ניפצה את ההילה | ארסנל 0-3 ריאל מדריד

זה היה ללא ספק המשחק הגדול ביותר בקריירה של מיקל ארטטה. האיש שבונה את ארסנל שלו בצלמו ובדמותו, בשקדנות ובסבלנות, זאת למרות לא מעט חיצי ביקורת שנורים עליו, גם על ידי כותב שורות אלה, על כך שלמרות כל התהליך, ארסנל של ארטטה עוד לא זכתה בכלום.

אבל המשחק המדהים באמירויות אמש, יכול להיות למעין תזכורת לאנשים רבים, שוב, גם לכותב שורות אלו, שאסור לשכוח את הדרך. שזו לא רק התוצאה שמקודשת, אלא גם הצעדים הקטנים שנעשים בתוך התהליך, זאת בתקווה להגיע למוצר הכי קרוב שאפשר לחזון הראשוני. ניגע בזה בהמשך.

קשה גם שלא לחשוב הבוקר שזו הייתה ככל הנראה הנקודה בזמן בה הכוכבים הסתדרו לרעת קרלו אנצ’לוטי. אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה העמיד אמש קבוצה שלאורך יותר מדי דקות, נראתה כמו הדבר הכי רחוק מאלופת אירופה המכהנת. המחצית הראשונה עוד הייתה בסדר. ריאל מדריד כהרגלה לא קבוצה לוחצת, אלא כזו שסופגת לחץ מבחירה, ושחקני ריאל מדריד בגדול עמדו במשימה.

למה ריאל לא לוחצת? כי קרלו אנצ’לוטי מחפש להשתמש במשאב הכי חשוב לקבוצתו – שטח. אנצ’לוטי בונה את כל המשחק שלו סביב הרביעייה ההתקפית. הוא יודע שאין לו מנהל משחק איכותי ולכן הוא לא מחפש לשלוט בכדור, אלא מעדיף לרדת אחורה, לספוג את הלחץ, למשוך החוצה את היריבה, ובכך לייצר לרביעייה ההתקפית שלו שטחים ברגע שריאל מרוויחה את הכדור.

בניגוד לברסה למשל ששופעת שחקנים שיודעים לשחק על שטח קטן, היתרון הגדול ביותר של ריאל מדריד על האחרות הוא האתלטיות שלה והיכולת האישית של שחקניה. לטוב ולרע קרלו אנצ’לוטי בונה את כל האסטרטגיה שלו כאמור על ספיגת לחץ, הרווחת כדור עמוק במגרש ויציאה מהירה קדימה שתמקסם את היכולות האישיות של החבורה ההתקפית שלו. כשזה עובד, זה מרהיב. אמש, זה היה משפיל.

אסור להספיד את ריאל מדריד, במיוחד לא באלופות ולא בברנבאו, אך רוב הסיכויים הם שאמש חזינו ברגע הלא רשמי בו קרלו אנצ’לוטי סיים את תפקידו בריאל מדריד.

משחק חייו

כאמור, זה המשחק הגדול בקריירה של מיקל ארטטה, שאגב לא חגג בטירוף את השערים. ארטטה מנוסה ויודע שריאל מדריד מסוגלת לבצע “רמונטדה” בברנבאו, אך מה שקרה אמש היה מאסטרקלאס של הספרדי.

ארסנל שיחקה את המשחק שלה בסבלנות וביעילות. שיחקה כנראה את המשחק הטוב ביותר שלה בעידן ארטטה. המאמן הספרדי הוא מאסכולת גווארדיולה והוא מאמין בכדורגל עמדתי, בו לכל שחקן יש את העמדה שלו, אך ארטטה החל לשדרג את הפילוסופיה הזו ובשנה האחרונה אימץ גם מעט יסודות מהכדורגל הסיבובי, שיטה עליה כתבתי דווקא בהקשר של אריק טן האח.

ארטטה למשל השתמש בלואיס סקלי כמגן הפוך, כזה שנכנס פנימה לעזור בניהול המשחק, אך בשונה מהדרך בה פפ משתמש במגנים ההפוכים שלו כמעין בלם נוסף, ארטטה משתמש בלא מעט רוטציות, וכך לדוגמא קיבלנו את לואיס סקלי כמגן הפוך שהופך להיות קשר מרכזי, דבר שעזר לדקלן רייס לתקוף ללא פחד את השליש ההתקפי של המגרש.

רייס – קשר מרכזי, רשם אמש 9 נגיעות ברחבה של ריאל מדריד. לצורך ההשוואה, קיליאן אמבפה רשם 4 נגיעות בכדור ברחבה של ארסנל.

מפת הנגיעות בכדור של לואיס סקלי ממחישה את החופש שהוא מקבל מארטטה. מגן שמאלי שהוא קשר אחורי, מרכזי והתקפי.

לואיס סקלי בן ה 18, רשם גם הוא את משחק חייו.

• בישול
• יצירת 2 מצבי הבקעה
• 54/57 מסירות מדויקות
• 8 מסירות לשליש ההתקפי
• 2/2 תיקולים מוצלחים

ציון 8 ללואיס סקלי על אחד ממשחקיו הטובים בקריירה הקצרה.

ארסנל הייתה הקבוצה הדומיננטית ובפער. ללא טיבו קורטואה ומספר הרחקות כדור אדירות מהקו, ריאל מדריד ניצלה אמש מתבוסה היסטורית. לא פחות.

העליונות של ארסנל מתבטאת במספרים. לא רק בשערים. אפשר לראות אגב את האיזון בכל הקשור לכמות המסירות. ארסנל שלטה “רק” 53% מהזמן בכדור, במשחק ששוחק בקצב מטורף, כזה שרץ מרחבה לרחבה, בעיקר בשעה הראשונה.

אך אם במחצית הראשונה התוצאה הייתה מאוזנת, וכך גם המספרים, לדוגמא 5 בעיטות של ארסנל אל מול 6 בעיטות של ריאל מדריד, במחצית השנייה, אחרי השער סטייל דיוויד בקהאם שכבש דקלן רייס, ריאל מדריד התפרקה. מוזר לומר זאת, אך בעיקר התפרקה מנטלית.

אפשר לראות שבסופו של משחק ארסנל רשמה 12 בעיטות – 11 מהן למסגרת. זה מראה על מוכנות מנטלית ברמה הגבוהה ביותר. משחק שבו כל השחקנים מפוקסים לחלוטין. קבוצה רעבה, נחושה, מפוקסת. דבר שאי אפשר לומר על ריאל מדריד, עם סך של 4 בעיטות למסגרת מתוך 9, והחמצה אחת רשלנית של קיליאן אמבפה במחצית הראשונה שיכלה לשנות את מסלול המשחק.

למרות שארסנל כבשה פעמיים ממצבים נייחים (טילים מונחים יותר נכון), התותחנים רשמו פי 2 שערים צפויים ממשחק פתוח – 1.08 אל מול 0.41.

התקפה של סאקה, מרטינלי והחלוץ המדומה מרינו זוהרת. התקפה של אמבפה, ויניסיוס, רודריגו ובלינגהאם, כאילו לא הופיעה כלל למשחק.

מעבר למספרים ההתקפיים, ארסנל כאמור הייתה זו שניהלה את קצב המשחק, שוב – בעיקר אחרי הטיל הראשון של רייס.

אפשר לראות תחילה את הפער בין הגישות של שתי הקבוצות, כשריאל מדריד ניסתה 50 כדורים ארוכים, מה שנקרא בפוטבול “הייל מרי”. בועטים את הכדור למעלה ואחד הרצים כבר יתפוס אותו – 22 כדורים כאלה הגיעו ליעד, זאת בזמן שארסנל ניסתה רק 20 כדורים ארוכים. הכדור על הדשא. זו ארסנל של ארטטה.

מעניין לראות גם איך ארסנל נכנסה די בקלות לרחבה של קורטואה (36 נגיעות בכדור ברחבה) אל מול 13 בלבד של ריאל מדריד.

אחד הדברים המעניינים אמש היה הבידוד של סאקה על אלאבה. זה היה ברור מראש שלמרות הניסיון הרב של האוסטרי, אין לו את הרגליים לשמור על שחקן כמו סאקה. ארטטה ידע זאת ופשוט השאיר את סאקה לקבל כדור באיזור מאד מסוים – בפינה של רחבת ה 16. סאקה לא ירד אחורה, לא זז פנימה. תמיד אחד על אחד מול אלאבה. הדבר הכי מדהים זה שסאקה סיים את המשחק ללא ניסיון דריבל אחד, ובכל זאת, בכל פעם שהכדור הלך שמאלה, ריאל מדריד צופפה לעברו. פעם זה קאמבינגה, פעם זה בלינגהאם, פעם זה רודיגר ופעם זה אלאבה… שעשה את העבירה המיותרת שיצרה את אחד השערים המופלאים שראינו העונה.

ארטטה זכה לשער שלישי מרגליו של הג’וקר החדש מרינו. קשר מרכזי שהפך לחלוץ מזויף.

השימוש במרינו מעניק לארסנל עוד קשר, ובעצם ראינו אמש את פארטיי, רייס, אודגור ומרינו מניעים כדור די בקלות אל מול קאמבינגה המפוזר (שוב, לא ברמה), מודריץ’ המבוגר ובלינגהאם שבאמת ניסה, אבל ארסנל גם זכתה ליתרון מספרי בקישור וגם ליתרון פיזי.

מאסטרקאלס של ארטטה – ציון 10 לניהול משחק מושלם.

משחק חייו 2

לעמוד. להריע. לתפוס ראש. להשתגע. לצרוח. לרוץ במעגלים. אגב, כל זה קרה אמש אצלנו בפאב 55 שם ערכנו קדם משחק טקטי וראינו את המשחק עם אוהדי ריאל מדריד מאוכזבים ואוהדי ארסנל שלא יודעים את נפשם. לא, זו לא פרסומת. זו הזמנה. בואו לראות איתנו כדורגל.

רייס. בואו נחזור לרייס.

זה היה משחקו ה 339 בקריירה. עד אתמול הוא בעט סך של 12 בעיטות חופשיות לאורך כל הקריירה. הוא לא כבש אף פעם מבעיטה חופשית. עד אתמול. בבעיטה הראשונה תפסתי את הראש, בבעיטה השנייה הייתי משוכנע שאני רואה פה טריילר של הסרט ספייס ג’אם, רק בכדורגל. חוצן השתלט על גופו של דקלן רייס. אין לי הסבר אחר למה שראינו אמש. רוברטו קרלוס ישב ביציע ולא האמין למראה עיניו. דייויד בקאהם לבטח ישב בביתו ומחא כפיים לאנגלי שאולי גילה אמש משהו חדש על עצמו.

Before this evening, Declan Rice had not scored from a direct free-kick in any of his 338 games for West Ham and Arsenal.

HE’S JUST SCORED TWO IN 12 MINUTES AGAINST REAL MADRID. 🤯 pic.twitter.com/FTQZenPhzy

— Squawka (@Squawka) April 8, 2025

מי שעוקב אחרי יודע שאני מחזיק מדקלן רייס כקשר “האחורי” הטוב בעולם אחרי רודרי. זה אחורי במרכאות כי רייס של ארטטה הוא שחקן היברידי. הוא מבצע פעולות הגנתיות של קשר אחורי אבל תוקף בחופשיות כשחקן רחבה לרחבה. מקשר אחורי הוא בעצם הפך לבוקס טו בוקס. הטוב בעולם אגב. רייס נמצא רוב הזמן מתחת לרדאר, והמשחק אמש הוכיח מדוע ארטטה התעקש עליו, בנה סביבו את הקבוצה ומדוע ארסנל לא היססה לשלם 116 מיליון אירו על שירותיו.

ציון 10 לרייס במשחק חייו. 

ריסוקה של ההילה

תחילה אומר שזה הכי קל לכתוב בדיעבד. הכי קל לבקר תוצאה מוגמרת.

ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שקרלו אנצ’לוטי לא הגיע מוכן למשחק אמש. שריאל מדריד שלו לא הגיעה מוכנה אמש. לא מנטלית, כי אין שום סיבה שחבורה כה איכותית ומנוסה תישבר אחרי השער הראשון, אבל בעיקר לא טקטית.

הסברתי מדוע ריאל מדריד לא לוחצת, וזה חלק מהאסטרטגיה ועל זה אין לי ביקורת, אבל זה לא הגיוני שקבוצה כה איכותית ומאומנת כמו ארסנל עולה עם 4 קשרים אל כר הדשא, ואנצ’לוטי בוחר לעלות עם 4 שחקני התקפה. בערך, כי בלינגהאם היה הכי רחוק משחקן התקפי אמש.

ריאל מדריד רשמה 24 הרחקות כדור אמש, רובן מהרחבה. ארסנל רשמה רק 10 , רק 5 מהן מתוך הרחבה.

אנצ’לוטי בעצם התעלם לחלוטין מהעובדה שהוא בחיסרון מספרי בקישור, דבר שהיה ברור גם במחצית הראשונה, אך משום מה בחר להמשיך לשחק ב 433 במקום להוריד את אחד משחקני ההתקפה ולרדת אל מערך היהלום, דבר שעבד אגב נפלא בעונה שעברה.

לו ריאל מדריד הייתה משחקת עם קאמבינגה מאחורה, כשלפניו בלינגהאם ומודריץ’ כשבשפיץ של היהלום דיאס לצורך העניין, ריאל הייתה מרוויחה קישור מעובה וגם את אמבפה ו-ויניסיוס קרובים אחד לשני וחופשיים לחלוטין. קרלו לא פתח ככה, וזה בסדר לרוץ עם ההרכב שאתה מאמין בו, אבל הוא היה חייב להגיב עם תחילת המחצית השנייה.

זה מאכזב כי זה היה לו ממש מול העיניים. מהדקה ה 33 לערך ארסנל השתלטה על המשחק. קבעה את המומנטום של המשחק. זה גם לא השתנה בחמש הדקות הראשונות של המחצית השנייה, אבל קרלו, לטוב ולרע, סומך על הבחורים שבהם הוא מאמין, ואתמול הקונספציה התפוצצה לו בפנים.

זה היה ניכר גם שארסנל למדה את ג’וד בלינגהאם ואת ריאל מדריד. האביר הלבן של מדריד לא הצליח למצוא את הכדור בשליש ההתקפי של ארסנל. המומחיות הגדולה ביותר שלו, שהיא מציאת שטחים, נוטרלה אמש לחלוטין, וכפי שאפשר לראות יש לבלינגהאם בעיטה אחת ונגיעה אחת בכדור ברחבה של ארסנל.

כשקרלו הגיב (באיחור), הוא בחר לעשות זאת עם חילופים שלא שינו דבר לטובה. הכניסה של ואסקז על חשבון מודריץ’ לא שינתה את הדרך בה ריאל מדריד עמדה או שיחקה. כנ”ל לא הכניסה של גרסיה על חשבון אלאבה ולא הכניסה של דיאס על חשבון רודריגו.

לא מובן לי למה קרלו זנח את היהלום. לא מובן לי למה קרלו לא ניסה אמש להחזיר לכמה דק’ את היהלום וככה להחזיר גם את השליטה במומנטום של המשחק.

בריאל מדריד מדברים תמיד על ההילה של המועדון בליגת האלופות. אמש, ארסנל ניפצה אותה.

המלך נעדר

וינסיוס ג’וניור עבר אבולוציה מדהימה אצל קרלו בעונה שעברה כשעזב את קו שמאל והפך למעין מה שאמבפה היום – הפוקוס המרכזי בהתקפה, וכעת הוא נאלץ אולי לראשונה מאז שהעולם הכיר בו, להוכיח את השווי שלו, את הערך שלו לקבוצה ואת היכולת שלו להכריע משחקים למען הקבוצה.

ההגעה של אמבפה שינתה לא רק את ויני אלא את ריאל מדריד, שכאמור שינתה את הפוקוס ההתקפי. בעונה שעברה ללא חלוץ זה היה הכל סביב ויני, וכעת ויני צריך להסתגל למציאות חדשה.

ויניסיוס היא מחריד אמש. זה נדמה שבכל פעולה שלו הוא איכשהו מחפש את אמבפה, כאילו קצת איבד את עצמו. את הערך שלו. קיבל על עצמו את ההבנה הבוגרת אגב, שכרגע הוא לא בשיאו, ואמבפה טוב ממנו כרגע, והוא מוותר על עצמו למען הקבוצה. טימבר עשה עליו עבודה נהדרת, וויניסיוס סיים את המשחק עם 0/3 בדריבלים.

ויניסיוס הוא שד כדורגל. היכולת שלו לצאת מהמקום עם הכדור היא הגבוהה ביותר במשחק . יש לו דריבל בעוצמות חריגות, הוא מוסר מחונן ולמרות תחילת הקריירה בה היה מפוזר לחלוטין, הוא הפך לפינישר נפלא, ואני מקווה בשבילו, ובשביל עולם הכדורגל, שהוא יחזור לעצמו בקרוב מאד.

ריאל מדריד רוסקה אמש. ארסנל חוותה את אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה שלה, ואת הרגע הגדול ביותר ללא ספק בקדנציה הנוכחית של מיקל ארטטה.

התותחנים ירו אמש בכל הכוח, וכעת בריאל מדריד הפצועה, המאוכזבת, השבורה והחבולה הולכים לישון כשרק מילה אחת מהדהדת בראשם של כל המדרידיסטס, זאת למרות הכאב הגדול, ממש רגע לפני שהם עוצמים עיניים הם ממלמלים לעצמם בתקווה אחרונה – “רמונטדה”.