ניואנסים של מנצח | טרילוגיית אמבפה

הפרק הראשון בסיפור של הכוכב הצרפתי

אפשר להתחיל את הטקסט בכך שישנה מעין הבנה גורפת ברחבי עולם הכדורגל, ז”א אם נשים בצד את אוהדי פריז סן ז’רמן או את הצרפתים, שזה לא קל לאהוב את קיליאן אמבפה.
האמת? נדמה שקשה מאד לאהוב את קיליאן אמבפה.

כבר כמה שנים שהוא משחק בליבם של אוהדי ריאל מדריד ומטריף את כל אירופה.
המשחק הזה, הפך את קיליאן אמבפה לנער הפוסטר של הכדורגל הכלכלי. של הסדר העולמי החדש.
זה קודם כל הכסף.
הבונוסים השמנים והמשכורות הגרנדיוזות מבטלות את הרצון לעבור למועדונים גדולים יותר.
זה ממש קל לשנוא את קיליאן אמבפה וזה ממש קל לעשות “פריימינג” לסיפור שלו.
משמע – מיסגור.

צב הנינג’ה תאב בצע וכל מה שמעניין אותו זה הכסף הקטארי ולא הרצון לנצח ולהיות הראשון על הפודיום של עולם הכדורגל.

הסיפור הזה גרם לרוב אוהדי הכדורגל להיות מנותקים ריגשית כמעט לחלוטין מקיליאן. כך גם היה אצלי.
עד אותו לילה בלוסייל.

באותו גמר משוגע משהו השתנה אצלי בתודעה.
זכיתי בזווית הסתכלות חדשה וראיתי, אולי לראשונה, את המשהו האנושי שחיפשתי כל כך בקיליאן אמבפה.

הנה היא. הנה הצלקת.

בגיל 23, על הבמה הגדולה ביותר, הצלקת האמיתית הראשונה.

ההיסטוריה תשכח די מהר את השלושער בגמר ואת העובדה שכבש 8 שערים במונדיאל, הראשון שעושה זאת מאז רונאלדו.

גביע העולם הוא הגביע הקדוש ממספר סיבות.
זו תחרות עולמית של הנבחרות הטובות ביותר אך בעיקר, זו תחרות עם תדירות נמוכה. נמוכה מאד. פעם ב 4 שנים (שיישאר ככה אמן).
לאו מסי לדוגמא שבר אמש את שיא ההופעות בגביע העולם עם משחקו ה 26.
לצורך ההשוואה, למסי יש 163 הופעות בליגת האלופות.
ישנם הפסדים שכואבים, שורטים, גורמים לך לדמם קצת אבל הפצע יגליד מהר.
וישנם הפסדים שנחרטים בתודעה. מצטלקים עליך. נשארים איתך עד לשנייה האחרונה.
זו ההשפעה של גביע העולם.

ובאותו לילה חזינו בגמר היסטורי. הגדול מכל הגמרים.
אבל אסור להתעלם מהעובדה שעד הדקה ה 80, הצרפתים לא היו קיימים.
תכנית המשחק של סקאלוני עבדה בצורה פנטסטית כשאמפבה נסגר על ידי מולינה, דה פול ורומרו כשהיה צורך בשמירה כפולה ומשולשת.
החלוץ הצרפתי נשמר רחוק מהשער ורחוק מהכדור.
את ניסיון הבעיטה הראשון שלה צרפת רשמה בדקה ה 71 בזמן שארגנטינה כבשה פעמיים במחצית הראשונה ורשמה 1.41 שערים צפויים במשחק במעמד צד אחד.

ואז הגיעה הטעות של אוטמנדי.
רגע היסטורי בו משהו התעורר בקיליאן אמבפה שנראה לפתע כמו שד קדום ששוחרר משלשלאותיו.

אלו היו כ 40 דקות של מופע בלתי נתפס של עוצמות.
מעין VULGAR DISPLAY OF POWER.
יכולתם לראות את זה בכל תנועה של אמבפה. בכל ורידיו שלפתע בלטו. בכל שריריו שהתעצמו.
אנחנו קוראים לו “הצב” אבל זו הייתה עלייתו מהמים של גודזילה הרדום שבא לרמוס כל מי ומה שרק ייעז לעמוד בדרכו.

למזלה של ארגנטינה, אמי “דיבו” מרטינז לא מפחד כלל משדים קדומים או ממפלצות שעולות מהמים.
אותה הצלה שלחה אלפי ארגנטינאים צעירים לקעקע על גופם את אמי מרטינז עם גופו המתוח – רגע היסטורי שמזקק לתוכו את כל המשמעות של המשחק הזה.
מי יישאר לעמוד אחרון. מי יקבל את ההחלטה הנכונה. מי לא ייפול מהרגליים.

אותה החמצה טראגית/הצלה הירואית היא גם תזכורת לכך שאל לנו ליפול פעם אחר פעם לנרטיבים השונים שמנסים למכור לנו גופים שונים, בדרך כלל, גופים עם מטרות רווח.
גם אם למשך שנים ארוכות זה היה מסי מול כריסטיאנו, זה אף פעם לא היה הסיפור.
זה משחק קבוצתי.
למסי היו את חבריו המאד מוכשרים שאיתם הוא זכה ביחד בתארים.
לכריסטיאנו היו את חבריו המאד מוכשרים שאיתם הוא זכה ביחד בתארים.

אם הכדור של רנדל מואני היה נכנס, אמבפה היה מתקעקע בתודעה כווינר הגדול מכולם – אלוף עולם פעמיים ועוד לפני גיל 24 (!!) ומסי היה מתקעקע בתודעה כלוזר הגדול מכולם – האיש שהפסיד פעמיים בגמר גביע העולם.

וזוהי חובתנו כאנשי תקשורת אגב.
להזכיר, פעם אחר פעם, שמותר, ברור שמותר להעריץ את הטיטאנים האלו.
אבל אסור, פשוט אסור לשכוח, שאנו עוסקים כאן בספורט קבוצתי וגם אם לכולם אין את אותו המשקל, לכולם יש את אותה המחוייבות וחלק בלתי נפרד בסיפור שנכתב מולנו.

וכאמור, באותו הלילה, קיליאן אמבפה חווה את הצלקת האמיתית הראשונה שלו.
האמת היא, שלראשונה, חוויתי באמת את קיליאן אמבפה בכל צורותיו ולראשונה אף התחברתי אליו נפשית.
שמחתי עם אהובתי ארגנטינה אבל כאבתי את קיליאן באותן שניות ארוכות כשצעד על הבמה הגרנדיוזית בקטאר.

ומאותו הלילה אני מסתכל על קיליאן אמבפה קצת אחרת.

כן, בקיץ האחרון הוא שוב תעתע בכולנו ושוב בחר בכסף הגדול של פריז סן ז’רמן, אך מהצד הפחות ציני אפשר היה לראות שחקן שמרגיש מחויב למועדון שלו ואחד שמנסה אולי בעונתו האחרונה (ככל הנראה) במועדון להיכנס אל ספרי ההיסטוריה כמי שהביא למועדון שטיפח אותו מנער לסופרסטאר את הגביע עם האוזניים הגדולות, כל זאת בשנה בו האולימפיאדה תיערך לה בצרפת.

אמבפה הבהיר כמה חשובה לו אותה אולימפיאדה.
“משחקי פריז 2024 הם בראש סדר העדיפויות. אם אצטרך לכלול את זה בחוזה שלי, אעשה זאת… תמיד חלמתי על זה! האולימפיאדה היא הגביע הקדוש של הספורט”.

משמע, לא מין הנמנע שנראה את אמבפה מעביר את האולימפיאדה בפריז כשהיא מתחילה ביולי ונגמרת ב11 לאוגוסט, ואז חוזר אל כדורגל המועדונים, אולי במדיה של ריאל מדריד.

את אמבפה במלוא הדרו ראינו בשבוע שעבר במשחק התיקו מול בורוסיה דורטמונד.

המשחק עצמו הסתיים בשיוויון 1:1 שהבטיח עלייה לשלב שמינית גמר ליגת האלופות לשתי הקבוצות, אבל במשך עשר הדקות האחרונות ראינו את לואיס אנריקה מבקש משחקניו להוריד קצב בכדי לשמור על הנקודה, ואת אמבפה ממש משתולל על הדשא ומשתגע שהמאמן שלו נשען על התיקו ובוחר שלא לרצות לנצח.

באותו משחק קיליאן אמבפה היה בשיאו – או איך שהצעירים אוהבים לומר זאת: “אמבפה פריים”. (או קלף כלשהוא ב FC24).

הוא אמנם לא כבש או בישל, אך הוא היה זה שדחף את הקבוצה קדימה כשהוא מבצע 6/9 כדרורים ורושם 4 מסירות מפתח.
אך אולי חשוב יותר מכל, זה נראה כאילו כל איבר בגופו של אמבפה זעק: “באתי למשחק הזה בכדי לנצח”.
זה לא קרה, אבל בדיוק כמו באותו לילה בלוסייל, ראינו גרסה חדשה של אמבפה.
לא הבחור המפונק שמתעניין אך ורק במותג שלו ובכסף שנכנס אל חשבון הבנק, אלא ספורטאי שמוכן לעשות ככל הנדרש בכדי לנצח.

וכן, בזכות העובדה שנשאר עם הקטארים ובליגה החמישית בטיבה באירופה, זה קל לבטל את אמבפה כספורטאי – למרות שמדובר באלוף עולם עם 46 שערים (75 הופעות) במדי נבחרתו.
וכן, זה קל לזלזל בהישגיו של אמבפה כי זו רק הליגה הצרפתית, ועדיין מדובר בשחקן שכבש 231 שערים ובישל 100 (281 הופעות) למען קבוצתו, ומדובר בבחור צעיר (היום בן 25) שכבש 43 שערים ובישל 26 (67 הופעות) בליגת האלופות.

והאמת היא, שיש לקיליאן אמבפה עוד עשור של קריירה לפניו ככל הנראה.
הוא שומר על גופו, מודע למעמדו ולעובדה שמדעי הספורט כל כך מתקדמים, עד שישנם שחקנים שיכולים לשחק עד גיל 35 (ומעלה) ברמות הכי גבוהות.

וכרגע קל, אבל ממש קל לשנוא את הבחור הצעיר שבוחר להישאר בחממה הצרפתית, אך אל תתפלאו אם אנחנו נמצאים אך ורק לקראת סוף הפרק הראשון בסיפור (טרילוגיה?) של מי שיכול להיות המנצח הגדול ביותר של העשור הקרוב.

 

 

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    12 תגובות
    1. הרנן כותב

      ניסים קיבלת מתנה, נגע בך האל.
      איזו דורך נפלאה לרתק את הקורא, להעביר עובדות שזורות בעלילות ובסוף מסר מעניין שגורם לחשוב.

      בוא נגיד, מכרת לי את מבאפה כהוגן ואני סקרן מאי פעם לקראת השלב הבא בסיפור שלו.

      1. ניסים חליבה כותב

        איזו תגובה מדהימה. תודה לך על זה.

    2. בר כותב

      משחק אסוציאציות קצר שהכתבה העלתה בי:
      האתר הטוב בעולם, הכותב הטוב בעולם, השחקן הטוב בעולם.
      בייל היה אומר in that order

    3. ויסקה בארסה וקטאלוניה כותב

      אם פחדתי שיגיע לריאל מדריד עכשיו אחרי הטור של ניסים אני מפחד פי 10.

      מרגיש לי שהוא עוד לא התפוצץ הוא כאילו נולד לשחק כדורגל הכל בו מושלם והוא ובלינגהאם ביחד זה ממש לא הוגן…כל אוהדי ריאל מתבכיינים אבל הלוואי לאפורטה הנסיך היה מצליח לעשות גם את הדברים האלה.

    4. יהונתן כותב

      איזה שיעור היסטוריה עשית!
      להאמין שעברה שנה איך הזמן טס
      אהבתי ממש את מה שרשמת
      ותתחדש על האפליקציה

    5. אלחנן כותב

      תקשיב ניסים בדרך כלל אין לי ראש לקרוא כל מיני כתבות אבל ראיתי שזה על קיליאן אמבפה אהוב ליבי אז נכנסתי לראות מה תכתוב עליו ווואו איך אתה כותב יפה ודברים כל כך נכונים אתה ברמה אחרת לגמרי מכל כתב ספורט אתה השראה ❣️

    6. Yonatan כותב

      ניסים אל תפסיק בחיים

    7. דן כותב

      השחקן הטוב בעולם ובפער, עוד כמה שנים זה יהיה קונצנזוס.

      ניסים היקר הכתבה מעולה.

    8. אבי כותב

      לא מבין למה לשנוא אותו על זה שנשאר בפריס ולא עובר למדריד. כאילו רק במדריד יש כדורגל, הוא לא רוצה כרגע לחתום איתם וזהו, זה סתם מרמור של מדרידיסטות

    9. איציק כותב

      וואו וואו וואו

    10. איתמר כותב

      שמע פשוט כתבה מדהימה. עפתי על הדרך שכתבת
      ושיפרת לי את התחושות לגבי אמבפה לגמרי
      יאללה שילבש לבןןן

    11. עדן כותב

      לא נותרו מילים לתאר את איכות התוכן כאן

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן