לילה אדום באנפילד | ליברפול 2 – 0 ריאל מדריד
השחמט הטקטי של סלוט, הנקודות הקטנות שמכריעות משחקים, חוסר הקליניות של ריאל מדריד ועוד משחק אבוד לקיליאן אמבפה. לילה גדול לליברפול, עוד לילה כואב ומסתכל לאלופת אירופה. סיכום משחק
המשחק הגדול של המחזור החמישי בליגת האלופות לא איכזב.
הקצב היה נפלא, לא מעט בזכות שני המאמנים שנתנו לשחקניהם לרוץ וגם בזכות פרנסואה לטסייה, שופט המשחק, שנתן למשחק לרוץ גם כן.
בסופו של דבר, השחקן הטוב על המגרש כבש את השער הראשון, שני הכוכבים הגדולים של שתי הקבוצות כשלו מהנקודה הלבנה, ושער נוסף מכדור נייח חיסל את המשחק והשאיר את אלופת אירופה במקום ה 24 בליגת האלופות, ואת ליברפול לבדה בפסגה.
המספרים
ריאל מדריד נאלצה להגיע למשחק הקריטי הזה ללא קרבאחל, צ’ואמני, מיליטאו, רודריגו, אלאבה ואחד ויניסיוס ג’וניור. חצי צבא במרפאה.
ליברפול מצידה נאלצה להסתדר ללא אליסון וז’וטה, כשגם קייזה וצימיקאס פצועים.
בתחילת המשחק ראינו בעיקר שינויים קטנים בגלי המומנטום ההתקפי, אך בדקה ה 30 לערך ליברפול החלה להשתלט על המשחק.
ארנה סלוט (המבריק, ולא רק בקרחת) השתמש בקונור בראדלי (הנפלא) ובאנדי רוברטסון כמעין שני מגנים הפוכים שמשחקים קרוב למרכז המגרש, וזה שיחרר את ליברפול.
המהלך הזה של סלוט יצר בעצם רביעייה צפופה מאחורה עם הכדור, ככה שריאל מדריד התקשתה לייצר חטיפות מקדימה, וכך הרביעייה האחורית יכלה למצוא די בקלות את ראיין חראפנברך, שהכל עובר דרכו. עד הדקה ה 30 אגב ריאל מדריד די הסתדרה עם ההולנדי, כשאנצ’לוטי שם את בראהים דיאס בשמירה כמעט אישית עליו, אבל התגובה של סלוט שינתה את הדינמיות. ליברפול הצליחה כך גם לשלוח את מקאליסטר וג’ונס קדימה, מה שיצר עומס בשליש ההתקפי וקשיים רבים להגנת ריאל מדריד.
כפי שאפשר לראות, ליברפול שלטה בכדור (63%), יצרה יותר מפי 2 שערים צפויים (2.73-1.22) ורשמה פי 3 מצבי הבקעה גדולים.
המשחק התנהל ברובו בחצי המגרש של ריאל מדריד, לראייה 349 מסירות באדום בחצי המגרש הלבן אל מול 135 מסירות לבנות בחצי המגרש האדום, אך יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה ששתי הקבוצות הצליחו להגיע לרחבת היריבה במספרים יחסית קרובים, כשליברפול עושה זאת 39 פעמים וריאל מדריד עושה זאת 28 פעמים.
קורטואה דיבר אחרי המשחק על הכישלון בפעולה האחרונה בשליש ההתקפי, וכאמור, ריאל מדריד הגיעה לרחבת ליברפול לא פעם, אך לא היה את השחקן הקליני שיבצע את הפעולה האחרונה הטובה. הפוקוס כמובן על אמבפה.
מהעמדות הממוצעות אמש אפשר לראות את הבידוד של סלאח ובראדלי בכנף ימין, ואת העמסת מרכז המגרש של ליברפול, מה שהעניק לה את הדומיננטיות על הכדור, ומהצד השני את קיליאן אמבפה בעמדתו האהובה, אך הבעיה של אמבפה היא לא המיקום על המגרש, אלא הקולות שבראש. הבנאדם נראה רדוף, מנותק, מבוהל.
הדברים הקטנים
הדברים הקטנים מכריעים משחקים גדולים.
בשער הראשון של ליברפול, ריאל מדריד עמדה יחסית טוב, כשכל שחקן באדום קיבל את השמירה שלו, אבל כל זה התפרק בגלל שחקן אחד – אלכסיס מקאליסטר.
הארגנטינאי אמור היה לקבל את קאמבינגה צמוד אליו, וכך היה מתקשה מאד לבצע את הריצה לעומק, את הדאבל פס ואת הבעיטה האחרונה, אבל קאמבינגה שהוא לא קשר אחורי בהוויתו, לא ידע בדיוק האם הוא צריך לעזור לואלוורדה או גולר, ובכך בעצם הפקיר את עמדת השמירה.
אפשר לדבר עד מחר על אנצ’לוטי או אמבפה, אבל אם קאמבינגה היה מבצע 2 צעדים אל עבר מקאליסטר, ייתכן מאד שזו הייתה עוד התקפה לא מוצלחת של האדומים.
השער השני הובקע גם הוא בעקבות טעות מרה. בשום פנים ריאל מדריד לא הייתה אמורה להגיע למצב בו פראן גרסיה “שומר” את וירג’יל ואן דייק בכדור הקרן.
זה מיסמאץ’ פושע, וריאל נענשה עליו קשות. זה מקומם עוד יותר כשרואים מה קורה עם ואלוורדה ובלינגהאם שעומדים לפניהם ולא באמת שומרים אף שחקן, וגם את ההשלכות של העמידה הזו, כשרודיגר נאלץ לקפוץ על ואן דייק, מה שהשאיר את קודי חאקפו לעלות לנגיחה על לוקה מודריץ’ חסר האונים. קבוצת כדורגל ברמה של ריאל מדריד לא יכולה להיראות כך במצבים נייחים.
שחקן ההתקפה הטוב בעולם?
בעולם מתוקן היינו אמורים לקבל אמש קרב מרתק בין שלושת שחקני התקפה שהם ככל הנראה מהטופ 5 בעולם.
באדום מוחמד סלאח, בלבן ויניסיוס ג’וניור וקיליאן אמבפה.
סלאח שיחק, לא היה בשיאו אבל ביצע את הפעולות הקטנות שכל כך מייחדות אותו, ולמרות שכאמור לא היה ממצטייני המשחק, כשהכדור אצל סלאח יש חשמל באוויר. המצרי גורם לכל ההגנה להיכנס למצב של עירנות מקסימלית, ולמרות החמצת הפנדל, אין ספק שמדובר באחד משחקני ההתקפה הטובים בעולם.
ריאל מדריד הגיעה ללא ויניסיוס ג’וניור למשחק, ופרשנים ועיתונאים רבים היו משוכנעים – אין ויניסיוס, אמבפה יחזור לעמדתו המקורית וכולם יבינו סוף סוף שהם לא יכולים לשחק יחד. אך אלו שטויות.
היכולת הנוראית של אמבפה לא קשורה כלל לעמדתו על המגרש או להחלטה טקטית כזו או אחרת.
הנה מפת הנגיעות של הצרפתי. עם הכדור בדיוק איפה שהוא אוהב, נכנס לרחבה מכנף שמאל עם רגל ימין. הכי אמבפה שיש.
אך האמת היא שאמבפה לא איתנו. פשוט לא. באחת ההתקפות הראשונות של ליברפול הוא איבד כדור ברשלנות בשליש ההתקפי כי הוא פשוט חלם.
ריאל מדריד חסרה אמש את הקליניות שלה, את הקילריות שלה, וככה בדיוק אפשר לתאר את אמבפה. חסר חדות, חסר קליניות, חסר ביטחון.
במחצית המשחק המצלמה ליוותה את השחקנים במנהרות, ואמבפה נראה כמו הדבר הכי רחוק מרוצח. הכי רחוק ממנהיג. הכי רחוק ממי שיביא את הניצחון.
שפת הגוף שלו כנועה משהו, אפילו מטרידה.
bellingham to brahim: “dont ball to mbappe, i swear on my mother, he’s playing against us”. pic.twitter.com/wOwhyOyVIa
— issa. 🏴 (@judendrick) November 27, 2024
כבר כמה שבועות שאני טוען זאת – הבעיה היא מנטלית.
היציאה מהבועה הפריזיאית הייתה לאמבפה כמו הרגע בו ניאו יצא מהמטריקס. מציאות חדשה לחלוטין נגלתה מולו, רק הפוכה. הוא לא המיוחד, הוא לא שונה מכולם, הוא לא הכוכב הבלתי מעורער. בפריז הצליחו לבנות לאמבפה מציאות נפרדת, וכעת זה נדמה שהוא פוגש לראשונה את העולם האמיתי, בו לא מנצחים כי אתה מעל כולם, אלא מנצחים אך ורק אם אתה אחד כמו כולם. נלחם כמו כולם. מדמם כמו כולם.
המשקל של החולצה הלבנה גדול על אמבפה כרגע.
איך אמר סנטיאגו ברנבאו?
“החולצה של ריאל מדריד היא לבנה. היא יכולה להתלכלך מבוץ ולהיות ספוגה בדם וזיעה. אבל אף פעם לא מבושה.”
רוב שחקני ריאל מדריד הפנימו זאת, זו הסיבה למה תהליך הסימביוזה שלהם הושלם.
עכשיו תור קיליאן אמבפה להבין מחדש את מקומו בעולם.
סיום פשוט יפהפה לכתבה