שגעון גדלות – סיפור ההתרסקות של שאלקה 04
מקבוצה שהגיעה לחצי גמר ליגת האלופות עד למאבקי התחתית בליגה השנייה. שאלקה 04, אחד המועדונים הגדולים בגרמניה, הפכה בשנים האחרונות לקבוצה נלעגת ומביכה, שבעיקר נאבקת בשיאים שליליים. סיפור ההתדרדרות של שאלקה מצמרת הכדורגל הגרמני עד לתחתית.
כוח הוא דבר מסוכן, אפילו הרסני. אם הכוח מגיע לידיים לא נכונות, בעיקר לכאלו שהתלכלכו בביצת היוהרה, הציניות והזלזול, הוא עלול להרוס כל דבר טוב שנמצא מסביב. סיפור התרסקותה של שאלקה 04, מקבוצה שהגיעה לחצי גמר ליגת האלופות ועד ירידת ליגה ושבירת שיאים שליליים הוא סיפור על כוח משחית. כוח שכוונותיו היו טהורות תחילה, אך אט אט הוא החל להשחית את אחד המועדונים המעוטרים ביותר בגרמניה. היוהרה של שאלקה הפכה אותה לשק החבטות של גרמניה בשנים האחרונות, כאשר היא שוברת שיאים שליליים בזה אחר זה וכיום היא קבוצת אמצע-תחתית טבלה בליגה השנייה בגרמניה. סיפור נפילתם של ה”רויאל בלוז”, שהמונח “רויאל” (מלכותי) כבר לא מתאים להם.
כאמור, שאלקה 04 היא אחת הקבוצות המעוטרות ביותר בגרמניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה היא שלטה בכדורגל הגרמני ביד רמה, כאשר היא זוכה ב-6 אליפויות מ-1934 עד 1942, ואחת נוספת ב-1958. בנוסף, היא זכתה בגביע 5 פעמים, כאשר הפעם האחרונה הייתה ב-2011. נכון לינואר 2024, היא ממוקמת במקום ה-7 בעולם כולו במספר המנויים שלה עם 174,000 כאלו, יותר מברצלונה, מנצ’סטר יונייטד וריאל מדריד. מאז ומעולם, שאלקה היא בורג מרכזי בכדורגל הגרמני ואחד המועדונים הגדולים במדינה, אף על פי שלא זכתה באליפות מאז 1958. בעשור הקודם, שאלקה הייתה אחת הקבוצות הטובות בגרמניה, ועל כן איש לא ציפה שהיא תרד לתהום כה עמוקה.
בכדי להבין מה קרה בשאלקה, חשוב להבין את מבנה ההנהלה שלה ואת חלוקת המניות בה. שאלקה 04 היא בין הקבוצות היחידות בגרמניה שעדיין אינה מוגדרת כחברה בע”מ אלא כאיגוד. דה פקטו, הדבר אומר שהיא נמצאת בשליטה של האוהדים במאת האחוזים, כאשר ישנם 6 חברי דירקטוריון שחברים בהנהלה – כולם מטעם האוהדים. בשנת 2001, נבחר ליו”ר שאלקה איש עסקים בשם קלמנס טוניס, מיליונר אשר עשה את הונו במפעל לעיבוד בשר. טוניס הוא דמות שלעתים קשה לעכל אותה – “גבר אלפא”, כך הגדירו אותו בשאלקה. הוא שלט ביד רמה במועדון, השקיע כספים רבים והכתיב מדיניות אחידה וברורה. בתקופתו שאלקה פרחה מחדש, והגיעה להישגים חסרי תקדים – חצי גמר ליגת האלופות בשנת 2011 ורבע הגמר ב-2008,. כמו כן, שאלקה הייתה סגנית הבונדסליגה 4 פעמים בין 2005 עד 2018, וסיימה במקום השלישי בשלוש פעמים נוספות.
Pour une vidéo je me suis replongé dans le Schalke 2010-2011 : 14e de Bundesliga mais demi de LDC, monumentale victoire 5-2 à San Siro, Raul hors du Real, dernière saison de Neuer, l’éclosion de Draxler mais aussi Farfan Huntelaar Uchida Jurado Edu…
Équipe très emblématique pic.twitter.com/Nlv06dCbc9
— Scipion (@Scipionista) March 10, 2023
בתקופתו של טוניס, שאלקה צמחה גם מבחינה כלכלית. בשנת 2007 היא חתמה על הסכם ענק עם גזפרום, חברת הגז הרוסית, ל-5 שנים בשווי 125 מיליון יורו. באותה תקופה זה היה הסכם החסות הגדול בהיסטוריה של הבונדסליגה. שאלקה השתמשה בכסף בכדי לפתח שחקנים ולמכור אותם לכל המרבה במחיר, כגון מנואל נוייר שנמכר לבאיירן ב-28 מיליון אירו, לירוי סאנה לסיטי ב-52 מיליון, ויוליאן דרקסלר ב-43 מיליון לוולפסבורג. שאלקה הייתה בדרך הבטוחה להצלחה כבירה בגרמניה והישארות בטופ העולמי לשנים ארוכות.
הכוח, העוצמה והתהילה של טוניס היו בלתי ניתנים לשיעור והם אלו שיצרו את חטא היוהרה הידוע לשמצה – אותו חטא ארור שאנשים בעלי כוח חוטאים בו, כאשר הם חושבים שכוחם מאפשר להם לעשות כרצונם, גם אם ברצונותיהם אין שום היגיון.
טוניס לא היה שבע לרגע. הוא ראה את היריבה המרה, בורוסיה דורטמונד, מצליחה יותר ממנו והוא הרגיש שהוא חייב לעשות יותר עבור המועדון, הוא חייב להיות טוב יותר מדורטמונד, טוב יותר מכולם. טוניס חשב שכוחו בשלטון והכסף שזרם למועדון כמים בנהר יאפשרו לו להחליט החלטות שנויות במחלוקת, ולהיות חסין לחלוטין מההשלכות. המציאות, אם כן, אינה התיישרה עם רצונותיו של טוניס.
שגעון הגדלות והשאיפות הגבוהות של טוניס יצרה אווירה רעילה במועדון, שהגיעה לשיאה בשנת 2016 כאשר הורסט הלדט, המנהל הספורטיבי ב-5 השנים שלפני כן עזב את המועדון. בראיון לאחר העזיבה הוא סיפר: “המועדון צריך להירגע. תמיד דיברו על כך שהמועדון הוא משפחה אחת גדולה. אבל אם אתה במשפחה, אתה נמצא אחד עם השני גם ברגעים קשים. חצי הכוס בשאלקה תמיד ריקה, אף פעם לא מלאה. יש שם את ה”זורקים” (tossers) הכי גדולים, שלא יודעים שום דבר ומעזים לדבר על אנשים. זה השפל הכי נמוך שיש”.
הרדט הצביע אז על הבעיות בניהול המועדון, שהפך לרעיל עד מאוד. טוניס היה שיכור מכוח והשליט טרור במועדון – המילה שלו היא שקובעת. הדלט הוחלף בכריסטיאן היידל, שמונה כמנהל הספוטיבי של המועדון.
Nächstes Jahr läuft der Sponsoring-Vertrag mit Böklunder, der Firma von Clemens Tönnies, aus. Schalke will demnächst das Gespräch mit Tönnies suchen. Dass Tönnies nicht zu einer Verlängerung bereit ist, gilt als unwahrscheinlich.
[WAZ]#Schalke #S04 pic.twitter.com/CszF7gWR9Q
— SchalkeZone | S04 News (@SchalkeZone) August 30, 2023
בתקופותו של היידל, שאלקה בזבזה כסף ללא הכרה – היא קנתה 4 מתוך 5 ההעברות היקרות ביותר שלה אי פעם, כאשר הבולט ביניהם הוא בריל אמבולו, אז כישרון שוויצרי מבטיח שהגיע מבאזל תמורת 26 מיליון יורו. העברות גדולות ביחד עם שחרור שחקנים בהעברות חופשיות, כגון לאון גורצקה ומקסים צ’ופו-מוטיג, יצרו מאזן כלכלי שלילי וחובות ענק שהחלו להצטבר. היידל פיזר כספים לכל עבר מבלי להתייעץ על כך עם המאמן, אז מרקוס ויינצרל הגרמני, ובלי לתאם זאת לשיטת משחקו. בעונה הראשונה של היידל, 2016/17, לאחר שתי עונות שבהן שאלקה לא הגיעה לליגת האלופות, היא סיימה במקום ה-10 ולמעשה לא הגיעה למקום המוביל לאירופה בפעם הראשונה מאז שנת 2000. ההתנהלות הכלכלית התמוהה הביאה איתה חובות עתק, שעמדו ב-2017 על כ170 מיליון יורו.
אעצור כאן ברשותכם, לטובת שאלה שעלתה במוחי כאשר נחשפתי לסיפור לראשונה, ואני בטוח שגם עולה אצלכם – אם הקבוצה נשלטת בידי האוהדים, מדוע הם לא השמיעו זעקה לנוכח האכזבות בשלוש העונות האחרונות? או לנוכח ההעברות היקרות והבלתי מועילות? ובאופן רחב יותר, כיצד אדם אחד, קלמנס טוניס, יכול להיות דומיננטי כל כך במועדון שבנוי על אוהדים?
התשובה אם כן מורכבת. טוניס היה איש המועדון בכל רמ”ח איבריו והוביל את שאלקה להישגים חסרי תקדים בדור הנוכחי. לאוהדים קשה לבוא לאדם שכל כך מזוהה עם המועדון, ושהוביל אותו להצלחות כבירות, ולבקש ממנו לפנות את הכיסא, בטח כשמדובר באדם כמו טוניס. טוניס היה רודן, ורודנים לא מתחלפים כל כך במהירות, ואף מפחיד להשמיע דעה מנוגדת לדעתו. על כן, אוהדי שאלקה בלעו את הצפרדע ומחאות האוהדים עוד לא קמו נגד טוניס.
בעונה שלאחר מכן, 2017/18, הייתה תחושה שהתקופה הרעה של שאלקה כבר מאחוריה. ויינצרל הוחלף בדומינקו טדסקו, כיום מאמן נבחרת בלגיה. העונה הראשונה של טדסקו הייתה מצולחת למדי, כאשר שאלקה סיימה במקום השני וחזרה לליגת האלופות לאחר שלוש שנות היעדרות. אך בכל זאת, האווירה לא הייתה שקטה במועדון. ביקורת החלה להישמע על סגנון משחקו השמרני של טדסקו שאף הודה בעצמו: “בסקאלה שבין פפ למוריניו, אני יותר מוריניו”.
SCHALKE 04: L’esordio di DOMENICO TEDESCO (32 anni) in Bundesliga
2° Posto (Punti 60)
Vittorie 17
Pareggi 9
Sconfitte 7 pic.twitter.com/3dVE1CWo2N— pallottoledicalcio (@PdiCalcio) May 6, 2018
טדסקו המשיך כמאמן בעונה הבאה, אך שם זו כבר הייתה אופרה אחרת לחלוטין. שאלקה הפסידה בכל חמשת משחקיה הראשונים בבונדסליגה, והרעל בחדר ההלבשה החל להתפשט כאש בשדה קוצים. טדסקו נאלץ להתמודד עם כך לבדו, שכן ההנהלה לא גיבתה אותו ולא עזרה לו. היו קולות במועדון שטענו שטדסקו צריך יותר תמיכה מההנהלה, שגם יכלה לעזור לו להתמודד עם היידל, הבזבזן הידוע לשמצה. לאחר פתיחת העונה המאכזבת, היידל עזב את המועדון. טדסקו הלך בעקבותיו לאחר התבוסה 7-0 למנצ’סטר סיטי ברבע גמר ליגת האלופות. שאלקה סיימה את עונת 2018/19 במקום ה-14 בלבד, כאשר היא רקובה, רעילה ומרוקנת ממזומנים.
עונת 2019/20 נפתחה דווקא לא רע בכלל, עם מאמן חדש בדמות דיוויד ואגנר ומקום חמישי בפגרת החורף. אלא שאז, העולם עצר מלכת – מחלה סינית השתוללה ברחבי העולם וגרמה נזקים אדירים למדינות, עסקים ואנשים. כל מי שמצבו הכלכלי היה גם ככה ירוד, הקורונה הייתה עבורו המסמר האחרון בארון הקבורה שלו. הניצחון על בורוסיה מנשנגלדבאך בינואר 2020 היה הניצחון האחרון של שאלקה באותה עונה. היא שברה שיא מועדון שלילי של 16 משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון. הבעיות הספורטיביות והכלכליות התערבבו יחדיו – קהל לא בא למגרשים, משחקים בוטלו, והכסף, שהיה כמו אוויר לנשימה לקבוצה מלאת חובות כמו שאלקה, פשוט לא הגיע. הקבוצה הייתה בשפל היסטורי שלא היה כמותו.
בנקודת הזמן הזו, אוהדי שאלקה הבינו שהם חייבים לעשות מעשה בכדי להציל את המועדון האהוב שלהם. הם מחו בחריפות נגד טוניס, שנכנע והתפטר מתפקידו ביוני 2020, כאשר הוא נוטש את הסיפון ונותן לספינה לשקוע. אווה קמר, חבר בדירקטוריון של שאלקה עד דצמבר 2020 הסביר: “הכל קרה בבת אחת. בלי כסף מהשתתפות בליגת האלופות, קורונה, הכסף המבוזבז תחת היידל וקהל שלא מגיע למגרשים. זה היה כמו צונאמי ענק”.
שאלקה ניסתה להישאר עם הראש מעל המים, ועל כן ביקשה מהמנויים לוותר על החזר הכסף שהגיע להם עבור משחקים שהם לא הגיעו אליהם, ואף דרשו הסברים מהם אם הם אינם יכולים לעשות זאת. השחקנים קיצצו בשכרם, ראשות המחוז ניסתה להושיע, אך שאלקה המשיכה לטבוע, עמוק.
💬 Reis: “Our fans play a big role for us. We want an aggressive side, one that fights against every challenge and can deal with a setback. Our stadium is a big strength of ours – we can achieve anything there.”#S04 | #HSVS04 pic.twitter.com/MJ78vUS7MU
— FC Schalke 04 (@s04_en) July 26, 2023
רצף הכישלונות של שאלקה המשיך גם לעונת 2020/21. רק בינואר 2021 היא ניצחה בפעם הראשונה באותה עונה, לאחר 30 משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון – הכי גרוע מלבד שיאה השלילי של טסמניה ברלין, שלא ניצחה 31 משחקים אי שם בשנות ה-60. 5 מאמנים אימנו בשאלקה באותה עונה, ולאחר 30 שנים רצופות בליגה הבכירה – שאלקה ירדה לבונדסליגה השנייה בבושת פנים בתום קמפיין מביך.
התהום לא הייתה יכולה להיות עמוקה יותר. שאלקה, מגדולות הכדורגל הגרמני במילניום הנוכחי, יורדת לליגה השנייה ונמצאת במצב כלכלי מכפיר. באותה עונה אוהדי הקבוצה ניסו לשכנע את ראלף רנגניק, שהוביל את הקבוצה לחצי גמר ליגת האלופות ב-2011, לחזור ולהציל את המועדון אך האחרון סירב בעקבות אי היציבות במועדון. מאז אותו כישלון חרוץ שאלקה עוד הספיקה לחזור לליגה הראשונה בעונת 2022/23, אך ירדה לליגה השנייה פעם נוספת.
רציתי לספר לכם סוף טוב לסיפור הזה, על כמה שאוהדיה עשו הכל כדי להרים את הקבוצה מהקרשים ועל ההצלחה הכבירה שלהם. אך לא כך הדבר. את עונת 2023/24 שאלקה סיימה במקום העשירי בבונדסליגה השנייה, כאשר איום הירידה לליגה השלישית היה ממשי ברוב שלבי העונה. שאלקה הבינה שירידה לליגה השלישית פירושה פשיטת רגל, מטאפורית וכנראה גם מעשית. על פי דיווח של סקיי, במקרה של ירידת ליגה שאלקה הייתה יורדת אוטומטית לליגה הרביעית כי היא אינה עומדת בתנאים הכלכליים בשביל לשחק בליגה השלישית. הבונדסליגה הראשונה והשנייה בגרמניה נשלטת בידי ה-DFL (מנהלת הליגות בגרמניה) והליגה השלישית ומטה נשלטות על ידי ה-DFB (ההתאחדות). בעוד ה-DFL רואה גם פוטנציאל צמיחה כחלק מתנאיו להשתתפות בליגה, ה-DFB מבקש הון עצמי מינימאלי – אשר לשאלקה אין.
הנפילה של שאלקה 04 היא עוד הוכחה לכמה כוח יכול להשחית וכמה הנהלה רקובה שמנוהלת בצורה נוראית משפיעה על הקבוצה ועל יכולתה על המגרש. שאלקה היא אחת הקבוצות החשובות בגרמניה, הן מבחינת ההיסטוריה והמסורת והן מבחינת אוהדיה המסורים וכולנו צריכים לקוות שהיא תחזור לגדולתה ואף תהיה ראויה לשם “רויאל בלוז”. עד אז, נאחל לה בהצלחה בעונה הבאה בבונדסליגה השנייה, בתקווה שהיא לא תתפרק אפילו יותר.
לא נשכח שהם היו הראשונים, כבר ב 8.10
לעלות עם סרטים שחורים על היד (יחד עם הרטה)
בדיוק אתמול נרשמתי כחבר מועדון בכדי לתמוך בחזרתם לבונדסליגה.
כאמור, הם היו מהראשונים לתמוך בצד שלנו בכל פלטפורמה חברתית, כבר באותה השבת הוציאו פוסטים וציוצים,
ובכלל, המועדון עושה עבודה יפה לזיכרון השואה,
וניכר שהוא פועל תחת ערכים וערכים נכונים.
תענוג לקרוא אותך ואודות הכדורגל הגרמני תודה יוני
כתיבה יפה ומעניינת, סיפור מבאס מאוד, קבוצה סימפטית