מי שחמור – שיאכל קש | פ.ס.ז’ 1 – 2 אתלטיקו מדריד

למשחק אתמול הגענו עם ראש פתוח. מפגש מסקרן, בין שתי קבוצות מעניינות, עם הרבה משקל על הכף. הפתיחות הזו נאטמה שניות לתוך השידור, עם מפגן שקרים דוחה מצד אולטראס פריז סן ז’רמן. מאותו הרגע, אני ייחלתי לדבר אחד בלבד עד השניה האחרונה של המשחק – צדק.

כאוס.

תוהו ובוהו, מהומה, אנרלמוסיה.

אלו רק חלק מהמושגים שיתארו לכם את 20 הדקות הראשונות של המשחק.

פ.ס.ז’ באה לתת שואו לקהל הביתי שלה, ושטפה את המגרש בדקות הראשונות. אתלטיקו שלא ידעה איך להגיב, נסחפה איתה בהתלהבות, אך בניגוד למארחת היא עשתה זאת בחוסר סדר נוראי, וחוסר הסדר הזה, היה זה שהוביל את פ.ס.ז’ ליתרון מוקדם.

הצרפתים משכו שמאלה לאורך כל המשחק, ולא סתם. הפלאש הכחול, בראדלי בארקולה נמצא בשיא היכולת שלו, ופורח מאז תחילת העונה. פריז רצתה לנצל את זה, ולכן העבירה פעם אחר פעם את כובד המשחק לאגף של נהואל מולינה, ששיחק בעמדה גבוהה יחסית.

זה לא עבד בהתחלה. למרות שאכן השליטה בשדה הייתה של הפריזאים, היא עוד לא הגיעה לכדי מצבים פרקטיים, עד שהכאוס ששרר חילחל גם לעמדות ההגנה. בדקה ה-14, בארקולה ניסה לבצע מסירת דאבל-פס על מנת לחדור למרכז, אך הניסיון כשל והגנת אתלטיקו עמדה במבחן בקלות, אלא ששנייה של חוסר ריכוז מצד קלמנט לנגלה גרמה לו לאבד את הכדור ה’רגוע’ שהיה בשליטתו לעוסמאן דמבלה, שמצא את זאיר אמרי שלא פספס מקרוב.

הפיגור המוקדם אילץ את אתלטיקו למצוא פתרונות. וממש כמו אינסטינקט, היא עלתה מיד גבוה ללחוץ ולהפוך את הנזק שנעשה שניות קודם לכן. לרוב, זה לא עובד, ואף מסכן את החמרת המצב. אבל הכאוס במרכז המגרש פעל גם לטובת האורחת.

התקפת מסירות מהירות נהדרת איפשרה לג’וליאנו סימאונה לירות מקרוב אל השער של דונארומה, אך השוער האיטלקי היה מוכן. הכדור החוזר נחת אצל ג’וליאנו, שניסה להניע מחדש את ההתקפה עם עוד כדור רוחב. הכדור אמנם לא היה מוצלח, אבל אחרי לא אחת, אלא שתי הסתות מצד שחקני פ.ס.ז’ הכדור נחת לרגליו של נהואל מולינה, שכבש מקרוב.

סטטוס קוו.

לרוע מזלם של אוהדי הקולצ’ונרוס, זו הייתה הפעם האחרונה שראינו משהו מצד הקבוצה שלהם.

פריז תפסה פיקוד מלא על המשחק, וכעת באופן יותר רגוע החלה לנהל את הקצב. הורדת הקצב הוציאה לחלוטין את אתלטיקו מהמשחק, ועל מנת להמחיש עד כמה המצב היה חד צדדי, זהו גרף המומנטום מהמשחק:

קארמה.

בסופו של יום כפי שגם ציינתי בהתחלה, אחרי מפגן השנאה, לא רצינו לראות את האוהדים הללו חוגגים בסיום.

אבל כשאני מדבר על קארמה, היה אמש בפארק דה פראנס עוד אלמנט.

אחת מקלישאות הכדורגל הותיקות ביותר – מי שלא כובש, סופג.

וברגע אחד של חוסר ריכוז פריזאי, רגע אחד של הברקה מדרידאית, הכול התהפך.

בשניות האחרונות של המשחק מצא את עצמו אנחל קוראה באחד על אחד מול דונארומה, אחרי שפריז שכחה לחלוטין לחזור אחורה אחרי כדור קרן. וקוראה לא החמיץ.

פריז שילמה באותו הרגע על משחק שלם של חוסר דיוק והחמצות. ועבורנו, היא גם שילמה על השקרים בהם תמך אולטראס פריז.

האם פריז הייתה המנצחת הראויה? כנראה שכן.

אבל עם קארמה שכזו, המציאות לא תמיד הולכת יד ביד עם עם מה שראוי ומה שלא.

המצטיין: יאן אובלאק.

8 הצלות.

1.3 שערים שהציל.

התחיל את המהלך בו נכבש שער הניצחון.

הופעה אדירה של הסלובני, שמזכירה ימים יפים.

ציון 9 במדד בולרז.

המאכזב: בראדלי בארקולה.

באופן יחסי לסטנדרט שהציב לעצמו זו הייתה הופעה נוראה שהצרפתי הצעיר ירצה לשכוח כמה שיותר מהר. לא היה מדויק מול השער, לא היה מדויק מול חבריו לקבוצה ולא הצליח לעשות את השינוי.