צעד קטן לחריג, צעד גדול אל עבר אליפות רביעית ברציפות

דו קרב מרתק בין שני מאמנים ייחודיים הסתיים לו בדרמה גדולה ועם עוד צמד שערים של החריג הנורבגי. אדרסון כמעט וחוסל, גווארדיולה כמעט עבר דום לב, אך בסופו של דבר, התואר האליפות הרביעי ברציפות התקרב. סיטי במרחק משחק אחד מההיסטוריה.

נתוני הפתיחה של מנצ’סטר סיטי לקראת משחק ההשלמה נגד טוטנהאם היו רעים. רעים מאד.

• משחקים: 4
• הפסדים: 4
• שערים: 0
• ספיגות: 6‌‌

אלו המספרים נגד טוטנהאם באצטדיון טוטנהאם בפרמיירליג.

תוסיפו לזה את העובדה שהיריבה הישירה של מנצ’סטר סיטי היא האחות הלונדונית השנואה של טוטנהאם, ותקבלו מעמד די מוזר בו חלק לא מבוטל מהאוהדים המקומיים רוצים להפסיד, גם אם זה יעלה להם במקום בליגת האלופות, וזה רק שארסנל לא תהיה אלופה.
סדר עדיפויות מקולקל משהו.

אבל לא אצל אנג’ פוסטקוגלו.
המאמן המקומי רצה לנצח אמש וכמובן שלעשות זאת בסטייל המוכר שלו, וכך קיבלנו שתי קבוצות שלוחצות ללא הפסקה אחת את השניה, שומרות על קו הגנה מאד גבוה ובעקבות הגישה הזו, שתיהן מעדו לא פעם אמש עם טעויות מוזרות ולא מחייבות.

פוסטקולגו שיחק כאמור בגישה הרפתקנית, שנמצאת בבסיס האמונה שלו אבל גם לפי הסלוגן שמלווה את המועדון – TO DARE IS TO DO, משמע, להעז זה לעשות – גישה שמספרת על אקטיביות ועל כדורגל אמיץ.

וזה מה שראינו אמש מטוטנהאם שבחלק גדול מהמשחק שיחקה במערך “הגנתי” של 4-2-4 צפוף וגבוה.
זה היה מהלך אמיץ אך מחושב מצד פוסטקוגלו שבחר לנעול את מרכז המגרש, ולהפקיר את הכנפיים, זאת בידיעה שבמנצ’סטר סיטי אין באמת שחקנים על הקווים.
פודן וסילבה נמשכו תמיד פנימה, ווקר ניסה מדי פעם בכנף ימין וכך גם גברדיול (יהיה שחקן ההגנה הטוב בעולם בעוד כשנתיים) בשמאל, אך סיטי משום מה בחרה שלא לנסות כדורי עומק כלל, זאת למרות שהיו לה על המגרש מספר לא מבוטל של מוסרי כדור נהדרים.

פפ העדיף לשמור על הכדור ולא הימר, ופוסטקוגלו היה זה שניצח עקרונית בקרב הטקטי.

גם ברמה ההתקפית אפשר היה לראות את פוסטקוגלו עם מערך מאד מעניין, של מעין 442 יהלום מאד רחב, כשסון (7) משחק כחלוץ על קו שמאל, ממש כמו ווינגר ובצד ימין זה היה בראנן ג’ונסון (22)
את עמדת החלוץ אייש הקשר פאפה סאר, זאת בעיקר בזכות היכולות הפיזיות שלו והדרך בה הוא לוחץ.

במהלך המשחק, פוסטקוגלו קלט שזה לא עובד ושלח קצת יותר גבוה את מדיסון (10) והמשחק המשיך להתנהל ברובו לפי הקצב של טוטנהאם, שבשלב מסוים שלטה בכדור ב 60% מהזמן וסיימה את המשחק עם יתרון בהחזקת הכדור על סיטי (53.4% מול 46.6%).

את העמידה של שתי הקבוצות אפשר לראות בעמדות הממוצעות, כמה שבולט בעיקר זה הפקק של מנצ’סטר סיטי במרכז המגרש.

ובכלל, לא בכל יום רואים קבוצת כדורגל שמצליחה להתעלות לרמה של סיטי ואף להתעלות עליה במספר לא מבוטל של אספקטים.

טוטנהאם שלטה בכדור יותר, ביצעה יותר מסירות, רשמה יותר בעיטות, יצרה מצבי הבקעה גדולים בדיוק כמו סיטי, אך בסופו של דבר הפסידה בגלל אותו גורם משותף של שתי הקבוצות – לחץ.

לחץ מביא עימו טעויות.

את השער הראשון במשחק דחק מקרוב החריג הנורבגי ממסירת רוחב ברמת דיוק הפלס של קווין דה ברויינה, אבל המצב הזה לא היה נוצר ללא הלחץ של פיל פודן, במאבק שלו מול קוטי “המשמיד” רומרו במרכז המגרש. איכשהו פודן הצליח לגבור על רומרו במאבק הזה, ולאחר מכן גם להשאיר מאחוריו גם את בנטנקור שחשש לעשות עבירה (סחב צהוב), ראה את פודן ממשיך לשעוט אל עבר רחבת טוטנהאם, במהלך שהסתיים בשער יתרון כל כך חשוב, שער שיכול להיות שער האליפות.

בנטנקור אגב הוחלף כמה דק’ אחרי השער, אולי כי כשל בעצירת פודן.

אחרי היתרון קיבלנו את אחד הרגעים הגדולים של הפרמיירליג העונה.
אמרנו לחץ, אמרנו טעויות.

משום מקום, 5 דק’ לסיום המשחק, במהלך שהזכיר במעט את ההחלקה המפורסמת של סטיבן ג’רארד, טוטנהאם קיבלה הזדמנות פז להשוות את המשחק ולשנות את מסלול האליפות של סיטי.

בראנן ג’ונסון זיהה את אקנג’י המהוסס משהו, זינק עליו וחטף לו את הכדור, ולפתע סון מצא עצמו באחד על אחד מול אורטגה שנכנס למשחק במחצית השנייה אחרי שקוטי רומרו ניסה לחסל את אדרסון.
אורטגה מתח איברים ושלח את רגל ימין שלו להצלה.

פפ גווארדיולה שכמעט והתעלף, חזר להכרה.

המשחק הוכרע סופית בדקה ה 91, עם פנדל מדויק של ארלינג האלאנד אחרי שג’רמי דוקו הוכשל ברחבת טוטנהאם.

27 שערים ו 5 בישולים ב 30 משחקים (פתח ב 28) לחריג הנורבגי, במה שמחשיבים לו כ”עונה חלשה”. ככה זה שאתם סוטים מהנורמה.

במחזור הסיום מנצ’סטר סיטי תארח את ווסטהאם בזמן שארסנל תארח את אברטון.

המצב בצמרת כעת:

  1. מנצ’סטר סיטי – 88 נקודות והפרש שערים של 60
  2. ארסנל – 86 נקודות והפרש שערים של 61

במקרה של שיוויון נקודות, הפרש השערים הוא הקובע בפרמיירליג, מה שמשאיר את האפשרות לאליפות בזכות הפרש שערים למען ארסנל, זאת במידה וסיטי תסיים בתיקו ביתי וארסנל תנצח את אברטון.

זה תרחיש שמנצ’סטר סיטי מכירה היטב.

זוכרים את אגואאאאררררררוווווו?! איך אפשר לשכוח?! מנצ’סטר סיטי הקדימה את מנצ’סטר יונייטד לזכייה בתואר ב-2011/12 בזכות הפרש שערים לאחר שער הניצחון של סרחיו אגוארו בדקה ה-94 מול QPR שהבטיח ששתי הקבוצות סיימו עם 89 נק’ כשלסיטי היה הפרש שערים של 64 אל מול 56 של השדים האדומים.

דרמה גדולה מאד מחכה לנו ביום ראשון.

1 תגובה
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    זה גמור ברכות לסיטי

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן