מסעו של ‘המיוחד’ בנבחרת ישראל | מוריניו לא מבזבז זמן

למי שתוהה מה קורה כאן – בעקבות הביטול של Football Manager 2025, החלטנו לצאת לדרך עם פרויקט “בלוג עונה”, שבו המאמן ז’וזה מוריניו מקבל את תפקיד מאמן נבחרת ישראל וינסה להוביל אותה לטורניר גדול. הבלוג יתנהל בתוך Football Manager 2024 (עם העדכונים הכי עדכניים), כשמוריניו ינסה לעשות היסטוריה ולהחזיר את הנבחרת שלנו לבמה הגדולה – לראשונה אחרי 55 שנים. שיהיה לנו ולו בהצלחה!

📍 תל אביב, ישראל – קיץ 2025

אני מגיע לביתי החדש בצפון תל אביב. רחוב שקט, עצים גבוהים, שמש נעימה. אני לא בטוח אם אני מרגיש שאני חי בעיר של כדורגל, אבל אני אוהב את הים. תמיד אהבתי ערים עם ים.
אני פותח את הדלת, ואשתי כבר בפנים, סוקרת את המקום.

-“אז, מה דעתך?” אני שואל.

היא מרימה גבה.

-“יפה. אבל תגיד לי, אתה חושב שזה שווה את זה? כדורגל ישראלי? אתה באמת הולך ליהנות פה?”

אני מחייך.

-“אני לא פה בשביל ליהנות, אני פה בשביל לנצח.”

היא צוחקת.

-“ברור, ברור. רק תזכור – ניצחונות לא מנקים כלים בבית.”

אני יוצא למרפסת, נושם עמוק. הנוף יפה, האוויר טוב. אני מחייך לעצמי.

“נראה מעניין. בואי נראה אם האנשים פה מוכנים למה שאני הולך להביא.”

מסיבת העיתונאים – כולם רוצים חתימה

אני מגיע לבניין ההתאחדות ברמת גן, וברגע שהדלת של הרכב נפתחת, אני רואה משהו שלא ציפיתי לו: מאות אנשים. צעירים, ילדים, אוהדים. הם צועקים את השם שלי, חלקם מחזיקים חולצות של ריאל מדריד, צ’לסי, אינטר.
אני מחייך ועובר ביניהם, חותם פה, מצטלם שם. אחד הילדים מביא לי חולצה של נבחרת ישראל ונותן לי טוש.

-“אתה מאמין בנו?” הוא שואל.

אני מחייך וחותם.

“אני מאמין בעצמי. זה מספיק טוב.”

אני נכנס לבניין ההתאחדות, שם כולם כבר מחכים. אורות, מצלמות, עיתונאים מכל כלי התקשורת בארץ. אני מתיישב מאחורי הדוכן. מולי ים של אנשים עם מיקרופונים.

“טוב, בואו נתחיל.”

מסיבת העיתונאים החלה:

📢 שאלה 1 – ספורט 5: “ז’וזה, למה החלטת להגיע דווקא לישראל? יכולת ללכת לכל מקום בעולם.”
“החלטתי להוכיח שאני יכול להצליח בכל מקום. אני אוהב אתגרים, אני אוהב לקחת קבוצות קטנות ולהפוך אותן למשהו מיוחד. ישראל לא רגילה לזכות בתארים, אבל גם צ’לסי לא הייתה רגילה, גם אינטר לא זכתה בליגת האלופות 45 שנה, גם רומא לא זכתה בטורניר אירופי לפני שהגעתי. אני כאן כי אני מאמין שאני יכול לשנות דברים.”
📢 שאלה 2 – וואן: “אתה ידוע כמאמן שאוהב קבוצה פיזית ולוחמנית, אבל ישראל לא כזו. איך תתמודד עם זה?”
“נכון, אין לכם וידיץ’, דרוגבה, או פפה. אבל אני מאמן אני שמשתמש במה שיש. אז אם אנחנו לא הכי פיזיים, נהיה הכי חכמים. הכי טקטיים. הכי ממושמעים. לא נבעט לשער בלי מחשבה, לא נרדוף אחרי הכדור סתם. נבנה שיטה שמתאימה לשחקנים שלנו, שיטה שמתאימה לנצחון.”
📢 שאלה 3 – וואלה ספורט: “איך אתה מתכנן להתמודד עם התקשורת הישראלית? היא יכולה להיות אגרסיבית.”
“התקשורת בישראל היא אגרסיבית? אתם רציניים? אתם חושבים שאחרי 20 שנה בפרמייר ליג, באיטליה, בספרד, אני מפחד מכמה כותרות? תכתבו מה שאתם רוצים, אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה – לנצח.”
📢 שאלה 4 – צ’רלטון: “האם תיתן הזדמנות לשחקנים צעירים כמו אוסקר גלוך ורוי רביבו?”
“אני נותן הזדמנות למי שטוב. מי שרוצה לשחק בנבחרת שלי, צריך להילחם על זה. אין לי סבלנות לשחקנים שחושבים שמקומם מובטח.”
📢 שאלה 5 – בולרז: “מה הסיכוי של ישראל להעפיל ליורו 2028?”
“אני לא כאן כדי לדבר על סיכויים. אני כאן כדי להעלות את הרף. אם השחקנים יבינו את זה – נוכל להפתיע הרבה אנשים.”

הפגישה בהתאחדות – המהפכה מתחילה

אני נכנס לחדר הישיבות. על השולחן פרוסים מסמכים, רשימות שמות, דוחות סקאוטינג.

“חברים, בואו נבהיר משהו – אני לא עושה את זה לבד. אם אנחנו רוצים לבנות נבחרת חזקה, אנחנו צריכים צוות מקצועי מהשורה הראשונה, צוות מקצועי שאני אבנה ואבחר. אני רוצה אנשים שחיים כדורגל, לא פוליטיקה.”

אני מתבונן בחברי ההתאחדות. הם מחליפים מבטים. הם הביאו את מוריניו, ועכשיו הם מבינים שזה לא הולך להיות “עוד קדנציה רגילה”.

✅ עוזר מאמן – “יד ימיני. מישהו שאני סומך עליו בעיניים עצומות, שמכיר אותי ואת השיטה שלי. אני לא צריך יס-מן’, אני צריך מאמן עם מוח כדורגלני שיידע לאתגר אותי ולדייק את מה שאנחנו עושים.”
החלטתי להביא את לידיו ואלה הפורטוגלי בן ה-67, אני מכיר אותו מהתקופה בה אימנתי את פורטו ויש לו ניסיון של שנים בנבחרות השונות של פורטוגל.

✅ מאמן שוערים – “אנחנו לא נבחרת עם הגנה חזקה, ואני לא יכול לעשות ניסים. אנחנו צריכים שוערים יציבים, ולכן אני רוצה איש מקצוע שיידע לפתח אותם, לתת להם ביטחון ולהפוך אותם לטובים יותר במשחק הרגל והשליטה ברחבה.”
החלטתי להביא את דוד קולס האנגלי בן ה-61, הכרתי אותו בתקופה שאימנתי בצ’לסי ותמיד השוערים שלו הראו יכולת גבוהה.

✅ מאמן כושר – “הנבחרת שלי הולכת לעבוד קשה. אין פה מקום לעצלנים. הכושר הגופני של השחקנים בישראל חלש מאוד ביחס לרמות הגבוהות, ואני צריך מאמן כושר שיידע להרים את הרמה, לגרום להם לרוץ בלי הפסקה ולהיות מוכנים ללחץ גבוה.”
החלטתי לתת צ’אנס לצוות ישראלי, עם המלצות שקיבלתי מערן זהבי ומוסא דמבלה מהתקופה שלהם בגוואנז’ו הסינית, הבאתי את ערן שאדו חזרה לנבחרת.

✅ מאמן מצבים נייחים – “אני מוריניו. אני מנצל כל רגע במשחק שיכול להפוך ליתרון. מצבים נייחים הם הדרך הכי טובה לכבוש שערים כשאין לך סגל של כוכבים. בהגנה? אני יודע כמה הנבחרת הזו לא ממושמעת בכדורים חופשיים. זה נגמר. כל קרן, כל בעיטה חופשית – אנחנו צריכים להיות מתואמים ברמה הגבוהה ביותר.”
לכאן הבאתי את מי שקיבלתי עליו המלצות מכל הנבחרת הישראלית – גיא ויזינגר, אחרי סרטונים רבים הבנתי שיש כאן מוח ערמומי שיכול להוות יתרון עבורנו מול נבחרות חזקות מאיתנו.

✅ מאמן מנטלי – “נבחרת ישראל היא לא רק בעיה של טכניקה או טקטיקה – היא קודם כל בעיה של מנטליות. הכדורגל הישראלי מלא בשחקנים מוכשרים שלא יודעים להתמודד עם לחץ. אני לא הולך לתת להם להוריד את הראש אחרי שער מוקדם או להפסיק לשחק כי השופט שרק משהו שלא אהבו. חייבים מישהו שיעבוד איתם על זה.”
לא אשקר, אחרי שקראתי את הספר שלו, ונוסף הידיעה שעזר להחזיר את האליפות למכבי חיפה אחרי עשור, הבאתי את איתן עזריה, הוא גם ישראלי בעצמו כך שלשחקנים יהיה יותר קל להקשיב לו.

✅ מאמני הגנה והתקפה – “אני לא רוצה שחקנים שחושבים שלהרחיק כדור זה הגנה טובה. אני רוצה הגנה ממושמעת, חזקה, חכמה. מישהו שילמד את השחקנים שלי איך עומדים נכון, איך סוגרים רווחים, איך לא נותנים למתפרצות להרוג אותנו. בנוסף, אם אנחנו הולכים לשחק כדורגל התקפי, אנחנו צריכים לדעת איך לתקוף. אני רוצה מישהו שיעבוד עם שחקני ההתקפה על תנועה בלי כדור, על מסירות חכמות, על סיומת מדויקת. גול זה לא רק כישרון – זה גם עבודה.”
החלטתי להביא איש מקצוע, שעד לא מזמן שימש כמנהל מחלקת הנוער של פורטו, אך עם ניסיון רב באימון שחקנים – פיליפה ריביירו הפורטוגלי, וביחד איתו החלטתי להפתיע ולהביא מאמן ישראלי צעיר, את רועי אוריין, מאמן הנוער של הפועל באר שבע. מי יודע, אולי בעתיד הוא זה שירש את מקומי אחרי שאעזוב כאן.

אני מתיישב עם הצוות החדש שלי. אני רוצה לראות את השחקנים שיש לנו, להבין איך אפשר לשדרג את הנבחרת. אנחנו עוברים על הקלטות משחקים, על דוחות סטטיסטיים.

ואז, פתאום, אחד האנשים בהתאחדות אומר:
“אתה יודע, ז’וזה… אפשר גם לאזרח שחקנים.”

אני מרים גבה.

-“אזרוח? מה זאת אומרת?”
-“יש הרבה שחקנים ברחבי העולם עם שורשים יהודיים או ישראליים. חלקם אפילו ברמה גבוהה.”

אני נשען לאחור, חושב.

-“אז אתם אומרים שאני יכול להביא… רכש?”

הם מהנהנים.

-“ולמה אף אחד לא עשה את זה ברצינות עד עכשיו?”
-“עשו, אבל לא מספיק. וגם, לא כל אחד יודע לשכנע אותם.”

אני מחייך.

-“בואו נתחיל לחפש. ואני אדאג שהם ירצו לבוא.”

אנחנו מתחילים לעבור על רשימות של שחקנים יהודים ובעלי זכאות לאזרחות ישראלית. חלקם כבר שיחקו בנבחרות אחרות, חלקם לא שמעו מעולם על האפשרות. זה לא קל, אבל אחרי לא מעט שיחות, פגישות ושכנועים, אנחנו מצליחים.
הנבחרת הישראלית עומדת לקבל חיזוק מעניין מאוד.
אני מחייך לעצמי.

“נראה אם עכשיו הם עדיין יצחקו על המינוי שלי.”

🗓️ לונדון, שיחת זום

אני יושב מול הלפטופ, מחכה שהשיחה תתחבר. ניית’ן בקסטר, שוער אנגלי גבוה עם ניסיון בפרמייר ליג ובצ’מפיונשיפ, מופיע על המסך.

“שלום ניית’ן, איך אתה?”
-“בסדר, ז’וזה. חייב להודות, הופתעתי לקבל את השיחה הזאת.”
-“אני בטוח. תגיד לי, כמה פעמים שמעת את ההמנון האנגלי באצטדיון?”
-“הרבה.”
-“וכמה פעמים חשבת שתשחק עם חולצת אנגליה?”

הוא שותק לשנייה.

-“האמת? לא באמת חשבתי שזה יקרה.”
-“אז הנה אני עם הצעה אמיתית. אתה יכול להמשיך להיות עוד שוער טוב בליגה, או שאתה יכול להיות השוער הראשון של נבחרת, לשחק במוקדמות היורו, להוביל נבחרת ברמה בינלאומית. מה אתה מעדיף?”
-“ישראל? זה לא משהו שחשבתי עליו.”
-“אתה לא צריך לחשוב. אני כאן כדי לגרום לך להאמין. אני לא מזמן סתם שחקנים. אני מזמן רק את מי שאני חושב שיכול להיות חלק ממשהו גדול.”

הוא מחייך.

“זה נשמע מעניין.”
-“אז תתחיל ללמוד עברית, כי אתה עומד לשמוע הרבה ממני.”

🗓️ אוסלו, שיחת טלפון. על צג הטלפון – ניקיטה חייקין

“ניקיטה, מה שלומך?”
-“הכול טוב, ז’וזה. מודה שלא ציפיתי לשיחה כזו.”
-“אני יודע. אבל אתה יודע, החיים מלאים בהפתעות. ואני חושב שאחת ההפתעות האלה היא שאתה צריך לחזור לישראל.”

הוא צוחק.

-“נולדתי שם, אבל לא שיחקתי שם הרבה שנים. חשבתי שהנבחרת כבר לא אופציה.”
-“הנבחרת תמיד אופציה, כל עוד אני רוצה אותך. ראיתי אותך בליגה הנורבגית, ראיתי אותך בבודו/גלימט, ראיתי איך אתה משחק במסגרות האירופיות. אתה מקצוען, יש לך ניסיון בינלאומי, אתה לא מפחד מלחץ. תגיד לי, למה שלא תשחק עבור מדינה שבה נולדת?”
-“אני לא יודע… זה לא פשוט.”
-“זה מאוד פשוט. אני רוצה לבנות נבחרת עם שחקנים שרוצים להוכיח משהו. זה מתאים לך?”
-“האמת? כן. וזה גם אתגר חדש.”
-“מצוין. אז תכין את הכפפות שלך. יש לנו עבודה לעשות.”

🗓️ פריז, פגישה אישית

אנחנו נפגשים בבית קפה קטן בפריז. לורן אברג’ל, קשר עם יכולות הגנתיות חזקות שמשחק בליגה הצרפתית, יושב מולי. הוא נראה מסוקרן.

-“אתה יודע למה אני כאן?”
-“אני מניח שזה לא בשביל לשתות קפה.”

אני מחייך.

“אני רוצה שתשחק בנבחרת ישראל.”

הוא נראה מופתע.

-“אתה רציני? את האמת שלא חשבתי על זה אף פעם.”
-“אני בטוח. כי עד עכשיו אף אחד לא דיבר איתך ברצינות על זה. אבל אני לא בא לפזר מילים. אני פה כי אני רואה שחקן שיכול לשנות את מרכז המגרש שלנו. אני רואה מישהו שיכול להפוך לעוגן בנבחרת לאומית.”
-“אני עדיין צעיר… חשבתי אולי לחכות להזדמנות בצרפת.”

אני נשען קדימה.

-“צרפת זה חלום יפה, אבל תהיה כנה – מה הסיכוי שלך לקבל זימון? תסתכל על השמות בקישור שלהם. אני מציע לך משהו אחר – להיות חלק מנבחרת שאתה לא רק שחקן בה, אלא שחקן מוביל.”

הוא לוקח רגע לחשוב, ואז מחייך.

-“אתה יודע מה? זה נשמע לי כמו אתגר שאני רוצה לקחת.”
-“אז ברוך הבא. אתה חלק ממשהו חדש.”

🗓️ ניו יורק, שיחת זום

השם “סמואל שעשוע” עלה במקרה במהלך שיחה עם אחד הסקאוטים שלי. שחקן כנף, חזק, טכני, משחק ב-MLS, עם שורשים יהודיים מצד סבתו. אני לא מהסס ומתקשר אליו ישירות.

-“שלום, סאם. מדבר ז’וזה מוריניו.”

הוא צוחק בהלם.

-“לא ציפיתי לשיחה כזו היום.”
-“הרבה אנשים לא מצפים לשיחה ממני. ואז הם מוצאים את עצמם משחקים בגמרים.”
-“אוקיי, אני סקרן… למה אתה מתקשר אליי?”
-“כי אני רוצה אותך בנבחרת ישראל.”

הוא שותק לשנייה, מעכל.

-“ישראל? שמע, אני לא חושב שזה יכול להתאים.”
-“זה בסדר. בשביל זה אני כאן – לגרום לאנשים לחשוב מחדש.”
-“אני גדלתי באנגליה, ואת רוב הקריירה העברתי בספרד. אפילו לא הייתי בישראל.”
-“אז הגיע הזמן לבקר. תקשיב, אתה שחקן מתאים לי, עם טכניקה טובה, בדיוק מה שאני מחפש. באנגליה אין לך סיכוי להיכנס לנבחרת, אבל בישראל? אתה יכול להפוך להיות שחקן מרכזי במידית.”
-“ואיך הקהל יקבל את זה? השחקנים?”
-“אתה חושב שאני מתעניין במה שאנשים חושבים? אם אני רוצה אותך בנבחרת, זה אומר שאתה טוב. והקהל? הם רוצים לראות נבחרת שמנצחת. אתה יכול לעזור בזה?”

הוא צוחק.

“אני אוהב את הביטחון שלך.”
-“תתרגל. בנבחרת שלי – כולם חייבים ביטחון.”

הוא חושב כמה שניות ואז מחייך.

“טוב, ז’וזה… אני בפנים.”

📢 התקשורת הישראלית בטירוף: “מוריניו לא מחכה לאף אחד – ארבעה שחקנים חדשים התאזרחו ויצטרפו לנבחרת!”

💬 ערוץ הספורט: “מוריניו לא מבזבז זמן – בקסטר, חייקין, אברג’ל ושעשוע מצטרפים. האם הוא עושה קסמים או שזו רק ההתחלה?”
💬 ONE: “מוריניו משנה את חוקי המשחק בנבחרת ישראל – האם אנחנו בדרך לעידן חדש?”
💬 ספורט 5: “מה שגוטמן, שרף ובן שמעון לא הצליחו לעשות בשנים – מוריניו עושה תוך חודש. זה רציני.”

אני יושב מול הלוח, מסמן מהלכים, מתכנן את השיטה. אני שונא להפסיד. אבל אני גם יודע שאין לנו את הכלים לשחק כמו קבוצות של מוריניו בעבר.
אז אני מחליט להפתיע את כולם.
4-2-3-1 התקפי. לחץ גבוה. מסירות קצרות. מעברים מהירים.
בהתקפה המטרה שנעמיס שחקנים מסביב ובתוך רחבת היריב, והמערך יהפוך בעצם ל-2-3-4-1

ובהגנה נחזור מהר אחורה עם עזרה של הכנפיים למערך של 4-4-1-1

“אם אין לנו את האיכות הפיזית, ננצח עם טכניקה ושכל.”

אני מחייך.

“עכשיו נראה איך כולם יגיבו לזה.”

המשחק הראשון מתקרב – ניסוי הכלים מול אוקראינה בעוד חודשיים וחצי, משחק הבכורה שלי במוקדמות מונדיאל 2026.
ישראל ממוקמת במקום ה-4 לאחר 3 משחקים, ביחד עם בוסניה (1), גרמניה (2), אוקראינה (3) ואיי פארו (5)
אנחנו רחוקים מאוד מלהעפיל כרגע, אבל לי זה לא משנה.

“כל משחק הוא מבחן. ואם אני כאן, אני בא לנצח.”

יש לכם שאלות או המלצות ל’מיוחד’? כתבו לנו בתגובות.