פליק של חזון | ישראל 2-2 גיאורגיה

בקמפיינים האחרונים אנו רואים את החולשה ההגנתית של הנבחרת הישראלית פעם אחר פעם, לצד טעויות גדולות ורגעים מביכים, הנבחרת מנסה להבין כיצד לשפר את משחק ההגנה שלה.
אולם מה שאנחנו עדיין לא הבנו זה שאולי אי אפשר לשפר את ההגנה, והשאלה היא לא כמה נספוג אלא כמה נכבוש?

הנזי פליק הגיע לברצלונה בשנת 2024, הוא הבין מה שבישראל לא הבינו – לברצלונה יש התקפה כישרונית לצד הגנה בינונית, בדיוק כמו בישראל. אז פליק לקחת את זה צעד אחד קדימה והחליט כי קבוצתו לא תנסה לעצור ולשמור על שער נקי אלא תצא להתקפות ושהמשחקים יסתיימו ב5-3. הרי הספיגה ככל הנראה תגיע, אולי משחקים בודדים לא, אבל אי אפשר לסמוך על זה. על מה כן אפשר לסמוך? על ההתקפה שתשים את השערים שלה והיא זו שתנצח את המשחק.

אתמול (חמישי) רן בן שמעון פתח עם חמישה שחקני הגנה – רוי רביבו על כל כנף שמאל, סטויאנוב שמבריק בדינמו בוקרשט, למקין הנהדר ואלי דסה הותיק היו שלושת הבלמים וענאן חלאיילי על קו ימין. בעצם רן בן שמעון חשב איך אני לא סופג את השער שאנחנו תמיד סופגים. ומה שקרה בפועל זה שנבחרת ישראל הניע את הכדור והתקשתה כי מעבר לגלוך לא היו שחקנים יצרתיים שיכולים להכניס כדורים לעבר תאי בריבו, וישראל היא נבחרת כישרונית מאוד, בפן ההתקפי. ענאן חלאיילי, אוסקר גלוך, גבי קניקובסקי, גנדלמן, דור תורג’מן, תאי בריבו ועוד, כמובן שזה בלי מנור סולמון הפצוע.

כל אלה מרכיבים חוליה התקפית נהדרת שלא סומכים עליה מספיק. וכן בסוף השער הגיאורגי הגיע מקבארצחליה כמובן, כי נבחרת ישראל היא לא נבחרת של הגנה אלא נבחרת עם אופי התקפי. אין ספק שסטויאנוב ולמקין הם שני הבלמים הכי טובים שיש לנבחרת הישראלית להציע, ואין ספק שדניאל פרץ חוזר להרשים במדי סאות’המפטון, אך זה לא מספיק, כי נבחרת ישראל היא לא נבחרת איטליה שההגנה זה המעוז הכי חזק אצלה.

כמה שחקני הגנה מדופלמים היו לנבחרת בשלושה העשורים האחרונים? טל בן חיים היחיד שהצליח לפתח קריירה ענפה באנגליה. אולם כמה שחקני התקפה הצליחו בשלושה עשורים האחרונים? יוסי בניון, מנור סולמון, איתי שכטר, ערן זהבי, עדן בן בסט, מאור מליקסון בפולין ועוד. אז למה לנסות להוסיף עוד שחקן הגנה שלא יוכל לעזור לנבחרת לעומת שחקן התקפה כישרוני שיוכל להוסיף?

במחצית השנייה ראינו שוב כמה הנבחרת לא יכולה להתבסס על משחק הגנה, וכמה רן בן שמעון צריך לחשוב כמו הנזי פליק. הנבחרת תספוג זה ברור והיא גם ספגה את השני שוב מרגליו של קבארצחליה, ושוב אנחנו מבינים כי לא משנה מה נעשה ואילו שחקנים יהיו בהגנה של הנבחרת. המהות של הנבחרת הישראלית היא שחקנים קטנים וזריזים שיכולים להשתחרר במקום, לעשות דריבל על שטח קטן, מהירת. אך כל מה שקשור לאגריסביות ופיזיות הנבחרת לא שם, אין הרבה גנדלמן בנבחרת, יש לא מעט אוסקר גלוך וגבי קניקובסקי.

אך בסוף רן בן שמעון הבין את כל מה שנאמר ובדקה ה-58 נכנסו גנדלמן על חשבון דור פרץ שהיה במשחק חלש, דור תורג’מן על חשבון תאי בריבו והשינוי המרכזי – גיא מזרחי במקום אלי דסה. חלאיילי במקום להיות כנף על צד ימין בעוד שגלוך הפך להיות כנף שמאל ותורג’מן החלוץ. מי שהחליף את חלאיילי בעמדת המגן היה גיא מזרחי וישראל עברה למערך של 433 כאשר מי שנוסף להתקפה הוא ענאן חלאיילי, והגיע לעזרתו גם גיא מזרחי שביצע כניסות אדירות לאמצע כשחקן נוסף.

השערים של הנבחרת לא איחרו להגיע, גיא מזרחי המחליף כבש אחרי 2 דקות בלבד, ובבליץ מטורף המחליף הנוסף עומרי גנדלמן כבש שער נוסף והשווה את המשחק בדקה ה-64. נבחרת ישראל המשיכה לחפש את השער השלישי והייתה קרובה למצוא אותו, אך לבסוף היא הצליחה להיפרד בתיקו 2-2 עם נבחרת גיאורגיה. ושוב הנבחרת שלנו הוכיחה, היא שווה לפחות שער אחד כמו שהיא שווה ספיגה של שער אחד. אך אסור לפחד מלהגיד את האמת, ישראל לא תהיה נבחרת הגנתית טובה כמו שהיא נבחרת התקפית טובה, הרי רביעייה לרשתה של איטליה לא כל אחד מסוגל, מעטי הנבחרות שהצליחו לעשות את זה (ספרד, יורו 2012).

לקראת הקמפיין החשוב ביורו 2026 וליגת האומות, רן בן שמעון וגם אנחנו צריכים לשנות פזה ולהבין כמו שנבחרת איטליה תמיד תהיה נבחרת עם אופי הגנתי, כך גם אנחנו אבל הפוך – נבחרת ישראל צריכה להיבנות על ההתקפה הכישרונית שלה, בדיוק כמו שברצלונה נבנתה על ההתקפה הכישרונית שלה.

רן בן שמעון הוא מאמן חכם, והוא צריך לקבל את מלוא האמונה כדי שהוא יוכל באמת לקחת את הנבחרת להשיגים יפים, אבל קודם כל כולנו צריכים להבין דבר אחד לקראת הקמפיינים הקרובים – לא עוד 5 בהגנה, כן עוד שחקני נבחרת כישרונים והתקפייים.