ממורה למשוגע: מרסלו ביילסה מחדש את אורווגאי

ללא הרבה תארים אבל עם עבודה קשה, מרסלו ביילסה מוכיח שאפשר גם אחרת. סיפורו של האיש על הקווים של נבחרת אורווגאי.

בחודש מאי 2023, ניצב מרסלו ביילסה מול המצלמות כמאמנה החדש של אורוגוואי. העיתונאים השתדלו לשמור על שאלות פשוטות, כנראה מתוך הבנה שביילסה לבד יצליח לייצר עניין. כשנשאל מדוע הסכים לקחת על עצמו את אימון נבחרת אורוגוואי, ענה ביילסה שזה בגלל שתי סיבות: הראשונה היא השחקנים בנבחרת מהם התרשם לטובה, והסיבה שנייה זו התרבות והאנשים באורוגוואי. במקביל, דאג המאמן החדש לפרט על הטיול שלו ושל אשתו במונטוידאו, ועל כמה שהם התרשמו מהאנשים, האדיבות שלהם והאוירה הטובה.

אומנם, בשמיעה ראשונה, כל הלך הרוח באותה מסיבת עיתונאים נשמע מאוד מוזר וסתמי, עם תוכן שנשמע כמו עוד אוסף של סיפורים שאתה תשמע מהחופש של ההורים או הדודים שלך בחו”ל. מנגד, מי שלמד להכיר את ביילסה יודע כמה ההתעסקות במעטפת והאווירה בכל מקום בו הוא דורך היא חשובה, ומי שמכיר קצת את ההסטוריה של אורוגוואי מבין גם למה הם נהנו מאותו סיפור של “אל לוקו” ביילסה.

“נמשיך לחלום, שום דבר לא גמור יש מונדיאל כל ארבע שנים”

אוסקר טאבארז

אומנם מדובר על הזוכה הראשונה במונדיאל אי פעם, אותו אירחה ב-1930, אבל דווקא שנות ה-90 ותחילת שנות ה 2000 לא בדיוק האירו פנים ל”סלסטה”. האורוגוואים לא הצליחו לעלות לשלושה מונדיאלים ברצף, עד שלאחר הכישלון ב 2006, הםחליטו להזעיק את האדם האחרון שהצליח להעלות אותם למונדיאל ב-1990. מאמן ומורה בבית ספר יסודי לשעבר – אוסקר וושינגטון טאבארז.

למרות ההצלחה שלו להעלות את אורוגוואי למונדיאל ב-1990! טאבארז, שעבר גם במחלקות הצעירות בנבחרת, הציף עוד בקדנציה הראשונה שלו את אחת הבעיות המשמעותיות עבור שחקנים אורוגוואים בראיון שנתן לרויטרס ב 1990: “יש פחות או יותר 200 אלף ילדים שמשחקים כדורגל באורוגוואי, מתוכם כ- 0.14% יזכו באפשרות לשחק באירופה. ההורים עושים את ההימור הלא נכון, והם צריכים להיות מודעים לכך”.

מילים קשות מאדם שמבין לעומק את ההגבלה שקיימת באורוגוואי, אחת המדינות עם מספר התושבים הקטן ביותר בדרום אמריקה. מדינה שמצופה ממנה לעמוד מול מייצאות שחקנים גדולות כמו קולומביה, ברזיל וארגנטינה. יוצא שגם עם מספר תושבים קטן יותר, אורוגוואי מאבדת לא מעט שחקנים שלא מצליחים להתמודד עם הדרישות של הכדורגל באירופה. כתוצאה מכך, אחת ההכרזות שהגיעו עם מינויו החדש של טאבארז היה תחילתו של: “התהליך למיסוד וצמיחת השחקנים של הנבחרת הלאומית”, או בקיצור “התהליך” – ’El proceso’. הרעיון הגדול היה לייצר תכנית בנייה עבור כמה שכבות גילאים משחקנים מכל רחבי אורוגוואי, ולבנות תיאום עבור כל שכבת גיל במטרה להשתלב טוב יותר בנבחרת האורוגוואית ובכדורגל בכלל. במילים אחרות, במקום לנסות לנפות ילדים בדרך ולקבל את הטובים ביותר, כפי שעושות מדינות עם הפריבילגיה של מספר תושבים של כמה עשרות מיליוני ילדים, מדינה צנועה כמו אורוגוואי לוקחת את מספר השחקנים שהיא יכולה להשיג ומייצרת איתם תיאום קדימה.

מעבר להצלחות בטווח הקצר, כמו הגעה לחצי הגמר בקופה אמריקה 2007, חצי גמר מונדיאל ב 2010 וזכייה בקופה אמריקה 2011, הגדולה האמיתית בקדנציה של טאבארז הייתה ביכולת להמשיך לייצר שחקנים קדימה עבור אורוגוואי. נכון ל-2019, אורוגוואי הינה היצואנית הרביעית בגודלה של שחקנים מקצוענים בדרום אמריקה אחרי ברזיל,ארגנטינה וקולומביה. המעצמה הצנועה עוקפת מדינות עם מספר תושבים גבוה מהן בהרבה כמו ונצואלה, אקוודור, צ’ילה, פרו ובוליביה. לא רע למדינה שמתהדרת בפחות מ 3.5 מיליון תושבים. חשוב לציין שכיום כמחצית מהשחקנים שזומנו לסגל הנבחרת, הגיעו וגדלו בתוך אותו “תהליך” של טאבארז.

באשר לגישה המעניינת של האורוגוואי הוותיק, העיתונאים קיבלו לא פעם מספר ציטוטים השונים מהנוף הרגיל של המאמנים בענף הכדורגל, עם התייחסות רחבה יותר למשחק ולשחקנים: “מעבר לזכייה בקופה ב2011, זכינו גם בפרס הנבחרת ההגונה ביותר, וזה לא פחות חשוב בעיניי. הילדים הללו לא ישכחו את הרגע הזה לעולם, אני גאה מאוד בדרך בה אנחנו חיים וחווים כדורגל במדינה שלנו. אני מדבר על זה עם השחקנים וזו הדרך בה אני נותן להם מוטיבציה”.

טאבראז הוא אולי שנים מאמן כדורגל, אבל כנראה שאי אפשר היה להוציא ממנו את הרוח של איש ההוראה.

“אדם עם רעיונות הוא משוגע עד שהרעיונות שלו צולחים”

מרסלו ביילסה

שנת 2002 לא הייתה שנת שפל רק עבור אורוגוואי. גם בארגנטינה המצב לא היה מזהיר. כשמרסלו ביילסה זכה למשרת חייו כמאמן נבחרת ארגנטינה, הוא הגיע כבר בתור מועמד יוצא דופן. הארגנטינאי, שהיה לקראת המעבר הגדול לאירופה כמאמן אספניול הספרדית החליט להיקרא לדגל עבור ארגנטינה רק בשביל לראות את מרטין פאלרמו מחטיא 3 פנדלים בגמר, לפרגן לשופט על שהרחיק אותו (“השופט צדק, המחאות שלי לא היו בטעם טוב”), ולראות את ארגנטינה מודחת בשלב הבתים במונדיאל 2002. לאחר מכן היא גם הפסידה בגמר הקופה ב 2004, אך לקחה לראשונה מזה יותר מחמישים שנה את מדליית הזהב באולימפיאדה באתונה. בגדול, הכהונה של ביילסה בארגנטינה מספרת לא מעט מהקריירה שלו – הרבה רעיונות עם מעט תארים. הרקורד של בביילסה גורם להרבה אנשים לתהות: למה הוא כל כך מוערך?

“למדתי ממנו הרבה, ובגללו אני מי שאני היום. מה שאני בעיקר זוכר ממנו, זו המנטליות אותה הוא ניסה להחדיר בכולנו”

אלכסיס סאנצ’ז

אומנם אפשר די בקצרה לסכם את התארים של ביילסה, שעומדים על שתי אליפויות ארגנטינה (עם ולז ו-ניואלס אולד בויס), מדליית זהב עם ארגנטינה ואליפות הצ’מפיונשיפ עם לידס. אבל הסיפור המעניין הוא דווקא כל מה שהוא יצר אחריו בכל מקום בו עבר:

– בתחילת דרכו כסקאוט ומאמן בנוער בקבוצת נעוריו ניואלס אולד בויז, הארגנטינאי החליט שהוא מגביר את המאמצים שלו למצוא כשרונות עבור מחלקת הנוער. הוא חילק את ארגנטינה ל-70 חלקים, והחליט שהוא נוסע בפיאט שלו בכל רחבי ארגנטינה במטרה למצוא את הכשרונות הבאים של הכדורגל הארגנטינאי ולהביא אותם לניואלס. התוצאה: גילויים של מאוריציו פוצ’טינו, גבי היינזה ונער שמנמן ששנא להתאמן העונה לשם גבריאל בטיסוטוטה. אותם “חולמים” (למילותיו של באטיגול) היו אלו שהעניקו לביילסה את התואר הראשון שלו כמאמן – אליפות הקליאסורה.

– בשנת 1992, באטלס המקסיקנית התלהבו מהעבודה של המאמן ומהאליפות שהוא לקח, כמו גם מעבודת הסקאוטינג שלו, והזמינו את הארגנטינאי לעבוד כמנג’ר עבור המועדון במטרה למצוא את הכשרונות הבאים. ביילסה נענה לאתגר ויצר את מערכת הסקאוטינג שהייתה הכי טובה במקסיקו עד שנת 2010. מטרת המערכת הייתה לבחון כ-20 אלף כדורגלנים צעירים בשנה, ואת הנבחרים להכניס לתכנית האימון של הקבוצה. רק כדי לסבר את האוזן, מערך הסקאוטינג של אטלס עבר על פני 2500 ערים. שנתיים לאחר שביילסה סיים את תפקידו, אטלס לקחו אליפות עם אותם שחקנים תוצרת הפרוייקט, והתוצר הסופי הגיע כאשר 8 מתוך 11 שחקני ההרכב של נבחרת מקסיקו במונדיאל 2006 היו תוצרת מערך הסקאוטינג של ביילסה. הבולט שבהם היה ראפא מארקז.

– אחרי התקופה המרירה יחסית בנבחרת ארגנטינה, מרסלו לקח על עצמו את האימון של נבחרת צ’ילה. אותה נבחרת שהייתה ב-2007 בשפל אחרי הפסד צורם 3-0 לפאראגוואי, שינתה את עורה כשביילסה בנה אצל הדרום אמריקאים את דור הזהב שלה עם שחקנים כמו אלכסיס סאנצ’ז, ארתורו וידאל ועוד. אותה צ’ילה, ששלוש שנים לפני כן הייתה בשפל, גדלה להיות “הנבחרת עם הכדורגל הכי אטרקטיבי במונדיאל 2010” לדבריו של יוהאן קרויף. אומנם, בשל חילוקי דעות מול ההתאחרדות הצ’ילאנית ביילסה לא המשיך עם הנבחרת מ-2011, אבל השלד שהוא בנה הביא בהמשך עוד תצוגות מצויינות במונדיאל 2014, ושני תארי קופה אמריקה רצופים.

“מרסלו אמר לי לא להתלונן לשופטים יותר, כי מטרת השופטים היא לעזור לנו ולא להרוג אותנו”

אנדר הררה

אפשר עוד להמשיך לספר על השחקנים אותם ביילסה גילה בליל, הפרוייקט אצל אתלטיק בילבאו וכמובן התקופה שלו עם לידס יונייטד, אבל מה שבאמת בולט אצל הארגנטינאי הוא לא בהכרח התארים אותם הוא לקח, או רק הכדורגל המלהיב, אלא ההשפעה העמוקה ברמה המערכתית בכל פרוייקט בו לקח חלק. ההשפעה הפרטנית על כל שחקן בו הוא פגש. בנוסף, אספקט מהותי באופי של ביילסה הוא חוסר הפשרות שלו כשזה נוגע לערכים. הסדר בקבוצה, ההערכה לאוהדים, היחס כלפי טעויות שיפוט ועוד הם כולם אוסף של אירועים פרטניים שמעידים במעט על האופי שלו. אחד מהסיפורים הכי מפורסמים בתקופתו בלידס היה שהוא נחשד במציצנות בגלל שהוא שלח סקאוטים למשחקי היריבה, וביילסה? כינס מסיבת עיתונאים בה אומר שהוא לא מוכן שיחשבו שיש לו חלילה יתרון לא הוגן אז הוא חילק את דוח”ות הסקאוטינג שלו לכולם. זהו ביילסה, לטוב ולרע.

הקמפיין האחרון של טאבארז בנבחרת אורווגאי היה לא קל, הנבחרת כמעט ולא הגיעה למונדיאל בקטאר. טאבארז האגדי הוחלף על ידי דייגו אלונסו, שנחשב יותר “קל” מהמורה הקפדן, מה שאומנם אפשר את עליית אורוגוואי למונדיאל אך לא הספיק להם לעלות מהבית במונדיאל. באורוגוואי הבינו שלאחר שהדור של קבאני וסוארז מיצה את עצמו, הגיע הרגע לא רק להחליף דור, אלא להביא מישהו שיוכל להמשיך את ה”תהליך” על כל מהותו ולעשות גם את השינויים המתבקשים. אומנם נראה שהתהליך אותו בנה טאבארז עבד לא רע, אבל ביילסה עוד לפני שמלאה לו שנה בתפקיד הצליח לייצר מספר שינויים במעטפת של המועדון. בין אם מדובר על אספקטים מינוריים כמו החלפת צוות האנליסטים, הרופא והקיניזיולוג, ועד לשינויים מהותיים כמו החלפת מאמן השוערים קרלוס ניקולה שעבד עם הנבחרת 15 שנים, אי זימונם של קבאני ומוסלרה לסגל הסופי, ואיך לא – הבאת שחקן למבחנים מהליגה החובבנית באורוגוואי.

כמו יתר הקריירה של ביילסה עד כה, קשה לבחון מה יהיה התוצר הישיר של הפרוייקט הזה, ואיך זה ישתלב עם ה’הליך’ של טבארז, או אם בכלל נראה את הפירות של זה בזמן הקרוב. מה שבטוח, מהמון בחינות, נראה שדווקא כשזה נוגע למורה ו”למשוגע” נראה שמין מצא את מינו.

“תמיד היה לי הרבה כבוד לתהליכים אותם בנה טבארז בכדורגל האורוגוואי ברמה המבנית, ושאותו מבנה גם מתורגם לתוצאות. אני מעריץ אותו, אומנם השימוש במילה לעיתים מרגיש מוגזם, אבל במקרה הזה זה מתאים. אי אפשר ליצור מחדש את המורשת של טבארז, אבל אני אשתדל להשיג את המקסימום”

מרסלו ביילסה
5 תגובות
  1. LM10 כותב

    אני לא נרגע מהאתר שלכם

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    וואו כתבה משוגעת

  3. עודד כותב

    אם פפ אמר שהוא הגאון של המשחק זה אומר הכל!

  4. רוזן כותב

    כתבה מפוארת

  5. אלכס כותב

    אגדה של המשחק מרסלו!

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן