האדמה רעדה מתחת לרגליו של צ’אבי אלונסו. שלושה משחקים ללא ניצחון בליגה, חוסר סבלנות באוויר, והדיון על הזהות האמיתית של ריאל מדריד היה על סף פיצוץ. קבוצה שנבנתה לאליפות, נראתה לרגעים כמי שאיבדה את נשמתה.
ואז, בלב ליבו של אחד האצטדיונים הקשים והאינטנסיביים בספרד, הסן מאמס, ריאל מדריד לא רק ניצחה; היא הכריזה על זהות מחדש. זה לא היה ניצחון של שלוש נקודות גרידא; זו הייתה הצהרת כוונות עוצמתית שהפכה את חוסר הביטחון לאוויר לנשימה.
זה היה משחק שבו אלונסו חזר לשחק כדורגל, והוכיח את הלקח החשוב ביותר: ריאל מדריד חייבת לשחק על הכוח האדיר שלה – אינטנסיביות, מהירות ופיזיות.
1. הוויתור הגדול: להפסיק להתעקש על שליטה בכל מחיר
השינוי המהותי ביותר היה גם הפשוט ביותר. מהשנייה הראשונה, אלונסו ויתר על הבילד-אפ הסיזיפי והמסוכן תחת לחץ. ריאל הפסיקה להתעקש על מסירות קצרות והפכה למה שהיא נועדה להיות: קבוצה ישירה, מהירה ואנכית.
כבר בדקה השביעית, קיליאן אמבפה קיבל כדור חוצה מגרש מבית היוצר של טרנט אלכסנדר ארנולד, ומשם הריצה לעומק, והבעיטה הפנטסטית לפינה – שער על. זה היה שער של שחרור, שסימל את מעבר הזהות: הבלאנקוס דילגו מעל המוקש הלוהט של סן מאמס והפכו אותו לשקט. ריאל שיחקה 25 דקות של “רחבה לרחבה”, בקצב ובאינטנסיביות שלא נראתה כמעט העונה.
2. סופר אמבפה – האיום ההתקפי השלם ביותר
אמבפה הוא הוכחה חיה לכוחה של האובססיה לניצחון. כפי שרוחו של כריסטיאנו רונאלדו מרחפת מעל ברנבאו, הצרפתי הוא כרגע הדבר הקרוב ביותר לשלמות. בסן מאמס הוא היה נשק התקפי אולטימטיבי.
צמד שערים מעולם אחר, בישול, וחופש תנועה שפילח הגנות. פעם בימין, פעם בשמאל, פעם במרכז – הוא השחקן ההתקפי המגוון ביותר במשחק, שחקן שאין לו תקרה. המספרים לא משקרים: אמבפה כבר עם 15 שערי ליגה, ומספר השערים שלו ב-2025 מאיים לשבור את השיא של רונאלדו בשנות השיא שלו. הוא בלתי ניתן לעצירה.
3. צ’ואמני: המנגנון ששחרר את הכאוס
המהלך הטקטי שגרם לכל המערכת לעבוד היה מיקומו של צ’ואמני כבלם שלישי.
ברגע שהוא יורד נמוך, נוצרת שרשרת תגובות מבורכת:
-
המגנים יוצאים גבוה והם אלו שמרווחים את המשחק, לא ויניסיוס שתקוע בשמאל, ולא מי שזה לא יהיה בימין, שהוא פשוט לא מספיק טוב.
-
בלינגהאם, פדה וקאמבינגה משוחררים לרוץ קדימה.
-
ויניסיוס ואמבפה מקבלים שטח אמיתי, המרחב שבו הם קטלניים.
היציאה מהלחץ הפכה קלה, המשחק נפתח לרוחב, ונוצר עומק התקפי שלא היה קיים. כשהמנגנון הזה נשבר לקראת סיום, בעיקר בגלל היציאה של טרנט, הורגשה מיד הנטייה של ריאל לחזור לקשיי יציאה מהלחץ. זה המהלך שאחראי על הזהות החדשה שנמצאה.
4. בלינגהאם, ויני ופדה
בלינגהאם, האביר הלבן שגדל להיות מנהיג רגע כניסתו, שיחק בסן מאמס כ”מג’יק ג’ונסון” של הכדורגל: חצי רכז, חצי סנטר. עם 93% דיוק במסירה, 11/13 מאבקים מוצלחים, הוא ניהל את המשחק בחופשיות, והיה בכל מקום.
לצידו, ויניסיוס ואמבפה סוף-סוף התחברו. הם לא דרכו אחד לשני על הרגליים, אלא יצרו פרדוקס: ככל שויניסיוס זז יותר – אמבפה נהיה מסוכן יותר. החיבוק של ויניסיוס עם אלונסו בדקה ה-77, לאחר שהוחלף, סימן את מותה של הסערה ואת שלמותו המחודשת של ויניסיוס.
פדה ואלוורדה שוחרר לרוץ לעומק. זהו ה-X Factor של ריאל; האולר האורוגוואי שמסוגל לאזן את הכאוס. סוף-סוף ראינו את ריאל שלא מפחדת להכניס מסה לרחבה: חמישה שחקנים בלבן היו בתוך הרחבה בזמן ההרמה לשער השני, נתון שלא קרה כמעט עונה שלמה ומסמל את השינוי הדרמטי בגישה.
5. אלונסו חוזר לשלוט בחדר ההלבשה
החילוף המשולש בדקה ה-77 לא היה סתם חילוף. הוא היה ביטוי חיצוני לשקט ולביטחון שאלונסו החזיר לעצמו. פדה למגן ימין, אסנסיו בלם, גרסיה חלוץ – זה ניהול משחק שציפיתם לראות ממנו. מאמן שלא מפחד לשנות, לגעת במשחק ולא “הולך על ביצים”.
הציטוטים שלו לאחר המשחק – “זו ההופעה הכי שלמה שלנו העונה,” “החיבור בין קיליאן לוויני נהדר” – העידו כי הוא החזיר לעצמו את חדר ההלבשה ואת השליטה בזהות הקבוצה.
התחנה הבאה בליגה היא סלטה ויגו בברנבאו ולאחר מכן מבחן הקיצוניות: הברנבאו מול האלאנד וסיטי. המפגש בין סופר אמבפה לחריג. משחק שיכול להכריע את עתיד המפעל החשוב מכולם. אם ריאל מדריד תמשיך לשחק על הכוח האדיר הזה – היא מסוגלת לטפס עד לגג העולם.
לניתוח המלא, הדרמטי והמעמיק של הניצחון בסן מאמס:
אחלה בולרז
נהדר, נהניתי מאד לקרוא