הבוקר התעוררתי עם מחשבה שכדורגל ישרוד הכל. קצת כמו הג’וקים.
גם אם העולם יתגלגל אל מלחמה כוללת, מישהו, איפשהו, ימצא כדור וישחק בו.
ואם לא כדור, אז כמה גרביים מגולגלות יחד.
לא סתם זה המשחק הפופולרי ביותר בעולם – כל ילד יכול לבעוט בכדור, אבל לא כל שחקן יכול להגיע אל הרמות אותן ראינו אמש.2. לפני המשחק דיברתי עם החבר’ה שהגיעו אמש ל”כדורגל על הבר” דווקא על אתלטיקו מדריד. אוהב אותם. באמת. אוהב את סימאונה.
נשאלתי “איך? איך אפשר לאהוב כדורגל הגנתי?” והסברתי שאני מוצא עניין גם בדברים שקורים ללא כדור.
אבל,
נדמה שאתמול קיבלנו סוג של גושפנקה לכך שהמשחק הזה, כשהוא משוחק עם השחקנים האיכותיים ביותר כשהם מחוייבים למשחק הטכני וההתקפי ביותר, הוא בשיא יופיו.
מהפנט ושובה בדרכים שאי אפשר להסביר.
הקצב המהיר, הריצה מחוף לחוף, המסירות החותכות.
זה ממכר.3. אפרופו משחק מחוף לחוף ומסירות חותכות.
שתי הקבוצות אמש חשבו קדימה.
אצל סיטי 369 מסירות מתוך 613 הלכו קדימה.
אצל ריאל 249 מסירות מתוך 416 הלכו קדימה.
על הדרך חזינו גם בשחקני ההתקפה השונים מנסים לייצר דברים בעצמם. באמצעות כדרור.
סיטי עם 21 נסיונות (פודן 6, דה ברויינה 5).
ריאל עם 25 נסיונות (ויני 8, בנזמה 6).
4. אפרופו התקפה.
סיטי כבש אמש 4 שערים. בתכל’ס – יכלה לכבוש גם 7.
מה שיפה שזה שכל השחקנים ההתקפיים של גווארדיולה אמש היו מעורבים בשערים.
פודן, ז’סוס, סילבה ודה ברויינה כבשו. מחרז הנפלא בישל.
אצל ריאל נשענים כמובן, איך לא, על הצמד הדינמי.
בנזמה את ויניסיוס.
בנזמה שרק במשחק הקודם החמיץ שני פנדלים ואמש הוא פשוט מנפנף את הזיכרון הרע ההוא מעליו ומשתיק את האתיחאד עם פאקינג פננקה שריחפה לה באיטיות בזמן שאדרסון נזרק לו הצידה.
בנזמה הוא לא רק שחקן ההתקפי הקבוצתי הטוב בעולם כעת – הוא חתיכת מפלצת מנטלית.
אי אפשר לשבור אותו.
5. אפרופו קצב מהיר.
סיטי ביצעה 11 עבירות, ריאל מדריד רק 5.
שופט המשחק הרומני אישטבן קובאץ’ היה פשוט נפלא.
נתן למשחק לרוץ, לא נגרר לפרובקוציות (האמת בקושי היו) ונתן את התחושה לכל מי שהיה על הדשא שיש פה בעל הבית.
כל שופט צריך להסתכל על המשחק הזה וללמוד אותו מבחינת הגישה.
השריקה לפנדל אגב פתחה דיון מאד נרחב לגבי נגיעת היד של לאפורט.
באולפנים השונים ברחבי העולם הזעיקו שופטי עבר והווה מנוסים שינסו להכריע האם שריקת הפנדל הייתה מוצדקת.
האמת – זה הרגיש שבסופו של הדיון הדעות עומדות על 50/50.
כולם הסכימו אגב שהידיים של לאפורט הגדילו את הנפח ומוקמו בצורה לא טבעית אך בגלל שהכדור נגע בראשו של לאפורט לפני הנגיעה ביד, יש ספקות בנושא.
זה לא משנה האמת. מה שנעשה, נעשה.
ובזכות אותה יד אגב אנחנו מעכשיו מתכוננים לחתיכת משחק גומלין משוגע.
6. הערה אחרונה.
פפ גווארדיולה מחבק את השליטה. הוא משתגע בלעדיה. מאבד שערות.
קרלו אנצ’לוטי מחבק את הכאוס. הרנדומליות משחקת לטובתו. האיש שועל קרבות.
אמש חווינו משחק שהוא גם וגם.
כשהמומנטום היה אצל סיטי, כך גם תחושת השליטה הייתה.
כשהמומנטום היה אצל ריאל מדריד, תחושה של אנדרלמוסיה. בלאגן. מהומה.
שליטה מול רנדומליות.
פילוסופיות שונות לחלוטין שמתנגשות כמו שני כוכבי ענק בחלל ויוצרים לנו חתיכת חוויה ויזואלית, כזו שהשאירה אותנו המומים מיופיה וייחודה.
כדורגל זה פשוט מאד דבר נפלא.