להחליף דיסקט | השחקנים שהיו חלק מכישלון ‘נברקוזן’ וניסו לשנות את התדמית שלהם

מוניטין הוא דבר שקשה לשנות, בטח כאשר הביקורות לא פוסקות. בפרק השני בסדרת "מנברקוזן למייסטרקוזן", נצלול לסיפורם של שלושה שחקנים שהיו חלק מבאייר לברקוזן באותה עונה מקוללת, אלו שניסו לשנות את הקריירה שלהם ולהשכיח את תדמית ה'לוזריות' שהודבקה להם.

מוניטין הוא דבר מורכב, ולעתים אף אבסורדי. אדם משקיע את חייו בדבר מסוים, עושה את עבודתו נאמנה ואז מגיע כישלון, גדול או אפילו קטן, ומכתים את המוניטין כולו. אותו אדם לעולם יהיה צבוע בכישלונו, וייזכר לפיו. בכדורגל התופעה אף גדולה שבעתיים – אוהדי הכדורגל, כמו רוב בני האדם, נוטים לעתים להסתכל על עולמם האהוב באופן צר וחד, שחור ולבן, אין שום דבר באמצע. השחקן ההוא מדהים, או שהוא פשוט גרוע. מוניטין של מפסידן, כמו שכבר למדנו, הוא כזה שאוהדי הכדורגל אוהבים להזכיר בכל הזדמנות. לדוגמא, זה לא משנה שמסי הוא השחקן הגדול בהיסטוריה, אבל עד שנת 2022 לא היה באמתחתו גביע עולם, וזה כל מה שאוהדי הכדורגל, אלו שלא היו מחובבי הפרעוש, נהגו להזכיר כל הזמן. תדמית המפסידן של מסי נמחקה כליל כאשר הניף את הגביע הזהוב עם ארגנטינה, אך הדרך למחיקת התדמית הזו לא הייתה קלה.

“נברקוזן” ההיסטורית דנה את שחקניה למוניטין מפסידני. לאחר העונה האכזרית ב-2002, הקבוצה עברה שינוים גדולים, כולל עזיבה של שחקני מפתח שרצו לעשות הכל כדי להוריד את כתם ה’לוזריות’ מתדמיתם. בחלק השני בטרילוגיית “מנברקוזן למייסטרקוזן” נספר את סיפור הקריירה של הגיבורים הטראגיים של אותה עונה, אלו שלמעשה חטפו רגליים קרות בשלבי ההכרעה והיו חלק אינטגרלי מאיבוד התארים של האדומים-שחורים. בנוסף, ננסה להבין האם הם הצליחו לשנות את תדמיתם ולהשכיח את אותה עונה מסויטת.

מיכאל באלאק

באלאק הוא ללא ספק הגיבור הטרגי בסיפורה של לברקוזן של תחילת שנות ה-2000. לפני שהגיע ללברקוזן, הייתה באמתחתו אליפות בונדסליגה מפתיעה מאוד עם קייזרסלאוטרן בשנת 1998, לאחר שרק עונה קודם לכן שיחקה בבונדסליגה השנייה. באלאק, אז בן 20, לא היה מגיבורי אותה אליפות, אך הוא בהחלט היה חלק מהרכבה הראשון של הקבוצה בשלבים המכריעים של העונה. באלאק ידע כיצד לקחת אליפות, והוא ידע איך זה מרגיש להיות בתוך מערכת מנצחת, בטח כזו שעשתה את זה בהפתעה גמורה. כשבאלאק הגיע ללברקוזן, הציפיות היו בשמיים והאדומים-שחורים ציפו מהקשר הגרמני להוביל את הקבוצה לתארים ולשגשוג. השער העצמי שלו במחזור האחרון של הבונדסליגה בשנת 2000, שאיבד הלכה למעשה ללברקוזן את תואר האליפות, היה הכתם הראשון בקריירה של הגרמני הצעיר. בשנים שלאחר מכן. באלאק חיפש רק לתקן את הרושם שנוצר. הוא היה רעב להצלחה, ורצה להוכיח לכולם שאותו שער עצמי היה מקרי לחלוטין. במקום זאת, הוא נעלם במשחקים המכריעים של עונת 2001/02, דווקא כשלברקוזן הייתה הכי צריכה אותו. מלך השערים של לברקוזן באותה עונה לא הצליח להושיע את קבוצתו, שאיבדה שלושה תארים בשבועיים.

לאחר עונת 2001/02, באלאק הגיע למונדיאל 2002 עם נבחרת גרמניה כאשר הביקורות עליו כבר נכתבו והופצו בראש חוצות ברחבי גרמניה. הגרמני רצה להשתיק את כל אלו שפקפקו בו, ושכחו את העובדה שהוא לקח כבר תואר אחד בקריירה הקצרה שלו. ה’מאנשאפט’ של אותו מונדיאל לא היו נוצצים במיוחד. מלבד אוליבר קאן, מירוסלב קלוזה ומיכאל באלאק, הקבוצה לא שפעה כוכבים, בטח לא יותר מיריבותיה. מבחינת באלאק, הוא עשה בדיוק את מה שהוא היה צריך כדי להשכיח את המפלה שאירעה חודש קודם עם לברקוזן. באלאק כבש את שערי הניצחון של נבחרת גרמניה ברבע הגמר נגד ארה”ב ובחצי הגמר נגד דרום קוריאה, במה שהסתמן כמו שינוי התדמית הרעה שנוצרה לו. אך, בחצי הגמר, הוא קיבל כרטיס צהוב לאחר שעשה עבירה מכוונת כדי לעצור התקפה של הקוריאנים, מה שגרם להשעייתו מהגמר, שכן זה היה הצהוב השני שלו בטורניר. גרמניה הפסידה בגמר לברזיל 2-0, בהיעדרו של באלאק, שמצדו ספר כבר 4 תארים שבהם הוא הגיע למקום השני בתוך חודש בלבד. את באלאק עצמו לא זוכרים באותו מונדיאל כגיבור, אלא כסגן של 4 תארים עונה אחת.

באלאק הרגיש שהוא חייב להחליף דיסקט, ולהתחיל להיות אלוף אמיתי. מה עושים במקרה כזה? אם אתה בגרמניה, אתה כנראה עובר לבאיירן מינכן, הקבוצה המעוטרת ביותר במדינה. וכך גם עשה באלאק. בשנת 2002 הוא עבר לבאיירן מינכן, איתה הוא זכה בדאבל הגרמני ב-2003, כולל צמד בגמר הגביע הגרמני נגד קייזרסלאוטרן, הקבוצה בה פרץ. הוא לא עצר וזכה בעוד שני דאבלים עם הבווארים, והיה נדמה שמוניטין ה’לוזר’ כבר מאחוריו. אך למרות זאת, הופעות חלשות בליגת האלופות באותן שנים עם באיירן מינכן גררו ביקורות על כך שמיכאל באלאק נעלם במשחקים החשובים באמת של קבוצתו.

ביולי 2006, עבר באלאק בהעברה חופשית לצ’לסי. הקשר הגרמני יצא לראשונה מארץ הולדתו, אל הפרמייר ליג המפחידה. עם צ’לסי הוא זכה בשלושה גביעים ובאליפות, אך תדמית ה’לוזר’ סירבה להיעלם. בשנת 2008, צ’לסי הפסידה אליפות, גמר גביע הליגה וגם את גמר ליגת האלופות, במה שהזכיר במעט את ‘נברקוזן’ המקוללת. הקללה חזרה ישירות לבאלאק, שזכה שוב למטר ביקורות על היכולת שהציג במשחקים גדולים, על אף שניצח כמה כאלו במדי הבלוז. בסיום אותה עונה, הוא גם היה חלק מנבחרת גרמניה שהפסידה בגמר יורו 2008 לספרד, מה שרק חיזק את הביקורות נגדו. את סיום הקריירה שלו הוא עשה בבאייר לברקוזן לאחר שבעונת החזרה שלו ב-2010/11, הגרמני לא הבקיע בכלל ולברקוזן סיימה, איך לא, במקום השני בבונדסליגה.

מיכאל באלאק היה כוכב כדורגל אמיתי, כזה שהנהיג קבוצות ואף זכה איתן בתארים. אך למרות זאת, מה שנשאר מהקריירה של הגרמני הייתה בעיקר כמות הפעמים שבהם הוא סיים במקום השני. למרות קריירה מוצלחת מאוד, כולל 5 אליפויות עם קבוצות שונות, באלאק תמיד ייזכר בתור אחד שלא השכיל לזכות בליגת האלופות עם צ’לסי – למרות שהוא עצמו עשה את המוטל עליו בדו-קרב הפנדלים בגמר והבקיע את הבעיטה שלו. הוא גם ייזכר תמיד בתור אחד שלא הצליח להוביל את נבחרת גרמניה להישגים משמעותיים, אלא רק כמעט. כמעט ליגת אלופות, כמעט מונדיאל, כמעט יורו. בסך הכל, מיכאל באלאק היה במקום השני לא פחות מ-10 פעמים לאורך הקריירה, במועדונים ובנבחרת. תחושת ההחמצה תמיד תרחף מעל הקריירה האדירה שלו, ואנו, אוהדי הכדורגל, נזכור תמיד את הפעמים שבהם הוא רק כמעט נגע בשמיים – ולא את הפעמים שהוא באמת עשה זאת.

לוסיו

לוסיו זכור לכולנו הרבה יותר בתקופתו באינטר ובנבחרת ברזיל, אך את טבילת האש שלו בכדורגל האירופי הוא עשה בלברקוזן. לאחר עונה טובה ב’אינטרנסיונל’ הברזילאית, לוסיו חתם בבאייר לברקוזן בינואר 2001 והספיק לכבוש 5 שערים ב-15 המשחקים שנשארו עד סוף אותה עונה, וכל זה כשהוא משחק בעמדת הבלם.

לוסיו, היה הבלם המוביל של לברקוזן בעונת 2002 הזכורה לשמצה, ואחד השחקנים המובילים אצל האדומים-שחורים באופן כללי. את חלקו באותה מפלה היסטורית לא רבים זוכרים, אך גם לו היה חלק בכך. בהפסד לנירנברג בליגה במחזור הלפני אחרון של העונה, אותו מחזור בו דורטמונד עקפה את לברקוזן ועלתה למקום הראשון, לוסיו החמיץ כמה מצבים קורצים, שבכל יום נתון הוא היה כובש. לוסיו ניסה בכל כוחו להושיע את לברקוזן באותו משחק, אך לשווא. בהפסד לשאלקה בגביע הוא ללא ספק היה בורג מרכזי בהגנה של לברקוזן, שפשוט קרסה באותו משחק כאשר ספגה 3 שערים במחצית השנייה עם טעויות לא מחויבות בהגנה. בגמר ליגת האלופות הוא דווקא היה הדמות החיובית אצל האדומים-שחורים, כאשר כבש את שער השוויון מול ריאל מדריד. את אותה עונה לוסיו סיים כ’לוזר’, ביחד עם כל חבריו לקבוצה. כזה שאף על פי היכולת המעולה שלו – לא מצליח לזכות בתארים ובהישגים.

אם אצל מיכאל באלאק ראינו שצבע הלוזריות שבו הוא נצבע אינו דהה מעולם, אצל לוסיו נראה שהוא היה כתם זעיר בלבד. בקיץ 2002, לוסיו זכה עם ברזיל במונדיאל כאשר הם מנצחים את גרמניה בגמר. לוסיו קיבל מקום של קבע ב-11 של סקולארי, והיה חלק מההגנה הנפלאה של ה’סלסאו’, שספגה רק 4 שערים ב-7 משחקים בטורניר. בניגוד לבאלאק, לוסיו הצליח להשכיח את הנפילה עם לברקוזן בעזרת זכייה מצוינת בגביע העולם עם ברזיל.

אך ללוסיו הזכייה באליפות העולם לא הספיקה, והוא הבין שהוא צריך להתקדם לשלב הבא בקריירה. לאחר עוד שתי עונות בלברקוזן, כולל עונת 2002/03 בה הקבוצה הייתה קרובה לירידת ליגה, לוסיו הלך בעקבות חבריו לשעבר בקבוצה, ובשנת 2004 הוא עזב את לברקוזן ועבר גם לבאיירן מינכן. בבאיירן מינכן הוא הפך לשחקן טוב יותר ומשמעותי יותר, אשר משך את תשומת הלב של אוהדי הכדורגל העולמי. עם באיירן הוא זכה בשלושה דאבלים, ואף שימש כסגן הקפטן ב-2008, לאחר שאוליבר קאן פרש ומארק ואן בומל קיבל את סרט הקפטן. ללוסיו היה חסר עוד תואר אחד בארון – כזה שישקם באופן סופי את המוניטין שלו – ליגת האלופות. עם באיירן מינכן, כמו באלאק, הוא לא הצליח לעשות זאת, אך הסיפור של הברזילאי לא נגמר כאן.

ביולי 2009, חתם לוסיו באינטר, אלופת איטליה דאז, עם מטרה אחת מול העיניים – ליגת האלופות. לוסיו, שכבר היה אז שם דבר בכדורגל העולמי, פתח את העונה ההיא בעצלתיים. בשלב הבתים אינטר זייפה, וניצחה שני משחקים בלבד, כאשר לוסיו עצמו כובש גם שער עצמי במשחק מול דינמו קייב. בסופו של דבר, אינטר הצליחה להעפיל לשמינית הגמר מהמקום השני בבית, ומאז היא לא עצרה. לוסיו השלים 90 דקות בכל המשחקים בליגת האלופות באותה שנה, ועזר לקבוצה לזכות בליגת האלופות ובטרבל היסטורי. החלק האחרון בפאזל התארים של לוסיו הושלם, והוא רשמית ניער מעליו את התדמית השלילית שאולי עוד ריחפה מעליו. אין דבר שהברזילאי לא הצליח להשיג מאז אותה עונת שפל ב’נברקוזן’. את המשך הקריירה הוא עשה בעיקר בברזיל, כאשר בשנת 2020 הוא פרש ממשחק פעיל.

לוסיו, בניגוד לבאלאק, הצליח במהירות להוריד ממנו את תדמית המפסידן. אמנם אצלו לא נדרש הרבה כדי לעשות זאת, אולי משום שהוא לא היה השחקן שהכי מזוהה עם המפלה של לברקוזן ב-2002, אך עדיין לוסיו הצליח להשתיק את מבקריו מהר מאוד – כבר במונדיאל 2002, ומאז הקריירה שלו המשיכה ללא דופי.

הנס-יורג בוט

הנס-יורג בוט לא שייך לתור הזהב של השוערים הגרמנים. בוט מעולם לא התברג ברשימת השוערים הגדולים בעולם, בטח בתקופה בה אוליבר קאן וינס להמן שלטו בכדורגל הגרמני. בוט זכור בעיקר בתור בועט פנדלים מחונן, שכן היו לו מעל 30 שערים בקריירה, כאשר כולם מגיעים מפנדלים. בעונת 2001/02 המקוללת, בוט היה חלק משמעותי בנפילתה של באייר לברקוזן. בוט הגיע ללברקוזן מהמבורג בקיץ 2001 בהעברה חופשית, וכבר מההתחלה היה השוער הראשון של הקבוצה. כבר מהרגע שהגיע, היה ברור שנחת בלברקוזן השוער שהקבוצה צריכה לעונה הקרובה. באותה עונה הוא פתח בכל משחקי הקבוצה, ואף כבש שער בליגת האלופות בשלב הבתים במשחק השני נגד יובנטוס. אגב, עניין הפנדלים היה לעתים גם בעוכריו של השוער הגרמני, כאשר בשנת 2004 הוא כבש פנדל נגד שאלקה 04 במדי לברקוזן. תוך כדי שהוא חוגג את השער עם קבוצתו, חידשה שאלקה את המשחק והצליחה לכבוש.

בסיום עונת 2001/02, בוט היה חתום על כמה מהאירועים המשמעותיים של העונה. הוא החמיץ פנדל מול ורדר ברמן במחזור ה-32, מה שנתן למעשה לברמן את הניצחון והיה לצעד שהחל את המפלה של לברקוזן. בגמר הגביע הוא הוציא 4 כדורים מהרשת, ובגמר ליגת האלופות השער הראשון של ריאל מדריד הגיע בין היתר גם מטעות שלו. קשה להגיד שבוט הוא אחד מהגיבורים הטרגיים המוכרים של אותה עונה, אך ללא ספק הוא חתום על הרבה ממה שקרה לקבוצה באותה עונה. מוניטין הלוזריות של בוט לא היה תקשורתי, אך אין ספק שאותה עונה השפיעה גם עליו, במיוחד כאשר היו מפלות שהוא היה אחראי עליהן באופן ישיר.

בוט נכלל בסגל של נבחרת גרמניה במונדיאל 2002, אך הוא היה השוער השלישי ולא שיחק בכלל בטורניר. הקריירה של בוט, בניגוד לבאלאק וללוסיו, לא העניקה לו שם דבר בכדורגל העולמי. הוא עבר בשנת 2007 לבנפיקה ליסבון, לאחר שלברקוזן הראתה לו את הדרך החוצה והבהירה לו שהוא לא בתכניות. בבנפיקה הוא שיחק בעיקר במשחקים שוליים ועזב את הקבוצה אחרי עונה אחת. לאיפה בוט בן ה-34 עזב? ניחשתם נכון – לבאיירן מינכן.

בקיץ 2008 בוט חתם אצל ה’בווארים’. בתזמון מושלם מבחינתו באותו קיץ הודיע השוער האגדי, אוליבר קאן, על פרישה מכדורגל. זוהי הייתה ההזדמנות של בוט לחזור לקדמת הבמה, ולעשות קאמבק בגיל מאוחר. בתחילת אותה עונה, השוער מיכאל רנסינג פתח בשער של באיירן, אך מהר מאוד קיבל בוט את אפודת השוער הראשון, לאחר הופעות חלשות של רנסינג. בעונת 2009/10, הגיע התיקון לו חיכה בוט. הוא הפך להיות השוער הראשון של באיירן מינכן, בעונה בה הקבוצה זכתה בדאבל הגרמני. האליפות והגביע היו התארים הראשונים בקריירה של בוט. הדרך שעבר הייתה קשה ומלאת נפילות, אך הוא לא ויתר, ובסופו של דבר הוא היה השוער הראשון של קבוצה שזכתה באליפות. הוא פתח ב-31 משחקי ‘בונדסליגה’ באותה עונה, וספג 26 שערים בלבד. בליגת האלופות הוא אפילו הספיק לכבוש פנדל לזכות באיירן, אך הפסיד בגמר לאינטר של לוסיו, חברו לשעבר לקבוצה בלברקוזן. בכך, השלים בוט שני גמרי ליגת אלופות שהוא מפסיד עם קבוצתו. אבל זה כבר לא שינה הרבה. בוט הוכיח שהוא שוער ראשון לגיטימי בקבוצת צמרת בגרמניה, ומבחינתו הוא השאיר את החותם שהוא רצה. כבר לא יזכרו אותו בתור אחד שבעט פנדלים והיה חלק מהקטסטרופה ב-2002, אלא גם כאלוף.

בעונה לאחר מכן, עונת 2010/11, בוט חזר להיות השוער השני בבאיירן מינכן ואיבד את מקומו בהרכב. בשנת 2012 פרש בוט, כאשר באמתחתו דאבל עם באיירן מינכן וסופר קאפ גרמני אחד ב-2010, אך זה היה מספיק בשביל שיזכרו אותו בתור השוער שהיה בועט פנדלים מחונן, וכאחד שהיה חלק מהדאבל של באיירן מינכן.


כמו שהבנו, שחקני כדורגל הם דמויות מגוונות. ניתן לתאר אותם בדרך אחת, אך לעתים ניתן לתארם בדרך הפוכה לחלוטין, ועדיין הכל יהיה נכון. אין שחור ולבן. השחקנים שהיו ‘לוזרים’, הצליחו להתקדם ולזכות בתארים עם קבוצות אחרות. חלקם ניערו את טרגדיית הכישלון מעל גבם, חלקם עדיין מתוייגים כ’לוזרים’, למרות שהנתונים מראים אחרת. לברקוזן של 2002 השאירה צלקות לכל שחקני הסגל שלה, אך היו אלה שבעזרת עבודה קשה הצליחו לטשטש את אותן צלקות בעזרת תארים. כאלו שהשכיחו במעט את אותו מפח נפש אדיר שחוו.

העונה הנוכחית של לברקוזן היא היסטורית ובלתי נתפסת. ואולי הפעם, בניגוד לעבר, היא תוכל להשאיר דווקא כתם חיובי על הקריירה של השחקנים שלה, כתם שיהפוך אותם לווינרים אמיתיים.

2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    אלונסו כותב בהצלחה את העונה הכי טובה שהיתה ותהיה להם

  2. מייקל כותב

    לברקוזן רצה לטראבל, במקרה הרע דאבל.
    אלונסו יהיה האגדה הגדולה בתולדות המועדון בפחות מ2 עונות ופלוריאן וירץ גדול שחקני לברקוזן בכל הזמנים.

    אגב, אין שום סיבה שכל הגרעין הזה ישאר לרבות אלונסו ועונה הבאה יתחרו בליגת האלופות. מה שכן מגיע לקבוצה חיזוק משמעותי.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן