רגליים כבדות, מוח מהיר

את ילדותו העביר תומאס טוכל בעיירה הבווארית הקטנה קרומבאך, כשהוא נחשב לאחד משחקני הכדורגל הטובים ביותר בבית ספרו, כשקבוצת הכדורגל של בית הספר בהנהגתו זכתה באליפות גרמניה לבתי ספר ב 1987.
שנה אחר כך, טוכל בן ה 15 הצטרף אל קבוצת אוגסבורג.
המגן הגרמני הצעיר היה אמנם אחד השחקנים האיטיים על הדשא, אך אינטיליגנציית המשחק הגבוהה שלו חיפתה על הרגליים הכבדות אך למרות זאת, לאחר 4 שנים תומאס טוכל שוחרר מהמועדון.
מספר שנים אחר כך, כשהוא משחק במדיה של הולם מהליגה השלישית, חייו של טוכל השתנו.

הקבוצה הקטנה מינתה את ראלף רנגניק למאמנה, ושם טוכל נחשף לראשונה לרעיון הפילוסופי של “משחק עמדות” – באנגלית Positional Play.
כיום אנו מכירים שיטה זו לפי הדרך בה מאמנים כמו טוכל או גווארדיולה מחלקים את מגרש הכדורגל לריבועים שונים.
כל שחקן אחראי על פעולות מסויימות בכל ריבוע שעל המגרש, ואם שחקן זז מהריבוע שלו אז חברו לקבוצה צריך לנוע אל אותו הריבוע בכדי לשמור על האיזון.
כדורגל של תנועה בלתי פוסקת ורוטציות.

הולם הקטנה של רנגניק העפילה אל הליגה השנייה בגרמניה בשנת 1998, אך שם חלה תפנית דרמטית בחייו של תומאס טוכל.

– “היה חסר תבנית וצורה, כמו מים. היה מים, ידידי” – ברוס לי.

על שמחת ההעפלה האיבה לה פציעה כרונית בברכו של תומאס טוכל.
אותה פציעה הביאה עימה גם את הבשורה הקשה מכל – “אינך יכול להמשיך לשחק עוד. עליך לפרוש”.
בגיל 25, תומאס טוכל נאלץ לתלות את נעליו.
שאיפותיו היו צריכות לעבור טרנספורמציה, אך טוכל השאפתן והממושמע לא היה טיפוס שמוותר בקלות.

“יכולת לראות זאת לפי הדרך בה הוא ביצע חילופים בקבוצת הכדורעף של בית הספר”, סיפר האנס קום, אחד ממורי ההתעמלות של טוכל בבית ספרו.
“הוא תמיד הראה משמעת עילאית. תמיד הראה מחוייבות למטרה שמולו. מעולם לא ראיתי אותו שותה אלכוהול”.

כששאיפותיו כשחקן הסתיימו, תומאס טוכל החל ללמוד לתואר ראשון בעסקים ובלילות עבד כברמן, עבודה שלטענתו תרמה לא מעט לכישוריו החברתיים ולביטחון העצמי שלו.
ולמרות התנפצות החלום, טוכל ידע שבידיו לעצב מחדש את גורלו. לשנות את תבנית חייו. לא להכלא בתבנית הברורה שנמצאת מולו. להיות מים.

– “העבודה של מאמן הכדורגל היא להטמיע את הרעיון שלו למשחק הכדורגל אל תוך ראשם, ליבם ו-ורידיהם של שחקניו – ראלף רנגניק.

תחילת שנות ה -2000. שוב טוכל ורנגניק נפגשים, הפעם כשהאחרון מביע אמון מלא בתלמידו לשעבר ומעניק לו את תפקיד המאמן של הקבוצה עד גיל 15 של שטוטגארט, כשרנגניק הוא מאמנה של הקבוצה הבוגרת.
שמו של טוכל הדהד במועדון.

הוא מתואר כ”פוטבולהוליק” וכאדם שמאמין ברעיונתיו בצורה בלתי מתפשרת.
בעונת 2004/5 טוכל אימן את הקבוצה עד גיל 19 של המועדון וזכה עימה באליפות הליגה אך למרות זאת חוזהו לא חודש.

האופי העקשני וחסר הפשרות של טוכל עייף את מנהליו שלא רצו להתמודד עוד עם אופיו המתפרץ של המאמן הצעיר.
שחקניו לשעבר מספרים על זמנים מתישים וקשים תחתיו.
זו גם אחת הסיבות מדוע טוכל פוטר מפריז סן ז’רמן למרות שזכה בטרבל מקומי.

יחסיו עם לאונרדו, מנהלה המקצועי של המועדון חוו לא מעט מהמורות לאורך כל הדרך כשהברזילאי לא משתף את מאמנו בהחלטות הרכש.
טוכל הוא אדם טוטאלי. הוא דורש להיות מעורב בכל החלטה שמשפיעה על המועדון והקבוצה.

את תחושת ההפסד הוא מתאר כ”כאב פיזי”. למרות חזותו ופניו החתומות, טוכל הוא אדם מאד אמוציונלי שמסוגל לריב עם שחקניו לאחר הפסד אך גם להיות להם כמקדש ומשענת בתקופות קשות.

אחרי האליפות עד גיל 19 בשטוטגארט ועזיבתו המפתיעה, טוכל קיבל שוב קריאה מהעבר, הפעם מכיוונה של אוגסבורג שם הועסק כמנהל הקבוצה הצעירה למשך 3 שנים, בהן גם קיבל את תעודת האימון הבכירה שלו.
ב 2008 שודרג מעמדו והוא החל לאמן את הקבוצה השנייה של המועדון, שם גם פגש בחור צעיר בשם יוליאן נאגלסמן – שחקן הגנה עם פציעות כרוניות, אותו טוכל הפך לסקאוט של המועדון.

שמו של טוכל הלך לפניו. המאמן הצעיר והבלתי מתפשר ועם האופי המתפרץ שנהג לריב עם שופטים משך עניין מקבוצות הבונדסליגה וב 2009 תומאס טוכל הגיע לראשונה בחייו אל הבמה הגדולה כמאמנה של מיינץ העולה החדשה אל הליגה הבכירה.

– הקריאה הגיעה מכיוונו של כריסטיאן היידל, יושב הראש של מועדון הכדורגל מיינץ.
היידל זיהה בטוכל את אותה האש שזיהה באחד בשם יורגן קלופ, שאימן את הקבוצה תחת היידל ב 2001.

“הוא חושב על כדורגל 24/7. כל אימון חייב להיות מושלם. הוא יוצר תסריטים בראשו למהלך המשחק. הוא חייב שהכל יילך לפי התכנית, בעיקר בכל הקשור למשמעת טקטית – איפה השחקנים עומדים, לאן הם צריכים לנוע. זה גורם לכל קבוצה אחרת להתקשות מאד במשחקים נגד הקבוצות של תומאס”.
מיינץ של תומאס טוכל הייתה קבוצה קטנה שנאלצה למצוא פתרונות יצירתיים במשחקיה נגד הקבוצות הגדולות.

מהר מאד הקבוצה החלה ליישם את רעיונותיו של מאמנה כשהשחקנים לומדים את עקרונות “משחק העמדות” כשמולם עיניהם עומדת לה באיירן מינכן של גוואריולה, הקבוצה השלמה ביותר בגרמניה וכזו ששולטת ללא עוררין בתורת משחק העמדות.

– “זה לא מספיק. אני צריך יותר” – ג’יימס מאיינרד קינן.

תומאס טוכל עזב את מיינץ במטרה מובהקת – לטפס מעלה. הוא השתחרר מהחוזה שלו בשנת 2014 וחיפש את המדרגה הבאה.
שנה אחר כך, יורגן קלופ הודיע – “אני עוזב את בורוסיה דורטמונד” ומנהלי הקבוצה ראו בתומאס טוכל כיורש המושלם.
מאמן צעיר וכריזמטי, שדוגל במשחק לחץ גבוה וכזה שהצליח לעצור את המכונה הבווארית של גווארדיולה.

בעונה הראשונה תחת טוכל, בורוסיה דורטמונד שיחקה כדורגל מלהיב ועוצמתי.
משחק העמדות המשוכלל והלחץ הגבוה גרמו לבאיירן מינכן להזיע בכל הדרך אל תואר האליפות.

בסופה של אותה עונה גווארדיולה עזב לאנגליה בכדי להתחיל את השושלת שלו במנצ’סטר סיטי ותומאס טוכל החל לתת ביטוי לאופיו הקשה והבלתי מתפשר כשהוא רב לא פעם עם הנהלת המועדון לגבי שחרורם של שחקנים חשובים ומשפיעים.

– כדורגל כסרט קולנוע.

את צורת המשחק של פפ גווארדיולה תיארתי בעבר כ”כדורגל משורטט” – כזה שבנוי מאותם ריבועים מפורסמים, כזה שנע בתוך אותם משולשים שגווארדיולה הביא עימו מברצלונה, כדורגל שנע בחופשיות אלסטית בתוך הקווים המוגדרים מראש.
אצל תומאס טוכל, הפוטבהוליק חולה השליטה, שיטת המשחק כתובה מראש.
מתוסרטת לידי שלמות.
שחקניו נדרשים למלא את תפקידם בצורה מושלמת וזאת בטייק הראשון – אין זמן לצילומים חוזרים. אין מקום לטעויות.
כל שחקן יודע מה עליו לעשות בכל רגע נתון.

שחקן שלא יהיה מוכן לעשות אדפטציה טוטאלית לעקרונות המשחק של המאמן הגרמני לא יעלה על הדשא, אך טוכל גם לא מוכן לוותר לשחקנים בקלות.
שחקנים כמו האקים זייאץ’ או הודסון אודוי שלא הצליחו להכנס אל הראש של הבמאי הגרמני יכלו בקלות להיוותר על קצה הספסל, אך טוכל לא מוותר. לא לשחקניו ולא לעצמו.
כל עוד אתה בקבוצה, אתה תצטרך לעשות הכל בכדי לעמוד לרשותה.

זו הרמוניה טוטאלית. הרסנית. כזו שמשתקת כל יריבה שעומדת מול קבוצתו.
בשונה מגווארדיולה, טוכל לא מייחל לכך שקבוצתו תשלוט כמעט כל הזמן בכדור אלא מביא את קבוצתו לרמת אינטנסיביות ותיאום כל כך עוצמתיות ומדוייקות, כך שנדמה לעיתים שהקבוצות שעולות לשחק מול צ’לסי שלו פשוט מבועתות ברגע שהכדור נמצא בשליטתן.

אם מנצ’סטר סיטי של גווארדיולה גורמת לך להביט בה בהערצה, צ’לסי של תומאס טוכל גורמת לך לקפוא במקום כשעיניך צועקות אימה.
מפגן וולגרי של עוצמה.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן