כתבנו על קווין קיגן שהתחיל את תקופת הזוהר של ליברפול, ועל פיל ניל שהיה שם לאורך כל הדרך הגיע הזמן להשלים את הסריה ולכתוב על אחד השחקנים הגדולים בתולדות ליברפול והכדורגל כולו, סר קני דלגליש שחוגג היום את יום הולדתו ה-73.
קנת’ מתיסון “קני” דלגליש נולד בגזלאגו שבסקוטלנד ב-4 במרץ 1951, וגדל כאוהד קבוצת הפאר גלאזגו ריינג’רס. הוא החל כילד ונער את דרכו בעמדת השוער, וזכה עם קבוצת בית הספר שלו בגביע בתי הספר לנערים. ההצלחה הביאה אותו להיבחן בווסטהאם וליברפול אליה עוד נחזור בהמשך אך בסופו של דבר הוא נשאר בסקוטלנד.
שוליית אומן עץ
דלגליש החל לנוע קדימה בעמדות במגרש עם הזמן, ובשנת 1967 בגיל 16 חתם על חוזה זמני דווקא בסלטיק היריבה הגדולה של ריינג’רס. הוא הושאל בשנתו הראשונה לקבוצה החצי חובבנית קמבנולד יונייטד, שם הבקיע 37 שערים כשמקביל הוא עובד כשוליית אומן עבודות עץ. ב-10 בנובמבר 1971 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת סקוטלנד.
גו’ק סטיין מאמן סלטיק רצה שדלגליש יושאל לעוד עונה, אך דלגליש התעקש כי הוא רוצה לשחק כדורגל מקצועי, וקודם לקבוצת המילואים של סלטיק, ודלגליש שנע בין עמדות שונות בהתקפה, נע בין קבוצת המילואים לבוגרת, כשבהתחלה לצד חירור רשתות בקבוצת המילואים, לא הצליח בבוגרת.
תקופת הזוהר של קני דלגליש בליברפול
הוא הצליח לתקוע יתד בקבוצה הבוגרת בעונת 1971/72 ומשם לא עצר, עד עזיבתו את הקבוצה בסיום עונת 1976/77. הוא הבקיע בסלטיק 167 שערים ב-320 הופעות, זכה בארבע אליפויות , ארבעה גביעים והגיע לחצי גמר ליגת האלופות.
באוגוסט 1977 חתם בליברפול אלופת אירופה הטרייה אצלה נבחן כשוער בילדותו, הפעם כשחקן התקפה מגוון. הוא הגיע כאמור כמחליפו של קווין קיגן, וכבש ישר את השערים ולבבות האוהדים. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה הבקיע 31 שערים בכל המסגרות, כולל שער ניצחון בגמר גביע אירופה לאלופות שהביא לאדומים גביע שני ברציפות.
הוא המשיך לפרוח ולא הפסיד משחק ליגה אחד עד עונת 1980/81, הוא זכה עוד פעמיים בגביע אירופה לאלופות לצד שש אליפויות אנגליה ו-11 תארים נוספים. ב-1985 מונה לשחקן מאמן בקבוצה, בסיום עונת 1984/85 הבקיע את שער הניצחון במחזור הסיום שהביא את האליפות לליברפול. ב-12 בנובמבר 1986 פרש מהנבחרת, בתור מלך ההופעות (102) והשערים (30 במשותף עם דניס לאו)
סר קני דלגליש
בסיום עונת 1987/88 עם עזיבתו של איאן ראש והבאתם של החלוצים ג’ון אולדרידג’ ופיטר בירדסלי, הפסיק דלגליש לשחק כמעט לחלוטין, כשהוא מופיע פעמיים בעונה שלאחר מכן, ופעם אחת נוספת בעונת 1989/90 בסיומה פרש ממשחק לחלוטין עם 169 שערים במדי האדומים.
באותה תקופה ב-15 באפריל 1989, התרחש אסון הילסבורו בו נהרגו 96 אוהדי ליברפול, בגלל צפיפות שנוצרה בגלל המשטרה אך האשמה הוטלה על ליברפול. בשבועות שלאחר האסון ביקר דלגליש מאות פצועים, והשתתף ביותר מחצי מהלוויות. 20 שנה לאחר מכן, פעילותו למען נפגעי האסון לצד פעילותו למען חולי סרטן השד, זיכו אותו בתואר אבירות.
ב-1991 חזר לאמן כשחתם בבלקבורן רוברס, אותה הוביל אל הפריימרליג ואל אליפות היסטורית בעונת 1994/95, כשבמחזור הסיום הפסיד דלגליש לקבוצה איתה הוא מזוהה יותר מהכל, ליברפול, אך למרות זכתה באליפות בגלל שמנ’צסטר יונייטד המתחרה שלו לא הצליחה לנצח במשחק המקביל.
סיום קריירת האימון
בסיום אותה עונה מונה למנהל ספורטיבי במועדון, אותו עזב שנה לאחר מכן והפך לסקאוט בינלאומי בקבוצה אותה אהד בילדותו גלאזגו ריינג’רס. ב-1997 חזר לאמן הפעם את ניוקאסל יונייטד, אותה הוביל בעונתו הראשונה למקום השני המוביל לליגת האלופות. העונה הבאה הייתה כבר פחות מוצלחת, כשניוקאסל סיימה במקום ה-13 ודלגליש פוטר.
אחרי קדנציה קצרה בתפקידים שונים בסלטיק פרש מאימון, עד 2009 בה מונה למאמן האקדמיה של ליברפול. בעונת 2010/11 לאחר פתיחת עונה גרועה של ליברפול, מונה דלגליש למאמן הקבוצה במקומו של רוי הודג’סון, הקדנציה במועדון האהוב עליו לא הייתה מוצלחת במיוחד והוא פוטר בעונתו השנייה בקבוצה ומאז לא חזר לאמן.
בפי אוהדי ליברפול הוא נקרא “קינג קני”, האם הוא גדול שחקנים המועדון בהיסטוריה?
אגדה
עוד אחד מהבודדים שהיו גם מאמנים טובים וגם שחקנים.