שובה של הגברת הזקנה דרך ההגנה?

במשך לפחות 3 שנים יובנטוס הלכה והידרדרה, אולי זו הגמילה הכואבת שלה מחוסר התחרותיות אליו היא התרגלה בעשור שעבר, אולי השחקנים הזדקנו והיא לא הביאה מחליפים ראויים ואולי זה בכלל המאמן אלגרי.

בכל מקרה ההידרדרות הזו החלה מהעונה של סארי במועדון (19/20) אז סיימה יובנטוס כאלופה אבל לא בגלל שהיא הייתה טובה אלא כי יריבותיה (בעיקר אינטר) היו חלשות להחריד כשבנוסף היא סיימה עם 43 כדורים ברשת, המאזן הכי גרוע שלה מאז עונת 10/11 אז ספגה 47 שערי ליגה.
עוד בעונה שעברה אלגרי ניסה לטפל בזה עם הזזתם של דנילו ואלכס סנדרו מעמדות של מגן (ימני ושמאלי בהתאמה) לעמדות של בלם וזה עבד לא רע בעיקר במקרה של דנילו והגברת הזקנה סיימה עם 33 שערים שספגה (ההגנה השלישית הכי טובה אחרי נאפולי האלופה וסגניתה לאציו).

אבל העונה זה נראה שיובנטוס מחזירה עטרה ליושנה בחוליית ההגנה שלה שפעם הייתה שם נרדף לשחור לבן.
עד עכשיו יובנטוס ספגה ב- 13 משחקים 8 שערי ליגה בלבד, כשרק אינטר מקדימה אותה באיטליה עם שער אחד פחות שספגה (בחמש הליגות הבכירות היא במקום השלישי כשניס עדיין בראש עם 4 שערי חובה בלבד).

יובנטוס ואיטליה בכלל הן שם נרדף להגנה ועד אמצע העשור הקודם עמדה בהגנת הגברת הזקנה שלישיית הגנה אגדית (ובופון אחד אגדי גם הוא בשער) שהחזיקה אותה ואת נבחרת איטילה במשך כל העשור שעבר – לאונרדו בונוצ’י – אנדראה ברצאלי – ג’ורג’יו קייליני.

העונה אחרי שנים של חיפושים נראה שאלגרי מצא את הגרסה המודרנית שלו לשלישייה הותיקה:
פדריקו גאטי (ימין) – גלייסון ברמר (מרכז) – דניאלה רוגאני (שמאל).

נתחיל בימין – פדריקו גאטי שבעונה שעברה הגיע יחסית משום מקום (פרוזינונה ששיחקה אז בליגה השנייה) תקע יתד בהגנת יובה בתחילת העונה ומאז לא זז ממנה (שותף ב- 12/10 משחקים) ונראה שגם לא יזוז שכן חוזהו הוארך עד קיץ 2028.
גאטי עדיין “טרי” יחסית אבל נראה שהוא לומד מהר והוא הולך להיות עמוד תווך בהגנת יובה לשנים הקרובות.

נעבור למרכז – ברמר היה בלם מצויין עוד בטורינו בעונת 21/22 ובעונה שעברה במדי יובנטוס זה ניכר עוד יותר כשכבש 3 שערים והיווה איום מתמיד בקרנות.
העונה הוא הפך לציר המרכזי בהגנה בשחור לבן והוא גם שיפר את הכדורים הארוכים שלו (2.1 למשחק, מקום 3 בקבוצה) כדי להוציא במהירות התקפות מעבר ובנוסף הוא מנווט את ההגנה ומתפקד לפי דעתי כמו קפטן בלי סרט.
הוא גם נשאר יחסית מאחור כששני הבלמים האחרים עולים כדי לדחוף את המשחק לעבר החצי של היריב ועל כן כמובן שהוא מצטיין בהרחקות כדורים (4.4 למשחק, הכי הרבה בקבוצתו ומקום 5 בליגה).
בנוסף הוא גם מנצח בהכי הרבה קרבות אוויר מבין השלישייה (2.8 ניצחונות למשחק) מה שמעיד על אתלטיות.
ברמר מהיר יחסית לבלם ועל כן מכסה שטח גדול יותר בהשוואה לשניים שמצדדיו ואני חושב שהוא החוליה החשובה בהגנת יובנטוס, אם קבוצה תרצה לנצח את יובנטוס, היא תצטרך להוציא אותו מאיזון והם כבר בחצי הדרך לשם.

נסיים בשמאל – המקרה של רוגאני הכי מפתיע אותי שכן עברו 9 שנים מאז סיפק עונה מפעימה באמפולי בעקבותיה יובה רכשה אותו.
מאז עונת 17/18 הוא הידרדר בכושרו וברוטצייה ונדמה היה שאחרי השאלות חוזרות ונשנות (ראן, קליארי) היה נראה שעם תום חוזהו בקיץ הקרוב הוא ויובה יפרדו כידידים.
אבל מאז שפתח בהרכב מול מילאן הוא לא זז משם (ואף כבש לפני הפגרה מול קליארי את שער הבכורה שלו העונה) ואף אחד לא יתפלא אם חוזהו יוארך עד הקיץ הקרוב ומי יודע אם הוא ייתן הופעות טובות אולי נראה אותו בסגל של ספאלטי ליורו.
אגב בניגוד לשני הבלמים האחרים רוגאני יודע יותר לשמור על הכדור בעזרת הגוף שלו מה שמתבטא במספר איבודי כדור נמוך (5).

*מה שכן, תמיד ישנו סיכוי שלאגרי יעדיף בצד שמאל את דנילו שיותר מנוסה מרוגאני והיה שחקן הרכב בעונה שעברה, וכמובן שיש את הכישרון ההולנדי הצעיר דין הוסיין שרק מחכה להזדמנות שלו.
אל תדאגו הוא עוד יקבל אותה.

אתמול הדרבי ד’איטליה היה לי קשה לצפייה ובייחוד במחצית השנייה שהזכירה לי קרב תחתית בליגה הלאומית, הן אלגרי והן אינזאגי חשבו קודם כל איך לא לספוג וראו את זה בנתונים הסטטיסטיים שכן יובה לא בעטה למסגרת במשך כל המחצית השנייה!
עכשיו, זה בטוח יתחיל שוב את הדיון הישן האם צריך לנצח אבל בדרך מכוערת או שעדיף לשחק יפה אבל אולי להפסיד.
אתמול שתי הקבוצות בחרו בדרך הראשונה, שתיהן לא השיגו ממש את המטרה שלהן (מילאן היא זו שחייכה בסיום אחרי שצימצמה מהן מעט את הפער) ואם אני הייתי אתמול באליאנץ ארנה הייתי דורש לפחות 50% החזר על מחיר הכרטיס שלי.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן