מסתכלים למעלה – נקודות לאופטימיות מהיורו של נבחרת גרמניה

ההדחה לנבחרת ספרד הייתה כואבת ביותר ומסיימת באכזבה טורניר ביתי שהיה מלא תקווה עבור גרמנים. אך בכל זאת, ישנן כמה נקודות אור שהיו לנבחרת גרמניה ביורו הקרוב, אשר נותנות לאוהדים סיבה להישאר אופטימיים ולהאמין בעתיד של ה"מאנשאפט".

בספרה המפורסם של מרים רות “מעשה בחמישה בלונים”, מסופר על ילדים המקבלים בלון אשר מתפוצץ או נעלם בשל סיבות שונות. המשפט הזכור ביותר בספר הוא “זהו סופו של כל בלון”, אשר נאמר לילדים על מנת שיבינו שבחיים, לכל דבר יש סוף. בנוסף לרותי, רון, סיגלית, אורי ואלון, גם נבחרת גרמניה קיבלה בלון משלה בטורניר הנוכחי. היא שמרה עליו מכל משמר, דאגה לעשות הכל כדי שהוא לא יתפוצץ. היא ידעה שהבלון טומן בחובו את את האופטימיות המתחדשת של הגרמנים סביב הנבחרת שלהם ואת האחדות הנדירה שנוצרה בעם הגרמני עקב היורו. גרמניה החזיקה והחזיקה, עד שלא יכלה עוד. בדקה ה-119 של רבע הגמר, מיקל מורנו תקע סיכה בבלון הגרמני ופיצץ אותו. ספרד הדיחה את גרמניה, שנשארה עם המחמאות והדמעות ששוטפות את לחיהם את הגרמנים. לאחר ההדחה הכואבת, הגיע הזמן בכל זאת להסתכל על כמה נקודות לאופטימיות שניתן לקחת מהיורו הנוכחי.

המאמן שהחזיר את האמונה

יוגי לב היה אגדה חיה בנבחרת גרמניה. הוא היה מאמן עם פשטות ועם זאת – חוכמה עילאית. אמנם התקופה האחרונה שלו כמאמן לא הייתה נוצצת, אך לב הפך את גרמניה לאחת הנבחרות האטרקטיביות בעולם בתקופה בה אימן. התחושה בגרמניה הייתה שלא ניתן להחליפו ושהוא דמות חד-פעמית. יוליאן נגלסמן הוכיח ביורו הזה שהוא יורש העצר הראוי ליוגי לב. נגלסמן הציג כדורגל מופלא ללא פחד, כאשר לא חשש גם להודות בטעויותיו ולשנות מערך והרכב במידת הצורך.

אך חשוב מכל, נגלסמן הבין את גודל השעה. נגלסמן הבין היטב את משימתו כמאמן של הנבחרת הלאומית ואת תפקידו באיחוד העם. לאחר ההפסד הכואב לספרד, נגלסמן עלה למסיבת העיתונאים כשהוא מתקשה לעצור את הדמעות, ושיתף: “האמונה גדלה, האוהדים מאמינים בנו שוב. כשאתה רואה את הסרטונים של האוהדים (הגרמנים), זה מרגש. רצינו לתת להם אפילו יותר. אני מקווה שהאחדות בין אוהדי הכדורגל ובנבחרת יכולה לקרות גם בתוך החברה שלנו. אני מקווה שאנחנו נבין שכחברה אנחנו יכולים ליצור דברים”.

החיבור של החברה הגרמנית ליורו הנוכחי היה בלתי רגיל ביחס למילניום הנוכחי. ביחד עם אירוח הטורניר, האוהדים הגרמנים יצאו בהמוניהם לרחובות לעודד את נבחרתם. הם האמינו שגרמניה תצא לדרך חדשה, והיא אכן יצאה. למרות ההדחה הכואבת ברבע הגמר, הגרמנים השלימו עם כך שנבחרתם הייתה אחת הנבחרות הטובות ביותר ביורו, ויצאו עם טעם של עוד. זוהי גישה חריגה בגרמניה, בפרט בשנים האחרונות, והיא הגיעה הודות לנגלסמן. הנבחרת שהוא יצר והכדורגל שהיא שיחקה גרמו לאוהדים לתמוך בנבחרת שלהם לאחר ההפסד, ולא לבוז להם, כפי שנהגו לעשות בטורנירים האחרונים.

נגלסמן לא היה חף מטעויות ביורו הזה, ועשה כמה טעויות טקטיות שעלו לו ביוקר. ובכל זאת, המחויבות והרעב שהוא החדיר בשחקניו ראויה להערצה. דווקא בימים שבהם שאלת הנאמנות למדינה עולה על סדר היום, נגלסמן בנה נבחרת שהופכת את סימן השאלה לסימן קריאה. השחקנים נותנים הכל בשביל הנבחרת, לא משנה מהיכן הוריהם הגיעו. היה אפשר לראות זאת בכל תנועה של גרמניה על המגרש – היא פשוט רצתה יותר. השחקנים רצו לנצח עבור המדינה שלהם יותר מאשר עבור עצמם. השחקנים היו מחויבים לדגל, וכך גם האוהדים. לכל זה, אחראי המאמן הגרמני.

הקוסם

לא האמנתי בג’מאל מוסיאלה. לפני הטורניר חשבתי שמדובר בשחקן צעיר שאינו מוכן עוד להוביל את הנבחרת הלאומית, בטח לא כאשר ישנם שחקנים מבוגרים ומנוסים ממנו. ובכן, אכלתי את הכובע. הקוסם הגרמני הציג טורניר מדהים שפתח את התיאבון לטורנירים הבאים. הוא כבש 3 שערים עם מדד xG של שער אחד בלבד, כלומר הוא כבש שערים ביעילות מירבית. זהו הנתון הטוב ביותר ביורו עד כה. הוא הוביל את הנבחרת בפער ענק בדריבלים מוצלחים ובסחיבות כדורגל מתקדמות (מדד אשר מודד את סחיבות הכדור לכיוון שער היריבה, מוזמנים לראות פירוט בכתבה כאן).

שאלת הבשלות של מוסיאלה ריחפה באוויר לפני הטורניר, אך הגרמני הוכיח שאין צורך לתהות – אפשר פשוט לצפות בו, להתרווח בספה ולהנות מהקסם. ג’מאל מוסיאלה היה ה-איש של גרמניה בהתקפה. כאשר גונדואן היה תקוע, האברץ לא פגע (בלשון המעטה) ווירץ לא הבריק, ג’מאל מוסיאלה היה שם כדי להניע את ההתקפה הגרמנית. גם במשחקים פחות טובים, שחקני ההגנה של הקבוצה היריבה עטו עליו כאילו הם הנשרים והוא היה הטרף. אך הוא לא היה טרף קל. בצעדי איילה ייחודיים, מוסיאלה ברח מטורפיו וסיפק רגעים שגרמו לחשוב שמדובר בברזילאי ולא בגרמני. הכדורגל הגרמני הטכני והמתוחכם לא ידע מעולם שחקן עם יכולת שליטה בכדור כמו של ג’מאל מוסיאלה, והיא יכולה להיות שוברת שוויון במשחקים רבים. כאשר מוסיאלה יתבגר אפילו יותר ויתחיל גם להוביל את באיירן לפסגות חדשות, הוא יוביל גם את הנבחרת. הוא יהיה האדם שיהיה עבורה שם, כאשר שחקני הנבחרת יחוו משחק רע וצריך יהיה רגע אחד קטן, שבו מוסיאלה מקבל את הכדור לרגליו ומוציא שפן מכובעו, על מנת לנצח את המשחק.

העתיד של נבחרת גרמניה, שמבוסס ברובו על צמד ווירץ-מוסיאלה, נראה ורוד מאוד לנוכח הטורניר של האחרון. לווירץ יש עוד מה להוכיח מעבר לעונה הנוכחית, אך אין ספק שג’מאל מוסיאלה בשל מספיק בשביל להיות השחקן שיוביל את ההתקפה הגרמנית בשנים הקרובות. את הכובע שלי אני אכלתי, ונהניתי מכל רגע.

דור חנך דור

את היורו הנוכחי ניתן גם לסמן בתור זמן חילופי הדורות בנבחרת גרמניה. הטורניר האחרון של טוני קרוס, וייתכן גם של מנואל נוייר ותומאס מולר מסמל יותר מכל את העברת הלפיד בנבחרת גרמניה מהותיקים לצעירים. השחקנים הצעירים שאבו השראה מהשחקנים הותיקים, ששיחקו ואף זכו בטורניר עם הנבחרת הלאומית, וקיבלו את הכלים הדרושים על מנת להוביל את הנבחרת בעתיד. הנבחרת הגרמנית הייתה הנבחרת המבוגרת ביותר ביורו, וזה עבד רק לטובתה. לא בהווה, אלא בעתיד. הדור המבוגר מלמד את הדור הצעיר כיצד נבחרת לאומית צריכה להתנהג ולהתנהל, ואין ספק שהם עשו זאת בהצלחה.

היה קשה לפספס את האיחוד שיש בנבחרת הגרמנית. על אף הדיווחים על סכסוכים בחדר ההלבשה לפני היורו, בטורניר עצמו היה ניכר שכל אלו לא היו קיימים, והקבוצה הייתה מאוחדת כולה למען מטרה משותפת – להחזיר את הגאווה הגרמנית. האחדות בנבחרת השתקפה גם על המגרש, ובעיקר בחדר ההלבשה – הותיקים חנכו את הצעירים, אשר יובילו את הנבחרת בעצמם בעתיד.

החניכה היא לאו דווקא מקצועית, אלא מנטלית. כדורגלנים מצליחים מורכבים משילוב של כישרון ומנטליות. השחקנים הגרמנים הותיקים לימדו את הצעירים כיצד מרגיש לייצג את המדינה בטורניר הגדול מכולם, בטח כאשר הם מארחים אותו. הם לימדו אותם להתמודד עם ביקורת, משחקים רעים ומשברים. הם לימדו אותם לנצח, גם בלי שהם ניצחו למעשה. אין חכם כבעל ניסיון, והשחקנים הצעירים של נבחרת גרמניה הרוויחו בענק מאותם ותיקים.

למרות הכישלון היחסי ביורו, בטח בהתאם לציפיות, גרמניה יכולה לצאת מעודדת מאוד מהיורו הזה לקראת הטורנירים הבאים. הנבחרת התגבשה מחדש וקיבלה זהות שהייתה כה חסרה לה בשנים האחרונות. מיקל מורנו אמנם שבר את לבם של האוהדים הגרמנים, אך הלב עוד ישתקם ויחזור להיות שלם. לאחר יורו שכזה, בו האוהדים חזרו להאמין בנבחרת שלהם והפסיקו להתייחס אלייה בבוז, אפשר לדמיין את הנבחרת מניפה תואר בשנים הקרובות. היורו נתן לגרמנים סיבות רבות להיות אופטימיים לגבי הנבחרת שלהם, וזה בדיוק מה שחניכיו של נגלסמן רצו להשיג. מי ייתן והם יגשימו לאוהדים הללו את שאיפותיהם בעתיד הנראה לעין.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    5 תגובות
    1. מיכאל קוכמן כותב

      מכור לכתבות של יוני

    2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      אחלה כתבה לבוקר

    3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      ממש מעניין

    4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

      יוני אתה גאון

    5. אלון פיאלקוב כותב

      כתבה פשוט נפלאה, קראתי בשקיקה, וממש התבאסתי שנגמר…שאפו ענק יוני

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן