מתוך האצטדיון | יומן מסע ליורו

לכל אחד מאיתנו יש חלומות. הם יכולים להיות במגוון רחב של תחומים, מזוגיות, דרך קריירה ועד לחיים האישיים שלנו. לאורך חיינו, מדברים איתנו מספר גדול של פעמים על החלומות שלנו, לרדוף אחריהם ולא לשחררם עד אשר אנו מגשימים אותם. החלומות שלנו מייצגים את מי שאנחנו ואת מה שאנו שואפים לו.

מאז שאני זוכר את עצמי אני צופה אחת לשנתיים בטורנירי הכדורגל הגדולים: מונדיאל ויורו. מאז ומתמיד אני יושב על הספה בבית, בדרך כלל עם אבא שלי, וחולם על היום בו אזכה להיות נוכח בטורניר כזה. כעת אני נרגש להגיד שהיום הזה הגיע. אבי ואני ארזנו את עצמנו לשתי מזוודות קטנות, ומצוידים בהמון התרגשות יצאנו להגשים חלומות.

הגרלת השמינית

במסגרת החבילה אותה רכשנו התבשרנו כי אנו הולכים לחזות בשני משחקי שמינית הגמר, וכל שנותר לנו הוא להמתין לתוצאות המחזור השלישי של שלב הבתים. ביום רביעי, ה-26.6, הן הגיעו. נקבע כי אנו עומדים לראות מקרוב את ספרד-גיאורגיה (בקלן) ואת בלגיה-צרפת (בדיסלדורף).

לאחר מסע לא ארוך הגענו לעיר הגרמנית קלן ביום ראשון ה-30.6 לקראת צהריים, וישר יצאנו לרחוב. מהשנייה הראשונה ניתן היה לחוש את האווירה המחשמלת בעיר, וברחוב הראשי, ליד ה-FAN ZONE, התקבצו להם מספר רב של אוהדים בברים המקומיים. מצד אחד, הספרדים, הלבושים באדום פוצחים בשירה אדירה, ובצד השני של הרחוב נמצאים הגיאורגים, שלא נשארו חייבים והראו כי לפחות בגזרת העידוד הם נותנים פייט ראוי.

מהרגע שיצאנו לרחובות העיר לא היה ספק לאן הגענו. שלטים המסמנים על קיום הטורניר נמצאים בכל פינה, הברים והמסעדות המקומיים מלאים עד אפס מקום, וניכר על כל עוברי האורח כי הם מבינים את גודל השעה והאירוע. הגשמת חלום כבר אמרנו?

ספרד – גיאורגיה

כבר באותו ערב יצאנו למשחק הראשון. ברכבת בדרכנו לאצטדיון נכנסו לאווירה של המשחק, שכן היינו מוקפים בהמוני אוהדים צבעוניים ומרעישים. כאשר דלתות הרכבת נפתחו ובישרו על הגעתנו ליעד, מד הדציבל של אוהדי גיאורגיה הרקיע שחקים. אלפים מהם, רובם עטורים בחולצות של הכוכב הלאומי חוויצ’ה קווארצחליה, לא הפסיקו לעודד בהליכה בת מספר הדקות לכיוון האצטדיון. ניתן בקלות היה להבחין בהתרגשותם הרבה לאור ההישג הענק אותו רשמו עם ההעפלה לשלב שמינית הגמר בהופעת הבכורה שלהם בטורניר. כל שנותר הוא לתהות מה היה קורה אילו הייתה זו הנבחרת שלנו במקומה.

נכנסים פנימה, כאשר פנינו לעבר המזנונים, להצטייד בבירות כמיטב המסורת. בזווית העין אנו קולטים כי המשחק של אנגליה – סלובקיה משודר בטלוויזיה קטנה לידנו. כמובן שאנו נעמדים בהלם למראה התוצאה שעל הלוח. אלו היו הדקות האחרונות, טרם שער השיוויון של ג’וד בלינגהאם, וכל האנשים סביבנו היו בשוק מוחלט. מכאן אתם יודעים את ההמשך…

ממשיכים למושבים ומבינים שאנו הולכים לעודד את ספרד, שכן אנו מוקפים בקהל ספרדי מוטרף, שבא באקסטזה וציפיות גדולות לאור שלב הבתים הנפלא של נבחרתו.

כצפוי, המשחק הלך לכיוון של שליטה ספרדית בכדור וניסיונות של הגיאורגים לצאת למתפרצות. אחד מאותם ניסיונות נחל הצלחה, כאשר כדור רוחב של שחקן גיאורגי פגע בבלם ספרדי, הטעה את השוער אונאי סימון ונכנס אל הרשת. האצטדיון היה בהלם, אך אוהדי ספרד מסרבים להיכנס ללחץ ומעודדים את השחקנים שלהם כאילו הם אלו שעלו על לוח התוצאות זה עתה. מחזה מעורר השתאות. באופן כללי, הקהל עודד לאורך רוב שלבי המשחק, וכאחד שלא הולך למשחקי כדורגל בארץ, החוויה הזו הייתה עבורי מדהימה.

בהמשך, הספרדים השחילו 4 כדורים לשוער הגיאורגי הנהדר, קבעו את תוצאת המשחק ועלו אל רבע הגמר. בפן האישי, אנו יוצאים בהתרגשות מהאצטדיון, בעיקר מהקהל ומהעובדה שחזינו במשחק של 5 שערים כאשר 4 מתוכם הגיעו ממש לידינו. טעימה ראשונה מהחלום מוצלחת במיוחד.

ביום למחרת אנו מתעוררים ומתחילים את דרכנו לעיר השכנה דיסלדורף, בה עתיד להיערך המשחק בשעות אחר הצהריים. אנו מקדימים ומגיעים לתחנת הרכבת המרכזית של העיר בשעת צהריים, ומיד עושים את דרכנו בהליכה ברחובותיה הציוריים של העיר, כל הדרך אל סמטאות העיר העתיקה. במהלך ההליכה אנו חולפים על מרכז האוהדים בעיר, המציע מגוון אטרקציות, הופעות חיות, מכירת מרצ’נדייז וכמובן אווירה של יורו!

כשאנחנו מגיעים לאיזור היעד, על גדות נהר הריין, בלתי אפשרי להתעלם ממה שקורה סביבנו. המחזה שראינו יום קודם בקלן התעלה על עצמו. מצד אחד, אוהדים בלגים מחופשים לשטן, עם קלשונים בידיים ועטורים צבעי פנים בצבע מדינתם. מן הצד השני המוני אוהדי צרפת אשר הפכו את הסמל של נבחרתם, התרנגול, למרכזי באירוע ולראייה הם חובשים כובעים שלו ואף תחפושות. השירה האדירה מצד שני המחנות, במיוחד מהצד הבלגי, גורמת לאוהדי ספרד להיראות רע. אני מבין שהגעתי למשחק גדול, לפחות על הנייר.

ברכבת בדרך למשחק המופע ממשיך, כאשר אנו מוקפים באוהדים משני המחנות. קרבות השירים בין שני המחנות ליוו אותנו עד ההגעה למתחם האצטדיון, שם התקבלנו על ידי תזמורת חיה. מסתבר שהם ממש אוהבים את הזמר פיטר שילינג ואת שירו Major Tom הנפלא.

בלגיה – צרפת

לאחר בידוק קצר ויעיל, אנו עושים את דרכנו למושבינו, וכאשר אנו מבחינים בהם תחושת תדהמה עטפה אותנו. אנו יושבים על קו מחצית המגרש, מספר שורות ספורות בלבד מהדשא. אני, נרגש כמו ילד קטן, מתחיל למנות לאבי את כל הכוכבים שאני רואה על הכר הירוק. מתחיל מאמבפה, עובר ללוקאקו ודה בריינה, חוזר לקאנטה וגריזמן, עובר לדוקו ועוד ועוד וזה מסרב להיגמר. כמות האיכות שעמדה לנגד עיניי הייתה לא נתפסת. לאחר טקס הפתיחה היפייפה והצגת השחקנים, אנו סופרים לאחור והשופט נותן את האות לתחילת המשחק.

הדבר הבולט היותר בהתמודדות, ללא צל של ספק, היה הקהל הבלגי. כפי שציינתי, לא הייתי במספר רב של משחקי כדורגל, אך צפיתי באינספור כאלו, והקהל הבלגי הוא בין המיוחדים שיצא לי לראות/לשמוע. מהשריקה הראשונה ועד זו האחרונה, הם לא הפסיקו לעודד, לקפוץ ולדחוף את שחקניהם. לא משנה אם היו בתיקו או בפיגור, בהתקפה מתפרצת או במגננה, דבר אחד היה בטוח במשחק הזה, והוא היה לשמוע אנשים מעודדים את נבחרת בלגיה בשירה מדבקת, שעשתה לי חשק רב להצטרף.

בסופו של דבר, ולצערם הרב של אלפי הבלגים, זה לא הספיק להם, כאשר ספגו שער מאוחר אשר הדיח אותם מהטורניר. יפה היה לחזות בקהל נשאר ומריע לשחקניו לאחר המשחק, ואלו מצידם הגיעו לתת לו את הכבוד ולהודות לו על התצוגה האדירה אותה סיפק.

בשולי הדברים, כמות הכישרון ואבק הכוכבים שהיה סביבי הותיר אותי לעיתים בפה פעור, במיוחד לאור מהלכים יוצאי דופן מצידם של ג’רמי דוקו האדיר, וכמובן קיליאן אמבפה הנפלא. מרגיש בר מזל שזכיתי לראות כוכבים בסדר גודל עולמי רצים לנגד עיניי הלוך ושוב על כר הדשא. הלוואי ויכלתי להעביר את תחושותיי במילים, אך לפעמים צריך להיות במקום כדי להבין במדויק את ההרגשה.

לסיכום הדברים, אנוכי חייב לציין את המדינה המארחת, גרמניה, על יכולתה העילאית באירוח טורנירים גדולים. הגרמנים ידועים בסדר ובארגון שלהם, אך רק שאתה נמצא פיזית בתוך הדבר אתה מבין עד כמה זה נכון. מהמעטפת של האירוע, הכוללת אנשי מודיעין בכל פינה שרק ממתינים לעזור בכל שאלה, דרך מערכת תחבורה ציבורית משומנת וידידותית לאוהדים, ועד לאווירה הבלתי פוסקת סביב הכדורגל. כל אלו יחד יוצרים את התנאים המושלמים לקיום טורניר גדול ברמה הכי גבוהה שיש, ועבורי ועבור אבי חוויה שלא נשכח לעולם. הגשמת החלום הזו הותירה ללא ספק טעם של עוד בפי, ועיני נשואות לחלוטין אל מונדיאל 2026.

צאו להגשים חלומות!