מאניה דיפרסיה | רכבת ההרים של סביליה

“Sevilla, Sevilla, Sevilla, aquí estamos contigo, Sevilla, compartiendo la gloria en tu escudo, orgullo del fútbol de nuestra ciudad”

“סביליה, סביליה, סביליה, אנחנו כאן לצידך סביליה, חולקים את הגאווה על מגנך, גאוות הכדורגל של עירנו”

אלו המילים מהמנונה הרשמי של סביליה שאוהדיה צועקים בגאון ביציעי הרמון סאנצ’ז פיחואן, אלא שבשנים האחרונות הקבוצה לא מצליחה לעמוד מאחורי המילים שלה.

בסיום עונת 19/20 סביליה הייתה באופוריה.

אחרי זכייה בליגה האירופית, מקום רביעי בשיוויון נקודות עם אתלטיקו מדריד והגנת ברזל בהנהגתם של דייגו קרלוס וז’ול קונדה, הציפיות היו בשמיים עבור האנדלוסים. עונת הקורונה עשתה פלאים עם האדומים לבנים, שניצלו את הפגרה לחזור בכושר אדיר ולנצח את ענקיות אירופה בדרך אל התואר, ההחתמות באו במקום ובזמן הנכון, והיו אפילו אלו שהעזו לחלום על אליפות.

וסביליה קיימה.

בעונת 20/21 סביליה רק חיזקה את מעמדה בספרד. ההגנה השלישית בטיבה רק אחרי המדרידאיות הובילה את סביליה עד רגעי ההכרעה בליגה הספרדית, בקרב המרובע על התואר בין ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד וברצלונה.

בסופו של דבר האיכות הכריעה, וסביליה נאלצה להסתפק “רק” במקום הרביעי, אך הקבוצה הצנועה יצאה עם כל המחמאות בסיום הקמפיין. מליגת האלופות סביליה נפרדה כבר בשלב שמינית הגמר, אחרי קרב ענקים בינה לבין בורוסיה דורטמונד שהוכרע על חודו של שער לטובת הגרמנים.

אותו דפוס המשיך גם לעונה שלאחר מכן. ריצה מדהימה במחצית הראשונה של העונה הוביל את האנדלוסים למקום השני בלה ליגה מעל הקולצ’ונרוס והבלאוגרנה, על אף שנכנעה בליגת האלופות בבית הקשה ונפלה לליגה האירופית.

אלא שבחצי השני, משהו לא הרגיש אותו דבר.

הגנת הברזל שאפיינה את סביליה כבר לא הייתה בלתי ניתנת לעצירה. אותה קבוצה שמצאה את עצמה מאבדת נקודות רק 7 פעמים בחצי עונה, הכפילה את המספר בחצי השני, ובפלייאוף האירופית היא כלל לא היוותה איום על ווסט האם.

הבדלי הרמות היו אלה שהשאירו את סביליה בעמדה לליגת האלופות לעונה הבאה, ולא היכולת של הקבוצה ואותן הציפיות שרק עונה לפני כן היו אליפות, צנחו.

שחקני מפתח עזבו את סביליה באותו הקיץ. השחקנים שאפיינו את אותה ההגנה, ז’ול קונדה ודייגו קרלוס עזבו שניהם. לוק דה יונג, אחד הכובשים המובילים עבר לפ.ס.וו אינדהובן. לוקאס אוקאמפוס, אותו השחקן שהרבה טענו כי היה השחקן המוביל של האנדלוסים עבר גם הוא לאייאקס.

בתחילת 22/23, הגיעה הסטירה הגדולה.

ניצחון אחד בלבד בשמונת משחקי הליגה הראשונים הובילו את סביליה מתחת לקו האדום, וזה היה מספיק עבור ההנהלה לשלוח את ז’ולן לופטגי הביתה.
בניסיון נואש להחיות את העונה עלה במקומו המאמן הותיק חורחה סמפאולי.

אבל גם זה לא היה מספיק.

גם סמפאולי לא הצליח לא הצליח לשקם את סביליה.
22 נקודות בלבד ב-17 משחקים העלו את סביליה 4 מקומות אומללים בטבלה, אבל אחרי הפסד לחטאפה הקטנה, גם סמפאולי לא ניצל.

סביליה פשוט לא הייתה אותה קבוצה. הקבוצה הממושמעת נהפכה לקבוצה מבולגנת גם על המגרש וגם מחוצה לו. נשיאה, פפה קסטרו גרר אותה לחובות כבדים בגלל רכישות לא מתאימות שנבעו מקיצוצים במחלקות הסקאוט, ובנוסף היה מעורב בתיקי שוחד בספרד.

ואז הגיע מנדיליבר.

חוסה לואיס מנדיליבר, מאמן אייבאר לשעבר, הגיע לאנדלוסיה במטרה לנסות לייצב את הספינה, וכך עשה.

תחת מנדיליבר סביליה צמצמה משמעותית את איבודי הנקודות שלה והפסידה רק לקבוצות הפסגה, ובאופן היסטורי, היא נתנה קמפיין מכל הנשמה, מלא בתהפוכות והפתעות, ואחרי דו קרב פנדלים דרמטי הכריעה את רומא בגמר הליגה האירופית. היא הייתה אלופה שוב, בזמן שנאבקת על חייה בליגה. אירוני ולא יציב.

מאניה דיפרסיה.

הייתה תחושה שהנה, היא חוזרת לימי הזוהר. רק חבל שהתחושה הזו התנפצה עם שלושה הפסדים רצופים בתחילת העונה. אחרי העלייה הגיעה הירידה שוב, והפעם, גם חילופי המאמנים לא הושיעו.

זוהי עונה שניה ברציפות שסביליה מחליפה 3 מאמנים –

מנדיליבר פוטר כבר אחרי 9 מחזורים, בהם ניצחו רק שני משחקים.
דייגו אלונסו החזיק רק 8 מחזורים, שכן בהם לא הצליחה סביליה לנצח משחק אחד (!) ועשתה רק 5 נקודות, שהורידו אותה עד המקום ה-17, נקודה אחת מהקו האדום.
והנה אנחנו מגיעים להווה. הקבוצה המפורקת מאנדלוסיה שכרה את קיקה סאנצ’ס פלורס, בעוד ניסיון נואש להציל את העונה.

אולי על הנייר סאנצ’ס פלורס מספק תוצאות, אבל היכולת נשארה אותה יכולת.

הבלאגן נשאר אותו בלאגן.

הכדורגל (לצערם) נשאר אותו כדורגל.

סביליה נשארה אותה סביליה.

אותה קבוצה לא יציבה.

אותה מאניה דיפרסיה.

1 תגובה
  1. דן כותב

    ממש כואב על סביליה וולנסיה, 2 מועדונים מפוארים וחשובים בספרד ששוקעים.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן