השאננות כמעט הרגה את החתול | מכבי תל אביב 2 – 1 הפועל ירושלים

לא כל יום משחק בליגת העל משוחק ביום רביעי בשעה 17:30 בצהריים, במיוחד כשמדובר בקבוצה כמו מכבי תל אביב. יציעי בלומפילד הראו דבר מאוד ניכר – אי אפשר למלא אצטדיון בשעות כאלה של משחק, קל וחומר אצטדיון של 29,500 אלף מושבים. למרות הכל, מכבי תל אביב והפועל ירושלים עלו למשחק, אך בתחילת המשחק זה היה נראה ששתי הקבוצות נמצאות באמצע מנוחת הצהריים שלהם.

ככל שהמשחק התקדם גם מכבי תל אביב וגם הפועל ירושלים נתנו לנו משחק קצבי ונהדר, שהסתיים בדרמה ענקית וניצחון של הצהובים בדקה ה-90. למרות הניצחון, לאזטיץ’ צריך להיות מודאג היות ומדובר במשחק השני שבו הקבוצה שלו לפרקים נראית לא מספיק טוב. בניגוד למשחק מול באר שבע שני מהלכים הגיעו מצירופי כדורגל נהדרים, אך זה היה מעט מדי.

הפועל ירושלים יכולה להיות טעונה מהמשחק הזה בגלל פנדל שלא נשרק לזכותם. וגם בגלל שהיא כבר הצליחה להשוות וכמעט עלתה ליתרון בדקה ה-90 מרגליו של חוזז הנהדר.

הרכבים

סטטיסטיקה

• לאחר המשחק מול באר שבע, מכבי תל אביב חזרה לעצמה ולמה שהיא יודעת לעשות טוס, לשלוט בכדור ובקצב המשחק. הצהובים שלטו 67% מהזמן בכדור, לעומת 32% של הירושלמים.
• על אף המשחק הלא טוב של מכבי תל אביב, הצהובים בעטו 21 בעיטות לשערו של זמיר, בעוד הירושלמים בעטו 9 בעיטות בלבד. קבוצתו של לאזטיץ’ איימה גם פי 2 יותר למסגרת של הפועל ירושלים, עם שמונה בעיטות לעומת ארבע.
• מכבי תל אביב והפועל ירושלים לא סטו הרבה מה-XG. מכבי תל אביב רשמה 2.98 שערים צפויים בעוד הפועל ירושלים רשמה 1.35 שערים צפויים, כך שלבסוף תוצאת המשחק שיקפה בהחלט את מה שהיה אמור להיות על המגרש וזה ניצחון צהוב.
• מכבי תל אביב רשמה 493 מסירות מתוכם 158 לתוך השליש האחרון של הפועל ירושלים. לעומתם, הפועל ירושלים מסרה 232 מסירות ו-72 מסירות לתוך השליש ההגנתי של מכבי תל אביב. נתון לא רע בכלל עבור קבוצה שלא הרבתה לגעת בכדור.

לאזטיץ’ חייב ללכת עד הסוף

במחצית הראשונה, מכבי תל אביב התנהגה על מי מנוחות, משחק מרגל לרגל באיטיות ושבלוניות. אבל למה זה קרה?

לא פעם נרשם בסיכומים של מכבי, כי לאזטיץ’ דוגל בשיטת המשחק של הגאון מכולם, פפ גווארדיולה. המאמן הספרדי מתחיל את הבילד-אפ שלו דרך הבלמים, ולא דרך הקשרים. הבלמים של המאמן הם סוג של פליימקר נוסף שמנווט את המשחק, בארוכים, במסירות לשליש ההגנתי של היריבה וכו’ בדיוק כמו כל קשר רגיל. גם אצל לאזטיץ’ קורה בדיוק אותו הדבר, חולית ההגנה היא זו שמתחילה את הבילד-אפ, היא שולחת לרוב את האורכים, ולראייה נסתכל על הארוכים של שחקני מכבי תל אביב נגד הפועל ירושלים:

• סטואיץ’ עם 5 מסירות ארוכות (מתוך 7)
• דור פרץ עם 2 מסירות ארוכות (מתוך 2)
• ואן אובריים עם מסירה ארוכה אחת (מתוך 3)
• גבי קניקובסקי עם מסירה ארוכה אחת (מתוך 3)

סטואיץ’ רשם הכי הרבה מסירות ארוכות במהלך המשחק, יותר מאשר שלושת הקשרים יחדיו (!!!). מכבי תל אביב מתנהלת דרך הבלמים שלה, ובנוסף לכל זה גם המסירות מתנהלות דרך ההגנה שלה, כולל מסירות לשליש האחרון.

הנתון המדהים מגיע מצידו של נמניה סטואיץ’, עם לא פחות מ-15 מסירות לשליש האחרון. כאשר מדובר בבלם זה נתון מאוד מפתיע ואולי מראה למה לאזטיץ’ העדיף להביא את הסרבי על חשבנו של פדראו. גם במסירות אם נסתכל נראה כי מתוך החמישה שמובילים את מכבי במסירות – ארבעה הם שחקני ההגנה: סטואיץ, רז שלמה ואסנטה ששיחקו רק מחצית, ורוי רביבו.

כמו פפ, מכבי מסתמכת לא מעט על שחקני ההגנה שלה בהנעת כדור, אבל איפה הבעיה?הבעיה מתחילה כאשר ההגנה מתרחקת מקו מחצית המגרש, במקרה כזה, השטחים בין הקישור להגנה גדלים יותר, ובכך קשה יותר להוציא התקפות, ורוב ההתקפות נראות בנאליות.

בתמונה ניתן לראות את מנצ’סטר סיטי בזמן התקפה, וכמובן אפשר לראות את העמידה הגבוהה של בלמי סיטי. הבלמים של פפ יוצרים בלוק גבוה מאוד במטרה להזיז את הכדור מהעמדה שהקשר אמור להיות, ולתת לקשרים את החופש פעולה להצטרף להתקפות, לכבוש וליצור מצבים מסוכנים.

נגד מכבי פתח תקווה זה בדיוק מה שלאזטיץ’ עשה, קו ההגנה של מכבי היה מאוד גבוה, ואיפשר לשחקני הקישור של מכבי להיכנס לתוך השטח וליצור מצבים (דור פרץ עם שני בישולים וגבי קניקובסקי עם שער).

במחצית הראשונה הקישור לא יכל להגיע לאיזורים שבהם לאזטיץ רצה, לעומת המחצית השנייה שבה דור פרץ נכנס לא מעט פעמים, וזה בזכות קו ההגנה שעמד יותר גבוה. לאזטיץ’ מאוד פחד מההתקפות המתפרצות של הפועל ירושלים, עם השחקנים המהירים שיש להם ולכן הוא העדיף כי שחקני ההגנה יעמדו בקו נמוך יותר ולהימנע ממתפרצות.

אך בעקבות כך הוא הזניח את ההתקפה ואת הבילד-אפ ההתקפי. הקבוצה התקשתה מאוד לייצור מסירות פשוטות ומהירות כמו שפפ עושה. אם לאזטיץ’ מנסה לסגל שיטה אחת, הוא חייב ללכת איתה בכל הכוח, אם משנים שיטה אז משנים את כולה. זה בסדר ללכת קו הגנה נמוך יותר, אך אל תמשוך את אותה שיטה התקפית שפיתחת.

במחצית הראשונה רז שלמה היה נמצא בקו נמוך יותר לעומת אסנטה שמחצית השנייה היה נמצא לא מעט בחלק ההגנתי של הפועל ירושלים.

יצירת אומנות

השער השני של מכבי תל אביב הוא פשוט יצירת אומנות של שחקנים מוכשרים, ריבוי שחקנים ליד רחבת ה16 ותיבת החמש של הפועל ירושלים, לצד מסירות מהירות של שחקני מכבי תל אביב, גרמו להגנה של הפועל ירושלים להתבלבל ובסופו של יום דוידה הצליח לכבוש שער ממצב קל.

