לנשום, זו לא המלחמה שלנו | ישראל 1 – 4 צרפת

זה אף פעם לא נעים להפסיד. זה אף פעם לא נעים לראות הרגלים רעים ישנים חוזרים על עצמם עם צמד שערים בדקות הסיום. זה אף פעם לא נעים להסתכל למציאות בעיניים, להסתכל על עצמנו במראה ולקבל את העובדה שאנחנו פשוט לא זה. רחוקים מלהיות מה שאנחנו רוצים. גרסה מאד חיוורת של העולם שמסביבנו. זה אף פעם לא נעים.

וכן ישראל שוב הפסידה.
וכן ישראל שוב ספגה פעמיים בדקות הסיום.
וכן ישראל בעטה רק פעם אחת לאורך 90 דק’.

שער אחד של גנדלמן אל מול שערים של קאמבינגה, אנקונקו, גנדוזי והפלאש הכחול ברקולה.

אבל לאחר שיטוט ברשתות החברתיות אפשר לומר בפה מלא שאיבדנו לחלוטין אחיזה במציאות.

פרופורציות

מילאן, ארסנל, ליברפול, ברצלונה, ריאל מדריד, צ’לסי, באיירן מינכן ופריז סן ז’רמן.
הלו זו נבחרת צרפת. סגנית אלופת העולם. נבחרת שמורכבת מהשחקנים הבכירים ביותר באירופה שמשחקים במועדונים הבכירים ביותר.

תסתכלו רגע טוב טוב על ההרכב הזה. הסיכויים היו לרעתנו עוד לפני שריקת הפתיחה, ובינינו, מקמפיין ליגת האומות הזה, זה יהיה נס אם נוציא אפילו נקודה.
ליגת האומות התבלבלה… זו לא השכונה שלנו.

הכוכב האדום, מכבי חיפה, מכבי ת”א, פרנצוורוש, שארלוט, גנט, זלצבורג, פילדלפיה.

לנבחרת הזו יש רק משימה אחת כרגע – לבנות תלכיד שירוץ הלאה.
לבנות שיטת משחק שתאפשר לשחקנים צעירים כגון גלוך, גנלדמן, רביבו, חלאילי ושות’ לייצר קריירה לאומית מרשימה וכתוצאה מכך, לגרום לכך שנבחרת ישראל תזכה לזהות משלה וליכולת להתמודד מול נבחרות שנמצאות בשכונה שלה.

ובדיוק כמו ה”כוכבים” הצעירים שלה, נבחרת ישראל הנוכחית נמצאת במצב התפתחות.

אוסקר גלוך רק התחיל את צעדיו הראשונים באירופה, חלאילי עוד לא מצא עצמו בבלגיה בזמן שגנדלמן כובש את בלגיה וכבר חולם הלאה, למרות שהוא הותיק בין חבורת הצעירים (25). לייט בלומר.

הגיל הממוצע של ההרכב שלנו אמש עמד על 25.5, בדיוק כמו זה של נבחרת צרפת, ולמרות דומיננטיות חד משמעית וצפויה לחלוטין מצד הצרפתים, נבחרת ישראל ידעה מה היא עושה אמש.

רב”ש עלה בהרכב מעניין עם 3 בלמים זאת בעקבות מספר חיסורים, ועם עבדה בימין וחזיזה בשמאל, ביחד עם חוליית קישור מעובה עם אבו פאני, ג’אבר וגנדלמן, כשמקדימה גלוך ובשפיץ בריבו.

למרות השער המהיר (והאומלל) שהנבחרת ספגה, אפשר היה לראות יסודות הגנתיים איכותיים.
צרפת אמנם כבשה 4 שערים, אך עשתה זאת באמצעות 1.32 שערים צפויים.
דמבלה, קולו מואני, אנקונקו ואוליסה – חוליית התקפה שיכולה לתעתע בהגנות הטובות בעולם, פגשה נבחרת ישראלית מלוכדת ששומרת על מבנה הגנתי צפוף וממושמע במעין 541 הגנתי, וכשהכדור עבר לרגלינו, ראינו לא פעם את הנבחרת מצליחה להעביר את כובד המשקל לצדדים, מה שמסמן על תכנית משחק מאד ברורה שגם יושמה לא רע בכלל.

“ישראל היא מקור חשוב מאוד לחדשנות בעולם, היא יכולה ללמד את העולם. אבל השאלה היא אם ישראל גם יכולה ללמוד מאחרים.”

על הציטוט – מיטש גולדהאר.

אם שמים בצד את פערי האיכות התהומיים, וצריכים לעשות זאת, אי אפשר שלהתעלם מהניסיון המבורך של נבחרת ישראל בראשות רב”ש להציג כדורגל מודרני.
לא מעט קבוצות ונבחרות כבר מיישמות את העקרונות של המשחק החדש שבמרכזו ההבנה שמערכים לא חשובים יותר, זה הכל משחק של שטחים.
לדעת לייצר שטחים עם ובלי הכדור, לדעת לאיזו נקודה במגרש לדחוף את הכדור ולהעמיס שחקנים ולייצר מסדרונות של תנועה חופשית לשחקנים הבכירים ביותר.

ישראל עשתה את זה אמש עם שני השחקנים הטובים ביותר שלה, מה שבא לידי שיקוף בשער היחיד שלנו במשחק.
גלוך חופשי לחלוטין כחלק מההגדרה שלו, מקבל כדור עם הפנים לשער ממש לקראת הכניסה להאלף ספייס השמאלי, בזמן שגנדלמן מנצל את האיכויות הפיזיות האדירות שלו ונע קדימה ממש כמו חלוץ שני. שער פנטסטי שמסמן על הכנה נפלאה ועל הבנה של המשחק המודרני.

“מי רואה נכון את פני האדם, הצלם, הראי או הצייר?” ~ פבלו פיקאסו

נגיד את זה פשוט – זו ליגה אחרת. זו לא הרמה שלנו. אנחנו לא צריכים להישפט על משחק נגד צרפת מפלצתית שכזו.
קראתי הבוקר לא מעט טורי דעות וציוצים של אנשי תקשורת בכירים שמאשימים את רב”ש בהפסד, ומסתכלים על התוצאה כתבוסה צורמת ועל עוד משחק מביש של הנבחרת – וזה כל כך רחוק מהמציאות.

ישנם אלו שמקבעים לעצמם דמות במראה ואיתה הם ילכו עד הסוף, ואת הדמות שהם רואים הם ינסו לשקף לקוראים.
וכאמור, צריך להסתכל על המשחק הזה מזווית ראייה נכונה כשבמרכזה פער האיכויות. הצניחו אותנו בשדה קרב גדול עלינו. אנחנו לא אמורים לשרוד פה, וגם לא אמורים להשפיע על התפתחות הקרב בבית הזה. מה לנו ולאיטליה, בלגיה וצרפת כרגע?

ויבואו אלו ויגידו – “הרי יוון ניצחה את אנגליה אמש, אז למה לא אנחנו?”, וזה בהחלט מרענן לראות תוצאות שכאלו, אבל יוון לדוגמא נמצאת בבית עם אנגליה, אירלנד ופינלנד, וכעת היא במקום הראשון, משמע ייתכן מאד שהיא נמצאת צעד או שניים קדימה מאיתנו בתוך תהליך ההתפתחות שלה כנבחרת וכאומת כדורגל, ולראייה כובש צמד השערים לזכות יוון אמש ונגליס פאבלידיס, חלוצה החדש של בנפיקה שהשמיד את הליגה ההולנדית בעונה שעברה עם 33 שערים.

אלו הם הפרטים הקטנים שמכריעים משחקי כדורגל, ואלו הם גם הפרטים הקטנים שמבדילים בין נבחרת מנצחת לבין נבחרת בבנייה.

ואין לנו לצפות כלל שנבחרת ישראל תהיה לנבחרת מנצחת בקמפיין הזה. זו המציאות, לא משנה כמה אנשים יצקצקו בלשונם.
המשימה היא לבנות נבחרת שיכולה לשרוד בתנאים קשים קדימה, וכזו שתוכל להיות לנבחרת מנצחת בתוך השכונה שלה, ומשם להביא את ההישגים שלה.

קצת כמו ההתפתחות של הכוכב הגדול שלנו אוסקר גלוך, המחשבה היחידה צריכה להיות על הטמעת דרך, בניית היררכיה חברתית ומקצועית בריאה ולייצר סגל צעיר שמותאם למשחק המודרני, ובזה עד כה יש לא מעט ניצנים חיוביים. נקודות אור קטנות.