נופל וקם – אונאי אמרי לא נופל מאף אחד

כשהייתי ילד קטן הייתי אוהב לרכב על אופניים בגן שעשועים הקטן ליד הבית. יום אחד נפלתי מהאופניים בנקודה ספציפית בגלל שורש מאסיבי של עץ ומאותו הרגע הפסקתי לרכב באותה נקודה. אבא שלי שם לב לזה שאני נמנע מהנקודה הזאת והעביר לי בצורה חד משמעית – אתה לא נותן לזה לעצור אותך, תתאמן, תבין איך אתה עובר את הנקודה הזאת ואתה חוזר לרכב על האופניים. כבני אדם, אנחנו מנסים להימנע מכשלונות, אנו מנסים ללמוד מטעויות ולעיתים האנושיות הזאת מונעת מאיתנו לנסות מחדש. אונאי אמרי הוא האנטיתזה להימנעות הזו. אחרי שסומן כמי שהסתנוור מהאורות הגבוהים בפריז סן ז’רמן וארסנל,  הוא היה יכול להמשיך להצטיין בתוך “אזור הנוחות” המוכר של הלה-ליגה. במקום זה, הוא בחר לחזור בדיוק לנקודה שבה הוא מעד – לפרמייר ליג. אבל הפעם הוא לא הגיע רק כדי לנסות שוב, אלא כדי לסתום את הפיות של כל הספקנים על יכולתו להיות מאמן טופ.

למי ששכח, אמרי הגיע לפרוייקט הנפט הגדול של פריז סן ז’רמן כאחד המאמנים המבטיחים והמוערכים באירופה, מאמן נוקאאוט מחונן שהוביל את סביליה לשלוש זכיות רצופות בליגה האירופית ובעל אופי מיוחד שהצליח בכל מקום שהגיע אליו – את לורקה דפורטיבה הקטנה הוא העלה לראשונה לליגת המשנה בספרד, את אלמריה העלה לראשונה לליגה הראשונה ואף סיים איתה במקום השמיני בעונת הבכורה שלה, את ולנסיה הוא ביסס כקבוצה “השלישית” בספרד. בקיצור, בדיוק מה שפריז חיפשו – מאמן שיוכל לקחת פיקוד על אסופת הכוכבים שלהם בשביל להניף את הגביע עם האוזניים הגדולות. מיותר להגיד שלא רק שאמרי נכשל במשימה הוא גם הוכתם לעד כמאמן המפסיד באחד הקאמבקים המרשימים ביותר בתולדות ליגת האלופות – הרמונטדה, 6:1 לברצלונה בגומלין לאחר פיגור 4:0 במשחק הראשון. בארסנל, הוא נאלץ להיכנס לנעליים הכה גדולות של ארסן וונגר. הסיטואציה הייתה שהסגל לא התאים לשיטת המשחק שלו והוא לא היה מוכן לקצב המשחק המהיר של הליגה, התוצאה? כדורגל שמרני שלא הציג את הזהות שלו, לא סיפק תוצאות, אכזבה של האוהדים ופיטורין לאחר כשנה וחצי.

אחרי הכישלונות, אמרי חזר הביתה לספרד במטרה אחת בלבד – לשכלל את שיטת המשחק שלו. ויאריאל הייתה ״המעבדה״ של אמרי, שם הוא פיתח את שיטת המשחק שלו סביב המערך שהפך להיות סימן ההיכר שלו ה 4-4-2 ״קופסאתי״ – מבנה בו אין שימוש בשחקני כנף קלאסיים, אלא בשחקני קישור יותר רב גוניים היכולים לתפקד כפליימקרים שחקני כנף או חלוצים מדומים בהתאם ליריבה שמולה הם משחקים. בכך שאמרי משחק ללא שחקני כנף קלאסיים, הוא כופה על היריבה משחק המשוחק כמעט כולו במרכז השדה ובכך משחק הלחץ שלו רק גובר ומכריח את היריבה לעשות טעויות כנגד השחקנים שמאומנים לשחק בצפיפות שכזה. אבל, המנוע האמיתי של השיטה טמון בקו האחורי, אמרי משתמש בשיטה של ״פיתוי הלחץ״ (Baiting the press) – פיתוי היריבה לצאת ללחץ גבוה על ידי הנעת כדור סבלנית בקו האחורי, במטרה לייצר שטחים פנויים ולצאת להתקפה אנכית מהירה. ברגע שהשטח נחשף, נכנס לפעולה ״הקאוורטרבק״ של הקבוצה – פאו טורס, הבלם הספרדי שניחן במשחק רגל מעולה ידע לנצל את השטחים שנוצרו בשביל לשחרר כדור אורך קטלני היוצר מתפרצת כנגד היריבה ולתפוס אותה לא מוכנה. המספרים של פאו טורס בוויאריאל חשפו בלם בתחפושת של פליימייקר. עם ממוצע של מעל 5 מסירות מקדמות למשחק – נתון שהציב אותו ב-5% העליונים של הבלמים באירופה – הוא היה האיש שהפך את ״פיתוי הלחץ״ של אמרי לנשק קטלני. הוא לא רק הגן על השער, הוא ניהל את הקצב עם כ-90 נגיעות בכדור למשחק, כשהוא משתמש בדיוק כירורגי בכדורי אורך כדי לפרק הגנות עוד לפני שהן הבינו שההתקפה בכלל החלה.

שיטת המשחק הפכה את ויאיריאל למכונה משומנת, בעונה הראשונה הוא הוביל את הקבוצה לזכייה בליגה האירופית על חשבונה של מנצ׳סטר יונייטד אחרי קרב פנדלים בלתי נשכח ועונה לאחר מכן כנגד כל הסיכויים הוא הוביל את ויאריאל לחצי גמר ליגת האלופות – הישג שלא נעשה מאז ימיהם של הקוסמים דייגו פורלאן וחואן ריקלמה.

רוב האנשים במצב כזה היו מתענגים על ההצלחה – אונאי אמרי לא רוב האנשים. אמרי לא רק שעזב את ספרד שבאותה תקופה הייתה המקום היחיד שהוא באמת הצליח בו הוא חזר למקום בוא חווה את הכישלון הכי גדול שלו – אנגליה, הפרמייר ליג. אמרי מונה למאמנה של אסטון וילה מבירמינגהאם כשהיא נמצאת במצב עגום, מתחת לקו האדום, סגל מוכשר שצריך, ״רועה צאן״ שיכוון אותו. אמרי לא הגיע לווילה פארק כדי להיות “עוד מאמן”; הוא הגיע כדי להשתיל במועדון זהות טקטית שהיא כיום מהמתקדמות ביותר בפרמייר ליג. המספרים מספרים את הסיפור המלא: במרץ 2026, אמרי רשם את ניצחונו ה-100 במועדון (ב-181 משחקים בלבד), והפך למאמן בעל אחוז הניצחונות הגבוה ביותר בתולדות אסטון וילה (מעל 55%). מאז הגעתו, רק מנצ’סטר סיטי וארסנל צברו יותר נקודות ממנו בליגה.

אבל השינוי העמוק באמת נמצא בדרך שבה וילה “חונקת” את יריבותיה. אמרי שכלל את ה-4-4-2 ה”קופסאתי” שלו לכדי מערכת של ניהול סיכונים מחושב. סימן ההיכר המובהק ביותר הוא מלכודת הנבדל: וילה הפכה לקבוצה שגורמת להכי הרבה נבדלים באירופה, כשקבעה שיא של 167 נבדלים בעונה אחת – נתון שהחזיק כשיא הבלתי מעורער ביבשת, עד שהגיעה ברצלונה של האנזי פליק ולקחה את הקו הגבוה אל הקצה. מה שנראה לעיתים כהתאבדות טקטית, הוא בפועל צמצום מרחב התמרון של היריב למינימום הכרחי.

כדי שהמערכת הזו לא תקרוס, אמרי העתיק את המודל שבנה בוויאריאל ושדרג אותו עם כלים איכותיים יותר. אם בספרד חרונימו רולי הארגנטינאי היה ה”פיתיון” ללחץ, באסטון וילה אמי מרטינס לקח את התפקיד לרמה של אמנות; הוא מזמין את חלוצי היריב ללחוץ עליו, שומר על קור רוח מקפיא, וברגע שהם יוצאים מהעמדות – הכדור עובר ל”מוח” של ההגנה, פאו טורס. הבלם הספרדי, שהיה הרכש הראשון והחשוב ביותר של אמרי, ממשיך כקוורטרבק שלו לכל דבר. עם דיוק של כ-89% במסירות ויכולת נדירה לשלוח “מסירות מקדמות” (Progressive Passes), טורס הוא זה שפורץ את קווי הלחץ ומוצא את שחקני “הקופסה” במרכז המגרש.

השכלול האחרון והקטלני ביותר הוא הפיכתו של אולי ווטקינס מחלוץ רחבה למוציא לפועל שלם. תחת אמרי, ווטקינס הפסיק “לבזבז” אנרגיה באגפים והתמקד בכיבוש ובבישול (מעורבות ב-30+ שערים בעונה). הוא הנהנה העיקרי מהעובדה שווילה מפתה את היריבה ללחוץ גבוה – ברגע שהלחץ נשבר, ווטקינס מוצא את עצמו בשטחים פתוחים שבהם הוא בלתי ניתן לעצירה. אונאי אמרי של 2026 הוא כבר לא המאמן המושמץ של לונדון; הוא האסטרטג שהפך את הפרמייר ליג למגרש המשחקים הפרטי שלו.

אמרי לדעתי הוא המאמן הכי אנדרייטד בעולם כיום, טקטית הוא ביסס את עצמו לאחד הגדולים בעולם הוכיח שהוא מאמן נוקאאוט משובח אך עדיין נראה שהוא לא מקבל את הקרדיט הראוי לו. אמרי במשך שנים מקיים את הטענה הגדולה ביותר כנגד פפ גווארדיולה: ״אבל האם הוא יכול לעשות את זה עם קבוצה קטנה בלי כל הכסף או הכישרון של השחקנים?״ אמרי מוכיח שכן! הוא עושה את זה ללא מסי, צ׳אבי, אינייסטה ובלי הכיסים העמוקים של מנצ׳סטר סיטי. מעבר להכל אמרי הוא מושא להערצה לאיך ללמוד מהכשלונות ולהשתפר מהם, כולנו יכולים ליפול מהאופניים אבל לא כולם יכולים לחזור לרכב עליהם; אמרי לא רק חזר לרכב על האופניים, הוא הוציא רישיון נהיגה לאופנוע כבד והתחיל לקרוע את הכביש, עכשיו רק נותר להעריך אותו כראוי ולתת לו את הפרחים שלו.