10 צעדים אחורה | בטיס 1-2 ריאל מדריד

המשחק הערב סימן את החודש האחרון של ריאל מדריד בליגה: 5 משחקים, 2 הפסדים, 2 תוצאות תיקו וניצחון אחד בלבד. אובדן של 10 נק’ בחודש אחד.

אחרי הניצחון על ריאל סוסיאדד בגביע כתבתי על מספר נקודות מפנה בריאל מדריד, מס’ מהן חיוביות, אך אחת מהן בישרה רעות, כשאני מתכוון כמובן לפציעתו של דני סבאיוס.

ריאל מדריד איבדה בעצם את עושה המשחק האיכותי ביותר שלה, ולמשחק באצטדיון בניטו ויימרין, החבורה של אנצ’לוטי הגיעה ללא שלושת השחקנים החשובים ביותר שלה בקישור – בלינגהאם המושעה, ופדה וסבאיוס הפצועים. יש היגידו אגב, השחקנים החשובים ביותר שלה.

בהסתכלות ראשונה על הרכבה של ריאל מדריד אפשר ישר לזהות את החולשה במרכז המגרש, במיוחד בכל הקשור לניהול המשחק ושליטה בקצב, ושם אגב ריאל מדריד כשלה אל מול בטיס הנפלאה.

בפרק האחרון של פודקאסט בולרז “הצעתי” לקרלו לנסות לשחק עם דאבל פיבוט של אלאבה וצ’ואמני עם העדרם של סבאיוס ופדה ואלוורדה.
התחושה הכללית שלי הייתה שמודריץ’ לצד צ’ואמני לדוגמא זה רך מדי, במיוחד כשלפניהם משחק שחקן לא פיזי והאמת גם לא אחד שיודע לשלוט בקצב המשחק כמו דיאס.

“ההצעה” שלי לא התקבלה במשרדי ריאל מדריד, וחזינו בשלישיית קישור בירוק לבן שקובעת לחלוטין את קצב המשחק – אלטימירה את ג’וני את איסקו. שלישייה מופלאה.

למרות שריאל מדריד רשמה 59% החזקה בכדור, זו שליטה אופטית לחלוטין. לא פעם ראינו את החבורה של אנצ’לוטי תקועה מאחורה ולא יודעת איך לצאת מהלחץ הנפלא שעשתה בטיס, וזה היה מעט מוזר ורע מבחינתו של אנצ’לוטי לראות את הקבוצה שלו מעיפה כדורים לכיוונו של אמבפה, אך יחד עם זאת, ברור היה שריאל לא התכוננה לסגנון משחק כזה – לראייה, אף שחקן של ריאל מדריד לא עמד גבוה ב”רסט דיפנס” בכדי להחזיר את הריבאונדים של אותם כדורים ארוכים.

וכאמור, למרות השליטה של ריאל מדריד בכדור, זו הייתה בטיס ששלטה בכל הפרמטרים החשובים.

אם זה בניסיונות בעיטה,

אם זה בשערים צפויים, זאת למרות שריאל מדריד רשמה יותר שערים צפויים ממשחק פתוח מאשר בטיס,

ואולי הכי חשוב, בטיס הייתה זו ששלטה לאורך רוב דקות המשחק במומנטום ההתקפי.

כשמסתכלים על העמדות הממוצעות של שחקני בטיס רואים בצורה מדהימה את הדרך בה פלגריני רצה ששחקניו ישחקו – עם שני שחקנים תוקפים על כל כנף, ביחד עם שלישיית קישור מאד צמודה וצפופה כשגם החלוץ הרננדז קרוב לשלישיית הקישור, מה שהעניק לבטיס כאמור את העליונות ההתקפית במשחק.

אי אפשר לומר דבר קרוב לזה אצל ריאל מדריד.

המשחק של אנצ’לוטי עובד על חופש התקפי ופחות על עמדות קבועות, וכשזה עובד, זה מרהיב לחלוטין, אך כשזה לא, הכאוס מורגש היטב, וריאל מדריד נזקקת לכימיה שבין השחקנים בכדי לייצר משחקים טובים. זה לא מה שקרה הערב.

בראהים דיאס נטש את עמדת הקישור ולא עזר כמעט בבילדאפ, מה שעזר לבטיס לנעול את ריאל מדריד מאחורה מצד אחד, כשהרביעייה ההתקפית מנותקת משאר החוליות.

כשמסתכלים על ההופעה האדירה של איסקו אגב, מבינים עד כמה היה חסר לריאל מדריד את הציר ההתקפי בקישור, משמע ג’וד בלינגהאם.

לראייה, שחקני ריאל מדריד רשמו סך של 6 מסירות מפתח. ויניסיוס עם 2, ובראהים, לוקה, מנדי ואמבפה עם מסירה אחת בלבד.
איסקו רשם לבדו 6 מסירות מפתח.

מעבר לזה, איסקו רשם גם 6/8 כדורים ארוכים ובכך עזר לבטיס לרווח את המשחק לכנפיים עם אנטוני האנרגטי ורודריגס הנהדר.
רודיגר, מודריץ’ וצ’ואמני שרשמו הכי הרבה כדורים ארוכים בריאל מדריד השתוו ביחד לאיסקו.

איסקו פשוט שלט במשחק.
ציון 9 ואיש המשחק לספרדי שחגג מול האקסית.

קרלו והטעויות

את ההרכב שהעלה קרלו לא אהבתי, כתבתי מעלה מדוע, אך אם בכל זאת קרלו בחר בהרכב הזה והבין בנקודה מסוימת שזה פשוט לא עובד לו, לא בדיוק הבנתי מדוע קרלו בחר בחילופים המוזרים האלו.

ז”א, כן הבנתי למשל את ההיגיון של להכניס את גולר למשחק על חשבון בראהים. על הנייר גולר מוסר טוב יותר, לכן את החילוף הזה אני מקבל בהבנה.

אבל, הכנסתו של קאמבינגה על חשבון אלאבה מה ששלח את צ’ואמני לעמדת הבלם…זה מהלך שפשוט לא שינה דבר לטובה. קישור של צ’ואמני, קאמבינגה ומודריץ’ אולי היה מצליח להשתלט בחזרה על המשחק, אבל הורדתו אחורה של צ’ואמני השאירה את ריאל עם צמד קשרים במרכז המגרש, וזה פשוט שיחק לידיה של בטיס.

החילוף של אמבפה באנדריק, בזמן אמת זה פשוט חילוף פושע, הרי אם אנדריק נכנס, עדיף שהוא ישחק לצד אמבפה כחלוץ בדקות הסיום ולא למשל רודיגר כחלוץ מאולתר, אך לאחר המשחק סיפר קרלו שקיליאן לא התאמן בימים האחרונים והוא העדיף להימנע מבעיות בעקבות זאת. עדיין, חילוף רע שלא תרם דבר.

גם הכניסה המאוחרת מאד של פראן גרסיה הייתה תמוהה, הרי ריאל מדריד הייתה בפיגור מהדקה ה 54, אז למה לא להכניס את גרסיה ההתקפי יותר לחצי שעה של משחק ובכך לשחרר את ויניסיוס מדאבלאפים שהקשו עליו בכנף.

אחרי המשחק אמר קרלו אנצ’לוטי בצורה מאד ברורה מספר דברים נוקבים:

“משחק רע. הגיע לנו להפסיד.”
“האליפות בורחת? כן, זו מכה קשה, אנחנו חייבים להגיב.”
“איבדנו את הכדור יותר מדי.”
“אם נשחק ככה ביום שלישי, אנחנו לא ננצח.”
“החילוף של אמבפה? הוא לא היה ברמה הכי טובה שלו, כי הוא לא התאמן איתנו מספיק בימים האחרונים. הוא לא היה ב-100%.”
“ההתקפה שלנו לחצה טוב ב-20 הדקות הראשונות, ואז היינו רעים מאוד במשך 70 דקות.”
“אם נשחק ככה, לא ננצח אף אחד.”

אחי איפה אתה?

משהו רע עובר על ויניסיוס ג’וניור, שקצת מזכיר את הבור המנטלי בו היה קיליאן אמבפה בחודשיו הראשונים במועדון.

באחת משיחותיי עם חבריי על ויניסיוס ג’וניור העליתי תאוריה, שעליה גם דיברתי במספר פודקאסטים, שאני חושש שביום בו ויניסיוס ג’וניור ירגיע את הכאוס שבו, משמע יפסיק לריב עם כל מה שזז וינסה לשדר מעין ארשת פנים “ממלכתית”, אז גם היכולת שלו תושפע לרעה. בבסיסה של התאוריה שלי יש אמירה שעליה אני חוזר מספר שנים: “ויניסיוס הוא כאוס. הטירוף הזה הוא הדלק שלו. ללא הכאוס, זה לא אותו פרא שהוא פלא.”

וזה לא אותו ויניסיוס, ואני כן מזהה בו מעין ניסיון לשדר רוגע, במיוחד אחרי סאגת כדור הזהב, אבל לטעמי הרוגע הזה מנטרל אותו, אפילו קצת מסמם אותו, גורם לו להרגיש מנותק מהמשחק. וככה ויניסיוס נראה הערב.

• 50 נגיעות בכדור
• 20/25 מסירות מדויקות (80%)
• 2 מסירות מפתח
• 0/4 הרמות
• 0 כדורים ארוכים
• 4/11 דריבלים

קצת אבוד בחלל. ציון 6 לויניסיוס.

ריאל מדריד יכלה לברוח לאתלטיקו וברסה מזמן, אבל ברגע האמת, היא פישלה, ובגדול, והמשחק הלילה לא היה שונה.
כן זה אצטדיון שלא קל לקחת בו נקודות, אבל ריאל מדריד לא יכולה להרשות לעצמה להיראות כל כך רע, גם אם היא קצת פצועה וחסרה כלים מאד אימתניים. ג’וד היה חסר וכך גם פדה וסבאיוס, אבל זה לא תירוץ כלל.

אם לשמינית גמר ליגת האלופות תגיע ריאל מדריד הזו, צמד המשחקים נגד היריבה העירונית יכול להיות לרגע כואב ורע מאד עבור המועדון.