור בתוך הרשת של סרחיו רומרו, וכך גם את החץ בלבם של הארגנטינאים. החגיגה של גצה, שלוותה בריצה מלאת אושר שקרן מפניו, חרוטה במוחם של הארגנטינאים עד עצם היום הזה. “מסי הגרמני” מנצח את מסי האמיתי וגונב לו את ההצגה מול כל העולם. גרמניה זוכה במונדיאל שרשום על שמו של מי שנחשב לאחד הכישרונות הגדולים בגרמניה. אלא שאז, דווקא כאשר הגיע הכי גבוה שיש, גצה החל לדעוך עד שנשכח לחלוטין. הגיע הזמן לצלול לסיפורו, ולהבין מדוע הקריירה של הגרמני התרסקה בעוצמה כזו.

מתחילת הקריירה שלו, גצה היה ילד פלא. הוא גדל בבית שחי ונושם כדורגל, כאשר גם אחיו הקטן פביאן שיחק כדורגל יחד איתו. גצה החל לשחק כדורגל בגיל 3 בלבד ברונסברג, עיירה קטנה בדרום גרמניה, ביחד עם אחיו. כאשר המשפחה עברה לדורטמונד, מריו ואחיו החלו לשחק בהומברוך המקומית, וכל זה כשהוא בן 5 בלבד. כבר שם, מריו הראה שהוא רמה אחת מעל כולם. המאמן שלו בקבוצה, כריסטיאן דרוזה, סיפר בעבר ל”שפיגל” הגרמני כי: “הייתה לו טכניקה מופלאה, הוא פיצה על מגבלותיו הפיזיות. הוא תמיד ידע מה לעשות עם הכדור”.  יכולותיו הנדירות של גצה אפשרו לו לשחק עם ילדים בוגרים ממנו. דרוזה סיפר כי פעם אחת, בגיל 8, מריו שיחק בקבוצת הנערים שגדולים ממנו ב-3 שנים וגם שם הוא בלט מעל כולם.

לאחר מכן הוא עבר לדורטמונד, והמשיך לשחק ולבלוט בקבוצות הנוער שם. בשנת 2009, בעקבות חלקו המשמעותי בהצלחת קבוצתו, גצה זכה ב”מדליית פריץ וולטר” – מדלייה המוענקת כל שנה על ידי ההתאחדות הגרמנית לשחקן נוער שבלט בהישגיו. ההגעה לבוגרים הייתה רק עניין של זמן, שלא היה ארוך במיוחד. בנובמבר של אותה שנה העלה יורגן קלופ, מאמן דורטמונד דאז, את גצה להופעת בכורה בבונדסליגה. בעונת 2009/10 הוא ערך 5 הופעות בלבד, ובמקביל שיחק גם בנוער של דורטמונד. בעונת 2010/11 הגיעה הפריצה הגדולה של הקשר הגרמני – כאשר הוא החמיץ משחק אחד בלבד בבונדסליגה, כולל 29 פעמים שפתח בהרכב. באותה עונה הוא כבש 6 שערים ובישל 11 נוספים בבונדסליגה, והוביל את דורטמונד לאליפות נהדרת ומפתיעה. גצה זכה באותה שנה בתואר “נער הזהב”, שמוענק לשחקן הצעיר הכי טוב באירופה.

גרמניה סירבה להירגע מהכישרון הצעיר שמשחק בצהובים-שחורים. הגרמנים הבינו שיש בידיהם זהב טהור. מתיאס זאמר, אז המנהל הספורטיבי של ההתאחדות הגרמנית, אמר על גצה: “מריו הוא אחד הכישרונות הכי גדולים שהיו בכדורגל הגרמני. הוא יצירתי להפליא עם יכולות טכניות בלתי רגילות”. פרנץ בקנבאואר, אחד מהשחקנים הגדולים ביותר שידעה גרמניה אמר על גצה:  “הוא מסי הגרמני, אי אפשר לעצור אותו. אף אחד לא משחק יותר טוב ממנו”. הקבוצות הגדולות החלו ללטוש עיניים לעבר הפלא תוצרת גרמניה, אך דורטמונד הצהירה בפומבי: “לא נמכור אותו גם בעבור חביות נפט”.

בעונה שלאחר מכן, גצה היה פצוע בחצי השנה של העונה עקב דלקת בעצם. הוא שיחק 17 משחקים בלבד, כבש 6 שערים ובישל 6 נוספים בבונדסליגה. למרות זאת, דורטמונד רצתה לשמור על ילד הפלא הגרמני, והאריכה את חוזהו עד 2016 עם סעיף שחרור של 37 מיליון יורו, שקל וחצי במונחים של היום וסעיף שיתברר כטעות מרה שנתיים לאחר מכן.

ב-2012/13, גצה חזר להרכב הראשון של בורוסיה דורטמונד, כאשר הוא כובש 10 שערים ומבשל 10 נוספים בבונדסליגה וממשיך להצדיק את שלל הסופרלטיבים שהדביקו לו בשנתיים שלפני כן. הוא היה חלק אינטגרלי מההתקפה הקטלנית של בורוסיה דורטמונד, שכללה בין היתר את מרקו רויס ורוברט לבנדובסקי, אשר הובילה את דורטמונד עד לגמר ליגת האלופות בשנת 2013. למרות שלא השכילה לזכות בתארים באותה עונה, גצה המשיך להיות מחוזר על ידי המועדנים הגדולים ביבשת, ובסוף – הוא עבר.

באיירן מינכן הפעילה את סעיף השחרור של גצה, והודיעה על רכישתו עוד באפריל 2013. סעיף השחרור שדורטמונד קבעה התנקם בה כאשר היריבה המושבעת לקחה שוב את היהלומים של הצהובים-שחורים לעצמה. גצה עבר ליריבה המושבעת ועזב את בית משפחתו בפעם הראשונה בחייו, בגיל 20 בלבד. גצה הודה מאוחר יותר שהוא רצה במעבר בגלל שהוא רצה שפפ גאוודיולה יאמן אותו. בהמשך, היחסים ביניהם עוד יידעו עליות ומורדות.

בעונת 2013/14 גצה שיחק 44 משחקים בכל המסגרות, בהם כבש בסך הכל 15 שערים. גצה הפך בתוך רגע לשחקן משמעותי בהרכב של באיירן, והיה חלק משמעותי מהריצה שלה לדאבל קליל. פפ הרשה לעצמו להציב את גצה על המגרש כאילו היה כלי שחמט – הוא הציב אותו בכל עמדות ההתקפה האפשריות, מהכנפיים ועד לעמדת ה”חלוץ המזויף”. גצה היה ידוע עוד לפני כן ביכולתו לשחק בכמה עמדות התקפה, אבל פפ שכלל את היכולת הזו ושם אותו בכל מקום במגרש. על פי transfermarkt, באותה עונה גצה הוצב בלא פחות מ-6 עמדות שונות במגרש. לצורך ההשוואה, בעונה לפני כן בדורטמונד, הוא הוצב ב-4 עמדות בסך הכל.

למרות זאת, העונה ההיא לא נחשבת להצלחה מסחררת מצדו של גצה – שבגיל 22 כבר ציפה לפרוץ אפילו יותר ולשפר את המספרים שלו. גצה חיפש את הגושפנקא שהוא יוכל לנפק לעולם שתאשר שהוא שווה את כל השבחים שהרעיפו עליו. לבסוף, הוא מצא אותה בדמות השער בגמר המונדיאל, שנתן לפרשני הכדורגל סיבות להתלהב מהכישרון הצעיר. גצה היה בפסגת הכדורגל הגרמני – הוא הביא במו ידיו גביע עולם לגרמניה לאחר שנים מאכזבות עבור הגרמנים, שזכו בתואר הראשון שלהם מאז 1996. בדיעבד, התברר שזהו הדבר האחרון שיזכרו לטובה מהשחקן הגרמני הצעיר.

לעתים קשה להסביר מדוע שחקנים שנחשבים לעילוי כה גדול נופלים כל כך במהירות וכל כך חזק. על פניו, גצה היה בדרך הבטוחה להיות הגרמני הטוב ביותר תוך שנים ספורות, ולהכניס את שמו בשורה אחת עם ענקי הכדורגל הגרמני כגון גרד מולר, בקנבאואר, לותר מתיאוס וכו’. אך שילוב של המון גורמים, חלקם נובעים מחוסר מזל וחלקם כתוצאה מהתהילה והמחמאות הבלתי פוסקות שקיבל, גרמו לקריירה של גצה לצנוח.

עונת 2014/15 הייתה ההתחלה לכך. הציפיות בקבוצה כמו באיירן, בטח אחרי שכבשת שער ניצחון בגמר המונדיאל, הן בשמיים ולא ניתנות למימוש. באיירן ציפתה מגצה להיות השחקן המוביל על המגרש ולנפק מספרים היסטוריים. היא רצתה ש”מסי הגרמני” יהיה באמת מסי ויתנהג כמו מסי. אלא שמה שקרה היה בדיוק ההפך. גצה סיים את העונה עם 9 שערי בונדסליגה ו-2 בישולים בלבד, אף על פי ששיחק יותר מבעונה הקודמת. גצה התקשה להיות עקבי, והופעותיו היו אנמיות להחריד. פרנץ בקנבאואר, נשיא הכבוד של באיירן דאז ואותו אחד שהילל את גצה כמה שנים קודם לכן, סיפר ל”סקיי” במאי 2015: “הוא מתנהג על המגרש כמו שחקן נוער. הוא פשוט מפסיק לזוז כשהוא מפסיד במאבק על הכדור. זאת התנהגות של ילד, והתנהגות שלא מתאימה לבאיירן מינכן”. חשוב להדגיש שגצה שיחק באותה העת בבאיירן מינכן. כאשר נשיא הכבוד של המועדון מדבר כך לשחקן שעודנו משחק בקבוצה, הביטחון נעלם ואיתו גם היכולת.

בעונת 2015/16, היכולת של גצה המשיכה להיות בלתי עקבית. פפ הבין זאת והרבה לספסל אותו. גצה המשיך לספק הופעות פושרות בלשון המעטה, והיחסים שלו עם המאמן הספרדי עלו על שרטון. נוסיף לכל זה גם את בעיות השרירים של גצה שהטרידו אותו גם בעונה הזאת, ונקבל עונה רעה מאוד עבור הקשר, בה שיחק 21 משחקים בלבד בכל המסגרות וכבש שישה שערים. בסיום אותה עונה, גצה עזב בטונים צורמים את הבווארים.

לאחר שעזב, גצה התראיין לסרט דוקומנטרי וסיפר על יחסיו המורכבים עם פפ: “הרגשתי שהוא כלוא בתבניות ולא ראה את האנשים וכל מה שקשור אליהם. הוא לא היה אמפתי, ואני חושב שחשוב שתהיה אמפתיה למאמן ברמות האלה. כולנו בסוף בני אדם”. התחושות הרעות של גצה במועדון שלא סמך עליו הורידו לו את הביטחון, וכנראה שלא היה מישהו שם שירים אותו בחזרה. שחקן כדורגל הוא אינו רק בשר, דם וכישרון ברגליים – הוא גם אדם עם רגשות ומחשבות. לא משנה כמה הכישרון קיים, הוא לא שווה כלום בלי התמיכה הנכונה מהאנשים הנכונים – וגצה לא קיבל זאת.

גצה החליט שהוא הולך למקום שבו הוא יקבל את הביטחון שלו בחזרה, ואין מקום מתאים לכך מהמקום שגידל אותו – בורוסיה דורטמונד. הוא חתם בקבוצה בקיץ 2016 במטרה להתחיל דף חדש עם הכדורגל ולחזור לתלם. אבל נקודת הפתיחה של גצה לא הייתה כפי שהייתה בגיל 9 – האוהדים הצהובים-שחורים נטרו לגצה טינה על כך שעזב אותם בשיאו ליריבה המושבעת. לאחר החתימה, גצה הודה: “אני מתחרט שחתמתי בבאיירן, אני אעשה הכל כדי לזכות בלבם של אלו שלא מקבלים אותי כעת. אני מבין שהרבה אוהדים לא אהבו את ההחלטה שלי”.

ההתחלה החדשה הייתה לא קלה, אבל לאט לאט גצה חזר לעצמו. הוא החל להשלים 90 דקות ואף לבשל בניצחון 1-0 על באיירן מינכן בנובמבר. אלא שבפברואר 2017, מחלה מסתורית השביתה את גצה לזמן בלתי מוגבל. מאוחר יותר, נודע כי מדובר במחלה הנקראת “מיופתיה”, סוג של מחלת שריר שמשפיעה על הסיבים של השרירים, אשר גורמת להם לתפקד שלא כראוי. גצה נעדר לכל שאר העונה בכדי להחלים מהמחלה. האבחון הסביר הרבה מהפציעות הקודמות שהיו לגצה, וגם את היכולת הירודה שהציג בשנים שלפני האבחון.

גצה חזר לשחק בתחילת עונת 2017/18, אבל התקשה להראות אפילו מעט מהיכולת שהראה בעבר, ולא הצליח להשתקם כמו שצריך מהפציעה. פטר בוס, מאמן דורטמונד דאז, נזהר מאוד עם גצה והשתדל שלא לתת לו להשתולל יותר מדי על המגרש עקב מצבו הבריאותי הרגיש. את אותה עונה גצה סיים עם 2 שערים בלבד בבונדסליגה עם 23 הופעות בלבד. גצה לעולם לא חזר להיות כפי שהיה. הוא הספיק לעבור לפ.ס.וו איינדהובן ומשם לפרנקפורט, שם הוא משחק כיום. בכל עונות האחרונות, גצה לא כבש יותר מ-5 שערים בעונה אחת והתקשה להציג אפילו אלפית ממה שציפו ממנו להיות. בעונה האחרונה בפרנקפורט הוא שיחק 30 משחקים בבונדסליגה, בהם כבש 3 שערים בלבד.

ניתן לנמק את נפילתו של גצה בדרכים רבות: הפציעות הקשות, הביטחון שירד, התהילה שסינוורה אותו או הציפיות הגבוהות מדי שהיו עליו. למען האמת, זה שילוב של הכל. הפציעות וחוסר היכולת להשתקם מהן היו כנראה גורם מכריע, אבל גם השנים הקשות בבאיירן נתנו לביטחון שלו מכה אנושה. מהסיפור המצער של הקשר הגרמני, ניתן לקחת דבר אחד: גם כדורגלנים הם בני אדם. לגצה היה קשה שלא הייתה לו סביבה שחיבקה אותו ברגעים הקשים ונתנה לו להתפתח כראוי. הציפיות הגבוהות עד מאוד השפיעו עליו ולחצו אותו, מה שיכול גם להסביר את הפציעות הרבות שחווה. גצה הוא אדם רגיש, וקשה להיות כזה בכדורגל המקצעוני. מצופה מהכדורגלן להיות קשוח בעל עור של פיל, שכלום לא מסית אותו מהמגרש והחתירה לניצחון. גצה היה צריך סביבה תומכת, ולא קיבל כזאת.

בימים אלו, גצה מנצל את טוב ליבו ורגישותו למען החברה ותורם רבות למעוטי יכולת. בין היתר, הוא קידם הקמה של בתי ספר, פרויקט כדורגל עבור נערות בברזיל ועזר לילדים באפריקה ואסיה. נעלו השמאלית ממונדיאל 2014 נמכרה במכירה פומבית עבור 2 מיליון יורו, כאשר 450,000 יורו מתוכם נתרמו עבור ילדים עניים בלאוס.

מריו גצה הוא החלום ושברו הגדול ביותר בכדורגל הגרמני בשנים האחרונות, והסיפור שלו מלמד אותנו כמה ביטחון וסביבה תומכת חשובים לשחקני כדורגל. עם שני אלו, סביר שגצה היה מממש אפילו חצי מהפוטנציאל שלו. אך הנפילה שלו גרמה לכך ש”מסי הגרמני” כבר לא יהיה כמו מסי, אלא אחד שייזכר בעיקר כזה שניצח את האחרון ושבר את חלומם של מיליוני אוהדי כדורגל עם החיוך הרחב והמאושר – שאז לא ידע מה הוא עומד לעבור בשנים שלאחר מכן.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    אולי תאהב גם עוד מהמחבר
    1 תגובה
    1. גרוסקרויץ כותב

      תודה יוני ממש כיף לקרוא את החומרים שלך

      השב
    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן