שתי אלופות ללא כתר | נאפולי 1 – 1 ברצלונה

 

1. מספרי המשחק.

למרות שבארסה היתה ללא ספק טובה יותר, ואכן בעטה הרבה יותר לשער 18 פעמים (6 למסגרת) לעומת 6  (עם 1 למסגרת בלבד), היא לא הגיעה למספיק מצבים איכותיים פרט לגול של לבה, מה שהתבטא ב- xG חלש מאד (הכי נמוך העונה בכל המסגרות, כך מסתבר) של 0.72 לעומת 0.92 של נאפולי. ובנוסף, כאשר המצב הגדול היחיד במשחק נרשם דווקא לטובת נאפולי, בגול של אוסימן. רוצים עוד? התכולים הגיעו ליותר קרנות, ואפילו בפוזשן בארסה לא הצליחה להיות דומיננטית, עם שיוויון כמעט מוחלט (51 לבארסה מול 49 אחוז).

הגולים?

השער של בארסה בבעיטה חדה ושטוחה לפינה הנמוכה מרגלי לבנדובסקי בסיומת יפה, לאחר מסירת עומק קסומה של פדרי. השער של נאפולי מרגלי אוסימן הגיע לאחר טעות קשה של איניגו מרטינז, לאחר שהניגרי הסתובב עליו על המקום, ולבד מול טר שטגן בעט חד ונמוך פנימה כששלח את השוער הגרמני ימינה.

2. השחקן המצטיין – פדרי, ברצלונה -ציון 8.2 – אסיסט +2 מסירות מפתח + עבודה הגנתית.

אומנם, לבנדובסקי המשיך את התקופה הטובה שלו (5 שערים ב4 משחקים) -אבל רק מבחינת שערים – והבקיע שוב, כשהעלה את בארסה ליתרון ראשונה, אבל אין ספק בכלל שהאיש המצטיין של המשחק היה הספרדי הצעיר.

פדרי האולטרא כשרוני ירד לאחור להניע את הכדור, למרות הקישור הפיזי של נאפולי שלחץ היטב באמצע, ואף עלה להתקפה וחילק מס’ מסירות נהדרות, ובלט בשיתוף פעולה שלו עם גונדואן, וכמובן, בישל באומנות את השער של לבנדובסקי, בעוד מסירה קסומה. ובכלל, שימו את היהלום הקנארי – מר מסירות מפתח – אחוזון 99 באירופה באספקט הזה -באיזור 14, והוא כבר יספק מסירת עומק מדהימה שתשבור את קו ההגנה, בין אם זה יסתיים במסירת מפתח או, כמו הפעם, בבישול. אומנם, היו מעט דריבלים שבהם פדרי איבד את הכדור שלא כהרגלו, אבל הדבר נבע גם ממעט עייפות עקב המאמץ ההגנתי האדיר שהשקיע, עת ירד לאחור ועזר המון לקאנסלו להתמודד הגנתית מול אגף ימין הקטלני של נאפולי.

---

 

פדריטו הערב:

• 1 בישול (מסירת עומק קסומה ללבה).
• 2 מסירות מפתח (הספציאליטה של היהלום).
• 1 בעיטה לשער.
• 57 נגיעות (לא רע למשחק חוץ)
• 36/42 פאסים מוצלחים – 86%.
• 1/2 דריבלים מוצלחים (נמוך יחסית לסטנדרט שלו).
• 5/8 דו קרבות ניצח (נלחם הגנתית).
• 1 חטיפה (תודה לה מאסיה).
• 3 תאקלים (דקלאן רייס זה אתה?).

— מר מסירות מפתח בעוד יום עבודה במשרד.

 

עוד בולטים מעל כולם:

•  לבה:   גול עם ניצולת טובה של מסירת העומק הקסומה של פדרי. מצד שני, הפגין טיפול לא איכותי בכדור, איבד הרבה כדורים ליד הרחבה, ולא תרם דבר למשחק ההגנה או המסירות של הקבוצה.
• גונדואן:   הצורף הגרמני-טורקי היה כרגיל מאד פעיל התקפית, יצר מצבים, ואף הגיע למס’ מצבי בעיטה טובים, כולל בעיטה לחיבורים שהשוער הנאפוליטני הדף בקושי, ועוד מצב לקראת הסיום שהחמיץ עקב חוסר דיוק.
• פרנקי:  הקטר הבלונדיני נגע המון בכדור, היה מאד מעורב, ביצע את סחיבות הכדור המדהימות שלו ועזר המון בהשתחררות לחץ, אך איבד מס’ כדורים ליד הרחבה, לא חזר בזמן להגנה, ולא דחף מספיק התקפית.
• כריסטנסן:  הניסוי כקשר אחורי שוב לא צלח. אומנם נכנס רבות לרחבה כבלם נוסף לנקות כדורים ועשה זאת היטב, אך התקשה לספוג לחץ במרכז המגרש ולשחרר את הכדור בזמן, והיה חלש ביותר בבילדאפ של המשחק באמצע.
• קאנסלו:   פה ושם עשה מבצעים ענקיים שתואמים את שחקן העל שהוא, אך לא היה מספיק מדוייק בהרמות הייחודיות שלו עם הפאלש, ולא הצליח לבעוט לשער או לספק מסירות מפתח.
• אראוחו:   עוד משחק הגנתי נהדר של הבפאלו העוצמתי של בארסה. העלים את אוסימן וקבארצחליה. בפעם היחידה שהיה חילוף עם מרטינז על החלוץ הניגרי- בארסה גם ספגה.
• איניגו מרטינז:  הבלם של הבאסקי של בילבאו לשעבר סיפק משחק מצויין, סגר היטב בהגנה ונלחם כמו אריה, אך ביצע טעות קשה שלקחה לבארסה אתה נצחון, בסגירה הרעה על הסיבוב של החלוץ הנאפוליטני המסוכן.
• זאמבו אנגיסה:   היה הטוב שבשחקני הקישור, תיקל וחטף, ושלט במרכז השדה ביד רמה, כאשר תרם המון הגנתית וביציאה של נאפולי קדימה.
• ויקטור אוסימהן:  עשה את שלו. התאמץ וניסה המון, למרות סגירה פנטסטית של אראוחו, ובכל זאת הצליח לנעוץ את הגול, משער של חלוץ גדול. חיית רחבה.
• מתאו פוליטאנו + די לורנזו – סה”כ היו פעילים יחדיו עלה קו, איך לא ניצלן מספיק את הבור שמאחורי קאנסלו לשער נוסף עבור הפרטנופיי.

3. אז מה היה לנו?

המשחק הכל כך מסקרן בשמינית גמר ליגת האלופות, בין אלופת ספרד הנוכחית שבדרך לאבד את תארה, לבין אלופת איטליה שכבר איבדה אותו מזמן ונמצאת בצניחה חופשית – הבטיח וקיים. אומנם, לא ראינו כדורגל גדול עם הרבה שערים, אבל בהחלט משחק קצבי ומעניין, עם לא מעט הזדמנויות ליד שני השערים (בעיקר זה של נאפולי) ושיוויון בתוצאה, שמקפח בעיקר את הבלאוגראנה.

בניגוד למה שסברתי שבארסה צריכה לשחק משחק יותר שקול ומבוקר, ולא להשתגע מבחינה התקפית על מנת לא להסתכן בתבוסה, בייחוד באיצטדיון כה ביתי כמו דייגו ארמאנדו מראדונה – בארסה עלתה היטב למשחק הזה, ותקפה. למעשה, השחקנים היו רעבים, סגרו חזק הגנתית, וגם שלטו בכדור עם משחק המסירות הקצרות כ”כ אופייני של הבלאוגראנה – הדיאןאיי של בארסה – והצליחו ליצור לא מעט מצבים, ובאופן כללי היו עדיפים בהרבה על נאפולי.

אבל לצערה, ההתקפה של בארסה לא היתה מספיק טובה כדי להכריע את המשחק, ולכן, הפרטנופיי הצליחו לחזור. שכן, למרות שנאפולי בתקופה רעה מאד, צריך לזכור שהיא עדיין קבוצה עם התקפה קטלנית, בטח כשאוסימן חזר מאליפות אפריקה והתגבר על חוסר הכשירות שלו. ועובדה היא, שהניגרי הבינלאומי כבש את השער היחיד של נאפולי, והשווה את התוצאה מאולי ההזדמנות המסוכנת היחידה של התכולים במשחק. לאחר השער, שחקני נאפולי, שידעו שאין להם מה להפסיד, החלו לפתח מומנטום ותקפו שוב ושוב את השער של טר שטגן, אך ההגנה הברסאית עמדה היטב.

מה שמדאיג מבחינת הקטלאנים, הוא לא רק ששוב ההגנה שלהם ספגה, ועוד מהבעיטה היחידה של נאפולי במשחק – ע”י ויקטור אוסימן הקטלני – אלא גם שמיד לאחר השער, בארסה ממש שידרה פאניקה, והיתה מורגשת ממש נפילה מוראלית קשה. נפילה רצינית, שבמזל לא נגמרה בשער נצחון תכול. בארסה כאילו ממש נכבתה, למרות שהיא שלטה במשחק ביד רמה עד לאותה נקודה. שימו לב לגרף המומנטום ההתקפי: מאז השער של נאפולי, היא פיתחה מומנטום התקפי וניסתה לכבוש את שער הנצחון, ושחקני בארסה לא הצליחו לפתח שום מהלך התקפי, שום דבר מקדימה, ורק חיכו מאחור, ויותר מזה, היתה הרגשה שהם ממש נופלים מהרגליים. נקודה מאד מדאיגה למשחק הגומלין נגד נאפולי בבית, וגם להמשך הקמפיין האירופי אם בארסה תצליח להעפיל לרבע הגמר.

 

4. “הסטאר בוי” הספרדי מול ה”פלא הגאורגי” בכנפיים: הקרב על הזרקור.

אין ספק שרוב הכותרות לפני המשחק הלכו ללאמין ימאל, שחקן ההתקפה הספרדי הצעיר שהגיע מלה מאסיה, שללא ספק ביצע זינוק מטאורי השנה.

שחקן כנף הימין של בארסה, מצוי בתקופה פשוט מצויינת, והפך לדמות מאד מרכזית בהתקפה של ברצלונה, כשהוא מרבה לגעת בכדור, לבצע את הדריבלים הקסומים שלו באגף, ואף להכנס למרכז ולספק מסירות מפתח, או בעיטות מסוכנות לשער מרחוק. לעומתו, חביצ’ה קבארצחליה, שחקן כנף שמאל הנהדר של נאפולי, שסיפק עונה סנסציונית בעונה שעברה עם 14 שערים (12 בליגה ו-2 בצ’אמפיונס) ו-17 בישולים (!) (13 בליגה ו-4 בצ’אמפיונס), נמצא בירידה יחסית השנה, כמו כל הקבוצה שלו. המספרים שלו ירדו משמעותית, וגם קצת היכולת.

ולמרות זאת, דומה שהפלא הגאורגי עדיין נחשב לאחד מהקיצונים הטהורים הטובים באירופה. ולא רק זאת, למעשה הוא עדיין השחקן הבכיר מבין השניים, כשגם השנה הוא מספק עונה לא רעה בכלל, הגם שמתקשה להגיע למספרים המשוגעים מהעונה הקודמת שהסתיימה באליפות. אחת הסיבות היא הירידה החדה השנה של שותפו להתקפה, החלוץ הניגרי אוסימן, שבין היתר סבל מנפילה מוראלית, עקב רצונו למעבר לקבוצה גדולה יותר (צ’לסי ככל הנראה) שנפל, וגם עקב סכסוך הקוקוס ההזוי והמיותר עם המועדון הנאפוליטני. ובנוסף, ההיחלשות של הפליימייקר הפולני המוכשר של נאפולי, פיוטר ז’ילינסקי, שלא מצוי בשיאו העונה.

כך או אחרת, כל העיניים הופנו לשני השחקנים המבריקים האלו בכנפיים, אלופי הדריבלים, שנמצאים גבוה מאד בכל האחוזונים של דריבלים באירופה.

ובאמת, שניהם השפיעו מאד על המשחק, ואף נתקלו זה בזה רבות, בעיקר כשלאמין שמבצע המון פעולות הגנתיות, ירד שוב ושוב לאחור ותיקל ולחץ על הגיורגי, והקשה עליו לפתח את משחקו הרגיל.

קווראצחליה בהחלט נלחם וניסה, אבל נסגר טוב ע”י ההגנה של בארסה, בייחוד ע”י קונדה סוף סוך במשחק יציב, עם הרבה עזרה של אראוחו שיצא לנקות באגף שוב ושוב. והכי חשוב, לא הצליח לבעוט לשער כלל, אספקט שהוא בו בין המובילים באירופה לתפקידו. ואם זה לא מספיק, אז הוא אף הוחלף ע”י מאמנו בצעד תמוה ביותר, מה שגרם לו לרדת מאד מאוכזב ומתוסכל מהדשא. המשך ישיר לעונה החלשה שלו. לעומת זאת, דווקא ימאל היה במשחק טוב הרבה יותר, עת ביצע לא מעט דריבלים בכנף, הצליח לחדור למרכז לבעיטה טובה שנהדפה, ואף העביר מס’ מסירות מצויינות פנימה לרחבה, למצבים טובים שהחומצו.

מהשוואה ישירה בין שני הוירטואוזים על הקווים, ניתן לראות שקווראצחליה בועט יותר למשחק (3.6 לעומת 1.6), מוסר יותר מסירות מפתח (1.8 לעומת 0.9), מדרבל טוב יותר (3 למשחק לעומת 1.7), וכמובן כובש יותר (6 גולים לעומת 3).

אבל יחד עם זאת – באסיסטים הם שווים (3), ומבחינה הגנתית (תאקלים, הרחקות, דו קרבות ובכלל פעולות הגנתיות)– שזה היתרון הגדול של ימאל- הסטאר בוי הספרדי לוקח את שחקן ההתקפה הנאפוליטני. במלים אחרות, אומנם ימאל עוד לא מצוי באותו לבל של הפלא הגיורגי, אבל הוא בהחלט עם פוטנציאל להגיע למדרגה הזו – של הטופ לבל באירופה – בעתיד הלא רחוק בכלל.

5. שניים על אחד: הטורבו הנאפוליטנים מול הבור בכנף שמאל הפורטוגלית.

אז הפוקוס היה על שני הקיצונים המלהיבים והדריבליסטים המחוננים, אבל דווקא עיקר המשקל ההתקפי – בעיקר אצל נאפולי – בא דווקא מהאגף השני.

אגף שמאל של בארסה – מול ימין של נאפולי.

בעצם, אחת הסיבות לירידה ההגנתית של בארסה השנה – מעבר לנפילת המתח לאחר עונת האליפות – היא העובדה שקאנסלו מעולם לא היה מגן מאד חזק מבחינה הגנתית. ולכן, בעיני לפחות, צ’אבי היה חייב להבין זאת, ולמקם כל הזמן מגן קלאסי מאחוריו, אם זה אלחנדרו באלדה לפני שנפצע, או כעת הקטור פורט הצעיר שיכול להחליף אותו מהבחינה הזאת. אך צ’אבי לא עשה זאת, ואכן לאורך כל העונה, החור ההגנתי הזה פגע קשות בבארסה. בייחוד מאחר שפרנקי דה יונג, שתיפקד כקשר אחורי בדאבל פיבוט עם נטיה לשמאל, לא סוגר הגנתית היטב את החורים שמשאיר אחריו הפורטוגלי הבינלאומי בכנף שמאל.

ולכן, לתוך הבור ההגנתי הזה – בהיעדר התגובה הנכונה מצידו של צ’אבי- בהחלט יכלו להכנס שני השחקנים הנאפוליטנים שבאגף ימין בתכלת. מתיאו פוליטאנו הקיצוני-הטהור הנהדר של נאפולי, ביחד עם ג’ואבני די לורנזו המצויין, מגן תוקף שעולה כל הזמן למעלה, יוצר מצבים, מבשל, וגם כובש בעצמו – תקפו את קאנסלו בדריבל שוב ושוב, והיוו סכנה מתמדת. אגב די-לורנצו – הוא ללא ספק מצוי בעונה טובה מאד מבחינתו, ודומה שהוא הדמות ההתקפית המסוכנת ביותר בהתקפה של נאפולי העונה.

היה זה ללא ספק מיסמאץ’ ברור: כנף ימין של נאפולי, נגד כנף שמאל החלשה של בארסה, וזה בא לידי ביטוי לאורך כל המשחק, כך שדומה שמרבית ההתקפות המסוכנות של התקפת נאפולי – באו מצד שמאל של בארסה, שהרגיש חשוף לאורך כל המשחק. וזאת, למרות שפדרי, במשחק הקרבה אדיר, ירד רבות להגנה לעזור לפורטוגלי ככל יכולתו מול צמד החמד של הפרטנופיי.

 

שימו לב למשושה היכולות של מתיאו פוליטאנו (אחוזון 88 ביצירת הזדמנויות, אחוזון 81 בנגיעות בכדור, וגם אחוזון 73 בבעיטות לשער)  שתרם 6 גולים ו-3 אסיסטים השנה.

זאת, ביחד עם חברו ג’ובאני די-לורנזו (משושה יכולות מאד מרשים למגן: אחוזון 80 ביצירת הזדמנויות, אחוזון 94 בנגיעות בכדור (הההמון למגן), וגם אחוזון 79 בבעיטות לשער, והכי מרשים, אחוזון 87 בשערים לעמדתו)- כשתרם 1 גולים ו-5 אסיסטים מעמדת המגן העונה. במלים אחרות, השניים מרכיבים ביחד קו ימין קטלני מבחינה התקפית עבור נאפולי, מעין נק’ אור בעונה הקשה שלה. ובכל זאת, עבור די לורנזו המצויין, מבחינה הגנתית עדיין יש מקום לשיפור, בייחוד בסגירה הפחות טובה שלו בשער של בארסה מרגלי לבנדובסקי.

---

מטבע הדברים, בשלבים יותר מאוחרים בצ’אמפיונס היכולת הזו של הבלאוגראנה לא תספיק.

אז מה הלאה בארסה?

6. הכנף המזוייף: הקורבן התורן של צ’אבי.

בשני המשחקים האחרונים בלט שוב הקבעון של צ’אבי: ההתעקשות על 4-3-3, גם כשזה כלל לא מתאים לסגל השחקנים. על מנת לשחק במערך הזה, חייבים להיות לך שני קיצונים ברמה גבוהה, כאשר לפחות אחד מהם ווינגר-טהור, כשהשני יכול להיות חלוץ כנף או פליימיקר-כנף, עם עדיפות ששניהם יהיו קיצוניים טהורים.

לנאפולי למשל, יש בדיוק את זה: קבארצ’חליה שהוא קיצוני עם רגל על הקו באגף שמאל, ובאגף ימין מתיאו פוליטאנו שהוא גם קיצוני איכותי, בייחוד עם העזרה של די-לורנזו המגן התוקף שעולה רבות למעלה. לעומת זאת, לבארסה, פרט ללאמין ימאל המצויין, שהוא קיצוני שמשחק על הקו ומרווח את המשחק, ואף נמצא בפריחה לא נורמלית לאחרונה, אין קיצוני נוסף באגף השני. אומנם, ראפיניה שנכנס כמחליף מול ויגו היה בהחלט סביר, ויצר לא מעט מהלכים מסוככנים מהכנף שלו – אבל כוכב גדול הוא ממש לא, ועובדה שגם הפעם היה בינוני מאד.

לפיכך, הפתרון האידיאלי בעיני, כפי שכבר הצעתי לא פעם – הוא למקם את קאנסלו כקיצוני עם רגל הפוכה בכנף השמאלית, “אינברטד-ווינגר”, ולמקם מאחוריו מגן שידחוף קדימ – וגם יחפה עליו הגנתית – כאשר הסטאר בוי ימאל יהיה בכנף ימין. אבל יחד עם זאת, צ’אבי לא רק שכשל להבין זאת, ומיקם את קאנסלו כמגן שמאלי שוב ושוב, אלא גם ממשיך להתעקש על מערך ה-4-3-3, וכופה אותו בכוח על הקבוצה. ה”פתרון היצירתי” שמצא המאמן הקטאלוני הוא, להשתמש בשחקן כנף מזוייף, שזה כלל לא תפקידו המקורי.

צ’אבי כבר ניסה בעבר את פדרי, שהוא בכלל קשר מרכזי, בתפקיד הזה- אך ללא הצלחה גדולה, שכן פדרי כאמור מעדיף לשחק בעמדה אחורית, והתוצאה היתה שהוא די הלך לאיבוד מקדימה, וגם לא ביצע את עבודת הקישור טוב מספיק. אבל זה לא הספיק לו כדי להבין את הרמז.

ולכן, גם מול סלטה צ’אבי ניסה את חלוץ הרכש הברזילאי הצעיר ויטור רוקה ככנף מזוייף, למרות שתפקידו המקורי הוא חלוץ 9, והוא חלוץ רחבה קלאסי. ובאמת, לא מפתיע שגם זה לא עבד, כאשר רוקה התקשה מאד בתפקיד הזה. הדבר גרם לכך שלא רק שהוא יהיה רחוק מהרחבה, אלא גם נאלץ לרדת הרבה לאחור לקישור, להתקע בצפיפות במרכז המגרש ובעקבות כך איבד המון כדורים, התעייף, ובכללי לא סיפק את הסחורה. אין ספק שרוקה חייב לשחק או כחלוץ מרכזי בודד, או כחלוץ נוסף במערך שני חלוצים, כדי להביא את מלוא הפוטנציאל שלו לידי ביטוי.

ולמרות זאת, צ’אבי המשיך עם הטריק הפחות מוצלח הזה מול נאפולי, ושוב מיקם את פדרי כשחקן כנף מזוייף, וחבל. אבל למזלה של בארסה, פדרי האינטלגנטי נע לעמדות אחוריות, ואף עלה לעזרה ההתקפה מס’ פעמים, כאשר סיפק בעיטה טובה לשער, ואף את הבישול לגול היחיד של בארסה מרגלי לבה.

אז מה כן צריך לעשות צ’אבי הלאה?

 

7. “המהלך הקבוצתי המושלם” – הרמז מהלה ליגה – שפוספס ע”י האיש על הקווים, ומבט קדימה.

בסרט הנהדר בעיני טרון לגאסי, קווין פלין, אבו של סם פלין הגיבור הראשי, אומר לדמות הנבל קלו את המשפט האלמותי:

“העניין לגבי שלמות היא שהיא לא נודעת, היא בלתי אפשרית. אבל היא גם ממש נמצאת לפניך, כל הזמן.”

הוא ניסה בעצם להסביר לקלו המרושע, שרצה לבנות את המערכת המושלמת ע”י כך שיחריב את העולם עקב חוסר שלמותו – שלפעמים לא צריך לרדוף אחרי שלמות במקומות אחרים- אלא פשוט להסתכל מולך, ולהעריך היטב מה נמצא ממש לנגד עיניך – שכן אולי זו השלמות שאתה מחפש.

מערכת הלה ליגה נתנה את פרס מהלך חודש ינואר לפראן טורס וז’ואאו פליקס, על שער הנצחון הנפלא של הפורטוגלי הבינלאומי מול ריאל בטיס, בנצחון 2-4 הדרמטי של בארסה. זה היה שער נהדר, עת פליקס הפנטזיסט קיבל מסירה נהדרת מגונדואן, התקדם במהירות, ביצע דאבל פס עם פראן טורס שבסיומו נכנס לרחבה, וסיים בשער נהדר עם בעיטת הפאלש הקסומה שלו בדיוק לפינה השמאלית הנמוכה. חד משמעית, לא רק שער מצויין, אלא גם מהלך קבוצתי נהדר שהכניע ללא תנאי את ההגנה של בטיס שעמדה סה”כ לא רע עד אותה עת.

אבל היה בשער הזה הרבה מעבר: איך תבנית התקפה איכותית, השחקנים הנכונים, ופריסה נכונה יכולים להכניע כל הגנה, ויותר מהכל, איך בארסה יכולה לשדרג את ההתקפה שלה משמעותית.

מה מיוחד בשער הזה אתם שואלים? אז ככה: אילקאיי גונדואן (מאחור), היוצר הטוב בקבוצה, מעביר מסירה קדימה לעבר ז’ואאו פליקס (חץ אדום) שנטש את עמדתו הטקטית והמיותרת בכנף, ונכנס לעמדת הקשר ההתקפי עם הפנים קדימה. פראן טורס (ירוק) נכנס לרחבה מעמדת חלוץ הצל ומושך אליו שני שחקני הגנה ומספק מסירה טובה לפליקס, כאשר החלוץ שאוהב לנוע לעומק, טיגריניו (כחול), עושה בדיוק את זה, ומפנה חלל במרכז הרחבה שאליו בדיוק נע הפורטוגלי הוירטואוז הפורץ קדימה. אם נוסיף זה את ללאמין ימאל (ורוד) המסוכן שמרווח את המשחק מעמדתו בכנף ולא מאפשר להגנה להצטופף במרכז הרחבה- נקבל תשובה איך בדיוק עושים זאת נכון. מהלך התקפי מושלם, שיכול להכניע כל הגנה.

די בוודאות ההתקפה הטובה ביותר של בארסה השנה, שהראיתה כמה קטלנית היא יכולה להיות עם ניצול נכון של הפוטנציאל שלה.

• ללא לבה היחסית סטטי שלא נע לעומק, אלא עם ויטור רוקה שנע לעומק בצורה פנומנלית.
• עם ריווח נכון של המשחק למאל כקיצוני קלאסי שמתחיל עם רגל על הקו.
• עם פליקס כקשר התקפי מאחורי חלוץ ולא תקוע בכנף.
• עם פראן טורס כחלוץ צל, שמצטרף היטב לרחבה, ולא כשחקן כנף שמאל, תפקיד שמאד מגביל אותו.

למה אין לנו יותר מזה צ’אבי? מדוע הרמז הזה לא מספיק למאמן הקטלאני להבין איך צריכה להראות חוליית הההתקפה שלו וגם סכמות התקפיות נכונות? כלל לא ברור.

“השלמות היתה מולך צ’אבי. כל הזמן”. רק צריך להסתכל.

מה שבטוח, המהלך הנהדר הזה שוב הראה את הפוטנציאל ההתקפי המצויין של הסגל הנוכחי של בארסה. כן, בארסה לא כזו גרועה התקפית, רק צריך להשתמש בצעצוע נכון, כך שהקטלאנים יכולים רק לקוות שהמאמן הבא (פליק או אחר) יבין זאת וכן יממש את מלוא היכולות של הסגל הלא רע בכלל של הבלאוגראנה.

לצערנו, בארסה סובלת מלא מעט פציעות, כשפראן טורס, אחת הדמויות המרכזיות מהמלך המושלם שלמעלה, נעדר מהמפגש, כשגם ז’ואאו פליקס הפנטזיסט, מלך שערי בארסה בצ’אמפיונס, היה בספק למפגש עקב פציעה, אך ברגע האחרון נכלל בסגל. ולכן, הפורטוגלי הבינלאומי קיבל רק מעט דקות מהספסל, כך שהתקשה להשפיע על המשחק – ולא באשמתו.

כלומר, שתי הדמויות המרכזיות מהמהלך המושלם למעשה לא יכלו להשתתף במשחק ולהיות דומיננטיים, וכך ההתקפה הברסאית איבדה מעט מהעוקץ ומהגיוון שלה, וזו אחת הסיבות שהיא כבשה רק שער אחד.

אבל, אם מסתכלים עתידית, כשהצמד הזה יחזור, דומה שצ’אבי צריך לראות איך הוא לא רק מנצל אותם טוב יותר, אלא גם מצליח לשדרג את משחק ההתקפה של בארסה ואת כיבוש השערים, כדי להכריע משחקים ולא לאפשר ליריב לחזור למשחק ולהשוות ממשחק שכבר היה בידיים של הקבוצה.

באופן עקרוני, ההרכב הפוטנציאלי הטוב ביותר של ברצלונה לטעמי להמשך העונה, שיכול לא רק כדי למקסם את היכולות של ההתקפה שלה, אלא גם לסגור את החור שיש לה באגף שמאל ההגנתי הוא:

     

למאל וקאנסלו יפתחו כקיצונים באגפים ב4-3-3, כשלבה בחוד מלפניהם (עם חילוף ראשון של ויטור רוקה). טורס יחליף את ימאל כשהראשון צריך לנוח או במשחק פחות טוב, ופליקס יחליף את גונדואן שזקוק למנוחה או במשחק פחות טוב, וכשצריך להוסיף עוד מחץ להתקפה כדי להכריע את המשחק. פליקס פשוט נהדר כמחליף בדקות הההכרעה כשההגנה עייפה ויש מעט בלאגן מאחור.

זאת, כשבקישור האחורי פדרי ודה יונג, ללא כריסטנסן – שלא הוכיח את עצמו כקשר אחורי טוב מספיק – ובהגנה: הצמד אראוחו מרטינז או כריסטנסן, קונדה בצד כמגן ימני (ובשום אופן לא כבלם), והקטור פורט הצעיר כמגן שמאל, שהוכיח שהוא גם מסוגל לתמוך היטב בהתקפה, וגם יסגור טוב את החורים ההגנתיים שקאנסלו הסופר-התקפי משאיר מאחוריו, וגם יאפשר לפורטוגלי הבינלאומי יותר שקט בהתקפה להראות את הניצוצות שלו.

האם זה יספיק לבארסה להתקדם לשלבים המאוחרים בליגת האלופות? סביר להניח שלא, אבל לפחות זה יספק לאוהדים שלה קצת נחת עם כדורגל טוב יותר, כאשר הקבוצה תתייצב מעט הגנתית, וגם תיראה הרבה יותר טוב, בעיקר התקפית.