להתאהב מחדש | הכוכבים שישלטו על האלביסלסטה ביום שאחרי מסי

פגרת הנבחרות הקרובה תסמן רגע משמעותי בהיסטוריה של ארגנטינה – לראשונה מזה הרבה מאוד זמן, האלביסלסטה תגיע למשחקים ללא ליונל מסי. יחד עם אנחל די מריה שכבר פרש לאחר זכיית הקופה אמריקה 2024, ולצד שחקנים כמו ניקולס אוטמנדי, לאנדרו פארדס, ג’יובני לו סלסו, ניקולס טגליאפיקו ורודריגו דה פול שככל הנראה יתלו את המדים בתכלת-לבן אחרי מונדיאל 2026, הנבחרת עומדת בפני שינוי דורי עמוק.

העתיד של ארגנטינה אחרי 2026 יהיה שונה לחלוטין ממה שהכרנו, ולכן זה הזמן לקפוץ קדימה בזמן, ולהכיר את הדור הבא של הכוכבים שייקחו את המושכות ויובילו את הנבחרת בעידן החדש.

קלאודיו אצ’ברי (19, מנצ’סטר סיטי) – “השטן הקטן”

קלאודיו אצ’ברי, או בכינויו “אל דיאבליטו” (השטן הקטן), הוא לא פחות מסנסציה בכדורגל הארגנטינאי. בגיל 17 בלבד הוא כבר הוביל את נבחרת ארגנטינה הצעירה במונדיאליטו והוכיח שיש לו את היכולות להיות המנהיג הבא של הנבחרת הבוגרת. השחקן הצעיר גדל במחלקת הנוער של ריבר פלייט, שם תפס את מקומו כשחקן קבוע בקבוצה הבוגרת בגיל 18 בלבד.
דובר עליו רבות בריבר עוד כשהיה ילד, אך העולם כולו גילה אותו במשחק הילדים של ריבר פלייט נגד יובנטוס, שבו הארגנטינאים ניצחו 6-1, כאשר “אל דיאבליטו” כובש רביעייה ומוסיף בישול. ההופעה הפנומנלית הזו הדליקה נורות אדומות במועדוני הפאר האירופיים, אך מנצ’סטר סיטי עקבה אחריו לאורך זמן ובקיץ האחרון החליטה לרכוש אותו. עם זאת, הוא יגיע רשמית רק בקיץ הקרוב, ועד כה עומד על 8 בישולים ו-4 שערים במדי ריבר פלייט.
אצ’ברי הוא פליימייקר קלאסי עם טכניקה עילאית, ראיית משחק נדירה ויכולת להוביל התקפות מהמרכז ומאגפים. הנגיעה שלו בכדור מזכירה את השנים הראשונות של מסי, והיכולת שלו לקבל החלטות במהירות נותנת לו יתרון משמעותי על פני שחקנים אחרים בגילו. המעבר שלו למנצ’סטר סיטי מסמן את תחילת הקריירה האירופית שלו, ואם יצליח להסתגל ללחץ ולרמה הגבוהה של הפרמייר ליג, הוא בהחלט עשוי להיות המוח שמנהל את ההתקפה של ארגנטינה בעשור הבא.
האתגר הגדול שלו? לשמור על עקביות ולמצוא את מקומו בקבוצה מלאה בכוכבים כמו סאביניו ופיל פודן. אם יצליח להוכיח את עצמו, אין ספק שהוא יכול להיות הכוכב הבא של הנבחרת.

אלחנדרו גרנאצ’ו (20, מנצ’סטר יונייטד) – כוכב בהתהוות או אכזבה פוטנציאלית?

אלחנדרו גרנאצ’ו הוא השחקן הכי מוכר מחוץ לארגנטינה שלא לקח חלק במונדיאל 2022. עם 24 שערים ו-17 בישולים במדי מנצ’סטר יונייטד, הוא כבר ביסס את עצמו כשחקן אגף לגיטימי בפרמייר ליג. הדריבל המסחרר, המהירות האדירה והיכולת להבקיע שערים קריטיים מזכירים דווקא את השחקן השנוא ביותר על הארגנטינאים, כריסטיאנו רונאלדו, אך יש צדדים נוספים בעייתיים – חוסר עקביות ובעיות מנטליות שמונעות ממנו להפוך לכוכב של ממש.
אחת הביקורות הגדולות ביותר נגד גרנאצ’ו היא שהוא לא באמת מרגיש ארגנטינאי. אוהדים רבים טוענים שהוא לא מבין את המשקל של החולצה הלאומית, ולעיתים נדמה שהוא מתקשה להתחבר לרוח האלביסלסטה. עם זאת, דווקא מסי עצמו נחשב לדמות שיכולה לקחת את גרנאצ’ו תחת חסותו ולסייע לו להשתלב טוב יותר בנבחרת. אם מסי אכן יכוון אותו ויעזור לו למצוא את מקומו, ייתכן שזה יהיה השינוי שיביא את גרנאצ’ו להפוך לשחקן מוביל בארגנטינה.

בנחמין דומינגז (21, בולוניה) – כנף שמאל עם רגל ימין

בעוד שגרנאצ’ו תופס את רוב תשומת הלב התקשורתית, בנחמין דומינגז בשקט בשקט הופך לאחד הכשרונות הכי מבטיחים של ארגנטינה. הוא משחק בעמדת הקיצוני השמאלי, אך יכול גם לשחק כפליימייקר או כחלוץ שני. היתרון הגדול שלו הוא השילוב בין מהירות אדירה, דריבל איכותי ויכולת מסירה ברמה גבוהה.
העונה הראשונה שלו בבולוניה הייתה מוצלחת מאוד, עם 4 שערים ו-3 בישולים עד כה העונה, הוא נחשב לאחד מהשחקנים שצפויים לפרוץ עוד יותר בשנים הקרובות. מה שמיוחד בדומינגז הוא שהוא מזכיר בסגנון המשחק שלו את די מריה – זריז, בעל בעיטה מצוינת בכדור, והוא מסוגל לשחק גם באגף וגם במרכז.
אחד התחומים שעליו יצטרך לעבוד הוא קבלת ההחלטות בשליש האחרון של המגרש. לעיתים הוא מהסס למסור בזמן, או מנסה דריבלים מיותרים שגורמים לאיבודי כדור. אבל אם הוא ישפר את החדות שלו מול השער ואת היכולת שלו להתאים את עצמו למשחקי הלחץ של היריבה, יש לו את כל הכלים להפוך לשחקן הרבה בנבחרת בשנים הבאות, במיוחד לאור העובדה שמילאן עוקבת מקרוב.

פקונדו מדינה (25, לאנס) – המנהיג הבא של ההגנה

עם עזיבתו הצפויה של ניקולס אוטמנדי, נבחרת ארגנטינה מחפשת את המנהיג הבא של ההגנה – ונראה שפקונדו מדינה מוכן לתפקיד. הבלם בן ה-25 משחק בלאנס בליגה הצרפתית, אך כבר עכשיו נחשב לאחד מהשמות המובילים ברשימות הרכש של מועדונים גדולים באירופה.
מדינה הוא בלם מודרני – פיזי מאוד, אך גם טכני ובעל יכולת מסירה מצוינת. הוא מסוג השחקנים שלא מהססים להיכנס למאבקים פיזיים, אך גם יודעים לצאת קדימה ולבנות התקפות מההגנה. בזכות האופי הלוחמני והיכולות ההגנתיות שלו, הוא כבר עכשיו מועמד טבעי להוביל את החוליה האחורית של ארגנטינה אחרי 2026 ואף נכנס לרוטצית הבלמים כשהוא סופר כבר 4 הופעות במדי האלביסלסטה.
לצד היתרונות הברורים שלו, מדינה יצטרך לעבוד על המשמעת הטקטית שלו – לפעמים הוא לוקח סיכונים מיותרים, במיוחד כשמדובר ביציאה קדימה. אבל אם ימשיך להתפתח ויקבל הזדמנות במועדון גדול יותר, הוא עשוי להפוך לאחד מהבלמים הטובים באירופה.

ולנטין ברקו (20, סביליה) – המגן שכל כך חיכו לו

ולנטין ברקו היה היהלום של מחלקת הנוער של בוקה ג’וניורס, והמגן השמאלי המסקרן ביותר שיצא מארגנטינה בשנים האחרונות. בגיל צעיר הוא תפס מקום בהרכב הבוגר של בוקה בזכות יכולות התקפיות יוצאות דופן, שליטה מצוינת בכדור ומהירות שמאפשרת לו לכסות את כל האגף השמאלי.
ההשוואות לרוברטו קרלוס אולי נראות מוגזמות כרגע, אך יש להן בסיס: כמו הברזילאי האגדי, ברקו אוהב לעלות קדימה, לסכן את השער בבעיטות חזקות מחוץ לרחבה ולייצר מצבים לחבריו להתקפה. לאחר המעבר לברייטון, ברקו חווה קשיים בהתאקלמות ונשלח להשאלה בסביליה ובשטראסבורג. בשני המועדונים שיחק פחות מ-10 משחקים בכל עונה ורשם בישול אחד בלבד בכל תקופה. עם זאת, הפוטנציאל שלו ברור, ושחקנים בגילו זקוקים לזמן הסתגלות באירופה. אם יצליח להתייצב, הוא יכול להיות המגן השמאלי הפותח של ארגנטינה בשנים הקרובות. במציאות שבה טגליאפיקו מתקרב לסוף דרכו בנבחרת, וברקו הוא אחד הבודדים שמסוגלים לשחק כמגן התקפי קלאסי, לא מן הנמנע שבקרוב הוא יקבל את המקום בהרכב האלביסלסטה וירוץ איתו שנים קדימה.

מתיאס סולה (21, רומא) – היורש של די מריה

מתיאס סולה הוא מסוג השחקנים שגורמים לאוהדים לקום מהכיסא. הוא גדל במערכת של יובנטוס, שם סימנו אותו כיורש פוטנציאלי לפאולו דיבאלה, והיו אף שהשוו אותו לאריאן רובן בשל הדרך שבה הוא חותך מהאגף הימני למרכז עם רגל שמאל החזקה שלו.
התקופה שלו ביובה הייתה רצופת עליות וירידות, אך המעבר לרומא נתן לו הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמו. סולה הוא שחקן עם דריבל קטלני, יכולת טכנית ברמה גבוהה מאוד, ובעיקר ביטחון עצמי מרשים – הוא לא חושש לקחת שחקנים באחד על אחד גם מול ההגנות החזקות ביותר. עד כה, במדי רומא רשם 3 שערים ובישול ב-18 הופעות בסרייה א, נתונים שמעידים על התקדמות יציבה. עם זאת, החיסרון המרכזי שלו הוא בקבלת ההחלטות: לעיתים הוא מנסה לעשות יותר מדי בעצמו ולא משחרר את הכדור בזמן.
לארגנטינה אין כרגע קיצוני ימני טבעי ברמה הגבוהה ביותר, ולכן סולה יכול להפוך לפתרון המושלם בעמדה הזו. אם יצליח לפתח יותר חכמת משחק ולשפר את התיאום שלו עם חבריו לקבוצה, הוא עשוי לתפוס מקום קבוע בסגל הנבחרת בשנים הקרובות.

טיאגו אלמאדה (23, ליון) – הפליימייקר שהגיע סוף סוף לאירופה

טיאגו אלמאדה הוא השחקן היחיד ברשימה שהיה חלק מסגל ארגנטינה שזכה במונדיאל 2022. במשך שנים נחשב “הכישרון שלא עזב בזמן”, אחרי שגדל ב-ולז סארספילד ונחשב להבטחה ענקית, הוא העדיף לצאת לקריירה בארצות הברית ושיחק באטלנטה יונייטד, שם הפך לכוכב ולשחקן ההמצטיין של הליגה. האיכות שלו הייתה ברורה – קשר התקפי עם ראיית משחק יוצאת דופן, יכולת מסירה ברמה עולמית, וטכניקה שמאפשרת לו להתחמק מלחץ בצורה אלגנטית.
אבל המעבר לאירופה הוא תמיד מאתגר, ולמרות שהגיע לליון בקול תרועה, הוא עדיין מנסה להתאקלם. בינתיים, יש לו העונה שער אחד ו-2 בישולים, מספרים לא מסחררים, אך מדובר בשחקן שצריך זמן כדי להסתגל לקצב של הליגה הצרפתית.
היתרון של אלמאדה על פני שחקנים אחרים הוא שהוא יכול לשחק במספר עמדות – כקשר התקפי קלאסי, כקשר מרכזי שנע קדימה או אפילו כקיצוני שמאלי שנכנס לאמצע. אחרי הפרישה של ג’יובני לו סלסו, ייתכן מאוד שאלמדה יקבל את המפתחות להנהגת הקישור של ארגנטינה.

פרנקו מסטנטואונו (17, ריבר פלייט) – הכוכב העולה הגדול ביותר

אם יש שם אחד שגורם לארגנטינאים להתרגש באמת, זה פרנקו מסטנטואונו, השחקן הצעיר ביותר ברשימה. בגיל 17 בלבד, הוא כבר הפך לשחקן הרכב בריבר פלייט, וכבש את שער הבכורה שלו כמבקיע הצעיר ביותר בתולדות המועדון. כל מי שצפה בו משחק יודע שיש כאן משהו מיוחד – הוא נראה בשל הרבה יותר משחקנים אחרים בגילו (נו טוב, אולי חוץ מספרדי אחד), עם ביטחון עצמי נדיר, תנועות חכמות ללא כדור ויכולת לשלוט בקצב המשחק כמו שחקן מנוסה.
השוואות לריקלמה הן בלתי נמנעות – שניהם קשרים התקפיים עם קור רוח יוצא דופן, יכולת לשחק בין הקווים, ונגיעה בכדור שמזכירה אמן יותר מאשר כדורגלן. מה שמבדיל את מסטנטואונו משחקנים אחרים בגילו הוא שהוא לא רק טכני – הוא גם חכם טקטית. הוא מבין איך לקרוא את המשחק, איך להפעיל את חבריו לקבוצה, ואיך ללחוץ גבוה על היריבה.
השאלה הגדולה ביותר עבורו היא איך יתקדם. היסטורית, היו לא מעט כישרונות צעירים בארגנטינה שהתדרדרו בגלל החלטות שגויות, לחץ גדול מדי או ניהול לא נכון של הקריירה. אבל אם מסטנטואונו ימשיך בכיוון הנכון ויישאר ממוקד, ביחד עם העובדה שליברפול וריאל מדריד עוקבות מקרוב, יש לו את כל הכלים להפוך לפנים של הכדורגל הארגנטינאי אחרי עידן מסי.

ניקו פאז (20, קומו) – יחזור למדריד מהדלת הראשית?

ניקו פאז נולד בספרד להורים ארגנטינאים, אבל הלב שלו תמיד היה אלביסלסטה. הוא גדל באקדמיה של ריאל מדריד והוגדר במשך שנים כאחד הכישרונות הגדולים של המועדון. אבל כמו צעירים רבים שהתקשו למצוא מקום בסגל המלא בכוכבים של הבלאנקוס, פאז הבין שעליו לחפש דקות במקום אחר. הוא קיבל הצעות ממספר קבוצות גדולות, אבל בחר בקומו של פאברגס מהסרייה א’, מתוך אמונה ששם יוכל להתפתח ולפרוח באמת.
ההחלטה השתלמה מהר מאוד. פאז הפך לשחקן מפתח בקבוצה, ובינתיים עומד על 6 שערים ו-6 בישולים – מספרים מרשימים לשחקן בעונת הבכורה שלו באיטליה. כקשר התקפי טבעי, הוא מצטיין בשליטה בכדור, ראיית משחק חדה ויכולת למסור כדורים חכמים בין קווי ההגנה. הוא יכול לשחק גם באגף ולחתוך לאמצע, כשהוא משתמש בבעיטה החזקה שלו מרחוק. עם השמועות שריאל מדריד שוקלת את רכישתו בחזרה של פאז, לא מפתיע שסקאלוני כבר נתן לו זימון בכורה לנבחרת, וכשהוא ילבש את המדים הלאומיים לראשונה, תהיו בטוחים שהוא ירגיש בבית.

סנטיאגו קסטרו (21, בולוניה) – החלוץ הבא של ארגנטינה

כשסנטיאגו קסטרו עזב את ולס סארספילד ועבר לבולוניה, רבים תהו אם הוא יוכל להתמודד עם הקצב הגבוה של הסרייה א’. אחרי הכול, החלוצים הארגנטינאים שפורחים באירופה הם לרוב טכניים ומהירים, בעוד שקסטרו הוא חלוץ פיזי, חזק ובעל נוכחות ברחבה – משהו שנראה יותר כמו מספר 9 קלאסי. אבל קסטרו הוכיח מהר מאוד שהוא הרבה יותר מזה.
העונה הראשונה שלו בבולוניה הייתה מעבר לציפיות, כשהוא רושם עד כה 10 שערים ו-8 בישולים בכל המסגרות. הוא לא רק מסיים מהלכים ברחבה, אלא גם יודע לשחק עם הגב לשער, לשחרר מסירות חכמות לחלוצים האחרים ולהיות חלק פעיל בהנעת הכדור של הקבוצה. בסגנון המשחק שלו, הוא מזכיר את גבריאל בטיסטוטה – כוחני אבל גם חכם, מהיר אבל גם יודע לשמור על הכדור. אם ימשיך בקצב הזה, ביחד עם שמועות למעבר אפשרי לארסנל, הוא עשוי להיות החלוץ הפותח של ארגנטינה בעידן שאחרי לאוטרו מרטינז.

הדור הנוכחי של הנבחרת, בהובלתם של דה פול, פארדס ואוטמנדי, הרגיל אותנו לכדורגל לוחמני, מחושב וסבלני – נבחרת שיודעת לנצח דרך הקרבה, עמידה טקטית איתנה ולחץ גבוה. זה היה ה-DNA של “אל סקאלונטה” – קבוצה שזכתה באהבת העם בזכות המלחמה על כל כדור והיכולת לסבול 120 דקות.
עם שמות כמו אצ’ברי, גרנאצ’ו, מסטנטואונו ואלמאדה, ייתכן שאנחנו עומדים בפני נבחרת טכנית יותר, ישירה יותר ואולי אפילו יצירתית יותר. אם הנבחרת החדשה תרגש אותנו אפילו חצי ממה ש”אל סקאלונטה” ריגשה אותנו, הקהל הארגנטינאי יכול להיות רגוע. ההיסטוריה של ארגנטינה מלאה ברגעי קסם, והדור הבא נראה מוכן לכתוב את הפרק הבא בסיפור המפואר של האלביסלסטה.

האם זה יהיה דור זהב חדש, או רק עוד דור מוכשר בדרך? – את התשובות נגלה בשנים הקרובות.