1. שריקת סיום.
רשת נקייה. רונאלדו חוזר לכבוש, סאנצ’ו כובש לראשונה. דוני ומרסיאל בחזית הראשונה. אפילו חואן מאטה בילה כחצי דקה על הדשא.
בסיומו של השידור נשמעו שבחים על המשחק הראשון של האיש החדש על הקווים, האיש הזמני.
כזה שאולי ייחטף למועדון אחר אם ימשיך ככה.זהו הלך הרוח התקשורתי.
מעבר קיצוני ובלתי הגיוני מדיפרסיה לאופוריה.
כל מה שנותר לי הוא להשתמש במשחק מילים מתבקש ולומר – Don’t get Carrick away.
לולא הידיים היציבות של המלך דוד דה חאה, הדיפרסיה הייתה עולה ביחד עם השדים האדומים על המטוס.
נדמה שמייקל קאריק לוקח את אותה הנוסחה בה השתמש אולה גונאר סולשייאר בתחילת דרכו.
קודם כל, לשפר את מצב הרוח.
להרים כמה שיותר מפרשים ולנשוף בחוזקה בכדי שייהנו מהרוח.
הנורבגי הגיע כמאמן זמני ונשאר כשלוש שנים באולד טראפורד.
בתוך הבועה בה חיה הנהלת הקבוצה, אסור לפסול על הסף את האפשרות שהמועדון הזה יבחר שוב באותה הדרך ובאותה השיטה.
מנצ’סטר יונייטד הגיעה אמש אל האסטדיו דה לה סרמיקה במצב רוח הישרדותי.
לא עוד התפרקות.
לא עוד משחק בו האדומים אוספים את השברים מעל כר הדשא.
בואו ננשום.
בואו נעמוד ביחד.
בואו נייצר חזית מאוחדת.
בואו נחזיק את הראש מעל המים וניתן לצוללת הצהובה לשקוע מטה בדרכה.
הדקות יעברו, היריבה אולי תהיה הרפתקנית יותר, אולי היא תטעה, ואנחנו, אנחנו אולי נעקוץ.
2. וכך היה.
מנצ’סטר יונייטד שמרה על חזית ועורף מאוחדים, עמדה בהצלחה בפני טילי הטורפדו של הצוללת הצהובה ובסופו של דבר הצליחה לחזור הביתה עם רשת נקייה, כשרונאלדו שוב כובש ואפילו ג’יידון סאנצ’ו עם תרומת השער הראשונה שלו בקבוצתו החדשה.
וכאמור, אין שום סיבה להסחף אך עם ההישרדות הנדרשת הגיעה לה גם מתנת הניצחון וההעפלה מהמקום הראשון בבית.
המשימה הושלמה, כצפוי אגב בתחילת הדרך.
אך במנצ’סטר יונייטד לא צריכים להסתכל על התרחשויות אמש כדבר מדיד.
ההתמודדות האמיתית של המועדון מתרחשת כרגע בין מסדרונות ומשרדי אולד טראפורד, ולא על כר הדשא.
3. בקרוב מאד, במנצ’סטר יונייטד יצטרכו לקבל החלטה.
האם מגישים לאחד מאוריסיו פוצ’טינו הצעה לה הוא לא יוכל לסרב וממנים אותו כבר בשבועות הקרובים או שנותנים למייקל קאריק לנווט את הספינה עד לתום העונה.
הנהלת המועדון חייבת להסתכל אחורה על הטעויות שלה והחוצה על היריבות שלה בכדי לקבל השראה.
הקרבות האמיתיים לא אמורים להתרחש מול ויאריאל אלא מול ליברפול, מנצ’סטר סיטי וצ’לסי.
שלושה מועדונים שלעולם לא יקבלו את תזת ההישרדות אלא כאלו שחרטו על דגלם את חדוות הניצחון ואולי אף חשוב מכך את עקרון השגשוג.
אם במנצ’סטר יונייטד ישנה תחושת ההישרדות, תחושת ההתקיימות למרות המכשולים, אצל שלושת הגדולות של אנגליה מקדשים את עקרון השגשוג, עקרון הצמיחה והגדילה, עקרון ההתקדמות.
4. וייתכן מאד שהפסקה הזו לא תעבור חלק בגרונם של אוהדי מנצ’סטר יונייטד אך האצבע המאשימה לא צריכה להיות מופנית אל עברו של אולה גונאר סולשייאר.
כן, הוא יכל לקבל החלטות טובות יותר ולעשות דברים אחרת, אך אפשר לקחת את תחילת המשחק אמש, להסתכל עליו מזווית מקצועית ולהבין משהו מאד מאד בסיסי.
אם צ’לסי, מנצ’סטר סיטי וליברפול הן קבוצות לוחצות ולכן גם דומיננטיות, מנצ’סטר יונייטד היא קבוצה נלחצת.
לא מבחירה כמובן.
אפשר אפילו לומר ששלושת הגדולות הן קבוצות בלתי לחיצות – ומנצ’סטר יונייטד היא כאמור קבוצה נלחצת בגלל הרכב השחקנים שלה.
בקיץ האחרון מנצ’סטר יונייטד פלירטטה לאורך כל חלון ההעברות האחרון עם רובן נבש.
לא השם הכי מוכר בעולם הכדורגל אבל כל מי שצפה בפורטוגלי משחק יודע שאחת התכונות הבולטות שלו היא בניית המשחק מאחור ודחיפתו קדימה תוך כדי השתחררות מלחץ.
לכל הקבוצות הבכירות יש לפחות שחקן אחד כזה במרכז המגרש.
לצ’לסי יש את קובאצ’יץ וז’ורז’יניו.
לסיטי יש את רודרי וגונדוגאן.
לליברפול יש את פאביניו והנדרסון.
5. למנצ’סטר יונייטד יש את פרד ומקטומיניי.
פה נמצא הפער המקצועי בין השדים האדומים לשאר הקבוצות.
לעיתים נדמה שהשניים פשוט מנסים לעשות את אותן הפעולות על אותן המשבצות.
שניהם פיזיים, שניהם לוקים במיקום על המגרש כשלפעמים נדמה שצריך להפריד ביניהם עם מכות חשמל, שניהם לא מצטיינים בדחיפת המשחק קדימה ובהשתחררות מלחץ.
בשיטה של גווארדיולה לדוגמא המגרש מחולק לריבועים.
אמש השניים חלקו ביניהם את אותו הריבוע במהלך המחצית הראשונה וזה רק סירבל עוד יותר את הבנייה מאחור של מנצ’סטר יונייטד, אך גם כשהם מואילים בטיבם להתמקם כל איש בריבועו, גם אז השדים האדומים מקרטעים את עצמם לדעת.
ואולה, אולה רצה בקיץ האחרון את נבש אך נאלץ להמשיך להתמודד עם הפער שמולו.
6. המאמן הבא של מנצ’סטר יונייטד יצטרך למצוא פתרון לפער הזה ולמצוא את הדרך הטובה ביותר להעביר את הכדור אל השליש ההתקפי בבטחון מלא ובצורה מסודרת.
השליש ההתקפי של מנצ’סטר יונייטד הוא מהאיכותיים בליגה.
בשפיץ של השליש ההתקפי של מנצ’סטר יונייטד עומד לו אחד משחקני ההתקפה הגדולים ביותר בהיסטוריה.
וישנן טענות שכריסטיאנו רונאלדו תוקע את המשחק של הקבוצה.
שהקבוצה מפתחת תלות בענק הפורטוגלי.
שאולי הוא צריך לשחק קצת פחות.
חשוב להבין, כריסטיאנו רונאלדו, בדיוק כמו לאו מסי, קובע רף מסויים.
כן, צריך להתאים את הקבוצה אליו, בדיוק כמו עם מסי אגב.
זו עוצמתם.
הם כל כך ייחודיים, כל כך קטלניים, נמצאים בספירה משלהם.
ולכן, המשחק הקבוצתי צריך לעבור טרנספורמציה. זה מתבקש. זה בלתי נמנע וזה כל כך טבעי.
ישנה דרך מסויימת בה הדברים צריכים לעבוד בכדי שכריסטיאנו לדוגמא יהיה המוציא לפועל העיקרי, וכן, ייתכן שנראה גם נזק משני. ייתכן ששחקנים מסויימים יצטרכו לפעול קצת אחרת.
והרף שקובעים ענקים כמו כריסטיאנו או לאו הוא רף מאד גבוה של מצויינות.
אם איכותית ואם מנטלית.
ובעקבות הרף הזה יתגלו להם יחידים אחרים בסגל בעירומם.
הם לא מסוגלים להגיע אל הרף הזה, הוא לא נמצא בהישג ידם.
וזהו דבר טוב, זהו דבר טבעי.
הגדולים ביותר יימשכו אל הקבוצות הגדולות ביותר ולעיתים ישמשו, בעל כורחם, כמעין סנן.
ומי שלפתע מוצא את עצמו כל כך רחוק מהרף שקבעו הענקים, אולי צריך לחפש את דרכו על גבעות או מישורים אחרים.