מלך האריות | אנגליה 2 – 1 הולנד

“זהו מעגל החיים אשר מעביר את כולנו דרך ייאוש ותקווה, באמצעות אמונה ואהבה.”

כך בחר לתאר פומבה לסימבה את גלגל החיים.

אבל לציטוט היפה הזה יכולה להיות משמעות נוספת, ועבורנו היא דרך המשחק. הכדור עבורנו הוא דרך חיים, הכדור מעביר אותנו דרך אותו היאוש, אותה התקווה. אותה אמונה ואהבה.

במעמד הגדול ביותר בכדורגל האירופי, לא היה אוהד אחד שנשאר אדיש לדרמה האדירה בזיגנאל אידונה פארק. רגעים של ייאוש אנגלי ואהבה הולנדית, רגעים של אמונה ותקווה אנגלים.

“יום אחד בני, כל זה יהיה שלך.”

אחד האנשים שהתעלו על עצמם באותו הערב האדיר של הכדורגל האירופי היה צ’אבי סימונס. סימונס הגיע ליורו הזה כהבטחה, כפוטנציאל למשהו אדיר שיכול להתפוצץ. אבל בפועל, משהו הרגיש חסר. למרות שהנתונים היו איתו, הברק שראינו בלייפציג במהלך העונה הסדירה עוד לא נתן את אותותיו ביורו, עד הדקה השביעית בחצי הגמר.

אנגליה ניסתה להניע כדור בחלק האחורי אך תחת הלחץ הכתום הרגליים של רייס התבלבלו – וברגע אחד, חוש הטרף של סימונס התעורר. האריה הצעיר עט על הכדור, חטף אותו מהקשר ושאג לעבר השער. עד אתמול בערב, היה ניתן להניח שסימונס יחפש את המסירה או יחזור אחורה, אבל זה היה היום שבו סימונס החליט שהוא הטוען לכס המלכות ושיגר בעיטה אל הרשת העליונה של פיקפורד.

בעיטה אחת שהורידה כל כך הרבה משקל מהכתפיים של הכוכב הצעיר. בעיטה שהעוצמות שלה הגיעו ממקום עמוק. אולי בגלל זה הבעיטה של סימונס נמדדה כאחת הבעיטות החזקות של הטורניר עם מהירות יוצאת דופן של 116 קמ”ש. במשחק אמש סימונס הוכיח לעצמו ולעולם למה הוא מסוגל, והראה שבגיל 21 השמיים הם הגבול עבור הקשר הצעיר.

אז כן צ’אבי, אולי יום אחד, כל עולם הכדורגל יהיה שלך.

“זה הסוד הקטן שלנו…”

השער ההולנדי תפס את האנגלים לא מוכנים. כבר אחרי 7 דקות הם מצאו את עצמם בעמדת פיגור כשחובת ההוכחה היא עליהם. אבל באופן שאולי מאפיין את אנגליה הזאת, היא לא נרתעה מהמצב. מיד אחרי השער אנגליה השתלטה לחלוטין על המשחק, ודחפה אחורה את ההולנדים.

העומס על ההגנה ההולנדית הניב פירות, ואחרי בלבול ברחבה זכינו לראות את אחת ההחלטות היותר שנויות במחלוקת של הטורניר. הכדור הסורר מצא את עצמו מתגלגל לעבר הארי קיין, שהשעין את הגוף ובבעט מכל הלב וולה שלצערו, מצא את עצמו ביציע. דנזל דאמפריס, שניסה למנוע מקיין את המצב הנוח, שלח את רגלו אל עבר הכדור, אך פספס. הרגליים של השניים נפגשו, ושניות לאחר מכן הארי קיין כבר היה על הדשא כשהוא תופס את רגל ימין.

נתחיל בסקירה זריזה של חוק העונשין.
בעיטת עונשין ניתנת כאשר:

• ישנה נגיעת יד בתוך הרחבה.
• שחקן הגנה מכשיל שחקן התקפה.
• יש משחק מסוכן מצד שחקן ההגנה.

כיוון שאין כאן נגיעת יד או הכשלה, ניגש ישר לעניין.

האם שליחת הרגל של דאמפריס היא משחק מסוכן?

לטעמי התשובה היא לא, מכמה סיבות. ראשית, השחקן שיוזם את המגע הוא הארי קיין ולא דאמפריס. המגע בין השניים מתרחש כשהמשך התנועה של הבעיטה של קיין פוגש את הרגל של דאמפריס שניסתה להוות מחסום. שנית, הסיבה שבגללה שופט המשחק בחר להעניק בעיטת עונשין היא משחק מסוכן – אך האם ראוי לקרוא לרגל ששלח דאמפריס משחק מסוכן? הרי הפקקים שלו לא מכוונים כלפי שחקן ההתקפה, הרגל שלו לא בתנועה כלפי קיין ואי אפשר לקרוא לרגל שמונפת בגובה המותן רגל גבוהה.

עם זאת, את הנעשה אין להשיב. אחרי בדיקת ואר אנגליה זוכה בכדור עונשין מ-11 מטר והקפטן שוב מדייק וקובע 1-1. הסוד הקטן של קיין, נבחרת אנגליה ופליקס זוואייר.

השיוויון רק חיזק את המשוואה שנוצרה אחרי שער היתרון ההולנדי, והאנגלים השתלטו לחלוטין על המשחק. עם זאת, מלבד שתי החטאות של פיל פודן האנגלים לא באמת סיכנו את השער של ורבוחן, והשתיים ירדו למחצית ללא הכרעה.

“עליך לשים את עברך מאחוריך!”

זה לא קל להתעשת מנטלית אחרי שהחלטה הלכה נגדך באופן כזה. זה בטח לא קל להתעשת כשמי שנמצאת מולך היא סוללת הכוכבים של אנגליה. אבל כמו שהאנגלים לא התבלבלו כשנכנסו לפיגור, גם ההולנדים ידעו להטות את הכף לצידם.

הכניסה של ג’ואי פירמן נתנה להולנדים יותר כוח במרכז, יותר שליטה באמצע. השליטה הזו, באה לידי ביטוי בכל הבחינות:

• כמובן, החזקת כדור.
• בעיטות לשער.
• בעיטות למסגרת.
• מסירות בשליש ההתקפי.

הכוח היה בידיים של הולנד, היא שלטה במשחק. אבל ככל שעברו הדקות העייפות החלה לשחק תפקיד, ונראה היה ששתי הקבוצות כבר מוכנות מנטלית לעוד 30 דקות של כדורגל. כל זה היה עד חילוף אחד אלמוני של גארת’ סאות’גייט בדקה ה-81…

“יחי המלך החדש!”

עד אתמול, אולי ווטקינס שיחק 21 דקות כל הטורניר. הוא לא קיבל את הקרדיט מהמאמן, סופסל בכל משחק ואף ירד ברוטציה. אבל באותו הרגע, משהו היה נכון. אולי סאות’גייט הרגיש שהמשמעת ההולנדית מתרופפת, ודווקא מי שינצל את זה בצורה הטובה ביותר יהיה הפושע החלקלק – אולי ווטקינס.

למה אין מילה טובה יותר לתאר את ווטקינס מאשר חלקלק? ב-10 הדקות שלו על הדשא הוא נגע 4 פעמים בכדור! שתי מסירות, ושתי נגיעות קסומות שהשלימו את המהפך.

ווטקינס קיבל כדור עומק מפאלמר, אך נדחק לעבר קו החוץ. אבל במקום לוותר ולחזור לאחור, ווטקינס השלים סיבוב מרהיב על המקום וירה חץ מזווית בלתי אפשרית כדי לשלוח את אנגליה לגמר.

9 מ-100 בעיטות כאלו נכנסות על פי הסטטיסטיקה, אבל בשביל להיות היורש, הבעיטות הללו צריכות להיכנס דרכך. וכמה זה פואטי, שהמלך החדש מגיע מקבוצה ונבחרת, שהסמל המתנוסס עליהן בגאון הוא האריה.
יחי המלך החדש.

המצטיין: הארי קיין

• שער.
• 3 כדורים ארוכים מדוייקים.
• מסירת מפתח.

אולי הסטטיסטיקה של קיין היא לא הטובה ביותר, אבל לראשונה מאז תחילת הטורניר ראינו את אותו הארי קיין שראינו כל העונה בגרמניה. קיין ניהל את המשחק של אנגליה, וכל ההתקפות עברו דרכו. מנהיג על ומחוץ למגרש.

המאכזב: קודי חאקפו

• 0 דריבלים מוצלחים.
• 2 מ-8 מאבקים שניצח.
• 10 מסירות בלבד.

כשלא הולך לא הולך. מלך שערי הטורניר פשוט לא הסתדר עם קייל ווקר, ופעם אחר פעם נכשל כשבא מולו. משחק חלש, ואחת הסיבות המרכזיות בגללן הולנד לא כבשה את שער הניצחון.