1. אנו נוטים לתאר משחקי כדורגל כמלחמה ועושים זאת בהפרזה.
מה שנקרא – אוברקיל למונח.
אבל לקראת המשחק מול יאנג בויז התעקשתי להשתמש במונח הזה, למרות שאינני עושה זאת יתר על המידה.
כי זה בדיוק מה שציפה אמש לשתי הקבוצות – מלחמה.
מלחמה עיקשת.
מערכה, אחר מערכה, אחר מערכה בין שתי יחידות מאד עוצמתיות ומאוזנות בכוחן.
והשיוויון הזה בעוצמה, הוא זה שיצר בעצם את התוצאה הסופית.
2. מכבי חיפה פתחה את המשחק בסערה.
רבע שעה ראשונה של כדורגל איכותי והתקפי, כשהשחקן הפעיל ביותר היה דולב חזיזה.
מערך היהלום של יאנג בויז גרם לכך שחיפה יכלה לשלוח מספר שחקנים ימינה ולעזור לחזיזה שעשה חיים קשים לנואל פרסון, מגנה השמאלי של היריבה.
רפאל ויקי שעל הקווים הגיב לסיטואציה וביקש מקסטריוט אימרי, הקשר המרכזי בצד שמאל של היהלום, לעזור בשמירה על חזיזה.
ויקי למד את מכבי חיפה וידע שהוא יכול “להקריב” את אימרי כי סונדגרן לא תומך יותר מדי בהתקפה, ולכן אימרי כאמור עזר על חזיזה.
מהלך אחד שהחזיר את האיזון למשחק.
3. יאנג בויז הבינו די מהר שבימין יש את חזיזה ובשמאל יש את קורנו. זהו.
חזיזה ננעל כאמור על ידי אימרי ובצד שמאל קורנו מצא את עצמו באחד על אחד מול סאידי יאנקו שעשה עבודה טובה מאד על הצרפתי שלא הצליח להשלים אפילו הרמה אחת (0/4) וסיים ללא מסירות מפתח את המשחק.
4. קראתי הבוקר מספר אנשים המבקרים את מכבי חיפה שלא הצליחה להגיע למצבים מול ההגנה השברירית של יאנג בויז.
אין לי שמץ של מושג איזה משחק הם ראו.
הרביעייה של יאנקו, קמארה (המפלצתי), בניטו ופרסון עשו עבודה אדירה.
לוריס בניטו, הבלם השמאלי של יאנג בויז ניצח בכל המאבקים שלו (2/2 בקרקע ו 3/3 באוויר) ומוחמד קמארה עבד קשה מאד מול פרנדזי פיירו וגרם לענק הירוק של מכבי חיפה להראות קטן יותר ממה שהוא בדרך כלל.
5. מכבי חיפה רשמה בסופו של משחק 8 בעיטות. 5 מהן מתוך הרחבה של יאנג בויז ו 2 מהן למסגרת.
יאנג בויז רשמה גם היא 8 בעיטות. 4 מהן מתוך הרחבה של מכבי חיפה אך ללא אף בעיטה למסגרת.
המשחק היה מאוזן. שתי היריבות כאמור מאד איכותיות וקרובות מאד בעוצמתן וגם שני המאמנים התכוננו היטב למשחק.
מסאי דגו ידע שהכוח של יאנג בויז טמון בתוך מערך היהלום.
ולכן, כשיאנג בויז שלטו בכדור (רק 40% אגב), שרי שמר אישית על סנדרו לאופר, הקשר האחורי של היריבה, דיא סבע עזר בשמירה על אחד מצמד הקשרים במרכז היהלום מה שהשאיר לג’אבר את מוחמד (איזה שילוב נפלא) שני קשרים שונים לשמור עליהם, בתוך רוטציית הגנה מסתובבת ומתואמת שבוצעה היטב.
6. אם הגעתם עד לכאן, ונהנתם מהטקסט וגם מהמשחק, אפשר לומר שאתם מסוג האנשים שמעריכים מאד משחקים טקטיים.
כאלו שכל תזוזה קטנה יכולה לקבוע את תוצאת המשחק.
זו כנראה גם הסיבה למה דגו חיכה עם החילופים.
הוא ידע היטב שכל מהלך שלו יכול היה להביא עימו תוצאה לא רצויה.
משחק שמנוהל על מילימטרים של תנועה.
7. אם הגעתם עד לכאן, וסבלתם מהמשחק (מקווה שלא מהטקסט), כנראה ציפיתם למשחק שוטף, עם ריצות מרחבה לרחבה ולא מעט מצבי הבקעה.
זה כמובן לא היה המצב.
ככה זה במלחמות בין שני צדדים שווים.
זה לא “בליץ וגמרנו” אלא יותר כמו – מלחמת התשה.