ניצוצות של תקווה | ברצלונה 1 – 0 מאיורקה

 

משחק משמים ביותר מצידה של ברצלונה החבולה, שנעדרת את צמד קשרי הזהב הפצועים שלה- פרנקי ופדרי, עם יכולת התקפית מאכזבת וכדורגל חלש בכללי – הוכרע ע”י שער ניצחון במבצע אישי נפלא של ה”סטארבוי הספרדי”. אליו הצטרפו גם הילדים פאו קובארסי הבלם, שמקבל שוב ושוב אמון ממאנו בהרכב הראשון, ומשתפר ממשחק למשחק, כמו גם הילד פרמין לופז, שלאחר משחקו החלש מול בילבאו נכנס רעב וחד למשחק, והצליח להכניס המון פלפל במשחק ההתקפה של הבלאוגראנה. בארסה מצמקת את הפער ממדריד המובילה זמנית רק ל 5 נקודות, כשלבלאנקוס עוד משחק חסר, במה שיכול להפעיל עליהם מעט לחץ, בייחוד כמחכה לנו עוד קלאסיקו בין השתיים בהמשך.

1. הסטטיסטיקה של המשחק.

בתמצית:

בארסה אומנם בעטה הרבה יותר לשער: 20 לעומת 9 למאיורקה (עם 6 למסגרת בלבד לעומת 3 למאיורקה), הגיעה ל-xG גבוה יותר (2.02 מול 0.58), ואף שלטה יותר בפוזשן עם 63%, ובכל זאת, ההתקפה שלה נראתה מאד לא מרשימה, ולא אפקטיבית. ולכן, היא בהחלט יכולה לשמוח על הנצחון שהגיע רק לאחר פעולה אישית.

---

המאזן:

בכל אופן, גם בעקבות הפציעות והחיסורים (פרנקי ופדרי פצועים, אראוחו מושעה), וגם עקב הרצון לתת לשחקני מפתח לנוח (לבה פתח על הספסל) – משחק ההתקפה של הקטלאנים היה נראה מאד לא מרשים:

• יתרון מוחץ כאמור לבארסה באחזקת הכדור – עם 63%, עם 535 מסירות (88%), מול 264 (78%) בלבד למאיורקה- רק שהיה מדובר באחזקת כדור מעט לא יעילה.
• 20 בעיטות לשער (6 למסגרת) לבארסה מול 9 של מאיורקה (3 למסגרת).
• ולמרות זאת, רק 3 הזדמנויות גדולות לבארסה, לעומת 0 הזדמנויות גדולות של מאיורקה, שרק היתה עסוקה במגננה עם בלוק נמוך, ומדי עם ניסתה לצאת למתפרצות.
• בנוסף, בארסה הגיעה רק ל-4 קרנות, מה שמראה על חוסר האפקטיביות של ההתקפה שלה, ועל כך שכשלה להעביר את כובד המשחק לרחבת יריבתה.

מפת הבעיטות:

כשבוחנים את מפת הבעיטות של המשחק רואים שבארסה בעטה יותר מדי פעמים מרחוק, בעיקר בעיטות מאד לא יעילות ממרחק רב מאד, עקב חוסר היכולת שלה ליצור מצבי הבקעה איכותיים מתוך הרחבה, וכשלונה בהעברת כובד המשחק ההתקפי קדימה.

בארסה גם ניסתה לבעוט בעיקר דרך המרכז (65%), כשצ’אבי מסרב להבין שזה הרבה פחות יעיל, כמו גם חוסר הסימטריה, כשאם משווים את האגפים רואים שבארסה בעטה בעיקר דרך צד ימין של למאל (30%), וכמעט לא דרך צד שמאל של קאנסלו ופליקס (5%!). זהו דבר שמראה על בזבוז, שכן ברור לגמרי שמבחינה התקפית קאנסלו הוא עילוי, וגם פליקס יכול היה להיות מנוצל הרבה יותר טוב מבחינת כניסות לרחבה ובעיטות.

לפחות הפעם בארסה הצליחה לבעוט מתוך תיבת החמש (10%), בניגוד למשחק הקודם מול בילבאו, בו בכלל לא הצליחה להיכנס למבצר הבאסקי בתוך הרחבה.

ממפת אזורי ההתקפה בהחלט רואים כאמור שבארסה הלכה המון דרך לאמין (45%), ומעט אד דרף אגף שמאל של קאנסלו ופליקס (29%), מה שמראה שמהערך של צ’אבי לא עבד היטב

יתירה מזאת, אם בוחנים את מפת המומנטום ההתקפי, רואים עד כמה בארסה היתה חלשה התקפית במחצית הראשונה, כשכמעט לא הצליחה לייצר לחץ על שערה של מאיורקה, בייחוד לאור משחק רע של ראפיניה שהרבה לאבד, ולבעוט בעיטות שנחסמו ע”י מגיני מאיורקה.

רק במחצית השניה, כשבארסה נטולת ראפיניה – שנפצע וירד מהדשא – נהנתה ממס’ חילופים התקפיים של מאמנה, הקבוצה נראתה טוב יותר. זאת כאשר לבנדובסקי, רוקה ופרמין הפעיל נכנסו, ברצלונה החלה לפתח התקפות ולחץ על שערה של היריבה, כשכתוצאה מהן הגיע השער המרהיב של לאמין, שאומנם היה במבצע אישי- אך נבע כמובן מפיק של מומנטום התקפי.

---

הגולים:

• הגול היחיד:  לאחר שבארסה נראיתה די חסרת אונים התקפית במשחק הזה, ועוד לאחר החמצת הפנדל המאכזבת של גונדואן, היה דומה שבארסה לא תצליח לכבוש, כשהדקות חלפו כמעט ללא סיכון אמיתי של השער. מס’ התקפות קודם לכן, לאמין הנהדר נכנס לרחבה והשתלט על כדור חוזר, ואז שיחרר בעיטה אדירה למשקוף, שיצאה החוצה.  זה היה רק רמז לעתיד לבוא: בדקה ה-73, “הסטארבוי” הצעיר של בארסה קיבל כדור לאחר מסירה קצרה מלבה על סף הרחבה, ואז פרץ לתוך הרחבה עם הכדרור שלו, תוך שהוא מגונן על הכדור עם הטכניקה הנפלאה שלו, ואז ביצע הטעיית גוף נפלאה מצד לצד, כשבסופה שיחרר בעיטה מסובבת ונהדרת לימין לשמאל לפינה הרחוקה, הישר אל בין החיבורים. השוער אפילו לא זז. גולאסו של הילד הסופר מוכשר, שאף קפץ מעל השלטים שמאחורי השער מרוב שמחה כדי לחגוג עם חבריו על הסמל הענק של בארסה על המשטח. שכן, הוא ידע שמדובר לא רק בשער נהדר – שבאותו רגע היה שער ניצחון ככל הנראה במשחק – אלא גם בשער מכונן, כזה שיראה לכל העולם את הפוטנציאל האמיתי והענקי שלו.

2. קצת על טקטיקה:

א. הפרופיל של לאמין:

כשמסתכלים על פרופיל המשחק של לאמין מגלים:

• הוא אוהב להתחיל ממש עם רגל על הקו.
• הוא טוב בשמירה על הכדור מול המגינים הלוחצים אותו, בעיקר הודות לדריבל הפנטסטי שלו (מדורג גבוה מאד בכל אירופה באספקט הזה).
• הוא טוב בקבלת כדור והשתלטות עם טכניקה עילאית, ואז מבצע מסירות עומק קטלניות, שמציבות שחקנים בעמדות טובות לפני כל קו ההגנה.
• הוא מרבה לפרוץ לרוחב, ומספק מסירות לרוחב המגרש לשחקני ההתקפה שנמצאים על סף רחבת ה-16.
• הוא מרבה לחדור למרכז, כשמשם הוא משחרר בעיטות מרחוק לעבר השער.
• הוא מרבה לחדור לרחבה בדריבל, כשמשם בדר”כ בועט לשער, או מנסה להעביר מסירה קצרה לחבריו להתקפה בתוך הרחבה.

— בתרגום פשוט: לאמין ימאל הוא לא קיצוני-קלאסי, שמשחק עם רגל על הקו במטרה לרווח את המשחק, ולהעביר הגבהות מהאגף, או פריצות לעבר קו הרוחב והעברת קרוסים לרחבה עבור החלוצים. לאמין הוא הרבה יותר מזה. הוא קלאסה אחרת. ימאל הוא למעשה פליימקר צד, כפי שמשתקף מכל המשחקים האחרונים שלו.

האינטלגנציה הגבוהה שלו יחד עם השקט הנפשי בו ניחן, מאפשרים לו לחשוב על פעולות מתוחכמות יותר מהקיצוני הממוצע, ולנסות לבנות את המשחק, כאשר הוא יוצר המון מסירות עומק, חותך למרכז לבעיטות מרחוק, או יוצר מצבי כיבוש לחבריו.

מצד אחד הדבר מהווה בעיה מסויימת לבארסה באגף ימין, שכן לאמין רק נכנס לרוחב לעבר האמצע או אלכסונית לתוך הרחבה, וכלל לא הולך לעומק לכיוון קו הרוחב, כמו ווינגר-קלאסי. ולכן, לטעמי על צ’אבי לשקול לשבץ לידו באגף שחקן שנע יותר לעומק, כדוגמת פראן טורס הספרדי המצויין, חלוץ צל בהחלט איכותי כשהוא משחק בעמדה הטבעית שלו.

אבל מצד שני, אין ספק שבארסה מרווחה כל כך הרבה יותר מהסטאר בוי: דמות התקפית דומיננטית מאד, שמהווה כתובת לקבלת כדורים, ויוצרת המון מצבים לחברי ההתקפה ולקשרים המגיעים מאחור( אין כמעט משחק שבו לאמין לא מוסר 2 מסירות מפתח או יותר, ולפחות מסירת עומק שוברת קווים אחת, ואני מאין שהדבר רק יילך וישתפר עבורו).

ב. השוואה לשחקני הטופ בעמדתו ובפרופיל הנכון:

בעיני, המודל שוא צריך לשאוף אליו הינו בוקאיו סאקה הנפלא של ארסנל,פליימייקר כנף יוצא מהכלל, שנהנה גם מעונה אידרה מבחינת מספרים במדי התותחנים. הגם שימאל עדיין רחוק ממנו במספרים, ברור לגמרי שבסגנון המשחק שלו הוא דומה לו מאד, ואף עולה עליו בפרמטרים של בניית התקפות מסוכנות בממוצע ל90 דקות. זהו נתון בלתי נתפס.

מימין, בדיגארמת העכביש: שימו לב שלאמין מנצח אפילו את סאקה הנפלא של ארסנל בפרמטרים של בניית משחק:

• xGBuildup90–  מדד שמעיד על מעורבות בבניית מצבי הבקעה, שלא בהכרח הסתיימו בשער.
• xGChain90 – מדד שמעיד על המעורבות במצבי כיבוש שנגמרו בשער, ומשקלל את כל שרשרת המוסרים במהלך שהוביל לבעיטה הסופית.

משמאל, ברדאר הביצועים: ניתן לראות שלמרות שהוא מפסיד להם כמובן באסיסטים ושערים, ובהגעה ממש למצבי כיבוש, הרי שלאמין מנצח את סאקה ולואיז דיאז של ליברפול, פליימקר צד לא רע בכלל ב:

• מסירות מפתח – אחוזון 90.3.
• סחיבות כדור מתקדמות – אחוזון 88.7.
• דריבלים – אחוזון 94.8 (!).
• פעולות התקפיות – אחוזון 95.9 (וואו).

— בהחלט נתון מרשים ביותר, בייחוד כשלסטאר בוי של בארסה יש עוד המון לאן להתפתח.

 

3. בולטים מעל כולם:

השחקן המצטיין – לאמין ימאל – ציון 8.6 – גול (גולאסו לאחר מבצע אישי מופלא) + פעולות הגנתיות רבות

הסטאר בוי הספרדי הצעיר של בארסה סיפק היום: 

*התקפית:

• 1 גול, מ-xG  נמוך ביותר של 0.02 (מבצע אישי נפלא כבר אמרנו?).
• 2 בעיטות לשער (1 נחסמה).
• 0.12 אססיסטים צפויים. — מעט מדי.
• 2 מסירות מפתח.
• 2/8 דריבלים מוצלחים — לא במיטבו היום באלמנט הזה.
• 72 נגיעות.
• 41/48 פאסים מדוייקים ב –85%.
• 1 פאול סחט.
• 0/2 קרוסים. — זהו נתון חשוב מאד ששוה להתעכב עליו. אין זה מאפיל על המשחק המצויין שסיפק, אך בהחלט מעיד על פרופיל המשחק שלו: לא ווינגר קלאסי, אלא יותר פליימקר צד.
• 0 כדורים ארוכים.
• 20 איבודים. — לא מעט, אך נובע מהיצירתיות הגבוהה שלו. יהיה חייב להשתפר בפרמטר זה אם ברצונו להגיע למדרגה הבאה.

*הגנתית:

• 6/14 נצחונות בדו קרבות על הקרקע.
• 6/1 נצחונות בדו קרבות באוויר.
• 2 חטיפות
• 3 תאקלים.

— סופסרסטאר בהתהוות, שהופך לאט לאט להיות פליימקר כנף, ולא רק קיצוני קלאסי (שיודע רק להגביה כדורים מהאגף, או לפרוץ לעבר קו הרוחב ולהעביר קרוסים), כך שהוא בהחלט יכול להיות מושווה לפליימקרי צד המובילים באירופה. לשם הוא צריך לשאוף: לואיס דיאז, בוקאיו סאקה, ואפילו המאסטר, לירוי סאנה.

---

השחקן המאכזב – ראפיניה – החמיץ ואיבד, ובכללי היה מאד מפוזר בפעולות שלו. ציון אפקטיבי 4.0.

באלתור מוזר מאד, שנבע מהחיסורים הרבים של בארסה בקישור, צ’אבי העלה הרכב מעט משונה, עם כריסטנסן וגונדואן כקשרים מרכזיים, ולידם ראפיניה כקשר, כשלאמין בכנף ימין, וז’ואאו פליקס משחק את הכנף שמאל.

זה לא עבד.

אחת הסיבות לכך היו שראפיניה המעט שכונתי יצא מהעמדה בקישור קדימה, בהפגינו משמעת טקטית לא טובה מספיק. אומנם, הוא סחט את הפנדל של בארסה שהוחמץ, אך הרבה להיות לא מדוייק בפעולות שלו, מסר בצורה לא איכותית, ואף הרבה לבעוט לגופם של המגינים, לא תרם לבילדאפ במרכז המגרש, ואף לא הצליח לבעוט לשער ולו פעם אחת, כשהגיב באיחור להכנות כדור שסופקו לו לבעיטה (נקרא “לייאופים”), ובעט על הגוף של המגינים כך שבעיטותיו נחסמו שוב ושוב. חוסר יעילות משווע.

*הגנתית:

• 31 נגיעות — הגם שלא שיחק משחק שלם, זה מעט מאד.
• 14/17 מסירות מוצלחות (82%).
• 3 בעיטות שנחסמו.
• 1/3 דריבלים מוצלחים — היי, לפחות הצליח אחד.
• 2 מסירות בלבד לשילש השלישי. — ואתה קשר כן?
• 2 נגיעות בלבד ברחבת היריבה.

— במלים אחרות, לא ברור מדוע צ’אבי בחר לשבץ אותו בהרכב הראשון במקום למקם שם קשר קלאסי, גם במחיר שרוברטו האפור יקבל את חולצת ההרכב. אין ספקק, שהברזילאי של בארסה לא מתרומם, בטח אם משווים לתרומה ההתקפית ולניצוצות של עוסמאן דמבלה בשנה שעברה על אותה עמדה, מה שמעלה את השאלה, האם לבארסה ייטב אם יימכר בקיץ לאחת מקבוצות הפרמייר ליג.

---

עוד בלטו במיוחד:

ברצלונה:

• ז’ואאו קאנסלו:  אומנם לא במשחק שיא עבורו, אבל בהחלט היה טוב, פרץ קדימה עם הכדור בהיותו מגן תוקף/קיצוני על הקו עם רגל הפוכה, הביא מס’ הרמות נהדרות ומסוכנות לתוך הרחבה עם הפאלש המפורסם שלו, אך לא הצליח לסכן את השער בבעיטות, או להעביר כדורי רוחב מסוכנים באמת. בארסה צריכה לקוות שמול נאפולי הוא ישתפר.
• פאו קובראסי:  הנער המוכשר ממשיך במגמת השיפור שלו. לאחר ששגה לא מעט מול בטיס וגם מול ויאריאל, ולא סגר הגנתית בצורה מספיק איכותית – הפעם הספרדי הצעיר בא חד ומוכן, נכנס בכוח ובבטחון לכל תאקל, סגר היטב את החלוץ הפיזי מוריקי של מאיורקה. בנוסף, הוא הפגין שוב את משחק הרגל המצויין שלו, כששוב מסר בדיוק גבוה, בנה המון התקפות, והוכיח שהוא בלם נהדר בבילדאפ שך המשחק ובדחיפה קדימה. תודה לא מאסיה.
• אילקאי גונדואן:  אומנם החמיץ פנדל, איך סה”כ היה מאד משמעותי עבור הקטלאנים הן במשחק הבילדאפ באמצע, והן מבחינת יצירת התקפות. השף הגרמני-טורקי ירד המון לאחור למרכז המרגש, כדי לחפות על החסרון של פדרי ופרנקי, והתחיל לא מעט התקפות, אך גם עלה מהון עך סף הרחבה, אל תפקידו האידיאלי כקשר התקפי, ופשוט יצר המון: מסירות עומק, מסירות מפתח, ואף הגיע בעצמו למצבים טובים. רק שלצערו, הוא לא היה חד היום, ובזיבז מס מצבים נהדרים עם בעיטות חלשות ולא מדוייקות, ואף החמיץ פנדל, לאחר שניגש אליו די חסר בטחון ולא מספיק החלטי. וחבל. סה”כ כן סיפק תרומה מאד גבוהה לבלאוגראנה, בעיקר התקפית.

מאיורקה:

• קייל לארין – החלוץ הקנדי היה השחקן הכי בולט של מאיורקה, ניסה שוב ושוב לפרוץ מול קונדה, ופעמים רבות אף הצליח לעבור אותו ולזרוע המון סכנה ברחבה של ברצלונה, אך לא היה מספיק מדוייק בבעיטה האחרונה, ולא הצליח לכבוש.
• ודאט מוריקי – החלוץ המאסיבי של מאיורקה מקוסובו, היה מאד פעיל, אך נסגר היטב על ההגנה של בארסה, בעיקר ע”י קובארסי. פעם אחת הצליח לעבור את איניגו מרטינז בריצה קדימה לאחר טעות של הספרדי, אך הגיב מעט לאט ונחסם ע”י ההגנה. לא היה מספיק מדוייק בבעיטות שלו.
• סרג’י דארדאר – כרגיל נגד בארסה, הקשר הספרדי של מאיורקה התעלה,נגע המון בכדור והיה מעורב, סיפק מספר כדורים מסוכנים לעבר ההתקפה, ואף יצא קדימה היטב עם הכדור במס’ מקרים תוך שסיפק מספר כדורי רוחב טובים, אך לא תרם מספיק בסיכון השער ביום לא טוב של התקפת קבוצתו.

 

4. End of Line

מעבר לסיבוב מחכה נאופלי האיטלקית, שמצוייה במגמת שיפור גדולה – מקצועית ומנטלית – כשהאסים שלה קווראצ’חליה ואוסימהן די חזרו לעצמם, כשהבקיעו שערים יפים תוך שהציגו יכולת התקפית גבוהה במחזורים האחרונים בסריה אה.

לפיכך, די ברור שמול נאפולי היכולת הזו של בארסה לא תספיק מול הפרטנופיי בצ’אמפיונס. לצערה גם פדרי ופרנקי רחוקים מלחזור, וגפ פראן טורס, אם יצליח להיות כשיר ולשחק, לא יוכל להפגין את מלוא יכולתו.

מבחינה התקפית: בארסה צריכה לקוות שלבה יצליח להתאושש מעט ולהיות יותר חד, וגם שצ’אבי יחליט לתת יותר מאון בויטור רוקה, שכן טיגריניו הוכיח במשחק מול מאיורקה שהוא בהחלט חלוץ מלא פוטנציאל: עם דריבל טוב, ריצות לעומק, השתתפות בהנעת הכדור על סף הרחבה, כשיכולות הפיניש שלו כבר ידועות. גם מארק גויו שלא היה בשיאו במשחק אתמול, בהחלט הוכיח שהוא חלוץ טוב עם משחק גב לשער לא רע, כשהשתלט כמו פיבוט על כדורים ארוכים לא אחת, והיווה כתובת לכדורים בחוד ההתקפה. לכן, טוב יעשה המאמן הקטלאני אם ייתן לו הזדמנות מול האיטלקים, אם לא בהרכב הפותח, אז לפחות כמחליף.

גם פליקס יגיע רעב להוכיח בבמה היוקרתית, בייחוד לאור המעמד, והמשחק הרע שהיה לו אתמול, כשצריך לזכור שהוא מלך השערים של בארסה במפעל עם 3.

מבחינה הגנתית: אומנם אראוחו חוזר, אבל הפעם לבארסה אין את פדרי שיעזור בכיסוי ההגנתי באגף שמאל הפגיע של קאנסלו ההתקפי, כפי שעשה בהצלחה רבה במשחק הראשון בארץ המגף. ולכן, מול פוליטאנו ודי לורנזו המסוכנים באגף ימין החזק של נאפולי – בהחלט ייווצר מיסמאץ’ לא בריא עבור הקטלאנים, כך שאם צ’אבי לא ישכיל להבין זאת ולנסות לסגור את החור, הרי שזה אלמנט שיכול להכריע את המשחק.

זהו בהחלט יהיה משחק גדול, בין שתי אלופות שירדו מגדולתן העונה לאחר עונת אליפות מתוקה, שיסמן את סוף הדרך של אחת מהן במפעל, כשעבור ברצלונה המשמעות של הפסד היא לא רק הפסד כלכלי מאי העליה לשלב הבא, אלא גם אובדן הסיכוי (גם אם קלוש) לזכות בתואר היחיד שעוד נשאר לה.