ברצלונה עושה את זה עם השיניים. עושה את זה קשה. צמד שערים של רוברט לבנדובסקי ששבר בצורת של שישה משחקים שווים לברצלונה 3 נקודות.
המאבק בצמרת קשוח והפעם זו לא רק ריאל מדריד שנמצאת לפני ברצלונה בטבלה, אלא גם האחות הקטנה והמפתיעה מג’ירונה. החניכים של צ’אבי יוצאים אל פגרת הנבחרות בפורמה רעה אבל חשוב מכל – עם ניצחון.
כאמור, ברצלונה מנצחת למרות שנכנסה לפיגור מוקדם אחרי שער של סאמואל אומורודיון הצעיר אחרי פחות מדקה. ממש על ההתקפה הראשונה של המשחק.
הסטטיסטיקה מספרת לנו עד כמה אנמית וחסרת רעיונות יצירתיים הייתה ברצלונה.
למרות 72% שליטה בכדור, ברצלונה רשמה רק 1.5 שערים צפויים.
לצורך ההשוואה, אלאבס עם 28% שליטה בכדור, רשמה 1.75 שערים צפויים.
שתי הקבוצות הגיעו לכמות זהה של מצבי הבקעה גדולים (3) ומצבי הבקעה מוחמצים (2).
את הקיבעון של ברצלונה אפשר לראות דווקא באחוז המאד חיובי שמספר על 90% דיוק במסירות.
על פניו דיוק במסירה זה דבר רצוי ונפלא, אך זה מראה לנו עד כמה שחקני ברצלונה לא לוקחים סיכונים וחוששים לאבד את הכדור.
היחיד שנראה שיש לו רצון לקדם את המשחק הוא דווקא הבלם איניגו מרטינז, שהוכיח שוב שיש לו את היכולת לייצר מסירות מקדמות שמשפיעות לחיוב על המשחק.
צ’אבי עצמו דיבר לאחר המשחק על אכזבתו הרבה:
אנחנו במצב לא טוב, התקופה הכי קשה של העונה. כמו באנוטה, המשחק נהיה מאוד מכוער. אמרתי לשחקנים להירגע כי ראיתי שהם
מתוחים. אנחנו נותנים יותר מדי מתנות ליריבים שלנו. בשנה שעברה זה לא קרה. ספגנו שער אחרי 18 שניות. זה לא יכול לקרות.
גונדואן לא מאבד כדורים כאלה בדרך כלל. אלאבס חיפשו את זה, לחטוף, להגיע לסמו ולצאת למתפרצת.
השחקנים נמצאים היום במתח שלא היה קיים לפני חודש. אנחנו חייבים לשנות את הדינמיקה שלנו. זה התפקיד שלנו לנהל את זה.
אין לי ספק שהביקורת מהעיתונות משפיעה על הקבוצה. זה קרה לי כשחקן ואני רואה את זה עכשיו. נוצרת סביבה שלילית שפוגעת בנו. הביקורת משפיעה בעיקר על החבר’ה הצעירים. שחקנים ותיקים כמו לבנדובסקי ואיניגו לא מושפעים מזה.
אני לא מסתכל על השלילי, אלא אני מנסה תמיד לחפש פתרונות לבעיות שלנו. פתרונות כדי שהשחקנים שלנו יוכלו ליהנות על המגרש. אני יכול להגיד שהם לא נהנים עכשיו.באתי למשחק הזה בהרגשה שהיום אנחנו הולכים להשתפר באופן משמעותי, אבל זה לא קרה. אנחנו צריכים לדרוש יותר מהשחקנים שלנו כדי שהם יהיו הכי טובים שהם יכולים. הם הצליחו למצוא את האומץ שצריך כדי לנצח גם כשלא הלך לנו טוב. זה גם מאוד חשוב.
משחקים כאלה מנצחים עם שמירה על הכדור, על המיקום. בלי למהר, לשחק בסבלנות. אני חושב שהיום עשינו את זה טוב בערך חצי שעה.
שריקות בוז? לא שמעתי משהו כזה. הייתי מרוכז בלשפר את המשחק שלנו ולהרגיע את השחקנים.
הייתי יותר רך עם השחקנים היום. הרגשתי שהם צריכים אהבה, לא ביקורת. אני בטוח שנשתפר. היום היו לנו כמה רגעים ששיחקנו טוב. עכשיו יש הפסקה שתאפשר לנו להשתפר.
צ’אבי מדבר על סבלנות ושמירה על הכדור, כי זו הפילוסופיה שלו, אך היא הופכת את ברצלונה לאנמית וצפויה.
לשם שינוי, העוקבים הרבים בערוץ הטלגרם הם אלו שבחרו את הנקודות אליהן אתייחס בטקסט.
היו המון נקודות להתייחסות, אז בחרתי את הטובות ביותר לטעמי.
שאלה: למה לדעתך בארסה ירדה ברמה העונה?
תשובה: אשדרג את השאלה הזו ל – מה חסר לברצלונה העונה.
לטעמי, התשובה היא ראפיניה ואוסמן דמבלה.
הצרפתי היה מלך הבישולים של הקבוצה (7) ביחד עם לבנדובסקי וראפיניה.
דמבלה הוסיף גם 5 שערי ליגה וראפיניה הוסיף 7.
זה לא מעט בכלל.
השניים היו גם הבועטים המובילים של הקבוצה אחרי לבנדובסקי.
הפולני עם 4 בעיטות למשחק, הברזילאי עם 2.2 והצרפתי עם 2.
לצורך השוואה, העונה אלו לבנדובסקי עם 2.8 בעיטות למשחק, פליקס עם 2.4 ואנסו פאטי עם 2.3 – פרמין לופז עם 1.6 אחריו.
בכל הקשור למסירות מפתח למשחק, דמבלה (1.7) וראפיניה ביחד עם ג’ורדי אלבה ופדרי (1.6) היו המייצרים העיקריים של ברצלונה.
העונה אין תרומה מהכנפיים בנתון הזה. פדרי מוביל עם 2.8 למשחק (אך זה קצת משקר כי הוא לא שיחק הרבה, מה שמעלה את הממוצע) ולאחריו אילקאי גונדואן עם 2 מסירות מפתח למשחק.
ההגעה של קאנסלו אמנם שידרגה את ברצלונה בכנף ימין בהגנה, אך בכל הקשור למשחק הכנפיים, יש בברצלונה דעיכה.
זה עושה חיים קלים ליריבות שקל להם יותר לצופף מבלי לחשוש מהסכנות מהכנף, וכך גם קשה לספק כדורים ללבנדובסקי בחוד.
שאלה: מה דעתך על שיבוץ שחקנים שנראה לפרקים בסימן שאלה האם השחקנים עומדים נכון?
נגיד גונדואן רחוק מאד מהשער, פליקס ממש בכנף …..
תשובה: אתחיל מוידוי. אני לא אוהב את הכדורגל של צ’אבי. אני לא אוהב את הנעת הכדור המוגזמת, את הקצב הנמוך מבחירה ואת לקיחת הסיכונים המינימליים.
צ’אבי אוהב את הכדור והקבוצה שלו בנויה בצלמו, סביב מנהלי משחק שיודעים לטפל בכדור ולסחוב אותו קדימה באמצעות קביעת הקצב היחסית הנמוך.
במשחק הספציפי הזה, פדרי נגע 123 פעמים בכדור, רק 3 מהן היו במרחק של פחות מ 20 מטר מהשער של אלאבס!
אילקאי גונדואן נגע 141 פעמים בכדור, רק 2 מהן היו במרחק של פחות מ 20 מטר מהשער של אלאבס!
שני השחקנים שאמורים להיות אלו עם הטכניקה והאינטיליגנציה לתקוף את רחבת היריבה בתנועה פנימה, פשוט מאד לא נכנסים לאיזור הרחבה.
זו מפת הנגיעות של פדרי וגונדואן ביחד (משמאל לימין). צ’אבי מקדש את השמירה על הכדור וכאמור, לא לוקח סיכונים מיותרים בכל הקשור למנהלי המשחק שלו.
זה פוגע משמעותית ביכולת של ברצלונה לייצר משהו בלתי צפוי ומפתיע.
ז’ואו פליקס שיחק אמנם בכנף שמאל, אך נכנס לא פעם פנימה. הוא נגע בכדור לא פעם ברחבה ומסביבה וסך הכל המיקום שלו היה סביר מבחינת מה שצ’אבי דרש.
לטעמי אגב, פליקס צריך לשחק ממש לצד לבנדובסקי בכדי לעזור לו לפולני למצוא יותר שטחים ריקים ובכך גם להשאיר את כנף שמאל למגן השמאלי באלדה, או היום קאנסלו, שהיה מאד מעורב אך לא תרם יותר מדי.
אני מקווה שברגע שפרנקי דה יונג יחזור, צ’אבי יוריד את השלשלאות מגונדואן ופדרי וישחרר אותם לתקוף גם את השליש ההתקפי, דבר שהם לא עשו כלל נגד אלאבס.
שאלה: איך לעזעזל הם ניצחו?
תשובה: פעולות אישיות ששוברות את המגמה
“משחקים כאלה מנצחים עם שמירה על הכדור, על המיקום. בלי למהר, לשחק בסבלנות”. זו בגדול המנטרה של צ’אבי.
אך בסופו של דבר, ברצלונה ניצחה נטו בגלל פעולות אישיות.
בשער הראשון זה היה דריבל של יאמאל על הקו, מסירה קצרה לקונדה והרמה של הצרפתי לרחבה שמצאה את ראשו של לבנדובסקי.
לא מה שצ’אבי מקדש, אבל כנראה מה שברצלונה הייתה צריכה, למרות שברסה סיימה את המשחק עם 24 נסיונות הרמה ו רק 3 מהן הצליחו. אחת מהן כאמור הסתיימה בשער.
בשער השני זה היה הכדור של איניגו מרטינז.
אם תשימו לב, פדרי ביקש ממנו את הכדור בכדי לבנות את המשחק מאחורה – כחלק מהמשוואה של צ’אבי.
אבל מרטינז זיהה הזדמנות לדחוף כדור לעומק ושבר את המשוואה.
שתי פעולות אישיות שניצחו לברצלונה האנמית את המשחק.