מועדים לשמחה | גיבור ריאל, אתלטיקו וברצלונה שמזוהה עם אספניול – 123 שנה להולדתו של ריקרדו זאמורה

בשבוע שעבר במקביל לקלאסיקו הגדול כתבנו על אגדות של ברצלונה וריאל מדריד, אבל גם שני דרבים אדירים של מדריד היו בשבוע וחצי האחרונים. היום אנחנו נחגוג יום הולדת לאחד מגדולי השוערים בהיסטוריה, שזכה בתארים עם ברצלונה וריאל מדריד, ואפילו קינח עם אליפויות כמאמן אתלטיקו מדריד, למרות שהוא בכלל מזוהה עם היריבה העירונית של ברצלונה, אספניול. ריקרדו זאמורה שהיום נציין 123 שנה להולדתו.

ריקרדו זאמורה נולד ב-21 בדצמבר 1901 בעיר ברצלונה לאבא רופא, שם גדל כאוהד אספניול, אליה הגיע בגיל 15 אחרי שנתיים בקבוצת הנוער של אוניברסיטארי. משחקו הראשון באספניול היה משחק ידידות מול ריאל מדריד, שם בלט בכישרונו כשהצליח לנעול את השער בדרך לתיקו מאופס. למרות גילו הצעיר, הוא תפס במהירות את עמדת השוער הראשון של הקבוצה הקטלונית, וב-1918, 11 שנה לפני הקמת הליגה הספרדית, עזר לקבוצה לזכות באליפות קטלוניה.

לעומת כדורגלנים אחרים שכתבנו עליהם, זאמורה לא קיבל תמיכה מהוריו שחלמו לראות את הילד הולך בעקבות אביו ללימודי רפואה. בגיל 19 נכנע ללחץ החברתי ועזב את אספניול ואת הכדורגל, אך מספר חודשים אחר כך הגיעה הצעה מהיריבה של אספניול, ברצלונה, וזאמורה החליט לחזור לכדורגל. סכסוך עם מנהלי אספניול, תרם להחלטה להיכנס בין הקורות של הבלאוגרנה.

ריקרדו זאמורה הופך לאלוהי

בברצלונה זאמורה שיחק שלוש שנים מוצלחות במיוחד עם שלוש זכיות באליפות קטלוניה ושני גביעים ספרדים. בזכייה בגביע ב-1920 ניצחה ברצלונה בגמר את אתלטיק בילבאו 0:2, בשורותיה כיכב רפאל ארנזדי הידוע בכינויו פיצ’יצ’י, שכיום תואר מלך השערים של הליגה נקרא על שמו של פיצ’יצ’י ותואר השוער המצטיין נקרא על שמו של זאמורה.

באותה שנה זומן לראשונה לנבחרת ספרד, כשעמד בין הקורות באולימפיאדת אנטוורפן, שם ספרד הודחה כבר ברבע הגמר, אך ניצלה בזכות שיטת חלוקת המדליות המוזרה של אותו טורניר. המפסידות לאורך הטורניר שיחקו בטורניר משלהם על מדליות הכסף והארד, שם ספרד ניצחה את נורבגיה, איטליה והולנד בדרך לזכייה במדליית הכסף.

אחרי שלוש שנים בברצלונה החליט לחצות את הכביש בפעם השנייה ולחזור אל קבוצת נעוריו אספניול, שם הפך לכוכב על וקיבל את הכינוי “האלוהי”. הוא לא הרבה לזכות בתארים, אך הוביל את אספניול לצמרת הליגה הקטלונית, כולל זכייה בשתי אליפויות. הוא בלט בקור רוחו הגדול, ושליטתו הנהדרת ברחבת ה-16.

זאמורה זוכה בדאבל עם אספניול

בעונת 1928/29 זכה עם אספניול בדאבל כשזכה באליפות קטלוניה ובגביע הספרדי. הזכייה בגביע הייתה מרשימה במיוחד כשבדרך לשם ניצחה אספניול את אתלטיקו מדריד, ברצלונה וריאל מדריד. באותה עונה נוסדה גם הליגה הספרדית. אספניול סיימה במקום השביעי וראתה את היריבה העירונית זוכה באליפות הראשונה בהיסטוריה. זאמורה סיים את העונה כשוער המצטיין.


ב-15 במאי 1929 התקיים משחק היסטורי שזאמורה ירצה לשכוח באופן אישי למרות ניצחונה של נבחרתו. זאמורה, שעמד בין הקורות של הנבחרת מול נבחרת אנגליה, נפצע בחזהו בתחילת המשחק, אך המשיך לשחק. הוא ספג שני שערים מהירים באשמתו הישירה, הלה רוחה לא ויתרו, ניצחו 3:4 והפכו לנבחרת הראשונה מחוץ לאיים הבריטים שמנצחת את האנגלים.

ב-1930 ניפצה ריאל מדריד את שוק ההעברות כשקנתה את זאמורה ב-150,000 פזטות ספרדיות, סכום שיא לאותה תקופה. ההעברה לוותה ברעש גדול, בגלל היריבות הגדולה בין ריאל מדריד וברצלונה. הוא השתלב בריאל במהירות ועזר לה לזכות בשתי האליפויות הראשונה בתולדותיה, ב-1932 ו-1933. שנה מאוחר ריאל וזאמורה זכו בגביע המלך ראשון אחרי 17 שנה.

המשחק האלים בהיסטוריה

בקיץ 1934 השתתפה ספרד לראשונה בתולדותיה במונדיאל שהתקיים באיטליה הפשיסטית, בשמינית הגמר פגשה ספרד את נבחרת ברזיל, וזאמורה הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שעוצר פנדל. ספרד ניצחה 1:3 בדרך לרבע הגמר שם פגשה את נבחרת איטליה לאחד המשחקים האלימים בהיסטורית הכדורגל העולמי.

במשחק שנגמר בתיקו 1:1, נפצעו לא פחות משניים-עשר שחקנים. שישה ספרדים, ביניהם זאמורה ושישה איטלקים. הפציעות לא היו קלות, ובמשחק החוזר שנערך 24 שעות לאחר מכן, כל הפצועים לא היו מסוגלים לשחק. האיטלקים ניצחו 0:1 ועלו לחצי הגמר בדרך לזכייה בגביע מעורר מחלוקת.

זאמורה המשיך בריאל מדריד עד 1936 כשהוא נפרד עם עוד גביע. בגמר ניצחה ריאל 1:2 את היריבה הנצחית מקטלוניה, כשזאמורה מצטיין במיוחד עם עצירה של החלוץ הצעיר של ברצלונה ז’וזפ אסקולה בן ה-21. ב-17 ביולי 1936, פרצה מלחמת האזרחים הספרדית, וזאמורה נדד לצרפת כשחתם בניס, שם החל גם את קריירת האימון כשהיה שחקן-מאמן במשך שנה, עד לפרישתו ממשחק פעיל.

ריקרדו זאמורה משאיר את חותמו גם באתלטיקו מדריד

ב-1939 חזר לארץ מולדתו דווקא ליריבה העירונית של ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד שנקראה אז אתלטיק אוויאסיון, בעקבות מיזוג עם קבוצת חיל האוויר שנקראה אוויאסיון נסיונל. כבר בעונה הראשונה שלו הוא הוביל את הקבוצה לאליפות הראשונה בתולדותיה, ושחזר את ההישג עונה לאחר מכן. האליפויות עם אתלטיקו מדריד, היו התארים האחרונים שלו בקריירת האימון.

הוא המשיך בעיר הבירה עד 1946, ומשם המשיך לנדוד בין קבוצות ספרדיות, כולל תקופה קצרה בנבחרת ספרד. הוא פרש מאימון בשנת 1961 במקום בו הכול התחיל, באספניול. ב-8 בספטמבר 1978 נפטר בביתו בברצלונה, ונקבר בבית הקברות מונז’ואיק (הר היהודים), המוכר לנו מאצטדיון האימון של ברצלונה, והאצטדיון בו היא משחקת כיום כשהקאמפ נואו בשיפוצים.

כיום כאמור השוער המצטיין של העונה בספרד, מקבל את פרס זאמורה. שמו של השוער הגדול שחתם את שמו על שלושת הגדולות של ספרד, חקוק באותיות זהב בדפי ההיסטוריה.

האם האלוהי הוא השוער הספרדי הגדול בכל הזמנים?

2 תגובות
  1. נבו כותב

    אשכרה המשמעותי הראשון בתולדות ריאל מדריד.
    כמו שציינת, זה גם אגב זאמורה הגדול שעליו נקרא הפרס לשוערים!

    ולשאלתך, כמובן שלא! איקר קסיאס הוא שוער היורו-מונדיאל-יורו וכנראה שלעולם לא יהיה דור כזה לספרד לכן קסיאס, ראמוס, צ׳אבי ואינייסטה הם אגדות נצחיות וגדולי השחקנים הספרדיים.

  2. שון כותב

    אין על שמחה פשוט אין !

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן