מועדים לשמחה | הפצוע הנצחי – אדן הזאר חוגג 33

ביום חמישי כתבנו על אגדת ריאל מדריד ואחד מגדולי הקשרים בדור האחרון טוני קרוס. היום נקדיש את הפינה לשחקן שיועד להיות אגדת ריאל מדריד, אך בילה יותר זמן על שולחן הניתוחים מאשר על המגרש. אדן הזאר הגיע לריאל מדריד כשחקן על בפרמייר ליג, אך ההמשך היה פחות טוב עבורו ועבור האוהדים. היום הוא חוגג את יום הולדתו ה-33.

אדן מיקאל וולטר הזאר נולד בלה לובייר שבבלגיה ב-7 בינואר 1991. שני הוריו היו כדורגלנים, אביו תיירי שיחק רוב השנים בליגה הבלגית השנייה כקשר אחורי ואימו קארין שיחקה כחלוצה בליגה הבלגית הראשונה והפסיקה את הקריירה בגלל ההיריון איתו. אחיו הקטן ת’ורגן הזאר גם הוא כדורגלן ברמות הגבוהות, שעבר בצ’לסי ובורוסיה דורטמונד וכיום חזר הביתה לאנדרלכט הבלגית.

אדן הזאר ואחיו מתגנבים למגרש האימונים

אדן התחיל לשחק כדורגל בקבוצה סטאד ברייניוס הבלגית בגיל ארבע, כשהוריו בינתיים פרשו מכדורגל, הפכו להיות מורים לספורט ודחפו את ילדיהם לכדור העגול. ההורים גרו בכוונה צמוד למגרש אימונים, והאחים התגנבו למגרש גם בשעות שהיה סגור. אדן הקטן צפה באלילו זינאדין זידאן וחלם כמוהו להגיע יום אחד לריאל מדריד.

בגיל 13 עבר לטוביזה, קבוצה בלגית נוספת, התחנה האחרונה שלו במולדתו. שנתיים לאחר מכן עבר למועדון הפאר הצרפתי ליל, שם בגיל 16 כבר שיחק בקבוצת הבוגרים. הוא הלך וצבר ניסיון בקבוצה ובמשך שנתיים, נדד בין הקבוצה הראשונה לקבוצת המילואים ששיחקה בליגת החובבים. תחת אימונו של רודי גארסיה, עלה לקבוצה הראשונה באופן קבוע לקראת עונת 2008/09, והרשים כקיצוני שמאלי.

דאבל היסטורי בליל

בסיום אותה עונה כבר תפס מקום של קבע בהרכב והיה חלק משמעותי בהגעה של ליל לאירופה, כשהיא מסיימת במקום החמישי בליגה ומעפילה לליגה האירופית. בעקבות ההופעות המוצלחות שלו, הוא הפך לשחקן הזר הראשון בתולדות הליגה הצרפתית שזוכה לתואר השחקן הצעיר של השנה.

המספרים שלו רק הלכו ועלו, והקיצוני השמאלי הצעיר כבש בעונת 2009/10 עשרה שערים, עד מעברו לריאל מדריד עשור מאוחר יותר הוא ירד ממספר דו ספרתי של שערים רק פעם אחת. בתחילת עונת 2010/11 הוא ירד לספסל בעקבות הופעות לא טובות, ומאמנו רודי גארסיה אמר לו כי הוא חייב לנשום ולשפר את עצמו. הוא אכן התאפס על עצמו, כבש 12 שערים והוביל את ליל לדאבל היסטורי. זו הייתה האליפות הראשונה של המועדון מאז 1954, והדאבל הראשון מאז 1946.

בעונת 2011/12 העלה את מאזנו ל-22 שערים, מאזן השיא בקריירה עד סופה, ובסיום אותה עונה עבר לשטח שלטונה של הוד מלכותה, כשחתם בצ’לסי האנגלית, הבלגי הסתגל במהירות וכבר בעונת הבכורה בכחול הבקיע בסופר קאפ האירופי מול באיירן מינכן, זכה עם הקבוצה בליגה האירופית ובישל לפרנק למפארד את השער שהפך אותו למלך שערי המועדון הלונדוני בכל הזמנים, סה”כ הבקיע 13 שערים.

שלל תארים אישיים באנגליה

הוא גרף שבחים ממאמנו ז’וזה מוריניו, לא דבר קל במיוחד ובו בזמן ממאמנים יריבים. הוא המשיך לקטוף תארים אישים, כששנה לאחר מכן זה בשחקן הצעיר של השנה באנגליה ובשחקן השנה של צ’לסי, תואר שיזכה בו עוד שלוש פעמים. הוא המשיך לככב בלונדון עד 2019, אז חתם בריאל מדריד כמו אלילו זידאן שהיה מאמן ריאל באותו הזמן.

בצ’לסי זכה פעמיים בליגה האירופית, פעמיים באליפות ופעם אחת בכל גביע אנגלי (גביע ה-FA וגביע הליגה). הוא כבש בסך הכל בלונדון 110 שערים ועזב לריאל מדריד ככוכב על.

בדרך הוא כיכב בשני מונדיאלים עם תור הזהב של נבחרת בלגיה, כשבמונדיאל 2014 הוא בישל שני שערים שעזרו לנבחרתו להגיע לרבע הגמר. במונדיאל 2018 היה שותף לקמפיין הגדול ביותר בתולדות הנבחרת הבלגית, שהגיעה למקום השלישי. סך הכל עד הפרישה שיחק 111 משחקים בנבחרת וכבש 33 שערים, מה שמציב אותו במקום השני בתולדות הכובשים של השדים האדומים, הרחק מאחורי רומלו לוקאקו עם 83 שערים.

נכנס לחלל ענק והתרסק

לריאל הוא נמכר תמורת 100 מיליון יורו. הוא הגיע שנה אחרי שכריסטיאנו רונאלדו, הכוכב הגדול בתולדות המועדון עזב, הזאר ירש את המספר שבע מכריסטיאנו והציפיות ממנו היו למלא חלל ענק. חודש בלבד אחרי שחתם במועדון הפאר הספרדי, נפצע בקרסולו ונעדר לתקופה ארוכה אחרי שהספיק לכבוש שער אחד בלבד. את השער הבא ייקח לו יותר משנה לכבוש, והוא ניסה לפלס את מקומו בחזרה ללא הצלחה גדולה.

הזאר סבל מפציעות חוזרות ונשנות ונשמעו נגדו טענות על זלזול וכן עלייה במשקל. הוא הסתבך עם האוהדים לאחר שנראה צוחק עם שחקני צ’לסי אחרי ניצחון אנגלי בחצי גמר ליגת האלופות על ריאל מדריד. בניסיונות לחזור הוא גילה שעל מקומו מתחרה שחקן צעיר וכשרוני מברזיל בשם ויניסיוס ג’וניור. למרות הצהרות על חזרה לכושר ופיצוי האוהדים, לא הצליח להראות יכולת מספיקה, ואפילו לא התקרב לשער.

בסיום עונת 2021/22 עזב את ריאל מדריד, שלוש שנים אחרי שהגיע בקול תרועה, ואחרי שקיבל את התואר הלא מחמיא של ה”פצוע הנצחי”. הוא הבקיע במועדון הלבן שבעה שערים בלבד, ותרם עוד 12 בישולים ובכך אכזב את אוהדי הבלאנקוס. שלושה חודשים לאחר מכן הודיע על פרישה מוחלטת מכדורגל.

מה היה קורה לו היה נשאר בצ’לסי? ולאן היה מגיע ללא הפציעות?

 

1 תגובה
  1. שון כותב

    אין על הטורים של שמחה

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן