“הזמן והזיכרון הם אמנים אמיתיים; הם מעצבים מחדש את המציאות קרוב יותר לתשוקות הלב.”
אני חושב שאני זוכר. או שאני אומר לעצמי שאני זוכר. זה כנראה אותו הדבר.
זה קצת כמו אבק באוויר, אלפי חלקיקים קטנים מרחפים בצורה רנדומלית. הזיכרון, זאת אומרת.
הבזקים קטנים של מה שהיה אי שם אחורה בזמן. מה שהיה — או מה שאתה רוצה שיהיה.
וזה כנראה אותו הדבר, כי בסופו של יום, זה הסיפור שלך.
הסיפור שלי עם הכדור התחיל, למיטב זכרוני, בגיל 9. בגביע העולם 1990.
אבל אולי זה היה בכלל בגיל 5? או יותר נכון גביע העולם 1986?
הלוואי.
כי הסיפור שלי עם המשחק היפה הזה — שהוא הרבה מעבר לענף ספורט, הרבה מעבר לאהדה של קבוצה, הרבה מעבר למספרים וסטטיסטיקות — התחיל ברעמה. רעמת שיער.
כי אם זה בגיל 5 או בגיל 9, זה לא באמת משנה.
בימים ההם בורכתי ברעמת שיער אדירה. שיער שחור מתולתל, שהיה למעין מאפיין שלי כילד.
זכורה לי תמונת ילדות אחת, שלצערי אבדה, בה אני עומד בתוך שדה חמניות ענקיות — מקיפות אותי מכל עבר — ובגדול, כל מה שרואים ממני זה את אותה רעמת שיער שחורה.
אז אולי זה היה במונדיאל 1986. הייתי אז בן 5.
תחילת הקיץ. את החופשים הארוכים העברתי ברוב הזמן אצל סבא וסבתא.
בתור ילד כמובן לא ידעתי על פערי מעמדות, על קשיי היום יום, על מאבקים פנימיים וחיצוניים של האנשים הפשוטים. על אלו שעלו לארץ ללא כלום ומצאו עצמם בשכונות לא קלות באותם בנייני רכבת מנוכרים.
בשבילי זה היה חופש.
בשבילי זה היה שפע.
בשבילי זה היה המקום הכי יפה על הכדור הזה.
אני זוכר משחקים. אני זוכר דשא. אני זוכר משחק בלתי פוסק.
מי צריך יותר מזה?
אני זוכר את הרחבה המרכזית — שהיא בעצם מגרש חנייה — שמוקף באותם בנייני רכבת.
אני זוכר איך הייתי משקיף עליה מהחלון הגדול בסלון.
ואני זוכר כדור.
תמיד היה שם כדור. עשרות ילדים וכדור.
אני זוכר את הצליל של הכדור שפוגע באחת המכוניות — ואת ריצת האמוק של אותם ילדים שברחו מ”זירת הפשע”, אבל חזרו אליה תוך כמה שניות.
ואולי שם, ב-1986, באותה שכונה בפתח תקווה — זה קרה.
אולי שם זכיתי באותה אהבה ראשונה, כזו שמלווה אותי עד היום.
אולי שם התאהבתי ברעמה.
וגם אם אין לי זיכרון צילומי של אותם רגעי קסם — יש ארכיון.
ויש גם סטטיסטיקה.
ובאפליקציית SOFASCORE עשו משהו מטורף — ניתוח אחורה של גביעי העולם.
מה שמאפשר לי לספר לכם על מונדיאל 1986 — לא דרך העיניים שלי, אלא דרך המספרים של אותה אהבה ראשונה.
ארגנטינה פתחה את הטורניר מול דרום קוריאה.
ולדאנו כבש פעמיים, רוג’רי הוסיף —
אבל כל העיניים היו על אותה רעמה שחורה.
על אותו בחור קטן קומה, שאיכשהו נראה יותר חזק מכולם.
יותר מוצק מכולם. יותר מהיר מכולם.
סרט הקפטן כאילו חרוך על זרועו.
שלושה בישולים כבר במשחק הראשון.
המספרים מרשימים — אבל התחושה הייתה גדולה מהם.
משחק שני — איטליה, האלופה המכהנת.
דייגו כובש שער פלא אקרובטי. 1-1.
ובתקציר המשחק מבינים עד כמה הכדורגל אז היה שונה.
לא היו אז הגדרות של פגיעה מעל הקרסול או משחק מסוכן.
אם ירדת לתיקול ולא פגעת — עשית משהו לא נכון.
וכל מי שניסה לעבור שחקנים — מצא את עצמו על הדשא.
ועדיין — דייגו היה בלתי ניתן לעצירה.
מול בולגריה — משחק פושר יותר.
אבל גם שם, זה כבר ברור לכולם:
אין משהו דומה לדייגו ארמנדו מראדונה.
הוא פרא, פלא, קסם וכאוס באדם אחד.
חסר פחד.
שמינית הגמר. אורוגוואי.
מלחמה.
בורוצ’גה ודייגו לוקחים את ארגנטינה על הגב.
שער אחד מכריע.
והדרך היחידה לעצור את דייגו? עבירות.
וזה לא מקרי.
מראדונה הוא השחקן עליו בוצעו הכי הרבה עבירות בהיסטוריה של גביע העולם.
והמספרים רק נותנים שם למה שהעין כבר הבינה —
אי אפשר היה לעצור אותו אחרת.
רבע הגמר. אנגליה.
לא משחק.
סיפור.
ארבע שנים אחרי מלחמת פוקלנד — שתי מדינות עולות לכר הדשא עם היסטוריה טרייה.
ובתוך ארבע דקות — דייגו כותב נצח.
שער יד האלוהים.
והשער הגדול בתולדות המשחק.
אותו משחק שבו הוא מנצח כמעט לבדו.
חצי הגמר. בלגיה.
תצוגת אומן.
אחד המשחקים השלמים ביותר של שחקן בתולדות גביע העולם.
דייגו בכל מקום.
דייגו הכול.
צמד שערים. שליטה מוחלטת.
אלוהי.
גמר. מערב גרמניה.
המשימה: לחסל את דייגו.
לא לתת לו לנשום.
והגישה הזו כמעט עובדת.
גרמניה חוזרת מ-2:0 ל-2:2 בתוך דקות.
הקאמבק מושלם.
אבל אז — רגע אחד.
רגע אחד של חוסר תשומת לב.
רגע אחד שבו דייגו מקבל אוויר.
בנגיעה אחת — הוא מבטל את כל ההגנה.
ולפתע — בורוצ’אגה לבד מול השוער.
וזה נגמר.
דייגו ארמנדו מראדונה סחב אומה שלמה על הגב.
לא רק אל הגביע — אלא אל גאולה.
לארגנטינאים — זו הייתה הרבה מעבר לזכייה.
זו הייתה תקווה. אור בימים של אופל.
ובאותו קיץ במקסיקו, תחת השמש היוקדת —
עולם הכדורגל לא רק ראה שחקן גדול.
הוא ראה משהו גדול יותר.
ואולי אני לא באמת זוכר את הרגעים האלה.
אבל אני כן זוכר איך הם הרגישו.
וזה — כנראה — הסיפור האמיתי.
אליפות! כתבה נפלאה, מאד נהניתי:)