מסעו של ‘המיוחד’ בנבחרת ישראל | מינוי היסטורי לנבחרת בכחול-לבן

📍 ליסבון, פורטוגל – קיץ 2025
אני יושב בבית, רגליים על השולחן, לוגם אספרסו. אחרי שהתפטרתי מפנרבחצ’ה, במשך חודשים חייתי בשקט, בלי מצלמות, בלי לחצים, בלי טיפשים מסביב. מעיין בעיתונים. כולם שואלים את אותה שאלה: “מה הצעד הבא של מוריניו?”

אני קורא את השמות שנזרקים לאוויר – נבחרת ברזיל, קאמבק לפורטוגל, אולי ליגה חדשה. כולם מחפשים את ה”סנסציה הבאה”. ואז, הטלפון מצלצל. מספר לא מוכר.

-“הלו?”
– “ז’וזה, שלום. משה זוארץ מדבר.”

אני שותק לרגע.

-“סליחה, מי?”
-“יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל.”

ישראל? זה חדש.

-“אני מקשיב.”
-“אני רוצה שתאמן את נבחרת ישראל.”

אני צוחק בקול. מהלך נועז על גבול החצוף, חייב להודות. מביט שוב בכותרות על המסך הטלוויזיה – “מוריניו דוחה הצעה מהליגה הסעודית”, “מוריניו בודק אפשרויות באנגליה”.

-“אז אתה רוצה מאמן שזכה בליגת האלופות, באליפויות בכל מדינה אפשרית, שאימן את רונאלדו, זלאטן, דרוגבה – שיבוא לאמן את נבחרת ישראל?”
-“כן.”

אני שותק. אני מחבב אנשים כאלה – ישירים, אמיצים וחותרים ישר לנקודה.

-“תגיד לי, משה, למה אתה חושב שאני אבוא? אתם לא בדיוק צרפת או גרמניה.”
-“כי אתה אוהב אתגרים. כי נמאס לך מכדורגל מועדונים צפוי. וכי אני נותן לך חופש מוחלט.”

זה המשפט שמחייב אותי לעצור. אני מזהה פה משהו מעניין. לרוב, כשמדברים איתי, מנסים להתחנף – “מוריניו, אנחנו צריכים אותך, אתה הגדול מכולם, רק אתה יכול לעזור לנו.” אבל האיש הזה לא בא לבקש. הוא בא להציע אתגר.

-“אני לא עובד לפי פוליטיקה, אני לא סובל עסקנים, אני לא מוותר לתקשורת, ואני לא מתפשר על הדרך שלי.”
-“מעולה. בדיוק בגלל זה אנחנו רוצים אותך.”

אני לוקח שלוק אחרון מהאספרסו.

-“תגיע מחר לליסבון”, אני אומר.
-“תכננתי להציע לך שניפגש בלונדון, יש לי שם משרדים, אני מאמין שזה יהיה יותר נוח”
-“אתה רוצה את ‘המיוחד’? תגיע לליסבון”
-“ליסבון, כן. אין בעיה”

הפגישה שהכריעה את הכול

📍מלון EPIC SANA בליסבון, הוזמנתי לפגישה בסוויטה יוקרתית.
נכנס, מתיישב, לא ממהר להגיד מילה. משה מדבר ראשון.

-“ישראל רוצה אותך, מאמן עם ניסיון, עם שם עולמי, מישהו שיכניס פחד ליריבות.”
-“חבר’ה, אני לא בא לכאן להיות “עוד מאמן”. אני בא לנצח. אם אתם רוצים הצגה – לכו תחפשו בדרום אמריקה. אם אתם רוצים הישגים – תחתמו על החוזה הזה.”
-“אנחנו רוצים טורניר גדול. לשנות את הגישה. ליצור נבחרת עם אופי.”

אני לוגם שלוק מהקפה.

-“לא בעיה. אני בונה אופי.”
-“ואנחנו מוכנים לתת לך מה שאתה רוצה.”

אני מניח את הכוס. מביט בחצי חיוך ישר בעיניים שלו.

-“אני לא “רוצה” שום דבר. אני מחליט מה יהיה.”

הוא מחייך.

-“אז זה סגור.”

העולם בהלם: מוריניו? לישראל?!

📢 BBC SPORT: “ז’וזה מוריניו מונה למאמן נבחרת ישראל – ההרפתקה המפתיעה של ה’מיוחד’”
📢 ESPN: “מוריניו לישראל? לא, זאת לא בדיחה.”
📢 MARCA: “אחרי אינטר, ריאל מדריד, צ’לסי ויונייטד – ישראל. האם זה הסוף של המיוחד?”

בישראל? כולם איבדו את זה.

💬 אייל ברקוביץ’: “מה? מוריניו? אצלנו?! זה או גאונות או אסון מוחלט.”
💬 רון קופמן: “אני לא יודע מה יותר מטורף – זה שהצלחנו להביא את מוריניו, או זה שהוא הסכים לבוא.”
💬 אלי גוטמן: “מוריניו יודע לנצח, זה מה שאנחנו צריכים. אני רק מקווה שהוא מבין לאן הוא נכנס.”
💬 אלי אוחנה: “זה אחד המינויים הכי גדולים שראינו. רק שיזכרו שם בהתאחדות: מוריניו זה לא מאמן של פשרות. אם לא יתנו לו לעבוד, זה ייגמר בפיצוץ.”

השחקנים בנבחרת מתחילים להגיב.
📲 מנור סולומון (אינסטגרם): “מוריניו? זה אמיתי?!”
📲 ערן זהבי (טוויטר): 🧐
📲 אוסקר גלוך (טוויטר): “חייבים להוכיח שאנחנו שווים את זה!”
📲 דור פרץ: “שמעתי שמוריניו אוהב קשוחים. נראה לי מתאים לי.”

השיחה עם המשפחה

אני חוזר הביתה, פותח בקבוק יין. הטלפון מצלצל. אשתי.

-“ז’וזה, אתה השתגעת?”
-“למה?”
-“אתה מאמן את ישראל!”
-“כן.”
-“אבל למה??? מה קרה לאיטליה? לאנגליה? לספרד?!”
-“כי כשאני מנצח עם ריאל מדריד, זה צפוי. כשאני לוקח נבחרת קטנה ומוביל אותה קדימה – זה היסטוריה.”
-“לונדון, מילאנו, מדריד. תל אביב?”

אני צוחק.

-“בטח. לפחות יהיה מעניין.”
-“מה שכן, הם לא מוכנים למה שהולך להגיע אליהם.”

אני מחייך.

-“אז שילמדו מהר.”

מתחילים לעבוד

אני סוגר את הטלפון, מסתכל על ההודעות, על הכתבות, על ההלם מסביב. אנשים שואלים אם אני השתגעתי, אם זה המינוי הכי גרוע או הכי טוב אי פעם.

-“הם ידברו. הם תמיד מדברים. אבל אני עובד. וכשהעבודה מתחילה – אני מנצח.”
מוריניו עוד לא דרך בארץ, וכבר כולם מדברים. עכשיו נראה איך הוא יתמודד עם הדבר הכי קשוח שהוא פגש בקריירה – הכדורגל הישראלי.

יש לכם שאלות או המלצות ל’מיוחד’ לקראת כניסתו לתפקיד מאמן נבחרת ישראל? כתבו לנו בתגובות!