מסעו של ‘המיוחד’ בנבחרת ישראל | מוריניו נפגש עם המציאות

סדרת הכתבות שלפניכם עוסקת במציאות אלטרנטיבית בה המאמן האגדי ז’וז’ה מוריניו מתמנה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. אם עדיין לא קראתם את הפרקים הקודמים בסדרה – עכשיו זה הזמן.

אחרי ההשפלה שספגה הנבחרת – התקשורת המקומית מיהרה לחגוג:

📢 ONE: “מוריניו נוחת לקרקע – השפלה במשחק הבכורה!”

📢 ספורט 5: “נבחרת ישראל נראתה כמו צל של עצמה – האם מוריניו מבין לאן הגיע?”

📢 וואלה ספורט: “‘המיוחד’? לא הערב. חמישייה מביכה במשחק הבכורה של מוריניו.”

ההכנות לבוסניה – אני לא מוותר

אני נפגש עם איתן עזריה, עובד על מנטליות, עושה שיחות אישיות לכל שחקן. “אני פה כדי להישאר. אתם תצטרכו להילחם כדי להיות כאן.”

📍 אצטדיון בילינו פוליה, זניצה – משחק חוץ מול בוסניה

אחרי ההשפלה מול אוקראינה, השחקנים שלי עומדים היום מול מבחן אופי. אני רוצה לראות מי קם מהקרשים ומי לא מסוגל להתמודד עם כישלון. אני עומד על הקווים, מביט בשחקנים שלי. הם נראים יותר חדים, יותר ממוקדים. דיברתי איתם כל השבוע, עברתי אחד אחד, שברתי את מי שהיה צריך לשבור, חיזקתי את מי שהיה צריך חיזוק. אני בחרתי את ההרכב הזה כי אני רוצה לראות מי באמת מתאים לשחק בשבילי:

🧤 שוער: דניאל פרץ

🛡️ הגנה: שגיב יחזקאל, עומרי גנדלמן, סתיו למקין, דורון ליינדר.

⚙️ קישור: מוחמד אבו פאני, מחמוד ג’אבר.

🎭 קישור התקפי: ענאן חלאיילי, אוסקר גלוך, ירדן שועה.

🎯 חלוץ: ערן זהבי.

שיחת מוטיבציה לפני המשחק

השחקנים יושבים מולי, שקט מוחלט בחדר ההלבשה. אני מביט להם עמוק בעיניים. “אני רוצה שתבינו משהו פשוט”, אני אומר בטון עמוק. “אני לא פה בשביל להיות חלק מהלוזריות שהייתה כאן 55 שנה. אני פה כדי לשנות את זה. אתם רוצים להיות חלק מזה – תראו לי עכשיו.”

אני מתקרב אליהם.

“תזכרו איך הרגשתם אחרי אוקראינה. תזכרו איך התביישתם. עכשיו תצאו לשם ותראו לעצמכם – האם אתם שחקנים של נבחרת אמיתית, או שאתם עוד דור של כמעט? קדימה. תעלו ותנו לי סיבה להיות גאה בכם.”

מחצית ראשונה – כמעט, אבל לא מספיק

📢 דקה 16: כדור עומק נפלא של חלאיילי מוצא את גלוך מול השוער, אבל הכדור פוגע בעמוד. חוסר מזל, אבל לפחות אנחנו מגיעים להזדמנויות.

📢 דקה 20: 1-0 לבוסניה. כדור קרן נוחת בתוך הרחבה, ערבוביה מסתיימת בכדור שפוגע בדז’קו, מתעתע בפרץ ונכנס לרשת. אני לא מאמין. שוב שער שטותי ממצב נייח.

📢 דקה 21: כמעט שוויון! כדור עומק גאוני של ג’אבר משאיר את ליינדר בצד שמאל של הרחבה, הוא בועט – ושוב, הכדור פוגע במשקוף.

מחצית – חילופים והוראות חדשות

אני נכנס לחדר ההלבשה. הפעם אני לא צועק, אני שקט. “תקשיבו, אנחנו טובים יותר היום. אנחנו מגיעים למצבים, אנחנו לא רכים כמו במשחק הקודם. אבל אני לא מוכן ש’כמעט’ יהפוך להיות המנטרה שלנו. אתם רוצים לחזור למשחק הזה? עכשיו זה הזמן.”

אני מסמן לדור פרץ להיכנס במקום ג’אבר שנפצע, ואלי דסה במקום יחזקאל כדי להוסיף ניסיון באגף. “דסה, תנהיג ותוביל את ההגנה. דור, תביא לנו כוח באמצע.”

מחצית שנייה – אנחנו סוף סוף חיים

📢 דקה 55: הקצב עולה, אנחנו מתחילים ללחוץ גבוה.

📢 דקה 63: חילוף כפול – חלאיילי וגלוך יוצאים, עבדה וסבע נכנסים. אני רוצה מהירות ותנועה טובה יותר בחלק הקדמי.

📢 דקה 84: גול! 1-1 בישראל! ירדן שועה וליינדר עושים דאבל-פס באגף, ההרמה של ליינדר פוגשת את הראש של ערן זהבי. הבלם עולה איתו, הכדור נופל לרגל של דסה בצד ימין של הרחבה והוא מכניס אותו לפינה הרחוקה!

אני מניף את הידיים באוויר. סוף סוף קצת תשוקה!

📢 דקה 90: מהפך?! 2-1 לנבחרת ישראל! תודות לווזינגר, תרגיל קרן מושלם – סבע מוסר שטוח לקצה ה-16, ליינדר מחכה לבד ומוסר רוחב קצר לשועה ששולח בעיטה לחיבורים! כולם רצים לחגוג, אבל אני נשאר על הקווים. אני מכיר את הכדורגל הישראלי…

📢 דקה 92: 2-2! שוק מוחלט! עוד איבוד כדור טיפשי באמצע המגרש. בוסניה יוצאת קדימה, הרמה פשוטה לרחבה, וקמירוט נוגע ראשון בכדור ושולח אותו לרשת. השתיקה על הספסל בלתי נסבלת.

סיום המשחק – שוב בעיטה בדלי

אנחנו חוזרים לחדר ההלבשה. השחקנים מדוכאים, חלקם מתיישבים ולא מסתכלים לי בעיניים.

אני נכנס ונותן להם רגע להבין לבד. ואז אני מדבר. “שיחקתם טוב יותר, אבל אתם עדיין לא מוכנים לנצח. אתם חגגתם ב 2-1 כאילו לקחתם אליפות. למה? המשחק לא נגמר. אני אמרתי לכם שהוא נגמר?. אתם יודעים למה אנחנו מפסידים ברגעים האחרונים? כי אין לנו עדיין אופי של ווינרים.”

אני מביט בכולם במבט חודר.

“אני מבטיח לכם משהו – אני אהפוך אתכם לווינרים. אבל אתם תצטרכו לסבול בדרך.”

מסיבת עיתונאים – הפעם אני מדבר

📢 שאלה 1: “ז’וזה, האם אתה מרגיש שהנבחרת משתפרת למרות התוצאה?”

“בוודאי. היום לא התפרקנו כמו מול אוקראינה, היום הייתה קבוצה שלחמה. אבל עדיין לא הספיק לנו לנצח, וזה בעיה שאני הולך לתקן.”

📢 שאלה 2: “שועה וליינדר הביאו לכם את המהפך, אבל שוב ספגתם בסוף. איך מתקנים את זה?”

“זה לא עניין של ניסיון, זה עניין של אופי. ישראלים תמיד חוגגים מוקדם מדי. בכדורגל של מוריניו – אנחנו חוגגים רק אחרי השריקה האחרונה.”

📢 שאלה 3: “שני משחקים, אפס ניצחונות, שבע ספיגות. האם אתה עדיין בטוח שאתה האיש הנכון לתפקיד?”

“אני האיש הנכון כי אני האיש היחיד שיכול לקחת את הבלאגן הזה ולהפוך אותו לנבחרת מנצחת. תזכרו את המילים האלה.”

השלב הבא – הגיע הזמן לעבוד קשה יותר

אני מבין עכשיו בדיוק עם מי יש לי עסק. קבוצה עם פוטנציאל, אבל בלי קשיחות, בלי מנטליות של נבחרת אמיתית.

זה האתגר הכי קשה שהיה לי בקריירה.

אבל אני אוהב אתגרים.

אני ז’וז’ה מוריניו, והעבודה שלי מתחילה עכשיו!