במפגש עם פוטנציאל לאחד ממשחקי העונה, הפועל באר שבע הגיעה לבלומפילד במטרה להראות שהיא חלק בלתי נפרד ממאבק האליפות, בזמן שבמכבי ת”א קיוו להמשיך את המומנטום לאחר הניצחון הגדול על מכבי נתניה.
התוצאה? ניצחון צהוב כחול במשחק מפוזר, מבולבל ולא בדיוק משכנע מצד שתי הקבוצות, אבל בזכות שער אחד של מילסון, האדומים חזרו אל הדרום ללא הנקודות.
1. הגישה
מהרגע הראשון היה די ברור שהפועל באר שבע עומדת לאפשר למכבי ת”א לשלוט בכדור.
תכנית המשחק של ברדה הייתה להשען על קו הגנה נמוך ולצאת קדימה ומהר בהתקפות מעבר, ולנסות להשתמש בשושאנצ’ב כחלוץ מטרה סטייל “סנטר” בכדורסל, כזה שמשתלט על כדורים ארוכים ודוחף אותם מהר לשחקני הכנף.
מה זה קו הגנה נמוך?
העמדה הממוצעת באדום עמדה על 44.4 מטר (נמוך) וקו הנבדל של האדומים עמד על 12.9 מטר (נמוך מאד).
לצורך השוואה, העמדה הממוצעת בצהוב עמדה על 56.1 מטר (גבוה) וקו הנבדל של הצהובים עמד על 43.5 מטר (גבוה מאד).
כפי שאפשר לראות מהעמדות הממוצעות אמש, מכבי ת”א (צהוב) עמדה גבוה יותר משמעותית מהפועל באר שבע אמש.
במחצית הראשונה קיבלנו את השער היחיד במשחק (מילסון 41) כשמכבי ת”א שולטת בכדור ב 52% מהזמן ובאר שבע כאמור מנסה לצאת קדימה דרך סטויאנוב וחתואל, אך לשניהם את המהירות הנדרשת בכדי לרוץ קדימה ובכך הפועל באר שבע סיימה את המחצית הראשונה 6 בעיטות (2 למסגרת) אך גם הצליחה לסכל את רוב ההתקפות של הצהובים שבעטו 5 בעיטות בחצי הראשון (3 למסגרת) – כשהשער מגיע מריבאונד קליל של מילסון, שהיה השחקן הטוב ביותר על הדשא אמש.
2. השינוי
בדקה ה 58 למשחק אליניב ברדה שינה גישה והכניס את גנאח ועומאר על חשבון סטויאנוב ושושאנצ’ב.
הצמד שנכנס שינה משמעותית את הפועל באר שבע שלאורך כל המחצית השנייה רשמה 62% שליטה בכדור, 8 בעיטות לשער (מול 3 בצהוב) כש 2 מהן פוגשות את המסגרת.
השינוי הזה כאמור העיר את הפועל באר שבע.
גאנח הפעלתן היה כמעין תואם מילסון לקבוצה של ברדה כשהוא שורף את הכנף אך ייתכן שדווקא עם הכנסתו, היה חכם יותר להשאיר את שושאנצ’ב בכדי לייצר הרתעה ברחבה הצהובה.
גנאח סיים את המשחק עם 100% דיוק במסירות (10/10) אך ללא מסירת מפתח ועם 0/2 בהרמות כדור לרחבה.
הנוכחות של שושאנצ’ב יכולה הייתה לתרום לו מאד.
עומאר השפיע גם כן על המשחק ורשם 2 מסירות מפתח בחצי השעה ששיחק, אך גם הוא חיפש לא פעם חלוץ מטרה מלפניו ולא מצא אחד שכזה.
פספוס של ברדה.
מהצד השני, הדבר הכי טוב שקרה אמש למכבי ת”א זו הפציעה של יונאס מלדה.
המשחק הצהוב גם ככה התרכז כולו במילסון הנפלא שסיים את המשחק עם:
- שער
- 46 נגיעות בכדור
- 9/10 דריבלים מוצלחים
- 1/8 הרמות כדור
בדיוק כמו אצל באר שבע אמש, היה חסר את הנוכחות של שחקן רחבה כשהקבוצה תקפה.
אך חזרה למלדה.
הפציעה שלו גרמה לקין להכניס את אושר דוידה למשחק.
צריך לומר זאת בצורה ברורה: כשדוידה על המגרש הוא משפיע על המשחק.
הוא מבצע כמות אדירה של פעולות התקפיות והוא ללא ספק שחקן הכנף הטוב ביותר של הצהובים אחרי מילסון.
משמע, מילסון ודוידה חייבים לשחק יחד.
אין שום מניעה לכך.
3. זהבי
ביום שאחרי כולם ידברו על הבצורת, קללת אלון מזרחי והפנדל המוחמץ, אבל הפוקוס צריך להיות נטו על היכולת.
זהבי לא מספיק טוב כרגע.
את המשחק אמש הוא סיים עם בעיטה אחת למסגרת (הפנדל), 17 נגיעות בכדור, 70% דיוק במסירה (7/10) ומסירת מפתח אחת.
אלו הם מספרים רעים מאד לשחקן ברמתו, אך אולי הדבר הבולט ביותר אמש היה המרחק של זהבי משערה של הפועל באר שבע.
זהבי לא מצא את עצמו בתוך קו ההגנה הנמוך של ב”ש וירד פעם אחר פעם אחורה לגעת בכדור, מה שלא קרה מספיק גם כך.
הבעיה אגב לטעמי היא לא זהבי עצמו אלא מה שקורה סביבו.
זהבי זקוק לשחקנים יצירתיים שיתנו לו את הכדורים בנקודות הנכונות ובנוסף הוא זקוק לשחקן התקפי נוסף לצידו שימשוך תשומת לב ויאפשר לו לבצע את הפעולות הקטלניות שלו.
מכבי ת”א צריכה לשחק עם רביעייה התקפית שכוללת את מילסון בשמאל, דוידה בימין, תורג’מן בחוד וזהבי מאחוריו.
ברוב המשחקים בליגה שלנו מכבי ת”א יכולה להשתלט על המשחק גם עם צמד קשרים ועזרה של אחד המגנים.
הצהובים יפגשו בגביע את מכבי יפו ולאחר מכן את מכבי פ”ת בליגה, ובצמד המשחקים האלו חייבת להגיע הבשורה ההתקפית: משחקים עם רביעייה מקדימה.
4. לסיכום
בצהוב
המצטיין – מילסון. שד משחת. הכל עובר דרכו. ציון 8.
המאכזב – ערן זהבי. פשוט לא משפיע. ציון 6.
שאפו להגנת הצהובים על עבודה נהדרת, בעיקר לרביבו ונחמיאס בכנפיים.
באדום
המצטיין – אמיר גנאח. אמנם לא שיחק את מירב הדקות ולא איים על השער, אך הכניס רוח חדשה בקבוצה. ציון 7.
המאכזב – אנטוניו ספר. לא השפיע על המשחק כצפוי והיה מתחת לרמתו ברוב דקות המשחק. ציון 6.
שאפו לניב אליאסי על עצירת הפנדל ובכלל על משחק שקט ובטוח. יש שוער בשער.