סליחה על המילים, לא על הרגש: האם השיפוט הפך לרגיש מדי?

מאז ומתמיד קללות וביטויי גנאי היו חלק בלתי נפרד מעולם הספורט, אלא שבשנים האחרונות החלו לצאת בסנקציות משמעותיות כנגד ספורטאים שמגלים רגע של אמוציות. החל ממקרה בלינגהאם, דרך הענישה המחמירה בפורמולה 1 ועד ל-NBA נשאלת שאלה אחת: האם השופטים הפכו לרגישים מדי?

הקשר בין ספורט לשפה גסה תמיד היה נושא מורכב ומרתק, כששני הצדדים של המטבע ממשיכים לייצר ויכוחים: האם מדובר בביטוי רגשי טבעי, או בהפרה של קוד התנהגותי שעליו יש להעניש? המקרה האחרון של ג’וד בלינגהאם, שקילל שופט במהלך משחק והורחק מהמגרש, הצית מחדש את הדיון על תפקידן של קללות בספורט המקצועני. מאמנו של בלינגהאם, קרלו אנצ’לוטי, טען שהקללה “F*** off” היא פחות חמורה מ-“F*** you”, אך השאלה האם יש לכך חשיבות אמיתית נותרה פתוחה.

שפה גסה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהספורט, בין אם מתוך תסכול, כעס או שמחה. כדורגלן העבר דייוויד בקהאם חווה זאת על בשרו כשהורחק ממשחק לאחר שקילל קוון בספרדית. בעולם הספורט, מילים כאלה נתפסות אחרת בתרבויות שונות, אך המסר שעומד מאחוריהן נשאר זהה – פורקן רגשי בזמן אמת. המקרה של בלינגהאם הוא תזכורת לכך שגם הספורטאים הטובים ביותר עלולים להיגרר לשימוש בשפה בוטה כשהרגעים מתחממים.

לאורך השנים, עולם הספורט סיפק אינספור דוגמאות לשימוש בשפה גסה, ולעיתים מדובר ברגעים שזכורים במיוחד. מאמן מנצ’סטר יונייטד האגדי, סר אלכס פרגוסון, נודע ב”שטיפות” שבו היה צורח על שחקניו במילים בוטות. הוא אף התבטא בצורה חריפה מול עיתונאים, כשהגן על שחקן הרכש חואן סבסטיאן ורון ואמר: “אתם כולכם חבורה של אידיוטים”.
גם בכדורגל האנגלי חוו רגעי קללות מפורסמים – אחד הזכורים שבהם התרחש בעונת 2011-12 כשמאמן מנצ’סטר סיטי, רוברטו מאנצ’יני, התפרץ ב”F*** YOU!” לכל עבר לאחר שקבוצתו נקלעה לפיגור נגד ק.פ.ר במשחק האליפות. התפרצותו זכתה להדים רבים, אך נבעה מלחץ עצום באחד הרגעים הקריטיים בקריירה שלו.

השימוש בקללות אינו ייחודי לכדורגל בלבד. עולם הטניס מציג דוגמאות משלו, כמו המקרה של סרינה וויליאמס ב-2009, אז היא איבדה את עשתונותיה במהלך משחק גמר באליפות ארה”ב הפתוחה. השופטת נקראה לדגל לאחר שספגה ממנה איום בוטה, וכתוצאה מכך סרינה נענשה באובדן נקודת משחק ובקנס כספי משמעותי. גם כאן, הרגע נבע מתחושות תסכול עזות שהציפו את השחקנית באותו רגע.

המקום בו הבוטות הזו מטופלת בצורה קיצונית, היא ב-NBA של היום. נראה כי השופטים לקחו את הכוח שבידיהם לקצה, והם שורקים על העבירות הקלות ביותר, כולל תגובות רגשיות מינימליות מצד השחקנים. לא פעם אנו רואים שחקנים מקבלים עבירה טכנית רק על כך שהביעו תסכול באמצעות תנועת יד או אפילו מלמלו לעצמם כמה מילים. אחד המקרים הבולטים התרחש בעונת 2023/24, כאשר שופט קבע עבירה טכנית נגד דווין בוקר רק משום שהוא הסתכל עליו בתסכול לאחר שריקה מפוקפקת. גם לוקה דונצ’יץ’ ידוע כמי שסופג עבירות טכניות על הבעת תסכול כלפי השופטים, מה שהוביל לכך שהוא הושעה ממשחקים בשל צבירת טכניות – לא בגלל עבירות חמורות, אלא בגלל תגובות רגשיות טבעיות.

ענפי ספורט שונים מטילים סנקציות חמורות על קללות, ולעיתים קרובות מדובר בעונשים דרקוניים. פורמולה 1, למשל, הנהיגה לאחרונה חוקים המאפשרים הפחתת נקודות אליפות בעקבות שימוש בשפה גסה במסיבות עיתונאים או ראיונות. סנקציה זו עשויה להכריע את זהות האלוף – תרחיש שמעלה את השאלה האם ייתכן שמילה גסה אחת תהרוס עונה שלמה של עבודה קשה.

מחקרים מעידים כי שפה גסה יכולה להשפיע על הביצועים הפיזיים של ספורטאים. במחקר שהתפרסם בכתב העת Frontiers in Psychology נמצא כי קללות עשויות לשפר סיבולת לכאב ולהגביר את הכוח הפיזי. הנבדקים התבקשו לבצע פעולות כמו הרמת משקולות ונמצא שביצועיהם השתפרו לאחר שימוש בשפה גסה. קללה שנאמרת בזמן כעס או כאב עשויה לתפקד כאמצעי לשחרור אנרגיה וכחיזוק פסיכולוגי רגעי.
למרות התועלת האפשרית בשימוש בקללות, שידורי ספורט בטלוויזיה מציבים אתגר ייחודי. בעידן מגפת הקורונה, כשמשחקים התקיימו ללא קהל, השימוש במיקרופונים קרובים הפך את הקללות לנשמעות וברורות הרבה יותר. שדרנים נאלצו להתנצל במהירות כדי להימנע מקנסות רגולטוריים – דבר שהוביל לאווירה מגושמת של מבוכה בשידור חי.

כמובן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקללות מהוות כלי לביטוי רגשות אנושיים. בין אם מדובר בשמחה אדירה לאחר ניצחון או תסכול עז בעקבות טעות קריטית – הן מאפשרות לספורטאים לשחרר מתחים ולהמשיך הלאה. רבים מהם מתארים את השימוש בשפה בוטה כאמצעי לשמירה על ריכוז ושליטה עצמית במצבים של לחץ גבוה.

לבסוף, נשאלת השאלה אולי הגיע הזמן לשנות את הגישה כלפי קללות בספורט ולהתייחס אליהן כאל חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית על המגרש. במקום להעניש באופן גורף, אפשר להבין את הרקע הרגשי שמוביל לשימוש בשפה כזו ולבחון את ההקשר שבו היא נאמרת. בסופו של דבר, גם הספורטאים הם בני אדם, ומילים גסות הן רק דרך נוספת לבטא את עוצמת הרגעים שהם חווים על המגרש.

    קבלו עוד תוכן ייחודי ובלעדי מבית בולרז

    היישר אל תיבת הדואר שלכם!

    • ✅ היו הראשונים לקבל תכנים בלעדיים
    • ✅ סיכום שבועי מאת העורך הראשי ניסים חליבה
    • ✅ ערוץ תקשורת למערכת - השפיעו על התכנים, כתבות, ונושאים אותם נסקר ברחבי הפלטפורמה
    • ✅ הטבות מיוחדות לנרשמים כחלק ממועדון בולרז האקסלוסיבי
    2 תגובות
    1. הגמד מרוסאריו כותב

      חלק מהגמה העולמית של להפוך את האנושות לחבורה של פוסיז

    2. ההולנדי המעופף כותב

      צריך לשים גבולות אין ספק, אי אפשר לאפשר הכל בשם הקלילות או ההכלה אבל אין ספק שזה יצא מכלל שליטה והיום מרגיש שמתעסקים עם השחקנים והאנשים כאילו זה גנון. צריך להשקיע ולמקד את המאמצים בלהוקיע את האלימות עצמה ולא את הטראש טוק הסביר או את פריקת המתחים הטבעית האנושית.

      גזענות, אלימות, לא. קצת אנרגיות תחרותיות שמתבטאות לפעמים בקללות או שטויות כאלה, אפשר ורצוי להכיל. אחלה טור!!

    השאירו תגובה

    כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

    דילוג לתוכן