שוער נולד | השוערים הצעירים כובשים את ליגת העל
בעונה שעברה, כמחצית מקבוצות ליגת העל נתנו הזדמנות לשוערים צעירים בני 23 ומטה. מה הסיבות לכך? והאם זה מעיד על מגמה מתמשכת? התשובות כאן.
בתוך העולם המורכב של הכדורגל, תפקיד השוער הוא אולי התפקיד התובעני והמוזר ביותר. שוער יכול למצוא את עצמו על תקן ניצב במשך 89 דקות ו 59 שניות ועל תקן גיבור, או קורבן, בנגיעה אחת ספציפית. אנשי רוח גדולים התייחסו לתפקיד הזה במעין חרדת קודש, כאשר גם חתן פרס נובל לספרות פטר הנדקה בחר לסיים את ספרו המוכר ביותר מ-1979 במילים: “חרדתו של השוער מבעיטת 11 המטרים”, בניתוח מדוקדק של בעיטת כדור עונשין.
מסלול החיים של שוערים משמעותית שונה מזה של שחקני שדה, בעיקר עקב זה שהם יכולים לשחק זמן ארוך יותר וכפועל יוצא מכך נדיר מאוד לראות שוערים בגילאים צעירים מקבלים הזדמנויות, כך לדוגמא אנחנו יכולים לראות שוערים שמתקרבים לגיל 40 מקבלים קרדיט בארץ ובעולם, ממנואל נוייר של באיירן מינכן, בן ה-38, ועד לאריאל הרוש בן ה-35. בהשוואה לשאר העמדות במגרש, בין הקורות הניסיון הוא קריטי יותר ויש הרבה פחות חשיבות לאתלטיות.
אך למרות זאת, זה מרגיש שמשהו השתנה בליגת העל. בעונה שעברה מכבי חיפה החליפה את ג’וש כהן בן ה-30 באיתמר ניצן בן ה-35, אך תוך זמן קצר השוער הוותיק הוחלף בשריף כיוף בן ה-22. כך גם הפועל באר שבע שהחתימה בקיץ שעבר את אופיר מרציאנו בן ה-34, אבל אחרי שנפצע הוא הוחלף בניב אליאסי שהיה אז בן 21. מכבי נתניה החליפה את איתמר ניצן, שעבר כאמור לחיפה, בתומר צרפתי בן ה-20 שזהר במונדיאליטו, ואחרי זה היא עברה לעומר ניראון שהיה אז בן 22. בהפועל חדרה גיא הרמן בן ה-23 דחק את אוהד לויטה בן ה-38 מהשער, ונדב זמיר בן ה-22 החליף את אדליי בין הקורות של זיו אריה. גם במגזר יכולנו לראות את התופעה הזו, כאשר מוחמד אבו ניל בן ה-22 קיבל את ההזדמנות לפתוח בין הקורות של בני סכנין בעונה שעברה אחרי שהשוער הזר ניקולאס האג’ן עזב עקב המלחמה.
צרפתי, אליאסי, הרמן ועוד הפכו בעונה הקודמת לשחקנים שמקבלים דקות בקצב מסחרר כחלק מעומס המשחקים. זה אומר שב-50% מקבוצות ליגת העל (7 מתוך 14) נתנו בעונה שעברה הזדמנות לשוער שנחשב צעיר במונחי כדורגל (23 ומטה). אז איך זה קרה?
מיקסום רווחים
ההסבר הראשון שמניח את הדעת הוא ההסבר הכלכלי. קבוצות ליגת העל השונות, ולא רק הגדולות, ראו את דניאל פרץ נמכר ב-5 מיליון יורו ואת עמרי גלזר נמכר ב-1.2 מיליון יורו, והבינו שגם הם יכולים לעשות זאת. מדובר בסכומים גבוהים מאוד גם במונחי ליגת העל, בטח ובטח מחוץ לשתי הגדולות – מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
תומר צרפתי הוא אולי המייצג הבולט ביותר של התופעה הזאת. נתניה החליטה עוד במהלך המונדיאליטו שהשוער הצעיר יקבל תפקיד משמעותי בעונה שעברה, אך זה היה טיפה מוקדם מידי עבורו. נתניה שילמה את שכר הלימוד על צרפתי והקבוצה נאלצה להחליף מאמן בשלב מוקדם. המאמן החדש גיא צרפתי (אין קשר משפחתי) ניסה והצליח להביא שוער אחר בינואר, את עומר ניראון, שעד שהגיע ליהלומים לא בדיוק היה באור הזרקורים, אבל בעקבות ההצלחה הוא אף קיבל זימון לנבחרת האולימפית כגיבוי ואחרי שאליאסי ופרץ נפצעו הוא זכה לפתוח בין הקורות באולימפיאדה בפריז. נתניה ייעדה לשועריה הצעירים תפקיד בכיר כבר מהרגע הראשון, וההסבר לכך לגמרי יכול להיות האפשרות לאקזיט משמעותי.
ניצול הזדמנויות
המקרה של שריף כיוף ושל ניב אליאסי, השוערים של שניים משלושת המועדונים הגדולים בארץ, שונים לחלוטין מאלה של צרפתי. בשני המקרים כיוף ואליאסי פתחו את העונה כמחליפיהם של שני הוותיקים איתמר ניצן ואופיר מרציאנו, והשתלטו על אפודת שוער הראשון. כאשר במקרה של כיוף גם היה מדובר בחילוף על רקע מקצועי אחרי יכולת מאכזבת במיוחד מצידו של ניצן. כיוף הושאל במשך שנים לקבוצת הבת של מכבי חיפה, הפועל עפולה, ובקיץ כשחזר לירוקים הוא הוקפץ לעמדת השוער הראשון אחרי לא מעט אכזבות מכיוונו של ניצן. ייתכן מאוד שאם ג’וש כהן היה נשאר – כיוף כלל לא היה מקבל את ההזדמנות. בכל מקרה, כיוף לקח את הצ’אנס בשתי ידיים וגם אם היו לו טעויות בהתחלה הוא לאט לאט החל להפגין יציבות וסיים עם כפפות הזהב של ליגת העל אחרי שנעל את השער ב-16 משחקים. סדרת ההצלות שלו הובילה גם לשער נקי מול ויאריאל בליגה האירופית ומחמאות בספרד וכעת הוא נראה כמו שוער ראשון לגיטימי ואולי גם שוער ראשון לנבחרת ישראל. בשונה ממה שקרה עם צרפתי, כיוף היה צריך לקפוץ ולהציל ברמה מסוימת ספינה שוקעת. איך העונה של מכבי חיפה הייתה נראית אם ניצן היה ממשיך בשער? נשאיר לכם לענות.
המקרה של ניב אליאסי היה קצת שונה. הפועל באר שבע החתימה שוער בפרופיל גבוה במקום גלזר שעזב – אופיר מרציאנו שהיה שוער נבחרת ישראל והגיע אחרי שנים על הספסל של פיינורד. אליאסי נכנס לשער בעקבות פציעה של מרציאנו, היה מספיק טוב באימונים ומאז נשאר בין הקורות. אליאסי אמנם ספג רביעייה מול בית”ר ירושלים, אך סיים עונה טובה ובגיל 22 הוא רחוק מלהיות מוצר מוגמר. הוא הרשים כשעצר את הפנדל של המושאל דאז תומר יוספי מול הפועל חיפה או במשחקים מול מכבי תל אביב כשעצר לזהבי פנדל. גם השנה, אליאסי הוא אחת החוליות החזקות בהפועל ב”ש על אף הפתיחה החלשה שלה. והשילוב בין האימונים ליכולת במשחקים עצמם הובילה לכך שהוא קיבל הזדמנויות במשחקים לא פשוטים, ואכן אט אט הוא הצליח להכניס רוגע למועדון שמתקשה לעמוד בציפיות מאז שהתחילה העונה הקודמת והפך משוער העתיד לשוער ההווה.
המשחק משתנה
פעם כשברצלונה של פפ הייתה הטובה בעולם, כמעט כל המאמנים רצו לשחק בשיטת 3-3-4. אחרי יורו 2016 בו איטליה הצטיינה, כולם רצו לשחק עם 3 בלמים בוריאציות שונות, והנה בשנים האחרונות מאז שמנצ’סטר סיטי השתלטה על הפרמיירליג כולם שוב מנסים להעתיק מפפ. אחרי שראו את השימוש במשחק הרגל של אדרסון – כולם רוצים שוערים עם משחק רגל טוב שיכולים להניע כדור. גם אליאסי וגם כיוף הם בעלי משחק רגל טוב הרבה יותר ממרציאנו וניצן המבוגרים, תכונה חשובה לשוערים בכדורגל של היום.
נכון שאולי עוד מוקדם לדבר פה על תופעה מתמשכת כי שוערים כמו גד עמוס ואריאל הרוש בני ה-35 הם עדיין שוערי ליגת על לגיטימיים, שהניסיון שלהם משמעותי מאוד בקבוצות תחתית כמו ריינה ואשדוד, אך גם אם מוקדם לציין כי מדובר בתופעה, נראה שיש עוד ניצנים בדרך. רוי ששון בן ה-22 הציג יכולת טובה בין הקורות בבית”ר כשמיגל סילבה היה פצוע/מושעה, והעונה הוא הושאל לבני יהודה כדי להתחשל. ליאור גליקליך, בן ה-20, הושאל מהפועל תל אביב להפועל ראשון לציון, ואופק מליקה בן ה- 19 הגיע רק בקיץ האחרון למכבי ת”א כשברור שבעוד עונה או שתיים לכל היותר הוא יהיה בשער במקום רועי משפתי. לליגה הישראלית יש עוד הרבה במה להשתפר מבחינת הסבלנות והיחס לצעירים – אך נראה כי בשנים האחרונות, לפחות בעמדת השער, מעמדם של הצעירים רק הולך וגודל בניסיון למצוא את השוער הגדול הבא.