רחוק מלהרשים | ריאל מדריד 1-2 מארסיי
ריאל ממשיכה לנצח, בעזרת פנדל שנוי במחלוקת, אדום מיותר של קרבאחל ופילוסופיה התקפית שכל כולה נשענת על קיליאן אמבפה אחד.
מאז התבוסה לפריז סן ז’רמן בגביע העולם, ריאל מדריד רשמה 4 ניצחונות בליגה, עם 8 שערי זכות ו-2 ספיגות ואמש באלופות היא פגשה מארסיי קשוחה ואגרסיבית, והצליחה לצאת מהברנבאו עם שלוש נקודות. משחק ראשון לעונה באלופות ומלוא הנקודות, ועד כה, אלונסו מושלם.
מושלם אך לא מרשים
כן, הסטטיסטיקה מחמיאה יחסית.
28 ניסיונות בעיטה, 15 מהם למסגרת, יחס של 3.65 שערים צפויים, וזה עוד ביחד עם ההרחקה המיותרת על גבול הטיפשית של דני קרבאחל.
וכן, ריאל מדריד רשמה רק במחצית הראשונה 11 בעיטות למסגרת ויחס של 2.36 שערים צפויים והמשחק יכול היה להתפתח אחרת.
אבל קודם כל צריך לזכור שהשערים הצפויים כוללים את שני הפנדלים שקיבלה ריאל מדריד, אז זה בגדול 1.87 שערים צפויים ממשחק פתוח וסך של 1.49 שערים צפויים במחצית הראשונה.
דיברתי לא מעט לאחרונה על הגישה השמרנית והפרגמטית של אלונסו שלטעמי נמצא ממש בתחילת שלב הנחת היסודות. הרעיון של אלונסו זה ללמד את הקבוצה איך להניע כדור מחדש, איך לנוע לשטחים, איך להיות דומיננטיים על הכדור ואיך ללחוץ ולהחזיר בחזרה את הכדור. וזה עובד. הגנתית ריאל מדריד נראית טוב, וגם הקישור מצליח להיות דומיננטי יחסית עד כה, לפחות בכל הקשור לשמירה על הכדור.
אבל למרות זאת, ריאל מדריד רחוקה מלהרשים, והאמת היא, שנדמה שללא קיליאן אמבפה, אין לה מה להציע כרגע התקפית.
אותה פרגמטיות ושמרנות זועקת על כר הדשא. ריאל מדריד מניעה כדור באיטיות בשליש ההתקפי, מנסה פה ושם רוטציות אבל התבניות מאד צפויות.
פרנקו מסטנטואונו בימין ואמש רודריגו בשמאל עם רגל על הקו, כשכל אחד מהם מנסה לייצר בידוד לדריבל. הארגנטינאי כמעט כבש ככה, רודריגו סחט פנדל ככה, וגם כשויניסיוס נכנס במקומו, התבנית לא באמת השתנתה. הפוקוס ההתקפי הוא אמבפה. תנסו למצוא את אמבפה.
וזה קצת מפתיע, וקצת מאכזב.
כי בגביע העולם למועדונים ראינו קבוצה שונה לחלוטין. ראינו מאמן שונה לחלוטין.
אלונסו שינה טקטיקות בכל משחק, בתוך כל משחק. ראינו את ריאל מדריד נעה מ 3 בלמים ל 433 ליהלום וכל זה בתוך 90 דק’.
ראינו את ריאל מדריד תוקפת עם תנועה מקו שני, כשפדה ואלוורדה לדוגמא היה קשר רחבה לרחבה והציג את כל היכולות האדירות שלו שזיכו אותו בכינוי “האולר האורוגוואי” אבל נדמה שכרגע הוא יותר מטאטא. שחקן שכל מטרתו היא לשמור על הקו האחורי, להחזיר כדורים ולהיות הטריגר הראשון של הלחץ.
אז למה כל זה קורה?
תחילה ייתכן שזו באמת הדרך של אלונסו לבנות את הפרויקט שלו. ייתכן שבגביע העולם הוא המשיך עם מה שהשאיר לו אנצ’לוטי, התנסה קצת בידיעה שזו הזדמנות נהדרת לבדוק כמה גישות כי בליגה ובאלופות לא יהיה לו את האשראי לכך, וברגע שהתחילה באמת העונה, אלונסו החליט ליישם את התכנית שלו, שייתכן ונראית כך:
- הנחת היסודות – הטמעת הפילוסופיה בכל הקשור לעמדות על המגרש, תנועה עם הכדור, רוטציות תוך כדי משחק והפעלת משחק הלחץ. ועד כה, שלב זה נראה שעובד היטב.
- הטמעת התבניות ההתקפיות – שלב שלדעתי עוד לא רואים ממנו יותר מדי. ריאל שבלונית אבל נדמה שאלונסו מנסה ללמד אותה איך לייצר שטחים תוך כדי המשחק העמדתי (סטייל גווארדיולה וארטטה). משמע איך להגיע לעמדות התקפיות טובות אך לא לשבור את המבנה הקבוצתי, דבר שאנצ’לוטי למשל לא האמין בו.
- הטמעת החופש ההתקפי – דבר שאין כרגע בכלל בריאל מדריד. אפס חופש התקפי. היחיד שיכול לעשות מה שהוא רוצה זה קיליאן אמבפה.
אבל ייתכן מאד שאלונסו פשוט מחכה לשובו של בלינגהאם.
לטעמי, האנגלי יהיה שחקן המפתח השני של ריאל מדריד העונה לצד אמבפה. כשיחזור בלינגהאם, לדעתי השיטה תשתנה וריאל מדריד תחזור לשחק עם רביעיית קישור של פדה, ג’וד, גולר וצ’ואמני – כשהצרפתי משחק את החצי בלם חצי קשר אחורי, מה שישחרר את קארסס (הנפלא) וטרנט (או קרבאחל) למשימות התקפיות, ואז נקבל סוג של יהלום, עם ויניסיוס חופשי לנוע שמאלה ולמרכז, אמבפה חופשי לנוע לאן שבא לו, וג’וד בלינגהאם כ-10 חופשי לחלוטין, שהוא סוג של 9 מדומה וגם סוג של חלוץ מטרה לכל דבר.
אני רוצה להאמין שאלונסו מחכה לשובו של ג’וד בכדי להתחיל להניע את הטמעת התבניות ההתקפיות סביבו ואז גם להטמיע את קונספט החופש ההתקפי.
הקאמבק קרוב מאד, ואז גם התיאוריה הזו שלי תעמוד למבחן.
ויניסיוס
בואו נדבר ויניסיוס. פה אני חושב שאלונסו טועה. טועה בגדול. גם בעונתו החלשה ביותר מאז ההתפוצצות, ויניסיוס הוא נכס. ויניסיוס הוא אחד השחקנים הכי עוצמתיים במשחק כרגע. ויניסיוס הוא שחקן שאוהב לקחת דברים על הגב שלו. ואלונסו לא מאפשר לו את זה. לא על המגרש כשהוא משחק ולא עם הרוטציה המוזרה והמיותרת עם רודריגו. זה לא תורם לביטחון של ויניסיוס, בחור צעיר שכן צריך להרגיש שסומכים עליו, וזה בעיקר משדר בצורה חד משמעית שמי שהיה ה-כוכב של המועדון לפני הגעתו של אמבפה, נדחק לו הצידה והפך לשחקן משלים.
ואני לא מאמין שזה נטו רוטציות או המחשבה של לתת לרודריגו דקות, כי אם כן, אלונסו יכול היה לשחק נניח עם רודריגו בימין ו-ויניסיוס בשמאל לדוגמא.
ואם רוטציות, אז איך זה שיש שחקנים שהם באנקר לכל דבר ויש כאלו שהם הרוטציה?
אני מאד מקווה שלא מדובר פה באסטרטגיה של המועדון בכל מה שקשור לשיחות לחידוש חוזה עם ויניסיוס.
סוג של דרך להבהיר לברזילאי שהוא צריך להוכיח שהוא ראוי לחוזה חדש.
לטעמי ויניסיוס כבר הראה זאת, וכעת זה הזמן של המועדון לחבק אותו, להראות לו שהמועדון סומך עליו, אוהב אותו ורוצה אותו, ולתת לו את כל השקט והביטחון בכדי להצליח. כרגע זה נראה שזה לא שם, ולמען האמת, יגיע הרגע בו ריאל מדריד תצטרך איזה קסם מתפרץ משום מקום, ואם זה לא מגיע מאמבפה, זה יהיה צריך להיות ויניסיוס, אבל זה לא יקרה אם לוקחים את “השבע של מדריד” והופכים אותו לבורג קטן במערכת.
נגיעת היד
זה לא פנדל. זה לא הגיוני שזה יהיה פנדל. זה לא הגיוני שישרקו על עבירה של נגיעת יד במקרה כזה, הרי ההיגיון חייב להיות פשוט: צריכה להיות כוונה תודעתית כלשהי לביצוע העבירה. כששחקן יורד לתיקול, הוא מודע לכך שיש סיכוי שהוא לא ייגע בכדור ויעשה עבירה. זה ברור. יש פה סיכון שהשחקן לוקח עם מחיר שהוא יודע שהוא יוכל לשלם. אבל איך שחקן אמור למנוע מהכדור לקפוץ ליד שלו, תוך כדי שהוא גולש? מה ההחלטה שקיבל השחקן פה שגרמה לעבירה. החוק חייב לעבור ריענון דחוף כי זה פשוט אבסורד שמתחולל אל מול עינינו.
מה שכתבת לגבי וויני כל כך מדוייק!
ויני בלוובל כמו של אמבפה ולדעתי גם יותר חשוב ממנו. העניים שלתחושתי וויני יודע לשחק יפה במערך קבוצתי עם מלא פירגון ושיתוף שחקנים גם באגפים אחרים (סטייל הבישול שלו לוולורדה נגד סיטי בוולה) ולכן גם הבקיע פחות אבל ראית חלוקה מאוזנת יותר בגולים של ריאל לעומת אמבפה שקודם חושב על עצמו ואז על השאר ורק בסוף על וויני.
בנוסף דעתי היא שאמבפה עם כל הגולים שלו פשוט משתלט על המשחק וגורם לשחקנים אחרים לא לבוא לידי ביטוי. נתחיל מזה שהוא נכנס לעמדות של שחקנים אחרים נכנס להם לתוך הרגלים בנוסף מרגיש כאילו בכוח מנסים קודם למצוא אותו פנוי למרות שיש לא מעט פעמים אופציות מסירה טובות יותר.