רוי רביבו מתחיל את המהלך וכמו בשער הראשון הוא מצא את השטח הפנוי והריק ברחבה להיכנס אליו, קניקובסקי מסר בנגיעה את הכדור לתורג’מן במין דחיפה לכיוון הרחבה, ודור תורג’מן בעוד מהלך קוסמות מוצא עם העקב את רוי רביבו. המגן הגיע לקו הרוחב ומסר מסירה חזקה, כזאת שהשוער של יוכל להגיע אליה, הכדור התגלגל והתגלגל עד שמצא את אושר דוידה שדחק מקרוב את ה2-1 הצהוב.

מכבי תל אביב ספרה לא פחות מחמישה שחקני התקפה שנמצאו בתוך הרחבה במהלך של השער. שוב דבר שיוצר בלבול וחוסר ידע על מי באמת צריך לשמור ומי שומר על מי, וברגע שהמהלך משוחק בצורה כל כך מהירה עם שחקנים שמבינים לאן הם צריכים לרוץ, לרוב ההתקפות הסתיימו כך.

השחקן המצטיין – רוי רביבו

המגן של מכבי תל אביב אומנם לא שיחק הרבה העונה ומצא את עצמו שני לדוידזאדה, אך ברגע שניתנה לו ההזמדנות, רביבו הראה גם ללאזטיץ’ כמה כישרון יש לו ברגלים. אצל מכבי תל אביב נמצאים שניים מהמגנים השמאליים הטובים של הכדורגל הישראלי, והבחירה של לאזטיץ’ היא מאוד קשה בין דוידזאדה לרביבו. אבל במשחק הנוכחי, הראה רוי מה הוא מסוגל לעשות שדוידזאדה פחות מסוגל.

סטטיסטיקה מהמשחק:

• 90 דקות
• שער
• 92 נגיעות
• 57/62 מסירות מדויקות (85%)
• מסירת מפתח
• 3/4 כדורים ארוכים
• 0/2 קרוסים
• 7/9 ניצחונות במאבקי קרקע
• 1/1 ניצחונות במאבקי אוויר
• 14 איבודי כדור
• 1/2 ניסיונות דריבל
• 3 הרחקות
• חילוץ כדור
• 3 תיקולים
• ציון במדד בולרז: 8.2

סיכום

מכבי תל אביב יכולה לסמן וי נוסף על משחק וגם על מחצית שנייה טובה יותר מאשר המחצית הראשונה. האם זה היה קורה גם בלי האדום, כנראה שכן, האם מכבי תל אביב נהנתה מהאדום, בהחלט. אם נדבר על השיפוט הפועל ירושלים הייתה צריכה לקבל פנדל, אלא אם שופט המסך החליט כי הייתה עבירה לפני כן, אם זה הדבר אז יש פה צדק לאי מתן הפנדל, אך אם לא, הפועל ירושלים יכולה להרגיש מקופלת.

ואם יש משהו שחייב להיפסק, אבל חייב, זה היכולת המהירה של השופטים לתת צהובים על דיבורים ומחיאות כפיים. השופטים ברחבי העולם נותנים צהובים מיותרים ומגיעים אף לאדומים כי השחקנים “ביזו את כבודם”. ופה מגיעה ההתחשבות של השופטים, השחקנים מוציאים אנרגיה, מתעצבנים ולפעמים העצבים יוצאים ללא רציונל. המחיאות כפיים של יאו הגיעו לאחר אי שריקה לפנדל שיכל לתת לאדומים 1-1 מול מכבי תל אביב בבלומפילד, זה דבר מתסכל ושופט צריך להבין את שהמחיאות כפיים הם מלהט הרגע ולא מתוך זלזול בכוונה בשופט. לצערנו לא מעט משחקים מגיעים למצב שבו נשלפים אדומים מהר מדי לעבר שחקנים והורגים לשאר הקבוצה ולמאמן את תוכנית המשחק.

בכל מקרה, הפועל ירושלים יכולה להיות שמחה מהתצוגה שהם נתנו אחרי האדום שקיבלו. אך ההקרבה והלחימה הזאת צריכים להגיע לא רק נגד מכבי תל אביב אלא גם נגד מכבי פתח תקווה והפועל חיפה. לירושלים יש קבוצה טובה וחזקה, אם הם ימשיכו עם הלחימה הזאת, הם בהחלט יוכלו לשרוד בליגה עונה אחת נוספת.