נכבש המבצר: ברצלונה מביסה את אתלטיקו בביתה

על פניו, על סמך התוצאה בלבד- היה דומה שזהו משחקה הטוב ביותר של ברצלונה העונה, עם ניצחון מוחץ 0-3 על אתלטיקו החזקה בחוץ, במטרופוליטנו הסופר ביתי, אך האמת היא שהמשחק לא התעלה לרמה הגבוהה ביותר מבחינת כדורגל נטו עבור הקטלאנים, שנעזרו בלא מעט מזל עם ההחמצות של אתלטיקו בתחילת המשחק, ולא שיחקן משחק התקפי גדול. ובכל זאת, שחקני בארסה הצליחו לשחק נכון, כשהתמודדו היטב עם הלחץ של אתלטיקו על מובילי הכדור שלהם, והצליחו להעביר מסירות לחללים פנויים מאחורי קו הקישור וההגנה של הקולצ’ונרוס.

בתרגום פשוט: תוכנית המשחק של סימאונה לא עבדה, והיה דומה שצ’אבי – שגם הורחק לאחר מכן -באופן די מפתיע הצליח למצוא פתרונות לטקטיקה של יריבו, במה שעזר לבארסה למצוא מרווחים, תוך שהיא נהנית מניצול מצבים מצויין מול השער. זאת ,מול אתלטי שבאמת ניסתה ורצתה, נכנסה לרחבה, ואף בעטה יותר לשער – אך אלילת המזל לא היתה לצידה, כך שלא הצליחה לשים ולו כדור אחד ברשת.

ולמרות הכל, על אף הנצחון הגדול הזה – הפער 8 מריאל נשמר, לאחר שהבלאנקוס שוב הפציצו רביעיה וניצחו 2-4, כך שגם אם מתחשבים בקלאסיקו שיהיה בין השתיים- קשה לראות איך בארסה מדביקה את הפער וחושבת על אליפות. כן, למרות כל ההצהרות של צ’אבי ושחקני הקבוצה הקטלאנית.

---

1. הסטטיסטיקה של המשחק.

בתמצית:

• בעיטות לשער:  9 לבארסה (5 למסגרת) לעומת 13 לאתלטיקו (עם 3 למסגרת בלבד! הזוי). (אתלטיקו בעטה ובעטה, אך לא מדוייק, ובארסה עם כל בעיטה בצבע).
• xG:                 גבוה יותר (1.54 מול 0.78)- להוציא כפול שערים מה-xG –  (אני בטוח שברצלונה קונה את זה כל משחק).
•  פוזשן:             בארסה ניצחה עם 59%, למרות שעשה רושם שאתלטי תקפה המון והחזיקה לא מעט גם היא- כשהיא ניסתה שוב ושוב להגיע לשער הבלאוגראנה – אך ללא תכלית.

---

 

---

ההרכבים הראשוניים:

בצעד מאד מוזר (פחדנות? עומס מהצ’אמפיונס לאחר הקרב האפי מול אינטר? סיבה טקטית אחרת?)-  סימאונה בחר לספסל את הקשר ההתקפי שלו שנמצא בעונת פריחה אדירה, אנטואן גריזמן, ולעלות ב-3-4-3 במקום ה-5-3-2 הקבוע שלו. זה אומר שבמקום לשים שני קשרים במרכז, כאשר גריזמן כמס’ 10 חופשי לפניהם, ושני המגינים/קיצונים מרקוס יורנטה ימין וסמאול לינו הברזילאי הנפלא משמאל חורשים את הקווים – המאמן הארגנטינאי בחר לספסל את הצרפתי הבינלאומי ולהוסיף ליורנטה מגן טבעי מאחוריו, נחואל מולינה הארגנטינאי הבינלאומי, וללינו לפניו קיצוני קלאסי עם רגל על הקו, בדמות רודריגו ריקלמה הצעיר, גם ארגנטינאי, שהצטיין כמחליף נגד אינטר.

זה לא עבד.

המהלך הטקטי הזה לא רק שהוציא לא מעט את מימד היצירתיות מהקישור של אתלטיקו, ששיחקה למעשה ללא קשר קדמי שיתמוך במוראטה שבחוד, אלא גם גרם לכך שבכל אגף יהיו שני שחקנים עם תפקוד די דומה, בייחוד בשמאל עם לינו וריקלמה, שדרכו אחד לשני על הרגליים. משגה נוסף לטעמי היה הציוות של באריוס הצעיר במקום קוקה או סאול היותר מנוסים, ואכן ברגע שהספרדי הקשוח קוקה נכנס לשחק כמחליף, הוא רץ ונלחם, והראה את גודל הטעות לוותר עליו כפותח.

אצל הקטלאנים צ’אבי עלה כהרגלו ב4-3-3, אך עם פורט כמגן שמאלי במקום קאנסלו שנעדר מסיבות אישיות לא ברורות, וראפיניה הפעם כקיצוני ימני, לאחר שפרח בשמאל במשחק הקודם, במקום לאמין ימאל שזכה למנוחה לאחר תלאות הצ’אמפיונס מול נאפולי. זאת, כאשר באגף שמאל עלה שוב מול הרוחיבלאנקוס ז’ואאו פליקס, בצעד חכם של מאמנו, שרצה לנצל את המוטיבציה הגבוהה של הפורטוגלי הבינלאומי לנקמה מול האקסית המיתולוגית. ואם זה לא מספיק, בארסה אף עלתה ללא קשר אחורי טבעי,כשריסטנסן נפצע בחימום, כשגונדו הוסט למרכז המגרש וסרג’י רוברטו המושמץ ופרמין ההתקפי עלו לצידו בקישור.

הסטטיסטיקה הכללית:

• יתרון מוחץ כאמור לבארסה באחזקת הכדור – עם 59%, עם 466 מסירות (87%), מול 287 (81%) בלבד לאתלטיקו.
• 9 בעיטות לשער (5 למסגרת) לבארסה מול 13 של הקולצ’ונרוס (3 בלבד למסגרת), שמתוכם צמחו 3 שערים- שיעור ביעילות.
• רק 4 הזדמנויות גדולות לבארסה, לעומת 0 הזדמנויות גדולות של אתלטיקו, למרות כל הבעיטות, הקרנות (7) וההתקפות המסוכנות שלה, שלה גם בגלל משחק הגנה טב של קונדה, אראוחו וקובארסי.
• בארסה תקפה בעיקר דרך כדורים ארוכים (50), עם רק 3 כדורי עומק- מסלול עוקף הקישור של הקלצ’ונרוס.

מפת הבעיטות:

כשבוחנים את מפת הבעיטות של המשחק רואים שבארסה בעטה פחות מאתלטיקו, עם 9 לעומת 13, אך בדיוק טוב של 5 למסגרת לעומת רק 3 של אתלטיקו, שבעטה המון מרחוק (7). והכי חשוב, בארסה הצליחה להתקרב המון לשער, למרות מערך 3 הבלמים של אתלטיקו שעצר את אינטר, כשהצליחה להיכנס ולבעוט המון מתוך הרחבה (56%), ואפילו מתוך תיבת החמש (22%).

מהלך העניינים/מפת המומנטום ההתקפי:

פתיחת המשחק דווקא בישרה טובות לאתלטיקו, עת היא תקפה היטב והגיעה למס’ מצבים שבנס לא הסתיימו בשער, כשהקטלאנים התקשו לעבור את החצי, וכאשר אלילת המזל הגנה על בארסה שוב ושוב:  החמצה של באריוס ממפתן הרחבה בבעיטה טובה שהלכה סנטימטר מהקורה הימנית/ בעיטה של מוראטה ממטר מתיבת החמש שהלכה מעט החוצה מול טר שטגן שיצא מאוחר/ שוב בעיטה של מוראטה בוולה מצויין אך מעט מעט מעל השער לאחר הרחקה לא טובה של קובארסי עם הראש.

אבל הכדור לא נכנס.

ובארסה שרדה את דקות המומנטום ההתקפי הטובות של אתלטיקו, ואז התחילה מעט לתקוף ולפתח מומנטום ואז עקצה לאחר המבצע של המאסטר שף הטורקי-גרמני הקסום שלה, עם עוד מסירת עומק שוברת קווים לפנתיאון, שהסתיימה בשער של פליקס לאחר אסיסט של לבה. השער הזה די שבר מנטלית את אתלטיקו, והוציא לה את הרוח מהמפרשים.

הדינמיקה השתנתה לחלוטין. הקולצ’ונרוס חוו דז’ה וו חזק למשחק הקודם והמתסכל בין הקבוצות שבו הפסידו משער יחיד של הפנטיזסט הפורטוגלי.

ואז בארסה כבשה את השני מרגלי לבה, לאחר שהצליח להגיע לכדור שהתגלגל לימין הרחבה ובעט ימין לשמאל לפינה הרחוקה ליד הקורה ופנימה, בסיומת קטלנית ביותר. אתלטי דעכה לחלוטין, ואז ספגה את השלישי מרגלי פרמין, לאחר איבוד של דה פול שהיה חלש מאד במשחק, ולחץ טוב בחטיפות של בארסה האסרטיבית והאגרסיבית, כשלבה הגיח מאחור וסיפק הרמה מהסרטים לראש של פרמין שהסתנן מאחורי אקסל ויטסל ונגח מדוייק לרשת. 3-0 מוחץ, וזוהי כבר תבוסה שלא רבים האמינו שתקרה לפני המשחק.

גם נסיונות נוספים של אתלטי בדקות הסיום נבלמו ע”י הדיפות של טר שטגן. הכדור לא נכנס. כשהכל הולך- הכל הולך.

---

הגולים:

• הגול ה-1: מסירת עומק קסומה של גונדואן הגיעה ללבה, שהשתלט יפה והעביר רוחב לפליקס, שכבש בנגיעה אחת בפס נמוך לפינה של אובלאק חסר הסיכוי.
• הגול ה-2: לבנדובסקי קיבל מסירת עומק, הכדור מעט ברח לו, אך הוא הצליח לרוץ לעבר הכדור ותוך התמצאות מרשימה במרחב לבעוט בסיומת אדירה כדור חד ומדוייק לפינה הרחוקה ופנימה.
• הגול ה-3: קונדה מעט הסתבך באגף הימני, הכדור הגיע ללבה, שסיפק הגבהה סטייל אנדי רוברסטסון לנער הבלונדיני הפעלתן של בארסה, שנגח פנימה לא מכוסה ממרכז הרחבה.

2. קצת על טקטיקה:

מיקומים ממוצעים:

חלוץ נסוג מול הרצים לעומק.

קל לראות ששני השחקנים הכי קדמיים בהתקפה של בארסה היו ראפיניה (מס’ 11) ופרמין לופז הצעיר (מס’ 16), כאשר לבנדובסקי (מס’ 9) שיחק מאד מאד מאחור, בצורה נסוגה, דבר שדווקא עזר לו להצטיינות היום, עת הגיח מאחור כטריילר חופשי ולא כחלוץ רחבה, מה שהפתיע את ההגנה של אתלטיקו, ועזר לו לכבוש ולבשל.

מרוב קיצונים לא רואים את הקווים.

לעומת זאת, אצל הקולצ’ונרוס הטעות המרכזית היתה בעיני העובדה שסימאונה פתח ללא הקשר ההתקפי שלו גריזמן (מנוחה? סיבה טקטית?), ובמקום זאת שיחק כאמור עם שני קיצונים בכל קו, בניגוד להרגלו עם ה-5-3-2 כאשר רק עם סמואל לינו הטכני על כל אגף שמאל, ומרקוס יורנטה הפעלתן על כל אגף ימין בלבד. התוצאה היתה שהם לא רק נכנסו אחד לשני בין הרגליים, אלא גם הקיצוניים הקדמיים (רודריגו ריקלמה ויורנטה) פקקו את הקו לגליות של המגינים קיצוניים היותר אחוריים (לינו ונחואל מולינה). במלים אחרות, ההחלטה הטקטית הזו של סימאונה היתה מאד משמעותית בכך שהחלישה משמעותית את משחק ההתקפה של ה’ולצ’ונרוס.

אזורי ההתקפה:

בהחלט רואים שלמרות היעדרו של הקומבו הפורטוגלי, הקיצוני/מגן הנפלא ז’ואאו קאנסלו, ולמרות ספסולו של לאמין שהתחיל על הספסל – הפעם שבארסה הלכה בעיקר דרך האגפים  ולא התעקשה להכנס עם ראש בקיר דרך המרכז,עם סימטריה מלאה מימין (36%), ומשמאל (34%). והרוחיבלאנקוס? בעיקר דרך צד ימין של ריקלמה הצעיר וסמואל לינו (44%!), שנסגרו היטב ע”י קונדה המעט מתאושש, פרט לגליצ’ים פה ושם.

סטטיסטיקה הגנתית:

טיקי טאקה? בארסה אגרסיבית, נחושה, מתקלת, וחוטפת, במה שהיה אחד המפתחות לנצחון- איפה היתה הקבוצה הזו כל העונה?

מפת הדריבלים ומסירות הרוחב:

רואים בקלות שפרמין (מס’ 16) פרט לגול ודריבל אחד באגף – לא יצר יותר מדי, אבל לעומתו ראפיניה (מס’ 11)- הצליח באורח פלא ב-3 דריבלים (משולש ירוק) באגף ימין, אך כשל בהעברת מסירות רוחב (מרובעים אדומים) טוטאלית. אז לואקום הזה נכנס לבנדובסקי (מס’ 9), שהחליט שהוא קיצוני, והחל למסור ימין ומשאל קרוסים נהדרים, וסיים עם 2 בישולים. מה אתם יודעים. מדוע החלוץ הפולני לא חשב על הפתרון הזה לפני כן כשטבע בצפיפות ההגנות הספרדיות במרכז כל העונה?

מה עוד יש להגיד על המאסטר שף הטורקי-גרמני של בארסה? פרנקי לא נמצא? אז נרד לאחור ונספק מסירות לכל עבר, מעין פוקאל פויינט לכל הבילדאפ של בארסה במרכז. ואם זה לא מספיר לכם, מס’ 22 של בלאוגראנה גם סיפק את מסירת העומק הקסומה ללבה, שהובילה לגול הראשון והסופר קריטי של פליקס.

3. בולטים מעל כולם:

השחקן המצטיין – רוברט לבנדובסקי – ציון 9.1 – גול+ שני בישולים, אם כי משחק גב לשער חלש, ומיקום די נסוג

החלוץ הפולני של בארסה סיפק היום: 

*התקפית:

• 1 גול, מ-xG  לא גבוה של 0.29 (התמצאות נפלאה במרחב ובעיטה חדה וקטלנית, תזכורת קטנה לאיך חלוץ אמור לסיים).
• 3 בעיטות לשער (2 בכלל לא למסגרת- חוץ מהגול בעט רע).
• 3 יצירת הזדמנויות גדולות.
• 3 מסירות מפתח (התחפש לפדרי).
• 0.94 אסיסטים צפויים (יצר הרבה לשם שינוי).
• 0/0 דריבלים מוצלחים (יודע שהוא לא יודע ליצור לעצמו, לא התבקש הפעם).
• 35 נגיעות.
• 10/21 פאסים מדוייקים ב –48% (חלש מאד במשחק הנעת הכדור, זה לא חדש).
• 0/3 כדורים ארוכים (בילדאפ זה לא הספציאליטה שלו).
• 2/3 קרוסים (יפה מאד, אחד מהם הסתיים בבישול הנהדר לפליקס).
• 3 עבירות סחט.
• 15 איבודים (בכלל לא מעט, זה מה יש לחלוץ שלא יוצר אלא רק פינישר).

*הגנתית:

• 0 הרחקות/ חסימות/ חטיפות /תאקלים/ משחק לחץ – הגנה? אל תצחיקו אותי.

— היה קטלני מאד מול השער הפעם – עם משחק התקפי מבריק שהזכיר נשכחות מהתקופה בבאיירן, כשכל בישול בצבע, והשער שלו בסיומת קלינית של חלוץ חד. איפה היית כל העונה רוברט?

---

השחקן המאכזב – רודריגו דה פול – איבד את פליקס בשער, חלש בבילדאפ, וגם איבד במהלך שהוביל ל-3 של בארסה – ציון אפקטיבי 5.0.

גם באריוס הצעיר ששיחק לצידו איכזב מאד, כשגם החטיא את המצב ההוא בתחילת המשחק, גם לא היה דומיננטי מספיק בבילדאפ, אבל דה פול בהחלט היה החוליה החלשה באתלטיקו, עת לא הצליח להוביל את משחק הלחץ של הקולצ’ונרוס על מובילי הכדור בקישור של בארסה.

---

עוד בלטו במיוחד:

ברצלונה:

• רונאלד אראוחו:  שוב הציג שיתוף פעולה מצויין עם שותפו הבלם פאו קובארסי הצעיר, אך מעבר לכך, הבפאלו הציג הפעם את גרסת הפריים שלו, כאשר היה חזק והחלטי, וניקה הכל מהרחבה, בראש וברגל, באוויר ובקרקע, ואף ניצח בקלות בכל הקרבות שלו.
• אילקאי גונדואן:  המאסטר שף הגרמני-טורקי שנאלץ שוב לשחק גם בקישור האמצעי וגם הקדמי, ולא רק כקשר התקפי כפי שהוא אוהב, הצליח הפעם בשני התפקידים, היה הציר המרכזי של המסירות עבור בארסה, וגם חילק מסירת עומק מבריקה לאחר דריבל על המקום, שאותה הפך לבה לבישול לשער הראשון של פליקס.
• פרמין לופז:  הקשר ההתקפי התזזיתי והשאפתן שאוהב לרוץ בלי חשבון קדימה להתקפה-  שוב ניצל את התנועה הפנטסטית שלו ללא כדור כדי לתסכל את הגנת הקולצ’ונרוס. זאת, כשלמרות שהחמיץ מס’ מצבים קורצים כהרגלו, כיפר על כך כשהצליח לברוח לויטסל וסאביץ’ בנגיחה של הגול השלישי של בארסה שקיבע את התבוסה של הרוחיבלאנקוס.

אתלטיקו:

• אלבארו מוראטה – חלוץ ה-9 הנהדר של אתלטיקו בהחלט נלחם וניסה, הגיע למצבים שלו, אך החמיץ לא פעם, לא בהכרח עקב סיומת רעה, אלא גם בגלל חוסר מזל משווע.
• סמואל לינו – למרות ההחלטה השגוויה למקם לפניו את רודריגו ריקלמה הקיצוני הארגנטינאי הצעיר והפעלתן, במה שחסם לו את הקו, הצליח בכל זאת לספק מספר מהלכים התקפיים מסוכנים, ואף ניצח לא פעם את ז’ול קונדה המשתפר של בארסה באחד על אחד, ויצר מצבים טובים שכמעט ונכנסו.
• אקסל ויטסל – סה”כ סיפק משחק טוב בהגנה, אף טעה בסגירה של הנער הבלונדיני המוכשר פרמין, שברח לו לנגיחה מתיבת החמש ולשער השלישי של בארסה שסגר עניין.

4. קצת קדימה.

לאופטימיים ביותר מבין הקולרס, שטוענים שיש עוד קלאסיקו בין ריאל מדריד לבארסה- נגיד רק שגם אם בארסה איכשהו תתעלה ותנצח את הבלאנקוס, שללא ספק טובים מהם השנה- הפער עדיין יהיה 5 נקודות, מה שאומר שריאל צריכה להפסיד בשני משחקים נוספים, כשבארסה חייבת לנצח את כל המשחקים עד לסוף העונה – תרחיש לא סביר בעליל. במלים אחרות, הסיכוי לאליפות של הבלאוגראנה הוא נמוך ביותר, ואסור להסתנוור מהנצחון המוחץ והמאד מתוק של היום.

לפיכך, ברור לחלוטין שברצלונה חייבת להתמקד בצ’אמפיונס ליג, בעימות מול קיליאן אמבפה ופאריס סן ז’רמן החזקה, כדי לנסות להתקדם לפחות שלב אחד.  אבל מה שחשוב מכך בעיני, צ’אבי חייב להשתחרר מעט מהראיה של כאן ועכשיו, ולנסות להריץ את חלוצי העתיד: מארק גויו וויטור רוקה, כשהראשון כלל לא שיחק שוב, בצעד לא ברור מצד המאמן הקטלאני, והשני, טיגריניו, הוכיח במעט הדקות שלו שהוא פוטנציאל נהדר, כאשר לא היה חד אומנם, אך רץ המון לעומק, ואף סחט עבירה שכמעט התרגמה לפנדל, ושלחה את מולינה באדום למקלחת מוקדמת.

זאת אומרת,זה הזמן של בארסה להכין את העונה הבאה – גם ע”י הגברת התיאום בין חלוצי העתיד לפליימיקר הכנף המטאורי שלה, הסטאר בוי לאמין ימאל.