מכות מצרים – פרק תשיעי – היום בו השוער עמד לבדו

התקרית הביזארית במהלך משחק כדורגל בחג המולד של סוף שנות ה-40 באנגליה, נושאת דמיון מטאפורי בולט למכה התשיעית של עשר מכות מצרים – מכת החושך. בדיוק כפי שהחושך המקראי עטף את מצרים באפלולית עמוקה ומוחשית שניתן היה להרגיש, כך הערפל בדרום-מזרח לונדון באותו יום טשטש את הראייה ובלבל את הנוכחים. אירוע יוצא דופן זה מהדהד את הבידוד והבלבול והפחד הטבועים בנו כשאנחנו מאבדים את האמונה באחד מהחושים שלנו, ומראה כיצד הטבע יכול לשנות באופן דרמטי פעילויות שגרתיות ותפיסות אנושיות, בדומה להתערבות העתיקה.

ביום חג המולד 1937 התרחש אירוע ביזארי ובלתי נשכח, סיפור כה מוזר שאפשר לחשוב שנלקח מסרט קומדיה. צ’רלטון אתלטיק הייתה אמורה להתמודד מול צ’לסי במשחק בליגה הראשונה (בזמנו עוד לא הייתה קיימת הפרמיירליג), משחק חגיגי שציפו לו האוהדים שהיו להוטים לבלות את החג עם המשחק היפה. עם זאת, לאמא טבע היו תוכניות משלה, והיא עטפה את “הוואלי”, מגרשה הביתי של צ’רלטון, בערפל סמיך ובלתי חדיר. הערפל הזה הכין את הקרקע לתקרית שתהפוך לאחת האנקדוטות החריגות ביותר בכדורגל, בה היה מעורב שוערה של צ’רלטון, סם ברטרם.

עם תחילת המשחק, הראות הייתה מוגבלת מאוד, כאשר שחקנים בקושי יכלו לראות את הכדור ברגליים של עצמם, שלא לדבר על חברים לקבוצה או יריבים על המגרש. למרות התנאים המאתגרים הללו, המשחק החל, עדות לרוח הקשוחה של האנגלים ולחוסר הרצון לאכזב את הקהל שהגיע. הצופים לא ידעו שהם עומדים לחזות (או בעצם רק להיות נוכחים מבלי לראות באמת) באירוע שידברו עליו דורות.

סם ברטרם, השוער הצעיר בן ה-23 של צ’רלטון, עמד ברחבת השער, הציץ לתוך הערפל, ממתין להתקפות מהחלוצים של צ’לסי. הדקות חלפו, וברטרם לא נאלץ להתמודד עם אף בעיטה, אך עדיין עומד כזקיף, שמח וחסר מעש במשחק שנראה חד-צדדי באופן מוזר. השוער, נשאר ממוקד במשימה שלפניו להגן על השער, לא היה מודע לעובדה שהמשחק קיבל תפנית סוריאליסטית.

מה שברטרם לא הבין (או לא יכל היה להבין בגלל הערפל הסמיך) הוא שהשופט, שקבע שתנאי הראות הלקויים לא מאפשרים משחק ראוי, וקרא לשחקנים לרדת מהמגרש כרבע שעה לאחר תחילת המשחק. שתי הקבוצות, יחד עם אנשי הצוות, ירדו לחדרי ההלבשה והותירו את כר הדשא ריק מאדם. בזמן שהם נהנו מכוס תה חם (הפוגה נהוגה באמצע המשחק באותם ימים של חורף אנגלי) אף אחד מחברי קבוצתו לא שמו לב לחסרונו של ברטרם, אשר נשאר בתפקידו, בודד ודרוך.

הגילוי הגיע לברטרם לא ממראה חבריו לקבוצה שחזרו או משריקת השופט, אלא משוטר שבמקרה עלה לכר הדשא ועדכן אותו במצב. השוער, נבוך ובוודאי כועס במעט, גילה שהוא שמר על השער שלו מול יריבת רפאים, דמות בודדה במשחק שננטש על ידי כולם חוץ ממנו.

התקרית הפכה במהרה לאגדה, סיפור שעבר מדור לדור של אוהדי כדורגל כתזכורת ליכולת המשחק להביא לנו אירועים קוסמיים וביזאריים שכאלה. סם ברטרם, שכבר זכה לשבחים על יכולת השוערות שלו, הוסיף פרק חדש למורשת שלו, פרק שמאופיין במסירות למקצוע וקמצוץ של קומדיה. דמותו של ברטרם, לבדו בערפל, מחכה להתקפה שלא תבוא לעולם, הפכה לסמל של התמדה מול חוסר ודאות.
המשחק הזה, או ליתר דיוק היעדרו, משמש המחשה נוקבת לאופיו הבלתי צפוי של הכדורגל, שבו אפילו אלמנטים שגרתיים של הטבע יכולים להביך את השחקנים הנבונים ביותר. זהו סיפור שמתעלה על הספורט, מדגיש את היכולת האנושית לטעות ואת היכולת ההומוריסטית שהחיים יכולים לתת לנו כשאנחנו הכי פחות מצפים להם.
באשר לצ’רלטון אתלטיק וצ’לסי, המפגש המעורפל ביום חג המולד נותר הערת שוליים בהיסטוריה המפוארת שלהן, משחק שמעולם לא היה, אך ייזכר לנצח. זהו נרטיב שלוכד את תמצית הכדורגל, מערבב את המוזר עם היפה, ותמיד משאיר מקום לעוד סיפור אחד שלא ייאמן.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן