אופי של אלופה | ריאל סוסיאדד 0 – 2 ריאל מדריד

למקרה ששכחתם, ריאל מדריד באה להזכיר לכם שלפני הכל, שם המשחק הוא הישרדות. השורד האחרון שהוא גם המנצח הגדול.
אצל הבלנקוס, הניצחון הוא מעל הכל וצריך לעשות כל מה שאפשר בכדי להשיג אותו, וכל דרך להשיגו היא מבורכת בדרכה.

הנסיבות

במשחק חוץ קשה מאד באצטדיון עוין, ריאל מדריד חזרה הביתה עם 3 הנק’, זאת למרות סגל קצר מאד עם הפציעות של אלאבה, סבאיוס, צ’ואמני, קאמבינגה ובלינגהאם. בסיטואציה הזו קרלו אנצ’לוטי נאלץ לאלתר (כמו שהוא אוהב) ולהעלות חוליית קישור של ואלוורדה, מודריץ’ וגולר שנאלצו לעשות תפקידים שונים מהרגיל, זאת בכדי לשמור על העמידה הטקטית של הקבוצה.

זה לא היה קל. ריאל סוסיאדד ידעה היטב שללא קשר אחורי אמיתי, ריאל מדריד תהיה פגיעה באיזור 14 שמחוץ לרחבה, כך היה לדוגמא באחד המצבים של סוסיאדד עם הכניסה של סושיץ’ הנפלא אל הרחבה – מצב שהסתיים בבעיטה לקורה (אחת מ 3 סה”כ).

ללא צ’ואמני, ואלוורדה ומודריץ’ היו אמונים על משימת ההגנה בקישור, אך הרכות הורגשה. זה כמעט בלתי אפשרי להחזיק אמצע הגנתי חזק עם מודריץ’ וגולר, זאת למרות היכולות האדירות של פדה ואלוורדה.

כך גם היה במצב השני אליו הגיע סושיץ’, שגם אותו אגב הוא בעט לקורה.

שוב ואלוורדה ומודריץ’ לא עוקבים אחרי השחקן שלהם, ושוב זו לא אשמתם, הם לא מחווטים כך, וסושיץ’ הצליח למצוא עצמו כל כך לבד ברחבה, ואיכשהו הצליח למצוא עוד פעם את הקורה.

הסטטיסטיקה

בסופו של משחק, ריאל מדריד וריאל סוסיאדד הציגו יכולת די שווה.
שתי הקבוצות שלטו בכדור בצורה כמעט זהה (52% ריאל מדריד) כשדווקא ריאל סוסיאדד הייתה הקבוצה המסוכנת יותר עם 3 בעיטות לקורה ועוד 2 בעיטות למסגרת, ששוות סך הכל 1.07 שערים צפויים, נתון שהפעם קצת מעוות את המציאות בה סוסיאדד הייתה ראויה לשני שערים לפחות.

ריאל מדריד מצידה בעטה יותר (16 מול 11) ורשמה אמנם 2.38 שערים צפויים, אך ללא צמד הפנדלים (המוצדקים), מדד השערים הצפויים של הבלנקוס עמד על סך של 0.80 בלבד.

שתי הקבוצות הצליחו להכנס לרחבת היריבה באותה עצימות – 26 נגיעות ברחבת היריבה לריאל מדריד אל מול 25 נגיעות ברחבת היריבה לריאל סוסיאדד.

משחק שווה עם עדיפות קטנה לריאל סוסיאדד, שהסתיים דווקא בניצחון של הבלנקוס בעקבות אותם 2 פנדלים.

על אבולוציה וכימיה

את שני הפנדלים בעטו ויניסיוס ג’וניור וקיליאן אמבפה.
אין בועט קבוע, אין דרמות סביב זהות הבועט. האחד מפרגן לשני כשויניסיוס חוגג את הפנדל של אמבפה עם החגיגה של הצרפתי.
יש כבוד הדדי ויש רצון הדדי לנצח. לנצח בכל מחיר.
נדמה שלא פעם מנסים בתקשורת הספרדית והעולמית למצוא חיכוכים בין השניים, ניצוצות של אגו, הסימנים הראשונים של עשן המלחמה, אך זה לא המצב. רחוק מכך. בריאל מדריד יש שני כוכבי על שמבינים לחלוטין את מקומם בקבוצה ואת חשיבותו של האחר.

זה היה משחק טוב לאמבפה, לא גדול או ייחודי, אבל כזה שגורם לך לרצות את הצרפתי שוב.
במספר ריצות שלו עם הכדור, אפשר היה לזהות שוב את השחקן שהוכתר על ידי רבים כטוב בעולם.
אמבפה רשם אמנם רק 2/7 דריבלים מוצלחים, אך זה לא הסטטיסטיקה, זה העיוות. זה הרגע בו כל הגנת היריבה מתכווצת ומתעוותת לנוכח איום מפלצתי. הרגע בו כל המשחק משנה צורה כי אמבפה החליט לשעוט קדימה עם הכדור. רגעים קטנים של קסם בתוך כדורגל מודרני ומכני.

וכן, שוב ויניסיוס מתגרה בקהל, ושוב הקהל מתגרה בויניסיוס.
מעגל של פרובוקציות. ייתכן מאד שזה מעגל שלא ייפסק לעולם.

ויניסיוס הוא כאוס.
תמיד היה כאוס.
כנראה שתמיד יהיה.

אולי הוא ישתנה בהמשך הדרך, אבל כרגע אין לצפות לשינוי דרסטי בהתנהגותו.
הכאוס הוא הדלק שלו.
ככה הוא דוחף את עצמו.
ככה הוא דואג שחבריו לקבוצה יהיו דרוכים. ככה הוא מוציא את היריבה משיווי משקל.

איכשהו בתקופתנו אנו ישנם יותר מדי נשמות עדינות שמזדעזעות מהתנהגותו, אבל לטעמי זה פשוט חלק מהמשחק.
לא חובה לאהוב את זה, בדיוק כמו שלא חובה לשחק את המשחק באותה הצורה.
לכל אחד יש את הנשק שלו שמוציא את היריב משיווי משקל.
מוזמנים לשאול את מלך הטראשטוק מייקל ג’ורדן.

המטרה היא לנצח, בכל מחיר.
זה ספורט תחרותי ולא מדריך לג’נטלמן המנומס.
בתחבולות, וגם בפרובוקציות, תעשה לך מלחמה.

לסיכום

זה משהו בשגרה, כזה שלא צריך להרים גבה בגללו. שוב ריאל מדריד מנצחת, גם היא לא נראית כמו מפלצת דורסנית או מכונה משומנת.
ה DNA שלה מספיק לה.
אלת המזל פורטונה אוהבת אותה.
האופי של השחקנים שלה דוחף אותה קדימה, גם אם זה אומר שגולר ומודריץ’ נאלצים לשנות את עורם ולשחק כמעין קשרים אחוריים לצד ואלוורדה בהגנה.
עושים מה שצריך בשביל לנצח.
בשפת הקלישאות קוראים לזה – אופי של אלופה.

גיליון ציונים