סמל סטטוס: הסודות מאחורי מגני השוק

בעולם הכדורגל של היום, שבו כל תיקול, גלישה והתנגשות עשויות לפצוע שחקן, הציוד המגן התפתח מעצם הכרחי לאביזר נחשק. הם כבר מזמן לא רק ציוד פונקציונלי, מגני רגליים הפכו לסמל סטטוס, כאשר שחקני הכדורגל בוחרים לעצב את המגנים שלהם בצורה הכי ססגונית ואישית שאפשר. כאשר מתעמקים בעולם הזה, מגלים לא רק את תפקידם המכריע בשמירה על רגלי שחקנים, אלא גם את המשמעות החדשה שלהם כהצהרות אופנתיות על המגרש.

סיפורם של מגני השוק מתחיל אי שם בשנת 1874. סם ולר ווידיסון, שחקנה של נותינגהאם פורסט דאז, החל לעלות למשחקיו עם מגני רגליים של שחקני קריקט בגרביו. ווידיסון שיחק קריקט בעברו ומשם הגיע הרעיון לשחק עם מגן שישמור על רגליו. מטרתו של האנגלי הייתה ברורה, לרכך את עוצמת הפגיעה באזור השוק, שהוא אזור כואב מאוד שאין לו שריר קדמי שיגן עליו מפני מכות. רעיונו של ווידיסון לא תפס, בלשון המעטה. שחקני הכדורגל באנגליה לעגו לו ולא הבינו את הרעיון העומד מאחורי מגני השוק, שהיו נראים אז מגושמים ולא נוחים. רק בשנת 1881 החליטה ההתאחדות האנגלית להכניס את מגני השוק כאמצעי חובה לשימוש ע״י שחקני הכדורגל. ווידיסון זיהה את הפוטנציאל המסחרי אשר טמון בהחלטה והחל לפרסם את מגני הרגליים בקטלוגים בריטיים. בפיפ״א לא מיהרו להתלהב מהחוק החדש ורק לאחר יותר מ-100 שנים בשנת 1990, נכנס החוק המחייב שחקני כדורגל לענוד זוג מגני שוק לספר החוקים של פיפ״א.

ככל שהפופולריות שלהם גדלה, כך גדל הצורך בציוד מגן מתקדם יותר. בתחילת המאה ה-20 המגנים יוצרו מעור וסיפקו רמה בסיסית של הגנה. עם זאת, ההתפתחות הטכנולוגית במרוץ השנים חוללה מהפכה בתעשיית מגני הרגליים כשהחלו להשתמש בחומרים שונים ומעוצבים. הכנסת הפלסטיק או הפיברגסל לדוגמא, איפשרה לייצר מגנים עמידים וקלים יותר וגם לשפר את הנוחות שלהן על רגלו של השחקן. בשנים האחרונות, מגני הרגליים התעלו מעל מטרתן והפכו לסמל של מעמד וזהות עבור ספורטאים וכדורגלנים בפרט. כוכבי הכדורגל בעולם מתאימים את המגנים שלהם עם עיצובים אישיים וייחודיים והפכו את הדבר לסוג של ״ביטוי עצמי״ על המגרש. שיתופי פעולה שונים עם חברות אופנה ענקיות העלו עוד יותר את מעמדם, והפכו אותם למוצרים נחשקים בקרב מעריצים ואספנים. שחקנים כמו כריסטיאנו רונאלדו וניימאר, השיקו מגנים ייחודים משלהם, המטשטשים את הגבול בין ציוד ספורט למוצר אופנה.

🚨| LIE DETECTED!

Spend a lot of minutes analyzing this case, zoomed in and out in 4k quality and shows up that Vitor’s ONLY unintentional touch (contact) on Rafa Marin leg was on his shin guard.

That scratch could’ve come from anything but NEVER from Vitor. pic.twitter.com/hRdiW0cLWs

— Blaugrana (@forblaugrana) February 5, 2024

הנה קצת מידע בסיסי על מגני השוק המודרניים:
– גודלם המודרני משתנה בין 10-18 ס״מ ומשקלם, בהתאם למותג, נע בין 20 ל-60 גרם.
– ישנן מספר שיטות לייצר את מגני השוק. אחת מהן, בעיקר עבור כוכבי הכדורגל היא עיצוב לפי מידות הרגל של השחקן. מחממים את החומר ממנו עשוי המגן עד שהוא הופך רך, כשיהיה אפשר להתאים אותו לצורה הרצויה של שוק השחקן. לאחר כמה דקות כשהוא מתקרר, החומר מתקשה ויוצר את המגן. לאחר מכן משייפים אותו ובסופו של דבר מדפיס עליו את העיצוב הרצוי.
– לגבי הגודל, פיפ”א לא מציינת מידות מדויקות עבור מגני השוק, אך דורשת ש״יכסו בצורה נאותה את השוק מהקרסול ועד מתחת לברך״. מידות המגנים צריכות להתאים לגודל השחקן, ולהבטיח הגנה מלאה מבלי להפריע לתנועה.
– מחירי המגנים נעים כיום בשוק החופשי בין 60-200 יורו בהתאם למותג, לגודל ולעיצוב האישי.

אז למה שחקני הכדורגל מחוייבים לשים מגני שוק? התשובה לכך פשוטה, והיא כמובן: להימנע מפציעות. כדורגל הוא משחק שכולל המון מגע בין שחקנים ודורש בהתאם לכך, מיגון מותאם לאיזורים פגיעים. בפוטבול האמריקאי למשל, שחקני הענף ממוגנים מכף רגל ועד ראש עם ציוד שכולל קסדה, שיריון ומגני ברכיים. בפיפ״א בחרו פחות להחמיר בכל נושא המיגון אך התעקשו שכן לחייב שחקנים לשים מגני שוק. בשנת 2021 מחקר קבע כי 62.7% משחקני העולם נפצעו במהלך העונה, כש-82.9% מהם נפצעו באזור הגפיים התחתונות. נתון לא מפתיע בכלל למשחק שרובו בנוי מריצה, בעיטה ותיקולים. באנטומיה האנושית, יש מעט מאוד עצמות חשופות כשאחת מהן היא השוק. כששחקני הכדורגל מאמצים את רגליהם ללא הרף, לרוב ליד רגלי שחקנים לאחרים, הסיכון להיפצע באיזור גבוה ומסוכן מאוד. ריפוד מאובטח ונכון על השוק מפחית את הסיכון לפציעה או חלילה לשבר ב90% (!!). למרות החובה להצטייד בזוג מגנים, שחקני כדורגל רבים בעולם מעדיפים לשים מגן כמה שיותר קטן בגודל, כזה שפחות יעיל בהגנה על האיזור, מתוך עניין של נוחות ושיפור ביצועים.