נצחון בשיניים במבצר הבלאידוס | סלטה ויגו 1 – ברצלונה 2
לאחר המשך ההתדרדרות עם התיקו המאכזב מול גראנדה שמתחת לקו האדום, שהוריד סיכוייה הנמוכים בלאו הכי של בארסה בלה ליגה, הגיע הנצחון בשיניים על סלטה ויגו בבלאידוס, במגרש שהקשה על בארסה רבות בשנים האחרונות. אנו נסכם לא רק את המשחק, אלא גם נאיר זרקור על המשך ההתקדמות של לאמין ימאל, וגם נסקור מס' נקודות מקצועיות - עם מבט למפעל היחיד בו היא עוד יכולה להותיר איזשהו חותם: הצ'אמפיונס ליג. בקרוב בארסה מול נאפולי האיטלקית, שגם היא מצוייה בצרות משלה
1.הסטטיסטיקה.
מעל כולם היו רוברט לבנדובסקי עם הצמד, בייחוד השער הראשון שהובקע לאחר מבצע אישי נהדר, ולמרות החמצת הפנדל שבמזל רב תוקנה על ידו. ובנוסף, לאמין ימאל שהיה מאד פעלתן בהתקפה, ועשה כאבי ראש למגיני סלטה פעם אחר פעם, וגם סיפק את הבישול לשער הראשון שפתח את הסכר, הרבה לבעוט לשער- ועם קצת יותר דיוק- היה עולה על הלוח בעצמו, ואם זה לא הספיק- הוא גם סחט את הפנדל המכריע בדקה 96, שלמעשה ניצח לבלאוגראנה את המשחק.
לעומת זאת, המאכזב בעיני היה ז’ול קונדה, ששוב ביצע לא מעט טעויות קשות בהגנה, כולל הגול החצי עצמי/חצי של אספאס, ומספר הרחקות מוזרות ברחבה, שבנס לא הסתיימו בשערים לחובת בארסה.
בארסה אומנם החזיקה יותר בכדור כהרגלה (66%), אך נתון הבעיטות לשער מראה כמעט שיוויון (14 לבארסה מול 13 של סלטה העקשנית, כשרק 4 למסגרת מצד שתיהן), ולמרות xG טוב יותר של 1.57 לעומת 0.81 של הגליסיאנים- הצליחה להגיע רק להזדמנות אחת גדולה (!), שגם הסתיימה בשער הראשון של לבה. ממש חוסר יכולת של בארסה להיכנס לרחבה ולייצר מצבים איכותיים. הרבה מזל לבארסה, והאוהדים התכולים בהחלט יכולים להרגיש מקופחים, כשכמעט השיגו נקודה.
2.השחקן המצטיין- רוברט לבנדובסקי- ציון 8.8- עם צמד.
למרות שהבחירה הרשמית היתה בחלוץ הפולני שכבש צמד, למרות החמצת פנדל במאני טיים שאותו תיקן – בעיני לפחות, המצטיין האמיתי היה לאמין ימאל.
שחקן הכנף של בארסה פשוט המשיך את היכולת הנהדרת שלו מהתקופה האחרונה, שהגיעה לשיא במשחק הקודם מול גראנדה בבית. למעשה, גם במשחק חוץ קשה, לאמאל ליהטט על הקו כקיצוני עם רגל הפוכה, הרבה לחתוך למרכז ולהיות פעלתן, והגם שסבל מעט מחוסר דיוק בבעיטה האחרונה – הוא היה השחקן הכי משמעותי בהתקפה של בארסה, בהיעדרם של פראן ופליקס, הבינוניות של קאנסלו היום שעדיין סוחב פציעה, והמשחק הרע של ויטור רוקה. ואם לא הצלת ענק של השוער גויאטה לפצצה של למאל לפינה הרחוקה אחרי מבצע אישי – ימאל גם היה מסיים עם שער היום.
3. נצחון בשינים גם על שדי העבר במבצר הבלאידוס:
צמד פולני נדיר לעומת עוד הרשתה של הכבשה השחורה של הבלאוגראנה.
סוף לקללה? איזה נצחון דרמטי של בארסה, מפנדל (מוצדק) בדקה ה-96, שלבנדובסקי הכניס פנימה, לאחר המון מזל. הפולני בעט בעיטה לא טובה כלל שהשוער של סלטה הדף, אך למזלו השופט הורה על בעיטה חוזרת עקב יציאה של השוער מקו השער עוד לפני הבעיטה. זאת, כאשר בבעיטה החוזרת הוא כבר בעט פנדל טוב בהרבה, עת שלח בעיטה חדה לרשת, אל הפינה הימנית הנמוכה. בכך החלוץ הפולני השלים צמד די נדיר מבחינתו השנה, לאחר שגם השער הראשון שכבש היה – באופן מפתיע – שער יפה מאד, עת השתלט מצויין על המסירה הטובה שקיבל מלאמין ימאל שחתך פנימה מאגף ימין, הטעה את הבלם ובעט בעיטה חדה מצד לצד לפינה השמאלית בחצי גובה. שער אדיר. איפה הסיומת הזו היתה כל השנה רוברט?
למעשה, הנצחון כלל לא ברור מאליו למרות מיקומה של סלטה ויגו בטבלה, היות ובארסה התתמודדה היום מול רפא בניטס המנוסה במשחק חוץ קשה,באיצטדיון הבלאיידוס שלא כ”כ האיר לה פנים. בעצם, ב-9 הביקורים האחרונים שלה היו לה 4 תיקו ו-4 הפסדים, ורק נצחון 1 (3-0 עם רונאלד קומאן על הקווים ועם אחד, ליאו מסי בהרכב). באופן מעט מוזר, בארסה מראה השנה מאזן טוב יותר במשחקי החוץ מאשר בבית, במונטז’ואיק, והניצחון הזה רק תרם למגמה.
גם הכבשה השחורה שלה, שחקן ההתקפה הגלסיאני המצויין יאגו אספאס, שהיו שמועות לפני ההתמודדות שהוא לא בהכרח יפתח בהרכב, שכן הוא לא מצוי בכושר אידיאלי ולא הכי מסתדר עם מאמנו- דווקא שיחק מצויין, ואף כבש כרגיל מול בארסה (שער 11 בקריירה מולה).
שוב חלוקת מתנות הגנתיות ע”י סנטה קלאוס הברסאי.
למרות ההצהרות הלא מחוברות של מאמנה צ’אבי על כך שבארסה עוד “לא זרקה את המגבת” במירוץ על תואר האליפות בספרד, ברור לכל אוהד כדורגל שהסיפור גמור. בטח ובטח לאור היכולת הגבוהה של ריאל מדריד הנמסיס שלה, שמביסה בלי הכרה תוך הצגת יכולת משכנעת מאד. כל מי שראה את המשחק החלש של הקבוצה במשחק הקודם – בייחוד בהגנה הרכה – בפיאסקו מול גראנדה החלשה שלא ניצחה בחוץ כבר עידנים בדרך לתיקו 3-3 עלוב – מבין את עומק המשבר המקצועי של הבלאוגראנה.
צריך להגיד את האמת: גם במשחק של היום, בארסה שוב לא הרשימה, כשלאחר פתיחה טובה יחסית, עם שער מצויין של לבנדובסקי (סוף סוף, לאחר כל ההחמצות שלו כבר זמן רב), החליטה לפתוח את המחצית השניה עם מתנה בהגנה לויגו, שהשוותה עם פתיחת המחצית, משער של אספאס הבלתי נגמר, מטעות ענקית של קונדה. אוי קונדה. מה קרה לבלם הצרפתי שהציג יכולת טובה בשנה שעברה והשנה לא מפסיק לבצע עשרות טעויות בלתי מחוייבות?
והחלוץ הגליסיאני? נדמה שגם אם בארסה תשחק נגד סלטה ויגו באלסקה- אספאס יבוא ויכבוש מולה.
מטבע הדברים, מאותו רגע של השער, הקבוצה הגליסיאנית קיבלה בטחון, והחלה לתקוף שוב ושוב, ואף הגיעה למס מצבים טובים, שרק במזל גדול לא נגמרו בשערים נוספים עבורה שהיו מעלים אותה ליתרון מוצדק. זאת אומרת, החולשה ההגנתית הזו שהחזירה את סלטה למשחק שבו בארסה שלטה ביד רמה בתחילתו – היא זאת שמונעת מבארסה להכריע משחקים ולהפוך אותם לנצחונות קלים וחלקים.
אבל מה בעצם הגורם לחולשה ההגנתית הזו – בייחוד לאחר עונת האליפות שבה ההגנה שברה שיאי חוסר ספיגות ורשתות נקיות ונראיתה הרמטית מתמיד?
הפער בין עמדות ממוצעות לעמידה בפועל- הבור ההגנתי בכנף שמאל האחורית.
מדהים לראות שבארסה עלתה למשחק עם מערך 4-3-3, כלומר כשקאנסלו מגן בשמאל לצד אראוחו וקובראסי הצעיר כבלמים, וקונדה מגן ימני, אך בפועל, מניתוח העמדות הממוצעות – עולה שבעצם בארסה שיחקה במעין 3-3-4 עם אפקטיבית רק 3 שחקנים בהגנה. כלומר, בעוד שקונדה (מס’ 23) בעל האוריינטציה ההגנתית יותר הצליח לחזור לאחור ולכסות מאחוריו, הרי שמטבע הדברים קאנסלו (מס’ 2) בעל הנטיה ההתקפית יותר, עלה מאד קדימה לעמדת הקיצוני השמאלי בכנף, והשאיר ממש בור מאחוריו, בייחוד כשהוא עוד לא לגמרי חזר מהפציעה שלו, כאשר הוא עוטה חבישה ענקית על ברכו.
ולכן, אין זה מקרי שדווקא השער המשווה של סלטה ויגו בא מהאגף השמאלי שלו, כאשר משם התחיל המהלך שהוביל למסירה למרכז הרחבה ולכך שאספאס היה חופשי לבעיטה ישירה. אבל אפילו יותר מכך, החור הזה היכה בעצם בבארסה לאורך כל העונה.
איפה אתה צ’אבי?
גם ההצבה של ויטור רוקה כחלוץ כנף (מס’ 19 שממוקם מאד גבוה בפריסה) היתה עוד הימור נועז של צ’אבי, שהפעם לא עבד עת רוקה הציג משחק מאד מפוזר ואיבד המון כדורים, למרות שהיה נראה שהברזילאי הצעיר מאד מנסה לרדת לאחור ולהשתתף בהנעת הכדור, ונלחם ככל יכולתו. מצד אחד, טוב שצ’אבי ניסה משהו חדש, ובכל זאת, בעיני, זו אינה העמדה האידיאלית עבור רוקה, שהוא חלוץ 9 קלאסי פר אקסלנס ופחות טוב בהנעת הכדור בקישור, וגם מתקשה יותר לבוא לידי ביטוי בכנף.
בכל אופן, למרות הניסוי הלא כל כך מוצלח של צ’אבי עם כריסטנסן כקשר אחורי במשחק הקודם נגד גראנדה (0 חטיפות במשחק שלם, 0 כדורים ארוכים כקשר אחורי – הפעם זה הצליח מעט יותר. הדני נראה הרבה יותר טוב מבחינה הגנתית, וגם בהנעת הכדור, למרות שהוחלף בשלב יחסית מוקדם ע”י מאמנו, עקב הרצון להחליף להרכב מעט יותר התקפי שיכריע את המשחק. אז אומנם, מדובר בפתרון בהחלט לא אדיאלי, אבל בהחלט טוב שלפחות צ’אבי ניסה את הבלם הדני הבינלאומי כקשר אחורי סוף סוף, כפי שהצענו זאת ולא פעם אחת.
ובנוסף, בניגוד לטעות שביצע מול גראנדה, עת צ’אבי מיקם את פדרי ככנף מזוייף, ניסוי שלא עבד כבר מספר פעמים ולא עבד שוב גם מול הקבוצה מהתחתית, היות והדבר פשוט הביא לכך שדה יונג ופדרי ממש דרכו אחד לשני על הרגליים- הפעם צ’אבי מיקם את פדרי לצד דה יונג בקישור המרכזי, כשכריסטנסן מעט מאחוריהם כקשר אחורי. זה עבד מעט יותר טוב הפעם, כשפדרי הציג יכולת משופרת, מאחר שכפי שכבר ציינו, פדרי היהלום הקנארי מעדיף לשחק בעמדה יותר אחורית.
לא מצליחים להיכנס למבצר הגליסיאני.
ולבסוף, שימו לב לחלוקת הבעיטות של ברצלונה במשחק הזה: 57% מהמרכז (מעט יותר מדי) ורק 14% מהאגף של לאמין, שכן הקיצוני הצעיר מרבה לחתוך למרכז ומשם לבצע את בעיטותיו, ודומה שלצ’אבי עדיף לחשוב על שילוב התקפי של שחקן נוסף שרץ לעומק באגף ימין. במלים אחרות, בעיני, עדיף היה לצ’אבי לתפקד את רוקה כחלוץ נוסף שנכנס גם ימינה, למרות שהמחיר היה שבירת הסימטריה היות ולא יוצב שחקן בכנף שמאל, מאחר והדבר יכל מאד להגביר את האפקטיביות של ההתקפה הקטאלונית. בייחוד, כשכל הקו ייפתח לעליות של קאנסלו למעלה, דבר שהפורטוגלי הבינלאומי כלל לא יתנגד לו.
גם הנתון של 0% בעיטות מתוך תיבת החמש מראה כאמור על חוסר יכולת של בארסה להיכנס לרחבה ולייצר מצבים איכותיים, למרות מס’ נסיונות טובים של פדרי לשלוח מסירות עומק לרחבה.
ויותר מכך, ההצבה של קאנסלו כמגן שמאל במקום קיצוני שמאל לבטח לא עזרה, וגם לא הסטטיות של לבה שלא רץ מספיק לעומק. אבל מה שבטוח מעבר לכל ספק: הניסיון להיכנס כמעט רק מהאמצע מאד מקל על היריבה לסגור את ההתקפה של בארסה, כשהיא מצופפת את מרכז הרחבה שלה וליד עיגול ה-16. ככה לא בונים התקפה צ’אבי. במלים אחרות, בארסה צריכה להיות מאד מרוצה שהיא בכל זאת כבשה איכשהו 2 שערים.
-
עוד משחק טוב של ילד-הפלא תוצרת לה מאסיה:
לאמין המשיך את היכולת הפנומנלית שלו ממשחק הבית האחרון מול גראנדה שבו כבש צמד וסיפק היום במשחק החוץ הקשה:
- 1 אסיסט.
- 1 סחט פנדל – שניצח את המשחק.
- 2 מסירת מפתח – נתון נהדר של פליימיקר הכנף המתהווה.
- 0.14 אסיסטים צפויים.
- 4 בעיטות לשער, מתוכן 2 למסגרת.
- 68 נגיעות.
- 28/37 מסירות מדוייקות ב-76% – סביר לקיצוני שמשחק על הקו ומתמודד באיזורים צפופים.
- 5/13 דו קרבות קרקעיים זכה- מה שמראה על העבודה ההגנתית הפשוט נהדרת שלו ביחס לקיצוני.
- 0/5 קרוסים – חייב להשתפר בנתון הזה אם ברצונו לעלות ללבל הבא.
- 22 איבודים – סביר לעמדתו הקדמית ולעובדה שהוא כל הזמן מנסה ליצור הזדמנויות ומהלכים לא צפויים, אך בהחלט טעון שיפור.
— עוד משחק מצויין ודומיננטי של “הוואנדר בוי הספרדי”.
האם גדל ממש לנגד עינינו סופרסטאר של ממש?
4. עוד שלב באבולוציה של ה”סטר-בוי-הספרדי” – כוח אש לבארסה מהכנף.
-
הצמיחה של ילד הפלא מלה מאסיה – ניתוח טקטי:
בהרבה מובנים, ניתן לומר שההיעדרות הארוכה של ראפיניה (עקב פציעה) – היא הדבר הטוב ביותר שקרה לבארסה בתקופה האחרונה. ראשית, הברזילאי השכונתי הרבה להציג משחק מפוזר ולאבד כדורים בסיטונות, הציג דיוק גרוע ביותר בבעיטה לשער (כמו גם בבעיטות חופשיות 0-4 העונה בליגה), וניצולת מצבים חלשה, עת היה אחרי על אינספור החמצות ממצבים קורצים, וגם כשל בלספק קרוסים או הגבהות איכותיות לרחבה (כל אוהד בארסה זוכר לרעה את ההגבהות הנמוכות הייחודיות שלו), ולפיכך, מוטב היה לבארסה בלעדיו.
ושנית, התחזקותו של לאמין ימאל. אומנם, היהלום הצעיר מלה מאסיה בעל הדריבל המסחרר כבר עשה את הבכורה שלו והראה ניצוצות, ועדיין, נדמה היה שהוא עדיין בוסר מאד, וזקוק לעוד זמן התאקלמות. ולכן, זריקתו למיים העמוקים בלית ברירה עקב הפציעה של הברזילאי – איפשרה לו לא רק לתפוס תאוצה, אלא גם ממש לתקוע יתד בהרכב של בארסה, כשחקן פותח לגיטימי.
יותר ויותר במשחקים האחרונים, היהלום בן ה-16 הציג לראווה את כל הרפרטואר המגוון שלו:
- משחק ממש עם רגל על הקו, ובכך מוסיף מימד של ריווח להתקפה של בארסה.
- דריבל מסחרר עם הטעיות גוף מהפנטות מצד לצד, שמאפשר לו לעבור על פני מגינים כאילו הם אוויר (לי אישית זה מזכיר את לואיס פיגו האגדי, ולכם?).
- טכניקה טובה בהשתלטות על הכדור.
- בהיותו “אינברטד ווינגר”, הוא משתמש בראית המשחק הטובה שלו כדי להיכנס רבות למרכז, שם הוא בועט רבות מרחוק או מוסר מסירות מפתח.
- מסכן את השער בבעיטות איכותיות מרחוק.
- דווקא באספקט של בעיטות מתוך הרחבה הוא הראה חולשה רבה במשחקים הקודמים, עת כשל לסיים מצבי אחד על אחד או בעיטות ממבטים חופשיים בתוך הרחבה עם בעיטת חלשות ולא מספיק מדויקות, ונראה שהוא שיפר זאת משמעותית.
- גם באלמנטים שבהם הוא היה חלש בהופעותיו הראשונות כשחקן רוטציה עם הברזילאי הדהוי ראפיניה, קרי הבייסיק של קיצוני טהור: פריצה לעבר קו הרוחב וקרוסים לרחבה, והגבהות מהקו לעבר הרחבה– הוא הראה שיפור משמעותי, אם כי באלמנט זה ישנה עוד דרך לעבור.
— בסיכום: למאל מראה גרף שיפור מתמיד, ומראה שהוא רחוק מאד מלהיות שחקן חד מימדי, קרי ווינגר קלאסי, אלא יותר בסגנון של פליימייקר כנף, כדוגמת בוקאיו סאקה הפנטסטי. נכון, הפער בינו לבין האנגלי הבינלאומי הפנטסטי של ארסנל – שמוביל את אירופה בלא מעט קטגוריות סטטיסטיות לעמדתו – עדיין גדול מאד. ולמרות זאת, לאמין מראה שפרופיל המשחק שלו מאד דומה לוירטואוז מהכנף של התותחנים.
סופרסטאר בהתהוות? בהחלט יכול להיות שכן.
באופן עקרוני, ממשושה היכולות של לאמין קל לראות שימאל הוא שחקן שמעורב המון התקפית (אחוזון 90 בנגיעות בכדור), בועט יחסית הרבה לשער (אחוזון 83 בבבעיטות לשער), וגם מבחינת שערים נראה שהוא במגמת שיפור ומתכוונן למספרים של ווינגרים מהטופ של אירופה (עד עתה, אחוזון 70 בנגיעות בשערים), ובנוסף, כבונוס גדול- הוא גם עושה המון פעולות הגנתיות ביחס לעמדתו (אחוזון 81 בפעולות הגנתיות(!) (בעיקר עקב חינוכו בלה מאסיה לחטוף את הכדור מהיריב מיד עם איבודו).
ממפת הבעיטות העונתית שלו עולה שלאמין בועט יחסית הרבה לשער, ולא רק קבור בדריבלים באגף (35 בעיטות לשער, למרות שרק לאחרונה נהיה שחקן הרכב קבוע), כולל בעיטות מרחוק, אספקט בו הוא מצטיין, אך ברור לחלוטין שהוא צריך לשפר את הדיוק וניצול המצבים שלו, שכן הוא כבר רק 3 שערים מ- xG של 4.14, מה שמעיד שישנה עוד דרך עליה לעבור בתחום זה.
סה”כ, למס’ 27 הצעיר של בארסה, כבר 5 שערים העונה (3 בליגה, 1 בקופה דל ריי ו-1 בסופרקופה), ו-5 בישולים (4 בליגה ואפילו 1 בליגת האלופות)- ואין ספק שאלו מספרים מאד מרשימים ילד בן 16, ועוד כזה שרק עכשיו פילס את דרכו להיות שחקן הרכב בברצלונה, לאחר פציעתו של ראפיניה, כאמור. מה שכן, מעניין יהיה לראות האם לקיצוני הימני של ברצלונה תהיה המשכיות ליכולת הטובה, ויותר מכך, מה יהיו המספרים במידה ויקבל אשראי כשחקן הרכב לאורך עונה שלמה. ההימור שלי, לאור גרף השיפור שלו? לאמין בהחלט יכול להקפיץ את מס’ הכיבושים והאסיסטים בעונה מלאה שלו להיות בשורה אחת עם קיצוני הטופ לבל באירופה.
-
ההתפוצצות נגד גראנדה:
הקליימקס של השיפור ההדרגתי של ימאל הצעיר הגיע מול גראנדה, עם משחק פשוט מצויין, כולל שני שערים נהדרים, המון עבודה על כנף ימין, כמו גם המון נוכחות ומעורבות התקפית (כפי שמעידה מפת החום שלו), וגם הרבה חיתוכים לאמצע לאיזור 14 (של הקשר ההתקפי), כדי למסור לעומק או לבעוט מרחוק מחוץ לרחבה. ואכן, הגול הראשון של למאל הדגים את התנועה הנדרת שלו ללא כדור, עת נכנס לרחבה והתחבר להגבהה אומנותית של קאנסלו הוירטואוז, כדי לדחוק את הכדור פנימה מתיבת החמש ומהאוויר מול שער ריק. שער שמדגים שלאמין יודע גם לדחוק רגל, ולא רק לכבוש מבעיטות מרחוק לאחר יכולת אישית.
יחד עם זאת, את המשחק הזה לאמין סיים ללא אסיסט, ואין ספק שהוא מוכרח להשתפר באספקט הזה כדי לעלות ללבל הבא. מצד שני, הוא בהחלט היה קרוב לכך, כאשר ביצע פריצה מרשימה לעבר קו הרוחב והעביר קרוס מושלם לעבר תיבת החמש, אף המחליף מארק גוגיו מלא הפוטנציאל החמיץ את ההזדמנות, עת התרומם ונגח את הכדור החוצה ממצב קורץ. חבל, שכן לאמין גם היה ראוי לאסיסט במשחק הזה.
ואיזה משחק זה היה לספרדי הבינלאומי הצעיר, שהציל את בארסה עם שער השיוויון הווינרי שקבע 3-3:
*התקפית:
- סיים 90 דקות.
- 2 גולים, מ-2 בעיטות לשער(!) (100% יחס המרה)- בעיני, מעיד על ווינריות.
- 0 אסיסטים, אך סיפק 0.25 בישול צפוי (שנמע ממנו רק עקב ההחמצה המשוועת של מארק גויו מחמש מטר).
- 1/3 דריבלים מוצלחים ב- 33% (יכול להיות יותר טוב).
- 69 נגיעות, עם 33/47 מסירות מדוייקות ב70% דיוק (גם כאן בהחלט מצריך שיפור).
- 25 איבודים (יותר מדי, אבל נובע מהצורך המבורך שלו ליצור כל הזמן).
- 1 מסירת מפתח (בונוס נהדר לשחקן כנף).
- 1/4 קרוסים – רק 25% (שיפור באלמנט זה הינו קריטי למעברו למדרגה הבאה).
- 1/1 כדורים ארוכים.
- סחט 2 עבירות.
*הגנתית:
- 5/13 נצחונות במאבקי קרקע.
- 2 תאקלים.
— אבל מעבר לנתונים, לאמין פשוט לא רק שלא ברח מהכדור, אלא גם פשוט לקח על עצמו את המשחק. איך אומרים באןביאיי?
Go to Guy.
-
השוואה מעניינת לשחקני טופ בעמדתו:
בהשוואה לווינגרים הקלאסיים הטובים בעולם, עולה שלמאל מנצח אותם באלמנטים של בניית המשחק/פליימייקינג, שזה בהחלט השיג יפה מאד, וגם באסיסטים צפויים.
מימין: אומנם הוא מפסיד לקיצוני הנפלא של נאפולי חביצ’ה קוואראצחליה הפנומן (הגם שנמצא בעונה לא הכי טובה מבחינתו) בגולים, גולים צפויים, ובעיטות לשער (3 קודקודים עליונים מימין), ואך מעט במסירות מפתח ואסיסטים ל-90 דקות (קודקוד ימני ושמאלי תחתונים), אך הוא מנצח אותו במדדי התרומה לשערים ובניית המשחק (מודגשים בצהוב), וגם, ואולי בעיקר, במדד האסיסטים הצפויים ל-90 דקות (מדד שמראה את מידת היצירה ההתקפית שלו). זהו הישג מרשים ביותר לאור העובדה שרק לאחרונה הוא נהיה שחקן הרכב פותח.
משמאל: הוא מפסיד לקיצוני-הטהור של באיירן מינכן שבעיני הוא הטוב בעולם בעמדתו, קינגסלי קומאן הוירטואוז (הגם שכרגע הוא פצוע לצערנו) רק באסיסטים צפויים ומסירות מפתח (קודקוד ימני ושמאלי תחתונים), אך מנצח אותו בתרומה לשעריo ל-90 דקות, xG Chain90, וגם באסיסטים צפויים ל-90 דקות – מדדים שכאמור מראה את המעורבות ההתקפית הגדולה שלו בהתקפה של בארסה.
כבוד.
כמובן שניתן להשוות אותו לווינגרים נוספים מהעלית של אירופה, כדוגמת רפאל ליאאו של מילאן, גבריאל מרטינלי של ארסנל וכו’ – אבל כבר מ-2 ההשואות האלו לסוספרטארים מוכחים לאורך שנים- עולה הפוטנציאל העצום שלו. התמונה ברורה.
אז ברור לחלוטין שלמאל עדיין לא ברמה של שני הסופרסטארים הללו, מבין הווינגרים-הקלאסיים הטובים באירופה, אלא יש לו עוד דרך לעבור עד שיגיע לרמתם:
מרדאר הביצועים עולה שלאמין (כחול) עומד אומנם בקנה אחד עם קווארצחליה (ורוד) וקומאן (ירוק) בדריבלים (אחוזון 94.8!), שזו נקודת החוזקה שלו, וגם נותן פייט בפעולות התקפיות וסחיבות כדור מתקדמות, אך כמובן מפסיד להם באסיסטים (קודקוד שמאלי עליון) וגולים ללא פנדלים (קודקוד שמאלי תחתון), ודי בוודאות הוא יכול לצמצם את הפער הזה כבר בעונה הבאה במידה ויהיה שחקן הרכב קבוע לאורך עונה שלמה.
5. האקסיומות של בארסה- וההרכב האופטימלי.
מה למדנו ממשחקי בארה העונה עד כה?
- קאנסלו הוא חור בהגנה, ולפיכך קצת פחות אידיאלי כמגן שמאלי.
- קאנסלו קצת מתבזבז כמגן ימני: אומנם מצליח להגן בצורה יחסית סבירה להיותו בשמאל, אבל מבחינה התקפית- לא מביא את המקסימום שביכולתו שם.
- קאנסלו הוא מדהים בהתקפה כקיצוני שמאלי.
- קאנסלו מציג שיתוף פעולה נהדר עם פליקס כשהם משחקים ביחד: קאנסלו כשחקן כנף שמאל עם רגל הפוכה (“אינברטד ווינגר”), ופליקס כקשר התקפי מאחורי חלוץ.
- קונדה הוא בלם רע ומבולבל מאד, לפחות לפי יכולתו העונה, אך הוא עדיף כמגן ימני, שם הוא תורם בצורה סבירה.
- גונדואן חלש מאד מבחינה הגנתית, ולא מתפקד טוב במובן הזה עת הוא משחק כקשר 50/50.
- גונדואן מדהים מבחינה התקפית, והוא מוסר האסיסטים המוביל בקבוצה, כמו גם יוצר המצבים הטוב ביותר שלה (12 הזדמנויות גדולות), ולכן מתאים כקשר התקפי.
- פדרי לא טוב כחצי כנף, וגם לא כקשר התקפי, עקב העדפתו לשחק בעמדה יותר אחורית.
- פדרי טוב גם בפעולות הגנתיות (חינוך של לה מאסיה כבר אמרנו?), השתחררות מלחץ וכדורים ארוכים גאוניים, ואפילו בהצטרפות להתקפה וחלוקת מסירות מפתח, ולכן עדיף כקשר 50/50 בעמדה יותר אחורית ליד פרנקי.
- לבארסה אין קשר אחורי איכותי.
- פרנקי לא עושה הגנה מספיק טוב, אך הוא מדהים בסחיבות כדור ובמסירות קצרות, ואשף בכל הבילדאפ של הקבוצה במרכז המגרש, ולכן עדיף בקישור האחורי כשמוצמד לו שחקן נוסף לידו (פדרי?).
- אראוחו ומרטינז הם צמד הבלמים בכושר הטוב ביותר קבוצה, בייחוד לאור העונה הבינונית של כריסטנסן השנה.
- קובראסי הצעיר, למרות שהוא טוב מאד בבילדאפ של המשחק מאחור, לא בדיוק הוכיח שהוא הרמטי מספיק בהגנה, ומבצע לא מעט טעויות (זקוק לעוד זמן הרצה גם בעונה הבאה).
- לבה לא נע לעומק (וגם מרבה להחמיץ ממצבים טובים), לעומת ויטור רוקה שעושה זאת מצויין.
אם לוקחים כל זאת בחשבון, ולאור הפציעות של פליקס ופראן והיעדרותם הצפוייה מהמשחק (כמו גם באלדה שגמר את העונה), אני חושב שההרכב האידיאלי מול נאפולי הוא:
לאמין וימאל כווינגרים עם רגל הפוכה בכנפיים, רוקה בחוד, שיוכל לנוע הרבה לעומק (מארק גויו החלוץ גבוה יחכה כמחליף ראשון), כשמאחוריו גונדואן, היוצר ההתקפי הטוב בקבוצה (5 גולים, 6 אסיסטים רק בליגה, עם 12 מצבים גדולים שיצר) כקשר התקפי. מאחוריהם בקישור האחורי והמרכזי לסירוגין: פרנקי הדינמו פדרי היהלום. ובהגנה: מרטינז ואראוחו במרכז ההגנה (עם כריסטנסן בהיכון כחילוף ראשון), קונדה כמגן ימין עם אוריינטציה הגנתית יותר, והקטור פורט הצעיר כמגן שמאלי שיוכל לנקות אחר החורים של קאנסלו (בהיעדרו של באלדה הסילון הפצוע).
ההרכב הזה וניהול נכון של החילופים – בהחלט יכולים לתת לבארסה סיכוי טוב בהתמודדות מול הקבוצה האיטלקית.
6. מעבר לסיבוב.
אז אומנם בארסה כבר די איבדה את הלה ליגה (פער 7 נקודות מקבוצה כ”כ מרשימה כמו ריאל בשלב הזה של העונה זה פשוט יותר מדי). -למרות ההצהרות הלא מחוברות לעולם של מאמנה ששיש עדיין סיכוי. אבל, לפחות על הנייר, יש לה עדיין צ’אנס במפעל הגדול מכולם: ליגת האלופות. שם, מחכה לה נאפולי המתרסקת כמוה, אלופת הסריה אה שנמצאת בצניחה חופשית השנה.
כלל לא ברור מה הגורם לכך שקבוצה שלקחה את אליפות הסריה א בעונה שעברה עם תצוגות מוחצות וריסוק יריבותיה לצמרת במשחקי העונה, וכשכוכביה חביצ’ה קווראצחליה, ויקטור אוסמיהן ופיוטר ז’ילינסקי מציגים יכולת שיא – מתרסקת בצורה שכזו. מקום 11 בליגה האיטלקית, עם 10 נצחונות בלבד, 8 הפסדים (המון) והפרש שערים עלוב של 5 בלבד, ובעיקר, עם חולשה בלתי מוסברת של הכוכבים שלה, ורמת כדורגל ירודה מאד. במובן הזה, בארסה האלופה לשעבר, מקום 3 בלה ליגה בקושי (עם הפרש שערים של 18 מול 37 של ריאל), שההגדרה מדשדשת בבינוניות השנה -זה אנדרסטייטמנט לתאר את עונה שלה – תפגוש קבוצה מקבילה לה, ויהיה מעניין איך שתי הקבוצות יבואו להתמודדות.
האמת היא שבארסה סובלת מרשימת פצועים לא קטנה, כשגם פראן טורס וז’ואאו פליקס מהגול הקסום שלמעלה שהם ללא ספק שחקני מפתח בהתקפה הברסאית – ייעדרו. מנגד, השמועות מספרות שויקטור אוסימהן החלוץ הקטלני של נאפולי בספק למפגש, כמו גם הפליימייקר הפולני המצויין פיוטר ז’ילינסקי, שהודח מהסגל עקב הודעת מעברו ליריבתה השנואה ומוליכת הליגה האיטלקית, אינטר.
אומנם בארסה מגיעה למשחק הזה לאחר נצחון בשיניים על סלטה ויגו ונאפולי לאחר עוד אכזבה בדמות תיקו 1-1 מול גנואה, אבל די ברור שהמשחק הזה הולך להיות מאוזן לחלוטין.
ההימור שלי? דווקא בגלל ששתי הקבוצות כמעט הגיעו לתחתית החבית, הן יבואו מאד משוחררות ויספקו משחק כדורגל יחסית פתוח והתקפי, ואולי יהיה לנו משחק איכותי עם הרבה שערים.
אבל זה רק הימור, לכו תדעו.
תשלח את ההרכב לצאבי נראה מה הוא יאמר על זה.
ואין מצב שהוא יוציא את לבנדובסקי מההרכב אני גם לא יודע אם הייתי מוציא בסוף לבנדובסקי עם מלא ניסיון במיוחד בליגת האלופות וויטור גם בלי ניסיון וגם לא יודע אם הייתי סומך עליו בתור מי שיציל אותנו
אוהב מאוד את הסיכומים של פיאלקוב
מה עשינו ככ טוב שמגיע לנו כאלה סיכומים מושקעים ומקצועיים?
אתם מדהימים