סופר כדורגל בהר היהודים | ברצלונה 4:4 אתלטיקו מדריד

הגביע הספרדי קיבל אמש את המתנה הטובה ביותר שהוא יכל לבקש – כדורגל שכולו הנאה לצופה הנייטרלי שפשוט לא יכל להוריד את העיניים מהמסכים.
הצופים המשולהבים בביתם ובמגרש תפסו את הראש פעם אחר פעם, ולאחר המשחק החלו להם הדיונים ברחבי הרשת – האם זה המשחק הטוב ביותר של העונה עד כה, והאם אפשר לומר שהליגה הספרדית חזרה אל פסגת הבמה?

איך אמר (בערך) אמינם הגדול:

You ’bout to witness FOOTBALL  in its most purest
Most rawest form, flow almost flawless
Most hardest, most honest known artist
Chip off the old block, but old Doc is (back)

וכמובן שאפשר להתווכח על טיבן של שתי השאלות המנחות, אבל דבר אחד בטוח – חזינו אמש בשתי קבוצות מנוגדות לחלוטין שעשו בדיוק את מה שנכתב כאן בשעות שלפני המשחק, שזה:

משחק כדורגל בחצי מגרש אחד

כאמור, לפני המשחק כתבתי על שתי הגישות ההגנתיות של סימאונה ופליק.

יש פער עצום בין הפילוסופיות של סימאונה ופליק.

וזהו פער הגנתי בעיקר, כי התקפית יש קווים מקבילים בין השניים, כגון העמסת איזורים בכדי לייצר עליונות מספרית יחד עם בידודים בצד השני וכך גם כדורגל ישיר יחסית עם המון תנועות לעומק.
אך בכל הקשור להגנה – שתי אסכולות שונות שהמשותף להן זה הרצון לעמוד הגנתית בחצי מגרש אחד.
פליק בחר בקו הגנה גבוה ובמלכודת הנבדל.
יש מאחורי הבחירה הזו היגיון פשוט: אנחנו נלחץ את היריבה בחצי שלה, נקשה עליה לבנות את המשחק מאחור, נמנע ממנה בילדאפ עם מסירות קצרות ובעצם נכריח אותה לקבל החלטות תחת לחץ גבוה במטרה שהכדור יועף במהרה אל החלק ההתקפי.
ככה ברצלונה מחזירה לעצמה את הכדור. או בזכות הנבדל או בזכות כדור ארוך חסר כתובת מצד היריבה.

סימאונה בחר בבלוק הנמוך. המתודה שלו שונה לחלוטין והוא מעדיף לשחק הגנתית בחצי המגרש שלו, וללא כל בושה, גם אם זה אומר לעמוד במערך של 631. הבלוק ההגנתי הנמוך ימשוך אליו את שחקני היריבה, יגרום להם לתסכול עם הנעת כדור סתמית מאחורה, עד ששחקן יריב כלשהו ינסה דריבל לא חכם או יאבד כדור באיזור מסוכן ומכאן אתלטיקו יכולה להרוויח בחזרה את הכדור כשמולה שטחים אדירים ולשעוט קדימה.

מאמן אחד הרפתקני.
השני פרגמטי.

וזה בדיוק מה שקיבלנו אמש. משחק בחצי מגרש אחד. של אתלטיקו מדריד כמובן. מפת העמדות הממוצעות חד משמעית כשרואים את כל שחקני ברצלונה עומדים לפחות עם רגל אחת בחצי המגרש של אתלטיקו, כשרק חוליאן אלבארס מהצד השני קצת מדגדג את חצי המגרש של ברצלונה.

אך למרות זאת, אתלטיקו מדריד הצליחה לכבוש 4 שערים אמש נגד ברצלונה, כשהיא עושה זאת בזכות שני פיקים התקפיים בלבד, משמע, 5 דק’ טובות בתחילת המשחק ו 5 דק’ טובות בסיומו.

אתלטיקו מדריד עשתה זאת כמובן ללא הכדור (37% שליטה) ובאמצעות 1.51 שערים צפויים בלבד, חצי מכמות השערים הצפויים שרשמה אמש ברצלונה.
לא פעם נכתב פה על הפרגמטיות של צ’ולו סימאונה, ואמש היא הכתה שוב.

בנוסף, למרות העליונות ההתקפית של ברצלונה והדומיננטיות על הכדור, שתי הקבוצות רשמו כמות בעיטות כמעט זהה מתוך הרחבה, דבר שתרם לאיכות המצבים ולעובדה שנכבשו במשחק אמש כמות של 8 שערים.

קורל בהר היהודים

לא מדובר בקורל סימנוביץ’ כמובן, אלא במחווה שעשו אמש שתי הקבוצות בהר היהודים לסופה קורל שהיכתה אותנו כאן בארצנו הקטנטונת. לא אטריח אתכם עם ניתוח כל השערים שנכבשו אמש, אך אתמקד במספר אירועים בולטים ששווה להתעכב עליהם.

תחילה השער של איניגו מרטינז. הכי קל זה להאשים את הקבוצה היריבה שהפקירה את הקורה הרחוקה, אבל תרגיל הקרן של ברצלונה היה מבריק עם אסופת שחקנים שתוקפת את השוער ואת הקורה הקרובה, ביחד עם חסימה בצד הרחוק שאיפשרה לאיניגו את האפשרות לרוץ אל השטח המת ללא שום הפרעה. גם מה שנראה כמו משהו מקרי, הוא בדרך כלל מתוכנן.

כך גם בשער של פדרי שנראה כל כך קל כשהוא לבד ברחבה, אך כאמור, זה שער שמגיע מקבלת ההחלטות הטובה ביותר שאפשר היה לקבל מכל מי שהיה מעורב בהתקפה. הבידוד של ימאל בכנף שיתק את אתלטיקו מדריד, כל העיניים עליו ועל הכדור, וברגע שהוא דחף את העומק לקונדה, שישה שחקנים של אתלטיקו מדריד נכנסו למצב הגנתי וירדו עמוק בכדי להגן על השער. כולם רצו באטרף פנימה – חוץ מפדרי שבחן את הסביבה, התקדם לאט לאט אל מרכז הרחבה כשכל העיניים עדיין על הכדור, ומצא את עצמו לבד במרכז הרחבה, בדיוק איפה שהוא רצה להיות מהרגע הראשון של ההתקפה.

אחרי היתרון המהיר של אתלטיקו מרגליהם של אלבארס וגריזמן, ברסה חזרה למשחק עם אותם שערים של פדרי, קובארסי, מרטינז ולבנדובסקי, אבל דווקא ביתרון 4-2, ברסה עשתה את אותה הטעות ההגנתית שביצעה אתלטיקו מדריד בשער של פדרי, ואיבדה לחלוטין אחיזה במרחב.

דקה 83. כל העיניים על הכדור. ברצלונה עובדת בקצב גבוה כי היא חוזרת אחורה אחרי עמידה גבוהה (כרגיל) של הקבוצה, ולכן בקצב הגבוה הזה, פשוט אי אפשר לייצר שמירות אישיות או בלוקים איכותיים, וככה שישה שחקנים תוקפים את הכדור או לפחות מסתכלים אך ורק עליו, בזמן שגאבי שומר על מולינה בכנף (נאלץ להמר לצערו) ולא מאייש את האיזור המרכזי, וככה יורנטה טייל לו בקלילות אל תוך הרחבה. שער שקבוצה ברמתה של ברצלונה לא יכולה לספוג בדקות שכאלו וביתרון כזה.

המחדל רק החמיר בשער השיוויון.

זה קל מדי והאמת, מעט מביך. זו גישה הגנתית שלא תורמת דבר, כי ברצלונה עשתה פה קומסי קומסה. ככה ככה. הרי אם פליק בחר ללכת עד הסוף עם הגישה שלו, וכך הוא באמת רוצה, אז זה לא נחשב ללחץ גבוה אפקטיבי. קו ההגנה נמצא בדיוק בנקודה בה קל לפרק אותו ובנקודה בה הוא לא באמת מייצר את הלחץ על כל חצי המגרש של היריבה. מסירה אחת ארוכה ואין הגנה, וכך היה.

בנוסף, שלושה שחקנים שלא עושים לחץ ולא עוזרים בשמירה בזמן שברצלונה בחרה בכל זאת להמשיך להמר על קו ההגנה הגבוה – זו הפקרות הגנתית.

הפלקה עצמית

משחק אחר משחק ברצלונה בוחרת שלא לשנות גישה הגנתית. זה תמיד יהיה הקו הגבוה ותמיד מלכודת הנבדל, אבל זו לא פעם ראשונה שפליק רואה את הבעיות אל מול עיניו ובוחר את ההחלטות הלא נכונות. אחרי השער השלישי של אתלטיקו מדריד, פליק הוציא את פדרי והכניס את אריק גרסיה, ובהחלטה אחת הוא ביטל את היכולת שלו להחזיק בכדור ולהוריד קצב. שצ’סני התחנן בפני חבריו לנסות להוריד קצב ולשמור על הכדור, אבל פליק הוציא את מנהל המשחק שלו.

הכניסה של גרסיה הייתה יכולה להעניק לברסה לפחות קצת יתרון מספרי בהגנה, אבל פליק מיקם את גרסיה בקישור האחורי שכאמור לא עזר לברסה להשתלט על מרכז המגרש וגם לא היה חלק מהמאמץ ההגנתי שיכול היה להוציא את ברסה כמנצחת במשחק הזה.

אם יש משהו שברצלונה יכולה ליפול בו העונה, זה ההתעקשות של פליק שלא להתאים את קבוצתו לסיטואציות מאתגרות.

הפליימייקר הנודד

את מה שפדרי עושה העונה אפשר לתאר בצמד המילים האלו. עושה משחק שנודד לאן שהוא רוצה על המגרש. השער שלו אמש הוא הוכחה לכך שפדרי לא יודע רק לנהל את המשחק מכל נקודה על המגרש, אלא גם לקרוא את המתרחש על כר הדשא ולנוע למקומות המסוכנים ביותר ליריבה.

בעונה שעברה ראינו את פדרי לא פעם ליד לבנדובסקי מה שהפך את פדרי למעט יותר התקפי אך ברסה איבדה אותו במרכז המגרש, אך העונה אנחנו מקבלים את החבילה השלמה.

• שער אמש
• 96 נגיעות בכדור
• 67/76 מסירות מדויקות (87%) – וזה בסדר גמור לאבד כדורים כשאתה שחקן שחושב התקפה
• מסירת מפתח
• 1/1 כדורים ארוכים
• 1/2 כדרורים

לא משחק של פדרי פריים מבחינת מספרים, ויחד עם זאת, הוא אחד השחקנים החשובים ביותר בברצלונה הנוכחית. אולי החשוב מכל.

ראויים לציון גם ראפיניה עם צמד בישולים אמש ו 4 מסירות מפתח כולל מסירת עומק אדירה לפראן, שרק בגלל חוסר החדות של הספרדי לא הסתיימה כבישול מרהיב וכמובן שצריך לציין גם את ימאל.

כל נגיעה בכדור מצד ימאל היא קסם טהור.
מאמין שרבים עוד לא קלטו באמת איזה מפלץ כדורגל גידלה ברצלונה.
יש עשרות שחקני כדורגל פנטסטיים ברמות הגבוהות של המשחק, אבל ימאל הוא משהו אחר בענף. הילד הזה הוא גאון דורי.

משחק עצום בהר היהודים. לנו נותר להמתין בקוצר רוח למשחק הקובע במדריד.