המפגש הכפול בין אינטר לאתלטיקו מדריד החזיר לתודעה את עוצמתה של ליגת האלופות.
זה המפעל של הטובות ביותר, אך שלב שמינית הגמר לא סיפק יותר מדי רגעים מרגשים ומפתיעים שגורמים לדופק לעלות, אך כאמור, המפגש בין סימונה לסימאונה העלה את הדופק אצל כל מי שלקח חלק או צפה בהתמודדות הזו.
אם בשאר הזירות ראינו מתאגרפים במשקל כבד אל מול מתאגרפים במשקל בינוני/קל, אמש זכינו לצפות בשתי ענקיות שנכנסו לזירה בידיעה שלמרות הכל, אחת מהן תיפול.
על הקווים
כשמדברים על אינטר או אתלטיקו מדריד, זה קודם כל המאמנים.
בשונה מרוב המשחקים, נדמה שהפוקוס העיקרי במפגש הזה לא היה בין הכוכבים שעל הדשא, כי אין באמת כוכבים גדולים בשתי הקבוצות, אלא על הקווים.
דייגו סימאונה אל מול סימונה אינזאגי.
ככל הנראה – שני המאמנים הייחודיים ביותר בטופ של הכדורגל האירופי.
סימאונה את סימונה לא מתיישרים עם הטרנדים הנוכחיים. לא שוחים עם הזרם.
בעידן בו רוב מאמני העלית נוטים ללכת לפי תפיסות עולם שקרובות מאד לכדורגל העמדתי שמייסדו המודרני הוא פפ גווארדיולה, סימאונה את סימונה מסתכלים על המשחק אחרת.
אין להם אינטרס להוריד קצב, לשלוט בכדור או לשרטט את השחקנים שלהם על כר הדשא.
הכדורגל של אינטר ואתלטיקו מדריד הוא מהיר, קצבי, חסר צורה לעיתים ופרוע.
משחק מרחבה לרחבה עם כמויות אדירות של שחקנים בהתקפה.
קחו לדוגמא את השער של אינטר.
כל כך הרבה דברים לא שגרתיים קורים פה.
המגן השמאלי די מארקו עומד גבוה ממש כמו חלוץ.
לאוטרו מרטינס יורד אחורה ומפנה לו את השטח.
הבלם השמאלי בסטוני תוקף גבוה ומשחק ממש כמו מגן שמאלי והוא זה שדוחף קדימה את הכדור לניקולו בארלה, שתוקף את השטח בזמן שדי מארקו חותך פנימה כאילו היה חלוץ מרכזי.
מאסטרפיס של תנועה בלתי צפויה.
בזמן שרוב מאמני העלית מחפשים למצוא את הפרצה באמצעות הנעת כדור סבלנית, אינזאגי רוצה שהקבוצה שלו תשחק מהר.
מהר וקדימה.
המולטו אוואנטי של אינזאגי.
מה שהיה מרתק במפגש המפלצתי הזה, זו העובדה שדייגו סימאונה דומה מאד בגישתו לאינזאגי.
השער הראשון של אתלטיקו נראה מעט רנדומלי, בעיקר בעקבות הרחקת הכדור האומללה של פאבארד, אבל זו הייתה התקפה מסודרת של אתלטיקו מדריד שבמרכזה יש שני יסודות ברורים:
1. תמיד תוקפים מקו שני. אם אלו החלוצים שיורדים אחורה ורצים עם הפנים קדימה או הקשרים שבאים מקו שני. שחקני אתלטיקו מדריד תמיד תוקפים בריצה קדימה את השטח.
2. תמיד מעמיסים את הרחבה. אם כבר הגענו אל השליש ההתקפי, יש לפחות 4 ומעלה שחקנים ברחבת היריבה.
שני היסודות האלו יוצרים בעיקר בלבול אצל היריבה שמותקפת על ידי כמות גדולה של שחקנים שלא מחכים לכדור שיגיע אליהם אלא זזים אחורה וקדימה ללא הפסקה.
זה כדורגל אמיץ מצד סימאונה.
בשער הראשון כאמור היו 5 שחקנים ברחבת אינטר, שחקן אחד על הריבאונד ומאחוריו שלישייה שמהווה מטריה הגנתית שכל תפקידה זה להרוויח את הכדור החוזר ולייצר לחץ.
בשער השני של אתלטיקו מדריד ראינו את אותה הדוגמא.
שוב נוכחות מוגברת של שחקנים בשליש ההתקפי של אינטר, בנקודה בה נדמה היה שהאיטלקים נופלים מהרגליים בזמן שאתלטיקו מדריד יכולה להמשיך ככה גם עוד שעה.
שוב 5 שחקנים ברחבה של אינטר, והפעם 3 שחקנים בכחול/שחור בוהים בקוקה, אולי אפילו עייפים או מבולבלים מדי בכדי לגשת אל קוקה שדוחף את הכדור פנימה לממפיס דפאיי שהתנער בקלות יתרה מדה וריי.
קרב משובח
שלא תטעו, אינטר יכלה לנצח את המשחק הזה.
מרקוס תוראם החמיץ פעמיים ברשלנות פושעת – פעם אחת בבעיטה מכדור עומק נפלא של לאוטרו מרטינס ובפעם השנייה מנגיחה כל כך חופשיה ברחבה של אובלק מהרמה מדויקת של יאן ביסאק, אולי השחקן היחיד באינטר שעלה מהספסל ונראה בסדר.
