
מנהלים או נלחמים? הפירוטכניקה דורשת שינוי גישה
ברחבי העולם כבר מזמן הבינו שאבוקות הן לא אוייב, אך בישראל עדיין מתעקשים להילחם בהם בכל הכח. התקדימים, ההשלכות והצעדים שצריך לנקוט על מנת להכשיר את אחד מאמצעי העידוד היפים ביותר.
בכל רחבי העולם, האבוקות אינן סתם גימיק – הן הנשמה של היציע. כשהן נדלקות, לא מדובר רק באור ואש, אלא בהצהרת אהבה. האוויר מתמלא שירה, העיניים מתמלאות צבע, והלב מתמלא בגאווה. כל מופע הוא חלק ממסורת חיה ונושמת, סיפור של תשוקה והשתייכות שלא נכתב במילים אלא בלהבות. אבל זה לא מקרי – הכול מתרחש תחת סדר ברור: אזורים מוסדרים, אישורים מתואמים, ציוד כיבוי מוכן לכל תרחיש.
התוצאה? אפס נפגעים – ואינספור רגעים שצרובים בזיכרון של דור אחרי דור. גם באירופה למדו מזמן להכיר בעוצמה האדירה של מופעי הפירוטכניקה – כשהם מתבצעים נכון. בדנמרק, בנורווגיה ובגרמניה, השימוש באבוקות כבר מזמן אינו “פשע”, אלא מנהג מוסדר תחת פיקוח הדוק של הרשויות. בדנמרק, למשל, לקחו את זה צעד קדימה: אוהדי ברונדבי, מהמובילים בתחום, ערכו ניסויים ייחודיים עם אבוקות מסוג “Tifontaine” – פיתוח חדשני שמפחית משמעותית את הסיכון לפציעות. האבוקות מודלקות אך ורק באזורים מוגדרים, תוך הקפדה על ציוד בטיחות זמין ומאובטח, מה שמאפשר להדליק את התשוקה ביציעים – מבלי להבעיר סכנה אמיתית.
דוגמא בולטת נוספת מגיעה מבלגרד, בירת סרביה, שם הבינו שהמלחמה בפירוטכניקה ביציעים רק מגבירה את הלהבות – והחליטו לשנות כיוון. המשטרה, בשיתוף פעולה יוצא דופן עם מועדוני האולטראס, השיקה את פרויקט “אבוקה בטוחה” (“Safe Pyro Project”). במסגרת היוזמה, הוגדרו אזורי הדלקה ייעודיים בכל אצטדיון, הונהגו כללי בטיחות מחמירים, וחברי ארגוני האוהדים עברו הכשרה מסודרת לשימוש נכון באמצעים פירוטכניים. התוצאה לא איחרה לבוא: מאז תחילת הפרויקט נרשמה ירידה דרמטית – מעל 80% פחות אירועי פציעה במשחקי הדרבי הסוערים של בלגרד, מבלי לכבות את האש שבלבבות.
Delije ultras in Belgrade Derby
🇷🇸 22.02 pic.twitter.com/UN0MQgopzw— 𝕊𝕋𝔸ℕ𝔻 𝕐𝕆𝕌ℝ 𝔾ℝ𝕆𝕌ℕ𝔻 👊 (@Ultramaniatics) February 22, 2025
גם באמסטרדם, הולנד, בחרו בגישה אחרת – לא להילחם בתופעה, אלא לנהל אותה בחוכמה. מועדונים כמו אייאקס הבינו שהאבוקה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות האוהדים, והגיעו להסכמות ברורות עם ארגוני האולטראס: הדלקת אבוקות מותרת רק בזמנים מוגדרים, כמו בעת עליית השחקנים למגרש או לאחר שערים חשובים. הכללים היו נוקשים – כל חריגה גררה ענישה מיידית, אך בתוך הגבולות, האוהדים קיבלו מרחב אמיתי לחגוג. התוצאה? פחות סכנות, פחות עימותים מול השלטונות, והרבה יותר מופעים מרהיבים שכבשו את הרשתות החברתיות, והפכו לסמל גאווה של התרבות המקומית.
ואצלנו בישראל? תהיו בטוחים שהתשוקה בוערת באותה העוצמה, אך שוב ושוב היא מתנגשת בקיר של חוסר אמון. במקום לנהל ולהכווין את האנרגיות, המערכת בוחרת להילחם בהן. האבוקות מוכנסות בחשאי, ללא פיקוח או תיאום, ונדלקות במקומות הלא נכונים, ברגעים הלא נכונים. כך קרה גם במשחק בין בית”ר ירושלים למכבי חיפה באצטדיון טדי – משחק שהיה אמור להיות חגיגה עם שניים מהקהלים הגדולים בישראל, והפך כמעט לטרגדיה. מיד לאחר שמופע אבוקות צבעוני ומרשים החל ביציע של בית”ר, אחת האבוקות הושלכה, חצתה את הדשא, ונחתה ישירות ביציע ממול, פוגעת בילד בן 8, שחלם רק לראות כדורגל. למרבה המזל, הילד נפצע קל בלבד, אך האצטדיון כולו השתתק ברגע אחד של אימה צורבת. האירוע הזה לא נפל מהשמיים. קדמה לו הכנה מוקדמת: מבצע רחב היקף של המשטרה, שבמהלכו נתפסו מאות פריטי פירוטכניקה שהוברחו אל אזור האצטדיון.
התמונה המלאה ברורה: כאשר לא מאפשרים לאוהדים לחגוג בצורה מוסדרת ובטוחה, הם ימצאו דרכים אחרות – פרועות, עברייניות ומסוכנות הרבה יותר.
המסקנה כבר אינה מוטלת בספק: המלחמה העיוורת באוהדים – בין אם באמצעות כוח משטרתי גס ובין אם בעזרת סנקציות כמו הורדת נקודות וקנסות כבדים – לא מצליחה לכבות את הלהבה, אלא רק מלבה אותה. במקום למנוע סכנות, היא יוצרת שבר עמוק: מרחיקה את האוהדים מהמגרשים, מחלישה את הקשר שלהם למועדונים, ופוגעת בלב הפועם של המשחק – ביציעים עצמם. במקום לבנות שותפות אמיתית, נוצרת אווירה של עוינות, של פחד, של חוסר אמון הדדי.
אם לא נשנה כיוון – הסכנות רק ילכו ויגברו. האבוקה, ממש כמו המשחק עצמו, היא לא אויב – היא רגש חי, בוער, שמחבר בין אנשים. תשוקה שאי אפשר ולא צריך לכבות – אלא ללמוד לנהל. רק באמצעות חוקים ברורים, אזורי הדלקה מוסדרים, ושיח פתוח ואמיתי עם האוהדים, נוכל להחזיר את האמון, להבטיח את הבטיחות – ולבנות תרבות אוהדים חיה, נלהבת ובטוחה, כמו שמגיע לכדורגל שלנו.
בסופו של דבר, הבחירה בידיים שלנו: נמשיך לנסות לכבות את האש – ולגלות שוב ושוב שהיא חזקה מאיתנו, או שנלמד סוף סוף איך להדליק אותה נכון, בבטחה, ובעוצמה שמגיעה לאוהדים ולמשחק. העתיד של תרבות הכדורגל הישראלית תלוי בהחלטה הזו – האם נמשיך להילחם בתשוקה, או נבחר לחבק אותה ולכוון אותה לדרך שתאיר את המגרשים, ולא תשרוף אותם.
Maccabi Haifa #pyroshow hier soir en @ChampionsLeague #pyro #GreenApes #GA02 #ultras #MaccabiHaifa #NothBlock #InfernoVerde #UltraBoys #Haifa #Ḥefa #מכביחיפה pic.twitter.com/3tpkMsmcoB
— NO WAY HERE (@ultras1899__) September 15, 2022