משלוש תצא אחת | מי תיקח את הכתר בקרב המשולש על הלה ליגה?
מאבק האליפות בספרד לוהט, ואנחנו? רק רוצים ללבות את האש. אבל בתוך כל הכאוס שהוא עונת 24/25, לא פשוט לעקוב אחר כל קבוצה וקבוצה, כל שחקן ושחקן. לכן ירדן סבח ואלירן בכור באים לעשות לכם סדר - מה ראינו עד עכשיו, ולמה לצפות לקרב המשולש על תואר הלה ליגה?
יותר מעשור חיכו בספרד לעונה כזו. לעונה בה שלוש הקבוצות הגדולות ביותר של המדינה נלחמות בכל הזירות. שלושתן עדיין נלחמות על כרטיס לגמר הגביע, שלושתן עם סיכויים לא רעים לזכות באליפות ורק בשבוע שעבר אתלטיקו יצאה מהמירוץ בליגת האלופות כשהודחה בפנדלים לספרדית אחרת – ריאל מדריד.
מאז עונת 13/14 לא קרה שבשלב כה מאוחר של העונה שלוש הקבוצות נמצאות חזק כל כך בתמונה בכל המסגרות כמעט. למעשה, מאז אותה עונה קשה למצוא אחת בה שלושתן גם נמנו מהקבוצות הטובות באירופה כמו שקורה בעונה נוכחית.
אבל העונה ההמתנה הסתיימה, ושלוש הקבוצות הגדולות בספרד מגיעות לישורת האחרונה של העונה – כשהכל עוד יכול לקרות. משלוש, תצא אחת. רק אחת תניף את גביע האליפות בעוד קצת יותר מחודשיים. האם ריאל תעשה בק טו בק לראשונה אחרי שני עשורים? האם ברצלונה תחזיר את התואר לקטלוניה? או שאתלטיקו תעשה את הבלתי יאמן ותיקח את התואר לשתי המפלצות הגדולות? עשרה גמרים לסיום עונת הלה ליגה המטורפת ביותר של השנים האחרונות – התחלנו.
הקולצ’ונרוס
העונה של אתלטיקו, באופן שאולי לא משקף את השקט שכל כך מאפיין את צ’ולו סימאונה, היא רכבת הרים.
מצד אחד, היא שומרת על האופי שלה – הגנת ברזל, כדורגל אגרסיבי, התעלות במאני טיים. אך מהצד השני, יש בה גם חוסר יציבות. היו לה שלל הזדמנויות לקחת את הליגה לידייה כשריאל וברצלונה מעדו, והיא איבדה את השקט שלה.
חוסר שקט, שאולי אחראי לסיבה שהיא כרגע במקום השלישי, רחוקה משחק אחד ו-4 נקודות מהפסגה. אמנם הפער נראה גדול, אך כפי שכבר למדנו העונה אי אפשר להספיד. אף אחת.
‘העכביש’ הגיע לאתלטיקו עם תג מחיר כבד אותו היה צריך להצדיק. הוא גם הגיע עם טייטל של ווינר שהיה צריך להצדיק.
ובניגוד לציפיות של הרבה אוהדי כדורגל – הוא עמד במשימה בגאון.
עם 23 שערים בכל המסגרות כולל שערים נגד ריאל מדריד וברצלונה כבר בסוף חודש מרץ, חוליאן ביסס את עצמו כחלוץ המוביל של הרוחיבלאנקוס והותיר אבק לסורלות’, קוראה ואפילו אנטואן גריזמן. ההשתלבות שלו בססיטמה של צ’ולו היא מעוררת השראה, ומוכיחה שראוי להתייחס לחוליאן ככוח משמעותי במאבק האליפות הזה.
למרות שכבר דיברנו על כמה שהעונה הזו של אתלטיקו לא משקפת את צ’ולו סימאונה, אם יש אלמנט אחד של המאמן הארגנטינאי שנותר הוא האחדות. האחדות בניצחונות, והאחדות בהפסדים. לכן, למצוא שחקן אחד של אתלטיקו ולקרוא לו ‘האכזבה’, זו משימה קשה יותר משנדמה.
אבל אם יש אחד שאפשר להגיד שהעונה הזו שלו הייתה מתחת לרף אותו הציב לנו בשנים הקודמות, הוא מרקוס יורנטה. יורנטה, שבנה לעצמו מוניטין של שחקן יציב, שקט ומרוכז איבד במעט את הפוקוס שלו העונה. הוא נראה מעופף לעיתים, מנומנם ובעיקר אבוד.
ההוכחה הברורה ביותר לכך היא החטאת הפנדל חסרת האחריות נגד ריאל מדריד, רגע לאחר ההחמצה של לוקאס ואסקז, שיכלה להחזיר את אתלטיקו למשחק. יורנטה שחקן חשוב למערכת של אתלטיקו, ואם היא רוצה ללכת עד הסוף העונה, היא צריכה למצוא דרך לעורר את יורנטה – ומהר.
בדרך כלל שמאמן נותן לבנו לשחק אנשים מרימים גבה. אולי זו קומבינה, אולי זו אפליה, אולי זה דאגה לבנך שיפרוץ קדימה.
אך מעולם לא היה מקרה כל כך הפוך. מקרה שבו יש קונצנזוס כל כך גדול שכאן זה לא “קומבינה”. וכל מה שצריך בשביל להבין את זה זה לראות את ג׳וליאנו סימאונה משחק.
האש, האטרף, הרבאק. הפרצוף שנראה כמו של אבא. אין שחקן שהוא יותר ‘קולצ׳ונרו’ היום מסימאונה הקטן, ומשחקן שהיה אפילו לא הכי בכיר במשפחת סימאונה בפתיחת העונה, הוא עוקף בסיבוב את האח הגדול ג׳ובאני והופך לקונצנזוס וסמל בהתהוות במטרופוליטנו. ג׳וליאנו סימאונה, מה”בן של” שאף אחד לא מכיר, לאחד הבאנקרים הגדולים בצד האדום לבן של מדריד.
דה פול הוא הדוגמא האולטימטיבית לשחקן שמשדרג את עצמו.
הוא הגיע לאתלטיקו מאודינזה עם סט יכולות די מצומצם, ואט אט הרחיב אותו והפך להיות אחד הקשרים הטובים בעולם היום.
הוא השחקן המשמעותי ביותר בקישור של ארגנטינה, והוא השחקן החשוב ביותר לשיטה של סימאונה באתלטיקו. גרזן מאחורה ומוציא לפועל מקדימה. דה פול הוא הבורג החשוב ביותר במכונה הנוכחית של סימאונה והיכולת שלו קריטית להמשך העונה של הקולצ׳ונרוס.
הבלאנקוס
את העונה של ריאל מדריד אפשר להגדיר במילה אחת – הפתעה.
ההפתעה שקרלו אנצ’לוטי, האיש בו אוהדי ריאל האמינו באמונה עיוורת שיוביל אותם לעונה בה ישלטו באירופה באגרוף ברזל, איכזב.
ההפתעה שויניסיוס, האיש שהקבוצה הלכה אחריו באמונה עיוורת, איבד את כדור הזהב בסאגה נוראה שבתוכה איבד גם את עצמו.
ההפתעה שדווקא ברגעי משבר, גיבורים לא צפויים יצאו מהצללים לקחת את הקבוצה על כתפיהם.
גיבורים שמשאירים את הבלאנקוס בחיים, גיבורים שרוצים לקחת את ריאל מדריד עד הסוף.
בתחילת העונה, כולם הסתכלו על הכוכבים. האם ויניסיוס ובלינגהאם שוב ייקחו את הקבוצה אל הגביע עם האוזניים הגדולות? האם רודריגו יוכל למצוא את עצמו? האם אמבפה ישתלב בחדר ההלבשה או ייצור פילוג?
מה שכולם שכחו בתוך קדחת הגלאקטיקוס, הוא השמש שמאירה את הקבוצה.
פדה ואלוורדה הוא הלב הפועם של ריאל מדריד. האיבר שדואג שהגוף, לא משנה עד כמה פגוע, ימשיך לתפקד.
בין אם כשחקן כנף, מגן או קשר, ואלוורדה מספק פעם אחר פעם יכולת אדירה שמשאירה אותנו המומים, וגורמת לנו לתהות – האם בין כל הגלאקטיקוס, דווקא האורוגוואי הצעיר הוא הכוכב המוביל של ריאל מדריד?
הנה הוכחה ברורה לכך שמספרים משקרים. לפחות כשהם לא בואקום, והם אף פעם לא. תמיד יש הקשר.
את העונה שעברה בליגה ויניסיוס סיים עם 15 שערים ו 5 בישולים ב 22 משחקים, עונה אותה סיים כשחקן ההתקפה הקטלני ביותר בעולם, בעיקר בזכות ההופעות האדירות שלו בקמפיין ליגת האלופות, כשסחב את ריאל עד לזכייה, אך הזכייה שלו בכדור הזהב נמנעה ממנו, ונדמה שמאותו רגע, משהו בויניסיוס ג’וניור קצת נשבר.
אחרי אותו “הפסד” תודעתי ואף תקשורתי לרודרי, ויניסיוס הבטיח שהוא יעשה זאת “10 פעמים שוב. הם לא מוכנים”, אך הבטחות לחוד ומציאות לחוד.
נכון לרגע זה, אנו חוזים בויניסיוס מעט מפוזר ומעט מהורהר. כאמור, נדמה שמשהו בו נשבר, ונכון לרגע זה, ויניסיוס רחוק מהלרשים ובעיקר, רחוק מלהיות אותו שחקן מכריע שעזר לריאל מדריד ברגעים הקשים ביותר שלה.
מה שכן, אל תספידו את ויני עדיין כי אנחנו נכנסים אל הרגעים בהם ריאל מדריד ו-ויניסיוס מתעוררים: רגעי ההכרעה.
מי מאיתנו ידע בתחילת העונה הזו מי הוא ראול אסנסיו?
אדר מיליטאו, דויד אלאבה, אנטוניו רודיגר, אפילו חסוס ואייחו וג’אקובו ראמון היו מעל ראול אסנסיו בהיררכית הבלמים בריאל מדריד. אבל כנראה שמול הגורל, לא היה להם סיכוי. מהרגע שאסנסיו עלה להופעת הבכורה בריאל מדריד במקומו של מיליטאו שבמראה שובר לב שוב קרע את הרצועה הצולבת וירד בבכי מהדשא, אוהדי ריאל מדריד ידעו שהם יכולים להיות רגועים. וככל שעבר הזמן, ההרגשה הזו רק התחזקה.
אסנסיו הוא לא עוד בלם מודרני. הוא גם לא עוד בלם ‘אולד סקול’. הוא השילוב המופלא בין השניים. ההיתוך בין בלם עם משחק רגל נהדר שיודע להשתחרר מלחץ ולספק מסירות ממש כמו קוורטרבק, לבין הבלם הישן שלא מפחד ללכלך את הידיים ואת החולצה הלבנה.
יש לו בארסנל כדורי עומק יוצאי דופן, מהירות מתפרצת אדירה, משחק ראש, גלישות נהדרות ויותר מהכול – את ה-DNA של הבלאנקוס.
יהלום שריאל מדריד מצאה, בעודה מחפשת זהב.
מי דמיין לעצמו, שנהיה בשלבי ההכרעה של עונת 24/25, ונגיד ששחקן המפתח של ריאל מדריד הוא דני סבאיוס?!
התשובה היא כנראה אף אחד, אבל ממש כמו במקרה של ראול אסנסיו, הגורל מוצא דרך.
ריאל מדריד כנראה לא העריכה נכון את חשיבותו של טוני קרוס ב-11 של ריאל מדריד, כי היא ציפתה שהעומק שיש לה בקישור יחפה על חיסורו. משחק אחד אחרי תחילת העונה, היא קיבלה את הסטירה שלה. חודשים ארוכים חיפשו ריאל מדריד את המתכון המושלם להחליף את המהנדס. היא התנסתה עם שילובים יצירתיים בקישור, חשבה על מהלכים טקטיים מחוכמים, אך לא מצאה ישועה. זה עד אותו היום בו דוידה אנצ’לוטי קרא מהספסל לדני סבאיוס. אותו סבאיוס שכבר שנים היה כמעין מצורע בעיני אוהדי ריאל מדריד.
את מה שעשה דני סבאיוס מאותו היום, אף אוהד לבן לא דמיין שהוא מסוגל. היכולת שלו לשלוט במרכז השדה, בקצב המשחק, ממש גרמה לרגעים בודדים לשכוח מטוני קרוס. למרות, או אולי דווקא בזכות הפציעה ממנה סבל במשחק מול ריאל סוסיאדד, ניתן לראות כמה דני סבאיוס הוא ממש דמות מפתח עבור ריאל מדריד להמשך העונה הזו, ואולי אפילו בעונות הבאות.
נוצר מצב, שההבדל בין ריאל מדריד עם ובלי דני סבאיוס הוא שמיים וארץ. הבדל בין סדר לתוהו ובוהו.
הבלאוגרנה
רוב מוחלט של האנשים לא מאמינים בקסמים. באקט העל טבעי של לקחת משהו שבור ולהפוך אותו למשהו שלם.
האנזי פליק הוא קוסם. מה שעושה האנזי פליק העונה בברצלונה זה קסם אחד גדול. מקבוצה שבורה מנטלית – לקבוצה שמנצחת משחקים שנראו גמורים. מקבוצה חלשה ספורטיבית – לאחת ממכונות ההתקפה המשומנות בעולם שגם על חסרונותיה בהגנה היא מחפה עם מלכודת נבדל מיוחדת במינה.
אז נכון זה לא תמיד מושלם, זה לא תמיד הכי טוב והייתה תקופה רעה מאוד באמצע – אבל תחילת עונה מופלאה ויציאה אדירה מהמשבר, מצליחות לשים את ברצלונה במקום הראשון עשרה מחזורים לסוף העונה.
אף אוהד ברצלונה לא האמין שילד בן 17 יספק תרומה ישירה של מעל 30 שערים עד מרץ.
אף אוהד ברצלונה לא חשב שראפיניה יהפוך ל-מנהיג בה’ הידיעה של הקבוצה ויראה יכולת כזו.
אף אחד לא חשב שלבנדובסקי יחזור לכבוש בצרורות או שאיניגו מרטינז יהפוך לבלם וורלד קלאס.
יותר מידי שחקני ברצלונה עשו דברים שאף אחד לא האמין שהם מסוגלים העונה. ובדיוק בגלל הסיבה הזו, המצטיין הבלתי מעורער של ברצלונה הוא פדרי. האיש שעשה את הבלתי יאמן הגדול ביותר כנראה. עם כל הכבוד ללאמין, לראפיניה וללבנדובסקי, בלי היצירתיות של פדרי ספק אם הם היו שלישיית ההתקפה הפורה באירופה. עם כל הכבוד לאיניגו וקובארסי הנהדרים, ספק אם הם היו מראים יכולת כזו לולא השקט שהקוסם הקטן מהאיים הקנאריים מעניק להם. פדרי הוא המצטיין של ברצלונה עד כה העונה, וכנראה מאוד, שעל כתפיו יקומו או יפלו ההישגים של ברצלונה בחודשיים שנשארו.
בדרך כלל בחירת מאכזב גוררת תהליך דומה – מסתכלים מי השחקן שנתן הכי פחות ביחס למה שציפו לו. כשמסתכלים על ברצלונה הנוכחית, קשה למצוא אחד שעונה על הטענה בשלמותה, אבל האיש הקרוב ביותר הוא בלי ספק רונאלד אראוחו.
כולם ציפו שהוא יהיה המנהיג של הקבוצה, שהוא יחזור להיות אחד הבלמים הטובים בעולם, אבל משהו לא מצליח להתחבר לבפאלו. ולכן, עד עתה לפחות, הוא המאכזב הנבחר.
רק עכברי הכדורגל הקטלוני, השרופים מבין אוהדי ברצלונה בעולם ידעו מי הוא מארק קסאדו, או שמעו את השם לפני העונה הנוכחית.
שמעו על ילד קטן ומוכשר מבארסה אתלטיק שמתאמן כבר מעל שנה עם הקבוצה הראשונה. לקרדיט מצ׳אבי הוא לא זכה, וכיאה לברצלונה, שחקן שבגיל 21 עדיין לא זוכה לקרדיט בקבוצה הראשונה, כנראה לא עשוי מהחומר שדורשת קבוצת הבוגרים של ברצלונה.
אך אז מארק ברנאל נפצע במחזור השלישי וסיים את העונה. פרנקי, עדיין לא כשיר במאה אחוז וגם צ׳אבי. פליק נותן אמון בקסאדו הצעיר שמוכיח מול אריות אירופה בהן ריאל מדריד ובאיירן מינכן שמדובר בשחקן מצויין. אין יותר הפתעה מהסיפור הזה. מארק קסאדו, הפתעת העונה.
ברצלונה פתחה את העונה בסערה. כמה סערה? היא ניצחה 11 מ-12 המשחקים הראשונים בליגה. במשחק היחיד שהיא לא ניצחה, בהפסד לאוסאסונה, לאמין ימאל לא פתח בהרכב. לאחר מכן הגיעה תקופת שפל של ברצלונה העונה עם ניצחון 1 ב-8 משחקים שמה שהיה משותף ל-4 מתוך ה-8 האלו, זה שלאמין לא פתח.
וזה מגדיר מעבר להכל את המסר שאנחנו רוצים להעביר – לאמין ימאל הוא שחקן המפתח של ברצלונה, השחקן הכי חשוב, הכי יצירתי, שמושך הכי הרבה תשומת לב מההגנה היריבה. וכן, אם שכחנו לרגע, כל זה בגיל 17.
הבגרות שבו, השקט שבו, הקסם שבו.
לאמין ימאל הוא תופעה. ואנחנו שמחים שאנחנו יכולים לראות.
כתבה טובה. ברצלונה תיקח. פדה ואלוורדה שחקן מרהיב וסימאונה בונה קבוצה שעוד תדבר.
יופי של כתבה, ברצלונה תנצח השנה אין ספק בכלל ומגיע לה היא הכי טובה אולי אפילו בכל אירופה
יופי של כתבה..כמו בהתחלה