המשחק כאמור שוחק בקצב מאד גבוה, מרחבה לרחבה, ללא שום דומיננטיות על הכדור (53% פוזשן מול 47%) ועם סך של 38 בעיטות, 14 מהן ביחד פגשו את המסגרת של שני שוערים נפלאים שלקחו כמה כדורים שהשאירו את קבוצותיהם במשחק.
מפת הבעיטות מראה בעיקר את כמות הבעיטות הגדולה שיצרה אתלטיקו מדריד ברחבה של זומר, אבל גם כאמור את הנקודות בהן אינטר יכולה הייתה לכבוש עוד שער אחד שהיה מבטיח העפלה אל שלב רבע הגמר.
הבעיות אצל אינטר החלו בעיקר במחצית השנייה.
הקבוצה הלכה אחורה ונתנה לאתלטיקו מדריד את השליטה במומנטום ההתקפי של המשחק.
37% מהפעולות במשחק אמש התרחשו בשליש ההגנתי של אינטר.
בנוסף, הפער העצום בין הספסלים של שתי הקבוצות רק דחף את אתלטיקו מדריד קדימה.
בזמן שאצל סימאונה דפאיי, קוראה וריקלמה (שיכול היה להיות הגיבור הגדול אמש עם החמצה בדקות הסיום) הרימו את היכולת ההתקפית של הקבוצה משמעותית, הכניסות של פראטסי, דרמיאן ואלכסיס סאנצ’ז רק פגעו באינטר.
שישה חילופים ביצעו שני המאמנים.
לסימאונה זה העניק עוצמות אדירות, לאינזאגי זה היה הרגע בו הוא החל לאבד הכל.
הקבוצה של אינזאגי איבדה את היכולת לשלוט קצת בקצב כשבסופו של דבר שני המחליפים קלאסן וסאנצ’ז היו בעצם אלו שהפסידו את המשחק עם שתי החמצות רצופות בדו קרב הפנדלים.
מעל כולם
לפני כמה שנים אפשר היה לדבר על יאן אובלק כאחד השוערים הטובים בעולם.
הוא הרבה זמן לא אחד כזה.
אבל אתמול זה אתלטיקו מדריד קיבלה את יאן אובלק פריים. בשיאו.
4 עצירות במהלך המשחק ובעיקר 2 עצירות אדירות בדו קרב הפנדלים.
בין הקורות של אינטר, יאן זומר נתן תצוגת שוערות אדירה. הירואית.
7 עצירות נהדרות שמנעו לפחות שער אחד נוסף מאתלטיקו מדריד, וגם עצירה אחת נפלאה בדו קרב הפנדלים. אך לצערו זה לא הספיק.
ראינו אתמול כדורגל מעולם אחר. אולי הרמה הגבוהה ביותר באירופה לעונה הנוכחית עד כה.
שני מאמנים ייחודיים שלא מפחדים להזיז את הכלים על לוח השחמט בצורה בלתי צפויה.
שניים מהפכניים. לא פחות.
זכינו לראות את ניקולו “הבוכנה” בארלה במשחק נהדר אותו סיים עם בישול, 3 מסירות מפתח, 88 נגיעות בכדור ונוכחות מוגברת לאורך ורוחב השליש המרכזי של המגרש. הופעה נהדרת של האיטלקי שלצערנו נפצע ונאלץ לרדת מהמגרש. ייתכן שאיתו התוצאה הייתה אחרת. ציון 7.7 לבארלה.
אך מעל כולם זכינו לראות עוד הופעה של אחד השחקנים הלא מוערכים בעליל של דורנו.
זה לא רק השער.
זו הטכניקה העילאית. זו החוכמה הנשגבת. זו הנוכחות שלו כמעט בכל נקודה במגרש.
זו התנועה ללא כדור ומוסר העבודה שנראה כמובן מאליו.
אנטואן גריזמן הוא אתלטיקו מדריד, ואתלטיקו מדריד היא אנטואן גריזמן.
הקוסם של סימאונה שמתעקש לחגוג כמו ליצן.
אינטר ואתלטיקו מדריד היו ראויות להמשיך הלאה, אך כאמור, רק מתאגרף אחד נשאר על הרגליים.
זה היה דו קרב שהתחיל והסתיים עם השניים שעל הקווים.
עם צ’ולו בפינה הכחולה/אדומה, אתלטיקו מדריד יכולה לחלום על עונה אירופית מופלאה.
אל תתפלאו אם היא לא תעצור גם בשלב הבא.
איזו רמה גבוהה של סיקור משחק, פשוט תענוג אדיר, תודה
איזה משחק אדיר זה היה, אולי הכי טוב בכל שמינית הגמר!
שאפו לסימונה וסימאונה, אבל אינטר צריכה להתפתח עוד כמה שלבים באבולוציה שלה וגם להתחזק.
סיכום נהדר למשחק שיא עונה, איזה קצב!
מאכזב מאוד סוף הסיפור של אינטר רק בשמינית הגמר, קונטנדרית לתואר צריכה להתגבר גם על אתלטיקו במבצרה…אי אפשר שלא לעמוד ולהצדיע לסימאונה על מה שהוא עושה, איזה ענק הוא.
לגבי הסיכום כל קומפלימנט שאכתוב יעשה עוול לאיכותו, אז רק אגיד תודה לכם.